עריכת הדף "שו"ת מהר"ם אלשקר/צג" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
'''<big>שאלה</big>''' יפרש לי אדני אבי מורי ורבי מה פי' קול לו קול אליו שכתב רש"י ז"ל בפרשת ויקרא:

'''<big>תשובה</big>''' הא מילתא איתא בפ"ק דיומא דאמרינן התם דאמר ר' אלעזר ויקרא אל משה משה וכל ישראל עומדין ולא בא הכתוב אלא לחלוק לו כבוד למשה ואקשי' מתיבי קול לו קול אליו משה שמע וכל ישראל לא שמעו לא קשיא הא בסיני הא באהל מועד כלומר דבאהל מועד לא היה הקול נשמע לישראל דהאי קרא באהל מועד כתיב תו אמרינן התם ואי בעית אימא לא קשיא הא בקריאה הא בדבור כלומר הקריאה היתה לו וכל העם שומעים והדבור אליו ואין אחר שומע ופי' שם רש"י ז"ל בקול לו קול אליו ז"ל וישמע את הקול מדבר אליו מדבר לו היה יכול לומר וכתב אליו ללמדך שאליו היה נמשך הקול באהל מועד ע"כ: ובשם הר"י ז"ל מצאתי כתוב דדרשי' מאי דכתיב בקרא אליו אליו תרי זימני מדבר אליו וידבר אליו ואלו קמא לית בה שום דרשא והרי הוא כאלו לא נכתב אבל השני שהוא מיותר בא לדרשא זו ונקטי' קול לו לאשמועינן דכל היכא דליכא אליו יתירא כמאן דכתב לו דמי ולא אתי לדרשא ע"כ: ורבינו האיי גאון ז"ל כתב בתשובה לחכמי אל קרו"אן ז"ל וששאלתם איך קול לו קול אליו הכי קאמר הקול למשה היה קורא ואליו היה מגיע והוא שומע וכל ישראל לא שמעו ונמצא זה תיובתא למי שאמר ויקרא אל משה וכל ישראל עומדין ולא בא הכתוב אלא לחלוק לו כבוד למשה ותרצו הא בסיני וכו' כי כלם שמעו את הקול הקורא לו ומפורש שם בעבור ישמע העם בדברי עמך אבל באהל מועד וידבר יי' אליו הוא שומע וכל ישראל לא שמעו ואי בעית אימא הקריאה לו וכל העומדים שומעים והדבור אליו ואין אחר שומע: ע"כ: וכבר נשאל על דבר זה גם הר"ן ז"ל והשיב ז"ל כאשר התבוננתי במה שחלקו רז"ל בין קול לו לקול אליו מצאתיו נוסד על עומק דקדוק הלשון ואגלה לך מצפוניו: כבר הודיענו השר הראשון בדקדוק והוא רבי יהודה חיוג' ז"ל כי אותיות הנשימה ג' והן או"י ונקראו אותיות הנשימה כי לא נוכל לעשות שום תנועה בלעדיהם ואלו הג' אותיות נחלקו בנוחם משאר האותיות כי כל אותיות מלבד אלו יש להן מין נח נראה לבד ואלו הג' יש להן נח נסתר ונח נראה אמנם הנח הנראה כמו ב' אחרונה ממלת אביב שהיא נחה אמנם נוחה נראה ונרגש במוצא השפתים וכן הגי"מל במלת בג' היא נחה אמנם נחותה נרגש במוצא החיך ועל דרך זה תמצא האותיו' זולת או"י:

'''אמנם''' הה"א דומה בזה לאו"י אבל לא למנות בכללן לענין יאריך ספורו ולאו"י שני מיני נחים נח נראה ונח נסתר הנח הנסתר כו"או לו הנח הנראה כו"ו אליו ואתה הראית לדעת שוא"ו לו וא"ו אליו מיחדות הדבר לזכר הנסתר אמנם ביניהם הפרש כי וא"ו לו מיחדת הדבר בדרך נסתר ואולם וא"ו אליו מיחדת הדבר בדרך מורגש נראה ודעת רז"ל שכל זמן שהאות המיחדת מורגש' יותר בדבור תורה על יחוד יותר חזק ולזה דרשו שאלו אמר הכתוב מדבר לו לא היה מורה על יחוד שלו ושהיה אפשר שהיו ישראל שומעין עם היות הדבור נמשך למשה לפי שאין האות המיחדת הדבור מורגשת במוצא השפתים אבל באומרו אליו שהאות המיחדת מורגשת במבטא מורה יחוד יותר והוא שמשה שמע וכל ישראל לא שמעו: ע"כ: הנה כתבתי לך כל הפירושים שבאו לידי בדבר זה וכלם פירשו קול לו קול אליו על הבאים בכתוב והאחרון הגדיל ובנה הענין על יסוד נכון בדקדוק הלשון:

'''אבל''' רבי' האיי ז"ל פי' דלו ואליו הן דברי הברייתא דלו היה קורא ואליו היה מגיע הדבור וכו' ואינם הבאים בכתוב ונראה לי משום דהא איכא בקראי טובא דלא דרשי' הכי ולפי דברי רש"י ז"ל ומאן דעמיה צריך לומר כמו שכתב הריט"א ז"ל על פי' רש"י ז"ל דגמרא גמרי' לה הכי דקרא להאי דרשא אתא דהא איכא בקראי טובא דלא דרשי' הכי ע"כ: ושלום כנפש אביך:

{{-}}{{יישור לשמאל|'''משה ן' אל אשק"ר: נ"ר:'''}}{{-}}
<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>