עריכת הדף "שו"ת מהרי"ט/א/מו" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
שאלה בפנינו עדים ח"מ בא הר' ברזילי הכהן יצ"ו הדר פה רודיס ואמר לנו בהיות שבני פלוני אירש אשה שלא מדעתי ונגד רצוני את היתומה פלוני' בת פלוני נ"ע ועל זה אני מתחייב מעכשיו שאם בני הנ"ל יכנס לחופה עם הנערה הנ"ל מעכשיו אני מקדיש חמש מאות פרחים זהב מנכסי לאחר מותו ר"ן לצורך הישיבה אשר פה רודיס ור"ן לצורך עניי צפת ויהא הקרן קיים פה רודיס והריווח מהנז' יתנו בכל שנה לצורך הישיבה פה רודיס ולצורך עניי צפת ואם בני הנ"ל לא יכנס לחופה עם היתומה הנ"ל אין במתנות ההקדשות הנ"ל שום דבר כלל ותנאי זה יהא שריר ובריר וקיים כתנאי בני גד ובני ראובן הן קודם ללאו ורצה הר' פלוני הנ"ל שיהא כח המתנות וההקדשות הנ"ל קיימות וחזקות מתנת בריא דלא הדר כפי התנאי הנ"ל ורצה הר' פלוני הנ"ל שיסודר שטר זה להיות ביד ההקדשות הנ"ל לעדות לזכות ולראיה בכל ב"ד ובכל מקום ובכל זמן כתוקף שטרי מתנות והקדשות הנעשים בישר' כהוגן וכתיקון חז"ל בכל חזוקי סופר דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי בביטול כל מיני מודעי עד סוף כל מודעי ויד ההקדשות על העליונה וקנינן אנן סהדי מהר' פלוני הנ"ל קנין שלם מעכשיו במנא דכשר למקני' ביה והיה זה. ועתה בנו הנז' ממאן לקיים מתנ' אביו יורונו רבותינו אם יש שום צד לבטל מתנה זו אם לאו ושכרם כפול ומכופל מן השמים.

(יוכיח דבקנין ובמעכשיו ליתא אסמכת') תשובה אם באנו לבטל מתנה זו מחמת שתלה הדבר באם יכנס בני לחופה עם היתומה לומ' דהוי כמו אסמכתא דלא סמכא דעתיה שישאנה אין מקום לומ' כן חדא דבקנין ובמעכשיו ליתא אסמכתא כמ"ש הרמב"ם ז"ל פי"א מה' מכירה שכשהוא מקנה גופו של דבר מהיום לא שייך אע"פ שבזה נתחלקו הגדולים מ"מ פלוגתא דרבוות' הויא אבל מוכח מדברי גדולי האחרונים נוחי נפש דכל שאין הדבר דרך קנס שהוא מתחייב במה שאינו חייב כההיא דאם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי דהוי כמו קנס וגוזמא קאמר שהרי לא חסרו כ"כ וכן ההיא דאם לא באתי מכאן ועד שלשים יום החזר לו את שטריו דקנס הוא שהרי כבר פרע מקצת חובו וכן כולהו אבל הכא טעם גדול יש בדבריו ולא כמגזים הוא אלא שורת הדין הוא עושה שהואיל ובנו אינו נשמע למצות אביו ונושא אשה שלא ברצונו אף הוא אינו רוצה להנחילו את כל נכסיו וכן מוכח מדברי התוספות בפרק איזהו נשך על קנס שבשדוכין דלא הוי אסמכתא דבדין הוא להתחייב כל החוזר בו כיון שמבייש את חבירו ועוד דכל אסמכתא הוא שאנו מכירין בדעתו שהוא סבור שלא יבא הדבר לידי כך ולא סמכא דעתיה אבל הכ' כבר ארש את האשה שלא כרצונו ועל כן עשה זה כמו שכתב בשטר בהיות שפ' בני ארס את פלונית שלא מדעתי נראה שכבר היה סבור שישא אותה וע"מ כן הקנה והקדיש מעות אלו אלא שהטיל תנאי בדבר שאם לא יבא הדבר לידי גמר אין במתנתו כלום. ובר מן דין הרי כתב הרא"ש בתשובה כלל י"ב דלענין הקדש עניי' לא שייך אסמכתא וכן כתב כי כן פסק רבינו ברוך דלא שייך אסמכתא על קנס של הקדש שאם לא יעשה כך יתן כך וכך לצדקה שמחויב ליתן ואין בו אסמכתא. וכן כתב המרדכי בפרק ד' וה' משם מהר"ם ז"ל דאמירה לגבוה כמסירה המועלת להדיוט היא. וכן הביא ראיה מדברי רבינו שמשון שנץ וכך הביא מהר"ר איסרלן ז"ל בכתבו סי' נ"ב משם הר' יעקב כהן צדק. ואע"פ שבסוף מציעא הביא המרדכי דה"ה על אותם שנודרי' כך וכך לצדקה אם יצחקו ועוברים על נדרם פטורים מליתן מטעם אסמכתא והביא ראי' מההיא דר' יהודה משום ר' טרפון דאמ' אין אחד מהם נאנס שלא נתנה נזירות אלא להפלאה ובמקום אחר הארכתי על דברי הגהה זו ועיקר ראייתה ומה שקשה עליה והרי הביא שם סבר' מהר"ם ז"ל שחולק עליה וגם כל הני רבוותא שהבאתי למעלה וכוותייהו נקטינן. וגם הרשב"א ז"ל כת' בתשובותיו המיוחסו' להרמב"ן דהקדש בלשון אסמכתא קנה והביא ראיה מההיא דתני פ"ב דנזיר אמר אמרה פרה זו הריני נזירה ומפרש בגמ' באומר הריני נזיר מבשרה וכו' ע"ש בתשובת קפ"ג ואין לומר שנדון מתנה זו כדין נדרי זרוזין לומר שלא עשה כן אלא לזרז את בנו שלא יכנס כההיא דתנן פרק ארבעה נדרים נדרי זרוזין כיצד קונם שאיני פוחת לך מן הסלע והלה אומ' קונ' שאיני מוסיף לך על השקל שניהם רוצים בשלשה דינרים מותר הא ליתא דהא קי"ל בכולה תלמודא דדברים שבלב אינם דברים כדאמרי' בפרק שבועות שתים והת' היינו טעמא גבי ארבעה נדרים דמילי מוכחי וברורי לכל אינהו דודאי אין כוונתו אלא לזרז את חבירו ומכל מקו' אע"פ שלא יתקיימו דבריו רוצה לקיי' המקח וכמו שפי' הרא"ש ז"ל דכיון שדרך התגרים בכך לא מיקרי דברים שבלב וכן פי' הר"ן ז"ל שם ובמשרים כתוב אין למדין מהלכה זו למקום אחר חוץ מדברים אלו שנזכרו בגמ' ועוד שהרי כת' הר"ן ז"ל דדוקא שניהם רוצים בשלשה אבל אין המוכר רשאי ליתנו בשקל ולא הלוקח רשאי ליתן סלע שהרי עיקר משמעות נדרם אינו אלא לכך שהלוקח יוסיף על השקל והמוכר יפחות מן הסלע והכא נמי הרי כל עיק' כוונתו היא שלא יכנס והרי כנס דודאי שנדרו ומתנתו קיימת.

ואם באנו לבטל המתנה מחמת דלא ידעינן אם היו אותם הזהובים בעין בשע' המתנה ואפילו אם תמצי לומר שהיו בעין שמא אח"כ נאבדו ואת"ל דעדין הם קיימים לא נקנו הואיל ולא הקנה אגב קרקע דכיון דמעות נתן אין מטבע נקנה בחליפין. אין לומר כן דהא מנכסי קאמר והוי כאלו הקנה כל נכסיו לצורך אותם הת"ק זהובים שנתן וכן מוכיח מתשובת הרי"ף שהביא הרב בעל ס' התרומות בשער ס"ד דכי אמר שהריני נותן כך וכך זהובים מנכסי בהא ודאי שוה קאמר או שימכו' מנכסיו ויתן לו אותם הזהובים. וכן כתב הרשב"א בתשוב' אלף נ"ה דאע"ג דכי אמרה תורה דוקא קאמר דקי"ל כשמואל בפ' שבועת הדיינים גבי שתי כסף לי בידך דדוקא קאמר ולא שוה היכא דאמר תנו מנה מנכסי שוה ודאי קאמר ובתשובותיו המיוחסות להרמב"ן תשובה ס"ב האריך וביאר יותר על מי שאמר וינתן מנכסי ת"ר דינרים לשמעון וכלל דבריו דמנכסיו ליפות כחו קאמר שאם נאבדו הדינרים יתנו לו שוה מנכסיו וגם אם פחתו לא פחתו לו אלא נוטל תשלום ת"ר דינרים משלם ואם יש דינרים בעין נוטל מהם דמנכסיו ליפות כחו קאמר ולא לגרוע כחו והואיל שלא נתן את הדינרים אלא מכלל נכסיו שייך בהו קנין חליפין ומה שיש לצדד בזה היא אם נאבדו מקצת הנכסים אם יפסידו בעלי המתנה לפי חשבון או לא יפסידו כלל לפי שיש בזה דקדוקי דברים למקצת המפרשים ז"ל והדבר תלוי באותה שמועה דפ' התקבל דגניבא יוצא בקולר הוה ולא ראיתי להאריך בזה לפי שלא באה עליו השאלה ועוד דכיון שכתוב בשטר חיוב אין אחר חיוב כלום דודאי מוכח ששעבו' עצמו ונכסיו למתנה זו שאפי' אם נאבדו כל נכסיו שהיו מצויין אז בידו ושוב נפלו לו נכסים ממקום אחר מחויב ליתן שאע"פ שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אדם משתעבד לדבר שלא בא לעולם ויש בכל צד וצד מאלו להאריך אלא שאין פנאי שאנו עסוקין בגופי הלכות חמורות דבעו צלותא כיומא דאסתנא, נאם הכותב בנחוץ גדול הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

שלחתי להחכם השלם הרב כמה"ר שם טוב עטיאש נר"ו על מה שכתב בנדון דלעיל דברים שאמר מר לא ירדתי לעיקר טעמן דמאין הרגלים לומר דכיון שכתוב בשטר מהיום לאחר מיתה חזרה הוי וכי אמרינן דמתנת ברי מהני בכותב ולאחר מיתה בוא"ו דהא אף במהיו' ולאחר מיתב גבי גט מספקא לן אי חזר' הוי כדתנן במי שאחזו מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט וגבי מתנה תנן בפרק יש נוחלין הכותב נכסיו לבניו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה ופרכי' וכי כתב ליה הכי מאי הוי והתנן מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ומשני התם מספקא לן אי תנאה הוי אי חזרה הוי אבל הכא הכי קאמ' ליקני גופא מהיו' ופירא לאחר מיתה ופי' רשב"ם גבי גט לא שייך בה שתי מתנות וכו' אבל הכא איכא לאוקומי תרוייהו שפיר וכו' וכיון שכן אפי' כתוב מהיום לאחר מיתה בלא וא"ו הואיל ואפשר לפרש שתי הלשונות דלא לסתרו אהדדי נפרש הגוף מהיום ופירות לאחר מיתה. ועוד כיון שכתוב בשטר זמן וצוהו לעדים שיכתבו שטר מתנה הא קי"ל כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו דאפי' אי לא צוה הנותן כתב הרשב"א דמסתמא אמרינן כמאן דמפרש דמי ודלא כהרא"ה ז"ל ועוד כיון דכתוב ביה קנין אין אחר קנין כלום אפי' לא כתיב ביה זמן ולא מעכשיו דהא אסיקנן בין אקניה וקנינא מיניה בין קנינא מיניה ואקנייה לא צריך. חזר החכם השלם נר"ו ואמר כי מסברא נראה לו דלענין גט אשה אע"ג דמספקא לן אי חזרה הוי וכו' היינו באומר ולאחר מיתה בוא"ו דהוי סמוך מהיום אבל באומר מהיום לאחר מיתה פשיטא לן דחזרה הוי וה"ה לענין ממונא חזרה הוי ולא מהני מהיום ומטעם זה אמר דאף זמנו של שטר לא מהני דלא עדיף מאומר מהיום להדי' דאמרי' חזרה הוי ועל קנין סודר אמר דלא אפסיקא הלכתא אלא בקנינא מיני' ואקנייה או אקנייה וקנינא מיניה דהוי יפוי כח בכפל הקנין אבל קנין גרידא לא מהני ושלחתי לו בכתב כי כבדו אזניו משמוע. שלם עלך מלכא שלם עלך מלכא מטיבותיה דמר גדול' מזו אמרו בסו' פ' מי שאחזו גבי ההיא דאמר אביי הכל מודים לכשתצא חמה מנרתקה שרש"י ז"ל פי' שהאומר ה"ז גיטיך לכשתצא חמה מנרתקה וכן ההיא דה"ז גיטך לכשלא אבא לאחר י"ב חדש ליכא למסמך אזמנו של שטר מוכיח עליו דהא בהדיא אמר וכו' וכת' עליו הר"ן ז"ל דאע"ג דר' יוסי כי אמרה בכותב נכסיו לבנו לאחר מיתה אמרה שאני התם דאיכא תרי מילי גופא ופירו' ואיכא לקיימינהו לתרוייהו גופא מהיום ופירי לאחר זמן ואמר עוד שהקשו עליו מדאמרי' לעיל דרב הונא אמר דה"ז גיטיך לאחר מית' דלדברי ר' יוסי חולצת ע"כ הרי מוכח להדיא דאף באומר לאח' מיתה איכא למימר זמנו של שטר מוכיח עליו ואף לדברי רש"י לא אמר אלא בגיטין אבל גבי מתנה מודה הוא דאמרי' זמנו של שטר מוכיח עליו אע"ג דכתיב ביה לאח' מית' דעיק' מאי דאמרה ר' יוסי למילתי' בהכי אמר' וכיוצא בדברי' אלו כתב הרשב"א ז"ל בחידושי' שם והרמב"ם ז"ל בסוף ה' זכיה כתב שטר מתנה שכתוב בה שיקנה פלוני שדה פלוני' לאחר מיתה בין שהיה בשטר קנין בין שלא היה בו קנין כיון שכתוב בו זמן ובאותו זמן חי היה הזמן מוכי' וכו' ולשון הזה כתבה הטור ז"ל סימן רנ"ח בכותב לאחר מיתה מפורש זמנו של שטר מוכיח עליו והדבר מעצמו הוא מוכרע מדאמר ר' יוסי אינו צריך פי' אין צריך שיכתוב מהיום אלא לאחר מיתה דאי לא כתיב ביה לאחר מיתה הו"ל מתנה מחיים והתם לא שייך למכתב ולאחר מיתה בו"או כיון דלא כתוב ביה מהיום אלא ע"כ לאחר מיתה כתיב בה ואפ"ה זמנו של שטר מוכיח עליו. ומיהו לענין גט אשה דכתיב ביה לאחר מיתה לא סמכי' אזמנו של שטר אלא הוי כאומ' מהיו' ולאחר מית' דאמרי' גט ואינו גט דמספק' לן אי חזרה הוי כמו שכתב הר"ן לעיל במתני' דה"ז גיטיך אם מתי וטעמ' משום דא"א לקיים שתי הלשונו' כדכתבינן.

ובדבר הקנין אמר מר דלא מהני אלא או אקניה וקנינא מיניה או קנינא מיניה ואקניה דיש לשון יתו' דמוכח דמיפה כחו לקנות מהיום אבל קנין גרידא לא מהני תימא לי דא"כ אדקאמר בגמ' בדוכרן פתגמי דהוו באנפנא פליגי פי' שהוא זכרון דברים בלי שום קנין ונשמעי' רבותא דאף ביש בו קנין פליגי רבנן כל שלא כפל הקנין בשטר אלמא משמע דכל דכתיב ביה קנין אפילו רבנן מודו דמעכשיו הקנה והטו' ז"ל כתב וכ' אם יש בו קנין קונה הגוף מיד אפי' אין בו זמן ולא הצריך כפל קנין ובמשרין נתיב ט"ו ויש מי שכתב שאם יש בו קנין אפי' אין בו זמן אינו צריך לכתוב מהיום. ומה שדנתי לפני מורי בכל קנין מעכשיו הוא דהא מההי' שעת' הדרא סודר' למריה והפליג מר את דברי זה לא מטיבותיה דמר ואי מטיבותי' דמר אין להפליגם ולא להזניחם כי דברי דברי התוס' הם בפ' איזהו נשך דף ס"ז ד"ה ומניומי אמר אסמכתא לא קני שבאו להוכיח דאסמכתא אפילו במעכשיו לא קני תדע מדבעי דקנו מניה בב"ד חשוב וסתם קנו מיניה בקנין סודר הוא וקנין סודר אינו אלא מעכשיו דלא מהני לקנות לאחר זמן כיון דבההיא שעתא כבר הדרא סודרא למריה כדאמרי' פרק השותפין דנדרים גבי הוא גברא דהוה ליה ההוא ברא שמיט וכו' וכן כתבה הרא"ש ז"ל בהלכותיו ויש מן הראשונים ז"ל שחלוקין בזה נאם הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>