עריכת הדף "שו"ת מהר"ם אלשקר/ס" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{צבע גופן|אפור|מצרים}} '''<big>שאלה</big>''' ראובן קדש בחורה אחת שהית' משודכת לו מקדמת דנא בפני שני עדים וזה טופס העדות:

'''במותב''' תלתא כחדא הוינא נחנא בי דינא דחתומין לתתא כד אתו לקדמנא רבי אברהם קרמונ' ורבי אברהם ישראל והעידו שביום חמישי שעבר בשעה שיצאו מבית הכנסת ראו את רבי שמואל די אוקני"א שהיה עומד עם אורדואיניי"א בתו של רבי מאיר צרפתי במדרגה הגדולה של הסולם שהוא בדהליו של השער הפונה למבוי הקראין והוציא מחיקו רבי שמואל הנזכר דינר זהב ויניציאנ' ואמר לאורדו"אינייא הנזכרת בחיי שתקחי זה הדינר בקדושין לי ולקחה אותו והלכה לה: ומה שהעידו בפנינו כתבנו וחתמנו ביום שלישי עשרה ימים לניסן שנת הרפ"ז ליצירה פה מצרים והכל שריר וקיים: ע"כ ואנשי הבחור' הביאו עדות אחרת וזה טופס העדות:

'''במותב''' תלתא כחדא הוינא נחנא בי דינא דחתימין לתתא כד אתא לקדמנא ר' אברהם ן' עזרא והעיד שביום ה' שעבר היה מכבד הבית שער של הבית שדר בו היום הכ"ר יוסף גבי אותו הבית שער הפונה למבוי הקראין ויצא החכם הנז' ללכת לבית הכנסת ופתח לו הדלת ואחר שיצא החכם הנז' בעודו מכבד הבית שער הנזכר ראה את רבי אברהם קרמונא ורבי אברהם ישראל עומדים מחוץ לבית שער הנז' ואמר להם מה אתם עושים פה כי האבק עולה עליכם ואמרו לו יש לנו מעט עסק בכאן ומיד סגר הדלת כדי שלא יזיקם האבק ואחר שעה בא החכם הנז' מבית הכנסת ופתח לו הדלת ועלה לביתו וחזר וסגר הדלת ואחר זה נתעכב שם כשתי שעות והוא עושה מלאכתו ובכל זה הזמן לא נכנס שום אדם בפתח הנז': וכן העיד רבי אברהם אל שארק"י שביום חמישי הנז' היה מכבד הבית שער הנז' בחברת רבי אברהם ן' עזרא הנז' ושעברו הדברי' כמו שאמר אברהם ן' עזרא הנז' עד כאן טופס העדויות:

'''ועתה''' שאלנו מכ"ת להסיר מכשול מדרך עמי בדבר של ערוה ולעמוד על שתי העדויות ועל תשובת החכם השלם כמה"ר יעקב בי רבנ"ר שכתב שהקדושין הנזכרים אינן קדושין מכמה פנים משוני' לראות אם יש דבר של טעם בדבריו ותורנו מה משפט הבחורה הזאת:

'''<big>תשובה</big>''' עמדתי על העדויו' ועל תשובת החכם השלם נ"ר ולא ראתי בה שום ממש לא מצד הענין ולא מצד הדין שפסק: ועתה יעברו דבריו כבני מרון: ואקרא בגרון: להוכיח במישור לאפסי ארץ: כי אין הדברים כמו שחשב: ובמקום שעמיד לא ישב:

'''כתב''' בתחלת דבריו ובראש אמריו שהעדים הזימו והכחישו את הראשונים וחייב מעדותן שיש יותר משעה וחצי בין שתי הכתות הראשונים אמרו שבשעה שיצאו מבית הכנסת היה הענין והאחרונים אמרו שאחר שנכנס החכם מבית הכנסת כשתי שעות היה סגור הפתח ולא נכנס שום אדם משם שהם היו שומרי הפתח ועושי' שם מלאכתם וכמו שהוא כתוב למעלה בעדות עכ"ל:

'''ואני''' אומר באותה עדות לו הונח שהיא אמתית לאו עדו' היא לא להכחיש ולא להזים מכמה אנפי חדא שכתוב בה כד אתא לקדמנא ר' אברהם ן' עזרא והעיד שביום חמישי שעבר היה מכבד וכו' ולא אמר איזה חמישי היה ואי אפשר לעמוד עליו כי לא נכתב זמן באותה קבלת עדו' כמו שיראו הרואים בנוסח העדו' שבאה עליו תשובת החכם ובעיקר הקבלת עדות ולא ידעינן אם אותו יום חמישי שזכרו העדים הוא של אותו שבוע או של אותו חדש או של אותה שנה או של אותה שמט' או של זולתה וכולי עלמא ידעי דאין כאן שום עדות כלל: והחכם המור' של דמשק לא נתן לבו לזה ולא ראה כי העדות האחת נתקבלה בב"ד אחד וביום אחד והעדות האחרת בב"ד אחר וביו' אחר: ומן הראוי היה לו להתישב בדבר של ערוה החמורה ולא היה פוער פה לבלי חוק: אף כי ישא דעי למרחוק: עוד שהעד השני של ההכחשה העיד סתם וידוע הוא שצריך העד לפרש דבריו ולהגיד כל עדותו בפיו: וכדאית' בסנהדרין פר' ארבע מיתות דגם אני כמוהו אין מקבלין עדותו אלא בברכת השם דלא מצי מפר' מפני כבוד השם וכמו שכתו' במישרים נתיב א' ח"ב ובחקו' הדיינים וכמו שכתבו המפרשים ז"ל שצריך העד לפרש עדותו בפיו: וכשחקרו אותו ב"ד אח"כ ושאלו ממנו על זמן העדות ולפרש דבריו הסתומים בכח נדוי אמר שהוא מצא הפתח פתוח כשירד לכבד הבית שער ושלא נתעכב שם באותו הבי' שער אפי' חצי שעה ועלה לו למעלה ונכנס לבית והניח חברו מדבר עם השני יהודים והפתח פתוח ולא ידע מה נעשה אח"כ: גם על הזמן אמ' שאינו יודע באי זה זמן היתה העדות לא באי זה שעה ולא באי זה יום ולא באי זה שבוע ולא באיזה חדש ולא באי זה שנה: והנה נתבטלה עדות העד האחר מצד אחר ואין כאן שום ריח עדות כלל: ועוד איכא מתמה עליה טובא דאפילו אם נניח דהעדות עדות בזמנה ובעניינה ליכא הכא לא הכחשה ולא הזמה ומי יתן ידעתי אלו השתי שעות או השעה וחצי לאי זה גבול נשער אותן והנה אין לנו זמן קבוע לזה הענין ולא יסוד לזה הבנין: דהמשערין השעות היינו מתחלת היום או מיציאת השמש אבל עדויות אלו האחת היא בשעה שיצאו מבית הכנסת וידוע הוא לכל בעל שכל כי יציאת בית הכנסת אין לה זמן קבוע כי לפעמי' יצאו מהר ולפעמים יתאחרו ולפעמי' יעמדו לשמוע ההלכה שקורין שם בכל יום ולפעמים תהיה ההלכה ארוכה ולפעמים תתאחר הבית הכנסת האחת על האחרת שעה או חצי שעה בצורכי צבור או בצורכי של בית הכנסת או בזולתן: גם ידוע כי בית הכנסת של העדים אינה בית הכנסת של כה"ר יוסף גבאי ואפילו בבית הכנסת אחת היוצאים אינם יוצאים בשעה אחת והכל יקרה בשעה שיצאו: גם בעדות השנים החושבים להכחיש בה עדות הקדושין אין שם גבול ולא זמן קבוע לכוין בו השעות כי אין שיעור השעות שם אלא מביאת החכם מבית הכנסת וביאת החכם פשוט הוא דאין לה גבול דאפשר שבא במהרה ואפשר שנתעכב אם מעט ואם הרבה לקרות כמנהגו או לדבר עם בני אדם בבית הכנסת או בחוץ סוף דבר שלא ידענו עת קבוע לתחלת אלו השעות ולא לסופן כדי לכוין בו שיעור השעות: ואפילו אם נניח שיציאת כולם מבתי כנסיות היתה ברגע אחד אפשר דמה שאמרו הראשונים בשעה שיצאו היינו בסוף השעה בענין שנמצא ההפרש ביניהם פחות משעה אף לפי הנחתו: וכ"ש דלפי האמת אין צורך לכל זה דלעולם אין הכא שום הכחשה כלל דמצי' למימר שקבלה הקדושין קודם שבא כה"ר יוסף גבאי הנז' מבית הכנסת שעידי הקדושין לא הלכו אותו יום לבית הכנסת או מיהרו לצאת מבית הכנסת שלהם וקבלה הקדושין בפניהם ונכנסה לבית כי העדים לא אמרו שנתעכבו בדהליו כשתי שעות כי אם אחר ביאתו מבית הכנסת אבל קודם לא אמר אלא שסגר הפתח מן האבק ולא אמר שישב שם כמו שאמ' אחר ביאת החכם: או אפשר ג"כ שהיה הדבר קודם שיצא החכם מבית הכנסת וקודם שירדו הם לכבד הדהליז והחכם אנסתי השינה ונתאחר לצאת מבית הכנסת וכשראו את עידי הקדושין עומדים אצל הפתח היה אחר נתינת הקדושין:

'''לא''' אליכם כל בעלי דעת הביטו וראו אם בעדות אשר כזה יוזמו ויוכחשו עידי קדושי תורה וערוה החמורה וכל שכן דאפי' בזמן הקבוע והמוגבל עבידי אינשי דטעו כדאיתא התם גבי חמץ דמסקנא התם דטעו אינשי בין חמישית לשביעית וכמו שכת' הרי"אף ז"ל בהלכות וכן דעת הרמ"בם ז"ל ואע"ג דכתב שם בחבורו שמא יטעה בין חמישית לששית כבר כתב בתשובה שמה שכתב הרי"אף ז"ל הוא האמת וז"ל מה שכתוב בהלכות שמא יטעה בין ה' לז' הוא אמת והוא דברי התלמוד כפי מה שהקשו שם ואני זכרתי היותר מצוי והוא טעות שעה בשעה שאחריה וכו' ע"כ: אלא דעל כל פנים צריך עיון בדבריו שכתב גבי עדות זו לשונו אמר עד אחד בשתי שעות והשני אמר בשלשה היה עדותן קיימת דדרך העם לטעות בשעה אחת: דאלו היה אומר דדרך העדו' לטעו' בשעה אחת הוה אמינא משום דעדי' זריזין הם אבל מאומרו העם נראה דעל כולי עלמ' קאמ' ואפשר לומר דלדידיה אפילו אתה מחלק כל אשר תוכל ולומר שהראשון נתכוון לתחלת שעה שנית והשני לסוף השלישית ויש כאן טעות שתי שעות חסר משהו עדותן עדו' דדרך העם לטעו' בהכי וכדרב' אליבא דסתם מתני' דהיו בודקי' דהיינו ר"מ וכמו שכת' בתשובתו גבי אמן ואפי' כי איכ' לחלק בין אמן לעדות דגבי עדות לעולם לא טעו אלא בשעה משו' דעדי' זריזין הם: ע"כ דהני סהדי דילן ליכא למימר בהו הכי וכ"ש לפרש"י ז"ל דקאמר דטעמא דמלתא לפי שיוד' הו' שסופו לידרש בדריש' וחקיר' וכמו שכת' שם ז"ל עדות מסורה לזריזין אין אדם מעיד על הנפש אלא אם כן בקי בשעות לפי שיודע הוא שסופו לידרש בדרישה וחקירה אבל אמן על הכל מוטל ושאינו בקי בשעות טועה בהן ע"כ: ובמילתא דילן ודוע הוא דלית הכא דרישה וחקירה וכ"ש בעדות שני נערים המכבדים הדהליז ואלמלא דמסתפינא:

'''אומר''' ואם בשעו' ידועו' שיש להן זמן קבוע ומוגבל עבידי אינשי דטעו בשעה או בשתים כ"ש בדבר שאין לו זמן קבוע לכוין בו שיעור השעות דטעו וטעו: ובר מדין ומדין ידוע הוא דהרבה פתחו למקו' ואפשר שנכנסו מהפתח האחר והקיפו לצד האחר ואי הוו קמן דנשאלינהו הוו אמרי הכי: כתבנו כל זה לרצות הקולמוס ולמלאת הנייר לומ' דאפי' לפי דבריו אין כאן מקו' להכחש' ולא להזמה כלל: וכבר כתבנו בבירור שאין אחריו בירור דלפי האמת אין כאן עדות ולא ריח עדות לא להזים ולא להכחיש:

'''עוד''' כתב בתשובתו החכם הנז' דאיכא תרתי עדות אחרי' שהם החכם כה"ר יוסף גבאי ונערו רבי יוסף הארוך שהעידו שגם הם היו למטה נגד הפתח ולא ראו שנכנס אדם לשם ולפי דעתי גם אלו הם מכחישים עידי הקדושין וכו' עכ"ל מריה דאברהם מה טיבו של חכם זה וכי לא ידע שכ"הר יוסף גבאי הוא פסול לעדות זו כי הוא קדש לבחירה הנז' אחר שקדשה האחר באותו יום עצמו שנתקבלה עדות אותן הקדושין הראשונים בפני כ"ר משה ן' אשר ור' יום טוב פריגה ואיך יעיד לבטל קדושי האחר ולקיים את קדושיו ונמצא מעיד לעצמו: וא"ת שהחכם לא ידע בכל אלה שלא בא זה בטופס השאלה גם עיקר עדותו לא בא בשאלה והוא נדרש ללא שאלו ממנו ולא נתן לב להשגיח בחכמי המקום לשאול מהם על הפרטים ולעלות על לבו כי אם היו הם מתירי' אותה לינשא לא היה הולך אליו לשאול את פיו: וגדולה מזאת אומר דאפילו אם היה העד כשר והעדות עדות אין לה שום מציאות מהטעמים האחרים שזכרנו שלא נזכר שום זמן בשטר וכו': ועוד דדבר ידוע הוא שלא יוכלו לראות הרואי' אם נכנס אדם בפתח הבית אלא אם יהיו יושבים בדהיליו או לפחות במדרגה העליונה שלו אבל בבית ואפי' נוכח הפתח אין מציאות לראות פתח הבית ולא למי שיכנס לדהליז שיש דהליז אחר ביניהם: והנה העדי' העידו עליו שעלה לבית ולא ישב עמהם בדהיליז: ואם זינו עליו ביתו כאן: גם שדבריו שלמט' הם מכחישי' את אלו שכתב שם זה לשונו אם כן בנדון שלפנינו שהעידו שהיו רואין את הנער' ולא ירדה מן העליה וכו' ועדות זו אינה אלא בבית אשר שם העליה: אף כי עדות זו אינה אלא על הבחורה אם ירדה מן העליה או לא ירדה לא על העדים הנכנסין לדהיליז וזו עדות לחוד וזו עדות לחוד והוא נכנס בשור ויצא בבור רחמנא ליצלן מכי האי דעתא וכיון שהוזמו והוכחשו דבריו: ונפלו יסודות בנין אמריו: אין צריך לחטט אחריו ולא לדקדק אחר שאר דבריו שכתב בתר הכי גבי לא ראיתי אינה עדות דמסקנא דמילתא דבעל העטור שהביא לראיה לא דמי לעובד' דילן כלל דהוא כת' ז"ל אבל היכא דתרווייהו בהדדי נינהו כי קאמר האחד לא ראיתי כאלו אומר לחבירו לא ראית דהוה ליה הכחש' ע"כ: ופשוט הוא דבעובדא דילן לא הוו הכי: גם אין לדקדק אחריו בפרטי ההכחשה וההזמה שרצה לעשות מההכחשה הזמה: וזה פשוט לבעלי השכל והמושכל כי אף לפי דבריו לית הכא הזמה כלל וכמו שפשוט במפרשים ז"ל: גם יתבונן המעיין באותו שכות' שם ואומר זה לשונו שאפילו אם לא יאמרו העדים אלא בשעה אחרת הייתם עמנו וכו' עד והרי העדי' אמרו שקודם שיצאו מבית הכנסת היו לשם וסגרו הדלת וכו' עד סוף הענין שאין דברים אלו כדאי להשיב עליהן כי אין ענין זה דומה לזה ואין לנו צורך בכאן בראית העדים אף לפי דבריו: ובענין השעות גם כן כתב שאין לתלות הטעות בשני עדים מדחיית קושיא בתוספות אליבא דרבא ולבטל בה קדושי תורה ואיכא לתרוצי מילתא בגוונא אחרינא: גם ימצא המעיין בדבריו דקאמר מילתא ומצדה תברה דמביא ראייתו כנגדו וכאלה רבות עמו: בלשונו וטעמו: ודי בהערות אלו כי אם באנו להשיב על כל קוץ וקוץ ירבו עלינו הדברים:

'''עוד''' כתב שם זה לשונו מפני שאין איסור תרי ותרי אלא מדרבנן ואוקמה איתתא אחזקתה וכו' והבל יפצה פיהו דודאי למ"ד דתרי ותרי ספיקא דרבנן באשת איש החמירו לאוסרה מספק ולא נימא אוקי איתתא אחזקתה: וכן כתב הרש"בא ז"ל בקדושין פרק האומר ז"ל וכן אומר הר"י בעל התוספות דתרי ותרי ספיקא דרבנן היא ומוקי מילתא אחזקתה בין לקולא בין לחומרא ובשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרי' לא נתקדשה מדאורייתא מוקמינן לה בחזקת פנויה וכו' אלא דאסרינן לה מדרבנן וכו' וכי אמרי רבנן דספיקא הוי ולא מוקמי' אחזקתה הני מילי בשל תורה כגון קדושין וכו' אבל בדרבנן כגון ההיא דחזקת הבתים דתרי אמרי בן חלוצה וכו' משום דבדרבנן לא החמירו לאפוקי מחזקת אבהתיה ע"כ: וכן כתב שם הריטב"א ז"ל וזה לשונו וכל רבותי אלה הביאו ראייה לדבריהם דתרי ותרי ספיקא דאורייתא ולא אמרינן אוקי גברא אחזקתיה מדגרסי' פרק האשה שנתאלמנה שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדש וכו' ועוד מדאמרינן התם שנים אומרים מת ושנים אומרי' לא מת וכו' ופרכינן עלה תרי ותרי נינהו והבא עליה באשם תלוי וכו' ואלו הוה אמרינן דתרי ותרי אוקי איתתא אחזקתה ליכא אשם תלוי ממה נפשך וכו' אבל מורי נר"ו אומ' דתרי ותרי ספיקא דרבנן הוא ואוקי גברא בחזקתיה או בחזקת אבהתיה לגמרי אלא דרבנן אחמור באשת איש בלחוד דלא לאוקמה בחזקת היתר כיון דתרי ותרי נינהו עד דכל תרי ותרי ספקא דרבנן הוא מן הדין הוא שנוקי אתתא בחזקתה ואפי' לקולא אי קיימא בחזקת היתר אלא דרבנן מחמיר באשת איש מיהת דלא לאקולי בה ע"כ: עוד כתב בכתובות פ"ב ורבי' הגדול הרמ"בן ז"ל כתב תפס בעדים לא מפקינן מיניה דתרי ותרי ספיקא דאורייתא הוא: וכן דעת הריא"ף ז"ל אבל אין זו דעת ר"י ז"ל ולא לדעת רבי' ז"ל אלא דכל תרי ותרי אוקי ממונא בחזקת מריה וכו' אלא דבאשת איש החמירו לאוסרה מספק מדרבנן ולא נימא אוקי איתתא בחזקתה ע"כ:

'''עוד''' כתב שמצד לשון הקדושין אין ממשו' באלו הקדושין כלל שהעדי' העידו שבזה הלשון נתן הקדושין שאמ' לה בחיי שתקחי זה הדינר בקדושין לי: וזה הלשון אפילו למ"ד ידים שאינן מוכיחות הוו ידים בכאן יודה שאין כאן יד ולא שום אחיזה כלל לפי שאין בכאן שום לשון שיורה שהיה מקדש עתה לשום אשה לא לה ולא לזולתה שהוא אומר תקחי זה הדינר בקדושין לי ולא אמר למי הוא מקדש או אם היה מקדש עתה אלא שתשמור לו זה הדינר בקדושין לו כשירצה לקדש ואם היה רוצה לקדש לשום אשה הקדושין לא היו לו אלא לה או למי שהוא רוצה לקדש: עכ"ל: ומי יתן ידעתי אם הוא מבין מה שמוציא בפיו ובשפתיו העבודה עמל הוא בעי להשיב על דברים כאלו דאסור לשומען כ"ש להתעסק בהן ולהשיב עליהן:

'''ואומר''' אני דאפילו למ"ד ידים שאינן מוכיחו' לא הוו ידים קדושין כאלו קדושין גמורין הן: והתולדה שהוליד שאין בזה לשון שיורה שהוא מקדש עתה לשום אשה וכו' ושהוא לא נתן לה הדינר אלא לשמור אותו לו כשיקדש וכו' תולדות אלו הן כפי לשונו המדוקדק והצח אבל כפי לשוננו המורגל לכל לא נתן לה הדינר אלא כדי לקדשה בעצמה לו וכ"ש שהיתה משודכת עמו מכמה שנים: והראיה הגדולה לדברינו היא תשובת הרש"בא שהביא לו לעזר והוא כנגדו ובכפא דחק נגר' ביה נשרוף חרדלא וגיראה בגיריה אתי לקטלא: דאיבר' ודאי לא הבין פשט התשובה ולא ירד לסוף דעת הרש"בא ז"ל ולא ידע כונתו ואפי' שהשמיט מנוסח תשובת הרש"בא ז"ל מלת לו שתי פעמי' לא מסתייע דבלאו לו דבריו פשוטי' ומוכרחי' מצד עצמן:

'''ואתה''' המורה דת ודין בדבר של ערוה גנובי לו למה לך והלא ידעת כי כל חכם לב בנו נחש ינחש ובספרי הרב ז"ל כל יום לבו רוחש ואין לך התנצלו' לומ' שהיתה לו חסרה מספרך דבלאו לו הדברים פשוטי' שם ומוכרחין מצד עצמן כדאמרן וזה לשון תשובת הרש"בא ז"ל בראובן שנתן ללאה מעות: ואמ' לה הרי אני נותן לך אלו בקדושין ולא היו מדברי' על עסקי קדושין: והשיב שאע"פ שקבלתן לשם קדושין לשמואל דאמר בעי' ידים מוכיחות אין זו מקודשת ואפילו אמרו שניהם דלהתקדש לו נתכוונו דמ"מ בשעת נתינה לא היו שם ידים מוכיחות: ועוד דהמקדש בלא עדים אפי' שניהם מודים אינה מקודשת וכל שאין כאן ידים מוכיחות אין כאן עדות שנתקדשה לו אלא מפיהם שאומרים שלכך נתכוונו: ומיהו יש לחוש להחמיר שמא בקדושין בכענין זה לא בעי' ידים מוכיחות וצריכה גט עכ"ל: וכן נמי כתב בחדושיו פ"ק דקדושין זה לשונו והילכך לענין קדושין אמר לה הרי את מקודשת ולא אמר לי אינה מקודשת ומיהו איכא למימר דחוששי' לה וצריכה גט ע"כ: הא קמן בהדיא דאפי' במקו' דאמר לה הריני נותן לך אלו בקדושין ולא אמר לי דדבר מצוי הוא שאדם מקדש אשה לחבירו ואפי' הכי חושש להחמיר והצריכה גט ואלו בעובדא דילן דקאמר לי לית הכא לא ידים ולא רגלים אלא קדושין גמורין כדאמרן:

'''ועתה''' בעלי שכל השכילו הביטו וראו בזו הראיה שמביא מכאן זה החכם לבטל קדושי תורה ולהשיא ערוה לשוק:

'''עוד''' כתב על תשובה זו זה לשונו הרי בפירוש דלדעת הרשב"א ז"ל שאפי' בכאן שהיו ידים אלא שאינן מוכיחות לא אמר שראו לחוש אלא מפני ששניה' אמרו שנתכוונו לשם קדושין אבל אם היתה האשה מכחשת לא היה חושש לקדושין כלל וכ"ש בנדון שלנו שהאש מכחשת ואין כאן שום יד כלל ויותר מוכיח הלשון שהעידו שאמ' תקחי זה הדינר בקדושין לי שהוא היה הקנוי ולא הוא עכ"ד ומה שכת' דלא אמר כך אלא מפני ששניהם אמרו שנתכוונו לשם קדושין וכו' כבר כתבנו דלא הבין את דבריו דאיהי לא קאמר אלא ואפילו אמרו שניהם דלהתקדש לו נתכוונו וכו' דאלו לשם קדושין פשוט הוא שם דנתכוונו לשם קדושין דבפירוש קאמר לה הרי אני נותן לך אלו בקדושי' ולשם כך קבלה המעות: וכן כתב הרש"בא ז"ל שם בתחלת דבריו זה לשונו שאפי' שקבלתן לשם קדושין וכו' וא"כ היכי קאמר השתא ואע"פ ששניהם מודים דלשם קדושין נתכוונו וכו' והדבר מפורש בדברי המקדש אלא ע"כ דאינו מקפיד אלא לפי שלא אמר לי דלא פירש שקדשה לעצמו ואפי' הכי חשש להחמיר: ועוד דלו הונח שפי' הענין כמו שחשב מה שכתב הרב ז"ל ומיהו יש לחוש להחמיר שמא בכענין זה וכו' ע"כ דקאי אגופא דעובדא שנשאל עליו והתם לא אמרו נתכוונו שניהם להתקדש וזה יובן בקל לטועמי טעם הלשון ויודעים טבעו: כתבנו זה להראותו אותו דאפי' לפי שטתו והנחתו אין מציאות לדבריו אבל כפי האמת פשוט הוא דהציר שסובבת עליו אותה תשובה הוא לפי שלא אמר לי וכמו שכתב בפירוש בחדושיו בההוא לישנא דלעיל וכן נמי כתבו מן המפרשים ז"ל: וכן כתב הרא"ש ז"ל בתשובה זה לשונו נמצא שאינו למדין מדברי הריא"ף ז"ל דאף לאביי דאמר בנדרים ידים שאין מוכיחות הויין ידים מודה הוא דבקדושין שאם אמר מקודשת ולא אמר לי לא הויין קדושין דלא הוי הוכחה כלל ע"כ:

'''ומה''' שכתב החכם זה לשונו ויותר מוכיח הלשון שהעידו שאמ' תקחי זה הדינר בקדושין לי שהוא היה הקנוי ולא היא ע"כ: הקנין הזה ההעדר טוב ממנו דכפי האמת אין משמעות הלשון אלא תקח זה הדינר בקדושין שתתקדש לי ולא שיהיה הוא קנוי לה כמו שחשב: ומה שכתב כ"ש בנדון שלפנינו שהאשה מכחשת איני יודע מי לחוש לו דבר זה בדמשק לו הונח שהיא מכחשת דאפי' במקומינו זה לא עמדנו על זה ולא שאלנו עליו ואיך גזר אומר על דברי פי בעל הדין והנו בדמשק ומצודתו פרושה במצרים:

'''עוד''' הביא ראיה לדבריו לעיל מדברי הר"ר דוראן ז"ל וכתב זה לשונו וגדולה מזאת כתב הר"ר דוראן ז"ל באחד שאמר לאדם אחר טול טבעת זו והשיב לו למה ואמר לו שלח ידך ואחוז בו ולקחו ראובן אז אמר לו שמעון קדושין על בתך: והשיב על זה הלשון שאינו כלום וז"ל מפני שלא אמר בשעת הקדושין דבריהם שהאשה מתקדשת בהן שכשאמר לו קדושין על בתך אינו מוכיח בדברים אלו שהאשה הוא מקדש עכ"ל הרב ז"ל: וכ"ש בנדון שלפנינו שלא הזכיר שום אשה שהיה מקדש אלא תקחי זה הדינר בקדושין לו: עוד כתב הרב ז"ל בתשובת שאלה דבעינן שיאמר לשון שיוכיח להבא כדמוכח בפרק השולח גבי בטול גט דאיבעיא לן התם הרי הוא חרס מהו ואסיקנא דלישנ' דלהבא משמע וכו' ולפום זה נהגו בלשון זה לקדש הרי את מקודש' לי משו' דלישנ' דלהבא משמ' אבל בלאו הכי לא משמ' להבא ודמי לחרס הוא כחרס הוא ולא אמ' כלום והכא שאמר קדושין הן ולא אמר יהו או הרי הן קדושין אינן כלום עכ"ל הרב ז"ל: והרי אתה דן ק"ו שם שהזכיר האשה שאמר קדושין על בתך לאו כלום הוא כל שכן בכאן שלא הזכיר שום אשה עכ"ל החכם:

'''ואני''' אומר דגם בזה לא הבין כונת הרב ז"ל וכפי הנרא' מלשון הרב ז"ל שהביא דלא אמ' שאינו כלום אלא לפי שלא אמ' לו בשע' נתינת הקדושין דבר שהאשה מתקדשת בו כגון לומ' לו טול זה או הולך זה קדושין לבתך או תהא בתך מקודשת לי בזה וכיוצא בזה אבל הכא לא קאמר אלא שלח ידך ואחוז בזה ולא אמר לו דבר עד לאחר נתינה וכמו שכתב הרשב"א ז"ל בנותן כסף לאשה סתם דאינה מקודשת ואפי' חזר ואמר לה הרי את מקודשת לי והיא רוצה צריך שיטול הכסף ממנה ויחזור ויתנו לה בתורת קדושין ע"כ: וכן הביא דבריו הרב בעל מגיד משנה ז"ל בהלכות אישות פ"ג: וכן כתב הריב"ש ז"ל בתשובה בחלק הראשון מספריו גבי מי שזרק טבעת לתוך חיקו של חברו ואח"כ אמ' לו הרי בתך פלוני' מקודשת לי באותה טבעת דאין לחוש לאותן קדושין כלל כיון שלא אמר לו כלום עד לאחר הזריקה וכמו שכתוב שם באריכו' אי נמי אפש' לומ' מפני שאמ' על בתך ולא אמ' לבתך ואלמלא שאין תשובת הרב ז"ל מצויה בידינו להכריח ממנה משפט הלשון הייתי אומר דלא קא מקפיד הרב ז"ל אלא לפי שלא אמר לו כדברי הרשב"א ז"ל דלעיל ואשר גם מלשון זה מלת לו: וכן לשונו שלא אמ' בשע' נתינת הקדושי' דברי' שהאשה מתקדשת בהן לו: וזהו שכת' בחתימת דבריו אינו מוכיח בדברים אלו שהאשה הוא מקדש כלומ' דאינו מוכיח שהוא המקדש לאשה: דוגמת מה שכת' הרא"ש ז"ל בתשובותיו זה לשונו הילך קדושין לבתך ולא פי' למי קדשה אין כאן בית מחוש ואינה צריכה גט ע"כ וידוע הו' כי אותו לשון כצורתו הו' לשון כבד לא ימלט מחסרון או מטעו' סופר ואפש' שדבריו פשוטי' שם בכלל דבריו: ומ"מ יהיה איך שיהיה אין לדבריו שום מציאות דמה ענין זה לנדון שלנו עד שכתב וכ"ש שנדון שלנו שלא הזכיר שום אשה שהיה מקדש ומה כ"ש הוא זה ומה שם אשה שייך בנדון שלנו שהיה המקדש מדבר עמה בעצמה שהיתה משודכת לו מקדמת דנא ואומ' לה קחי זה בקדושין לי: ודאי דברים כאלו לא ניתנו ליכתב:

'''ומה''' שכתב בשם הרב ז"ל ואמר ועוד דבעינן שיאמר לשון שיוכיח להבא וכו': ערוב פרשיות כתוב כאן בדבריו ואיני רואה שום משפט באותו ק"ו שכתב למלתא דלהבא דסליק מינה וכל שכן דאותו משפט כבר כתב אותו בלשונו דלעיל ז"ל וכ"ש בנדון שלנו שלא הזכיר שום אשה וא"כ מה חידש כאן אין שום חידוש אלא דלמעלה אמ' כ"ש וכאן נכנס בק"ו וזה ק"ו שאין עליו תשובה חסרון לאדם להשיב עליו וכל בעל עינים יודע דאין שום יחס ולא שום דמיון בין האי לישנ' לעובדא דילן דמה ענין חרס הוא או כחרס הוא או קדושין הן לנדון שלנו דאמר לה למשודכת שלו תקחי זה בקדושי' לי כלומר תתקדשי לי בזה:

'''והחכם''' הזה מגבב ומביא דברים שאינן כענין ואין להם שום שייכות וכבר כתבתי דלא הבין דברי הרב ולא ירד לסוף דעתו ודברי הרב ז"ל לחוד ועובדא דילן לחוד ולכולי עלמא קדושין גמורין הן ואין זה צריך לפנים:

'''וגדולה''' מזאת כתב הריב"ש ז"ל גבי איש אחד שנתן טבעת לאשה ואמר לה הריני נותנה לך בתורת קדושין ולא אמר לי ואפי' הכי כתב דהוו קדושין וכתב בתשובה דלא מקרי ידים שאינן מוכיחות אלא במי שמתחיל הדבור ואינו גומ' אותו ואין מוכיח מתחלת הדבור מה היתה כוונתו דהיינו לישנא דידים שהוא לשון בית יד אחיזת הדבור כמו שכתב רש"י ז"ל דומיא דמי שאמר הרי את מקודשת ולא אמר לי וכו' עד אבל מי שאמ' הריני נותנו לך בתורת קדושין אין כאן ידים אלא דבור שלם כיון שהזכיר שהוא הנותן לה בתורת קדושין כבר נראה מלשונו שהוא המקדש והיא המתקדשת דלא שביק איניש מצוה דנפשיה ומידי דרמי עליה וכו' והכא כיון שהדבור שלם לא מקרי יד שכבר נראה ממנו שהוא נותנו לה לשם קדושין ואזלינן בתר אומדנא לא שביק איניש מידי דרמי עליה וכן לא שביק איניש מידי דאית לי' הנאה מיניה ואמרי' שהוא המקדש והוא המתקדשת ואין לשונו חסר כלום ואע"פ שלא אמר הרי את מקודשת לי וכו' וכ"ש הכא שהזכיר בבירור שנותנו לה בתורת קדושין עכ"ל: וכ"ש בעובדא דילן שאמר לי וכ"ש במקום שהיתה משודכת לו מכמה זמן שאין מקום להסתפק בו כלל: גם הר"ם ז"ל כתב שתשובה גבי מי שנתן טבעת לאשה ואמר לה אני נותן לך זה בשביל אהבה וחיבה דצריכה גט מספק וזה לשונו שם:

'''ועוד''' נראה כיון דאמר לה אני נותן לך זה בשביל אהבה וחיבה שיש לחוש לקדושין ושמא כך רצה לומר על מנת שתהיה אהבה בינינו ותהיה אהובתי ולא גרע האי לישנא ממיוחדת לי מיועדת לי עזרי נגדי צלעתי סגורתי תחתי תפוסתי לקוחתי חרופתי: וא"כ אהובתי נמי איכא לספוקי וא"כ אם היה דעת שניהם לקדושין צריכה גט ע"כ:

'''עוד''' כתב החכם וגם מענין אם היתה בוגרת או לא: נחקור אם בנדון שלפינו עדות נשים או עד אחד נאמן שלא היתה בוגרת מפני שנמצא בכאן עד אחד שאומר שבזמן הקדושין לא היתה הבת כי אם מי"ב שנים וג' חדשי' עד ובנדון שלפנינו אפי' אם לא נאמן שלא היתה אלא עדו' מוכחשת הויא איסור' דרבנן ובאיסור' דרבנן עד אחד נאמן בענין הסימנין וגם עדות נשים וזה פשוט בתלמוד ובתשובת המרדכי עכ"ל: כבר כתבנו דאין יסוד לזה הבנין ואין לדבר זה לא שורש ולא ענף דלית' הכא לא הזמה ולא הכחשה כלל ואפי' לפי הנחתו יש לדון עליו שהוא כתב דבאיסור דרבנן עד אחד ונשי' נאמנות על הסימני' ומוכח לה מספר המרדכי: וידוע הוא וכל הספרים מלאי' ומורגל בפי הכל דנשי' נאמנו' על הסימנין: וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ב מהלכו' אישו' ז"ל כשבודקי' הבת בין בתוך הזמן שהוא כל שנת י"ב בין קודם הזמן בין לאח' הזמן בודקים אותה ע"פ נשים השרו' ואפילו אשה אחת בודקת ושומעין לה אם הביא' סימנין אם לא הביא': ושם פי' ג"כ דהשני' אין סומכי' בהן על הנשים אלא על ב' עדים כשרים להעיד ונרא' מדבריו וז"ל שסומכי' על הנשים בין לקולא בין לחומר' וכ"כ הרמב"ן ז"ל ריש פר' יוצא דופן דת"ק סבר דכל הנשים הנבדקו' נבדקו' על ידי נשים בין לקולא בין לחומר' כלומר בין לפני הפרק בין תוך הפרק בין לאחר הפרק: לקולא היינו לפני הפרק ולתוכו שאם אמרו קטנה הוא שלא הביאה שתי שערו' או שהביאה אלא שהם שומא ממאנת: לחומרא היינו לאחר הפרק שאם אמרו שהביאה שתי שערות אינה ממאנת:

'''וכן''' אם העידה שהיא גדולה חולצת דמהמני אפי' לקולא דהנשים נאמנות עליה לת"ק בין לחומרא בין לקולא וכו': עד כך נראה פירוש דבר זה והלכה כת"ק דאמר בין להקל בין להחמיר נשים נאמנו' וכו' ע"כ: וכן נראה דעת הריא"ף ז"ל וכן הסכים הרשב"א וכן דעת הרא"ש והאחרונים ז"ל: וכפי הנראה מדברי זה החכם המשיב שהיה דין השנים והסימנין אצלו שוה דנכנס בשנים ויצא בסימנין: וזה סימן שאינו שוקל את דבריו:

'''עוד''' כתב זה לשונו וגם יש ספק אחר בכאן דלדעת הר"ר דוראו"ן והרשב"א ז"ל אפילו בדקוה בשעת הקדושין ואפי' היתה בת ט"ו שנים בעדות עדים צריכין שיעידו שששה חדשים קודם היו לה שתי שערות וכו' וכל זמן שלא יעידו על זה אפי' תהיה בת ט"ו שנים בספק קדושין היא צריכה גט משניהם ואף אם הרא"ש ז"ל חולק על זה בתשובת שאלה ובעלי התוספות בנדון שלפנינו שהוא איסורא דרבנן כשתמצא לומר שהיא עדות מוכחשת כדאין הם הרשב"א והר"ר דורא"ן ז"ל לסמוך עליהם בענין איסורא דרבנן ומי שירצה לעמוד על דעת הרשב"א ז"ל יעמוד על חדושיו פרק מי שמת עכ"ל: כבר כתבתי שזה החכם אינו שוקל את דבריו ולא חש לקמחיה דהוא כתב שאין כאן בנדון שלנו שום חשש קדושין כלל והראיה שהביא מכאן היא להחמיר ולהצריכה גט משניהם ונמצאו דבריו סותרין זה את זה לאשר מחזה האמת יחזה:

'''וזאת''' החדשה והמציאה הקשה שמצא בדברי הר"ר דוראן גם הרשב"ם ז"ל אע"ג דלא דבר בששה חדשים קודם הנה הוא כתב דבעי' סימני' להחמיר ולהצריכה גט משני דלא סמכינן אחזקה וכן כתב בפירושיו פרק מי שמת ז"ל בודקין לקדושין אף על פי שהוא בן י"ג שנים ויום אחד והאשה בת שנים עשר שנים ויום אחד לא סמכינן אשנים לאחזוקינהו בגדולי" ובני שער להחשיב קדושין קדושי ודאי אף להקל כגון לבטל קדושי שני שקדש אחריו בלא גט אלא בודקין אחריו אם הביא שתי שערות יחשבו קדושי ודאי ע"כ: וכן יש מן המפרשים זכרונם לברכה שכתבו שם גבי בודקין לקדושין זה לשונו פירוש כשהוחזקו בשנים כגון בזכר בן י"ג שנה ויום אחד ובנקבה בת שנים עשר שנה ויום אחד בודקין אם הביאו שתי שערות קודושיהן קידושין וגיטן גט ואם לאו הוו קדושי ספק וגט ספק כדאמרי' התם חוששין שמא נשרו להחמיר אבל לא להקל ע"כ: והר"י בעל התוספו' ז"ל כתב דכל שהגיעה לכלל שנים ודאי אית לן למימר כיון דלאחר קדושין מצאו חזק' שגם בשע' קדושין היו בה: וכן כתב הרא"ש ז"ל בתשוב' דכל שהגיעה לכלל שנים חזקה הביאה סימנין וכו': ולא אלו בלבד אמרו דאף הרב הגדול הרי"ף ז"ל כתב בהדיא פרק ב"ש זה לשונו והא דאמרינן בודקין למיאונין קשה דהא אמרינן הלכה כרבא דקטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנין: ואע"ג דבדקוה לאחר זמן ולא אשכחו בה מידי הא אפסיק' הלכתא דחיישי' שמא נשרו וכו' ותירץ האי דאפסיקא הילכתא דחיישינן שמא נשרו לא אפסיק הכי אלא היכא דקדיש תוך זמן ובעל לאחר זמן דהויא לה ספיקא דאורייתא כדכתיבנא לעיל וכו' עד דלא אמר רבא חזקה הביאה סימנין אלא לענין איסורא דאורייתא דעבדינן לחומרא ולא בדקי' דחיישי' שמא נשרו ע"כ: וכן נמי כתב הרא"ש ז"ל בפסקיו שם וכן הסכימו הרמב"ן והרשב"א ז"ל: וכן כתב הרמב"ם ז"ל פרק י"א מהלכות גרושין גבי ממאנת זה לשונו אבל אם הגיע לזמן הזה ונבעלה הואיל והבעילה קונה מן התורה כמו שביארנו הרי זו אינה ממאנת ואינה צריכה בדיקה למיאון דחזקתה שהביאה סימנין: הרי שנבדקה ולא נמצאו בה סימנין הואיל ונבעלה אחר שהגיעה לזמן הראוי לסימנין חוששין לה שמא הביאה ונשרו ולפי' צריכה גט מספק ע"כ: הילכך לדברי כולם באיסורא דאורייתא כהכא אינה צריכה בדיקה:

'''גם''' בספר המצות הקצר כתב ז"ל וספק בוגרת שיש לה אב אם קדשה עצמה מקודשת מספק ע"כ: וגדולה מזו כתב הרב הגדול רבינו יוסף טוב עלם ז"ל בתשובותיו גבי קדושי נערה דכי מטיא לימי בגרות לא בעיא סימנין כלל וזה לשונו מכי שלמו י"ב שנה וששה חדשים ויום אחד היתה בוגרת ונפקא לה מרשות אביה לגמרי בין שהביאה שתי שערות בין שלא הביאה דאמר רבא קטנה שהגיע לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנין ומנא לן דכי שלמו י"ב שנה וששה חדשים דלאלתר הויא בוגרת דאמר שמואל אין בין נערות לבגרות וכו' ע"כ: עוד כתב בתשובה אחרת זה לשונו דכי אשלטיה רחמנא לאב בברתיה עד משלם יומי נערות אשלטיה דכתיב בנעוריה בית אביה כל שבח נעורים לאביה ומפרשי רבנן עד כמה עד י"ב שנה וששה חדשים ויום אחד בין איתיאת סימנין או לא איתיאת גבי אב לא מעלין ולא מורידין מכאן ואילך מי איכא לספוקה דהויא ליה ברשותיה א"כ גבול למה עכ"ל וכמה לא חלי ולא מרגיש האי גברא דבעי להתיר ערוה לשוק ואומר כדאי הוא הה"ר דוראן ז"ל לסמוך עליו במקום שמצריך גט משניהם ורוצה להוכיח ההתר מתו' האיסור בדבר של ערוה: ואי הוי ספיקא דרבנן כדקאמר בהדיא כתב גם הרא"ש ז"ל שלא רצה הוא לסמוך עליו פרק ב"ש דלא סמכינן אחזקה ובודקין אותה משום דנשואי קטנ' דרבנן נינהו והוה ליה ספיקא דרבנן ולקולא וכמו שכתב נמי הריא"ף ז"ל שם וכבר כתבנו שאין בנדון שלנו שום הכחשה ולא שום הזמה ולא עדות ולא ריח עדות כנגד עידי קדושין:

'''עוד''' כתב בחתימת דבריו המסולאי"ם בפ"ז זה לשונו גם מענין התקנה יראה לי שאין שום חשש באלו הקדושין מפני שודאי חכמים כשתקנו אותה תקנה כונתם לא היתה אלא להפקיע הקדושין דאם לא כן מה הועילו חכמים בתקנתם עכ"ל:

'''ודאי''' דדמי האי גברא כדלא גמירי אינשי שמעתתא ושאין בעולם מי שיש לו עינים בראשו: ואתם אנשי השכל והמושכל הביטו וראו מורה דמשק במה רוצה להפקיע קדושי תורה ולהתיר ערוה לשוק: תחלה כי הוא חתך הדין ואמר שאין שום חשש באלו הקדושין כלל מפני שודאי חכמים כשתקנו התקנה כך היתה כוונתה וזה אינו כי אנחנו וכל שלפנינו אם תקנו אותה לא נתקנה אלא כדי שלא יורגלו העדים לקדש שלא ברשות ב"ד ושיפרשו מלעשות כך מחמת ההסכמה והנה בשנים שעברו מפני שהותרה הרצועה והיו מקדשין בפרהסיא בלי רשו' בית דין הכרזנו בבתי כניסיות שכל המקדש בלתי סופרו הקהל ורשות ב"ד מנדין אותו ואת העדים ומעשים בכל יום שמנדין את העדים כשיוזמנו להעיד בלי רשות בית דין: ועם כל זה אינן נמנעין ואינן נשמעין אבל אין מי שיעלה על דעתו הפקעת קדושין ולא יציאה בלא גט חלילה ולא נשמע מעולם הפקעת קדושין במצרים: ולא עוד אלא שהוא מביא סתירת דבריו בפי קלמוסו ומיניה וביה אבא ניזיל ביה נרגא: ובידיה בטיש לשרגא: דאפילו במקום שהפקיעו הקדושין בפירוש כתב שהרב חושש להחמיר ומצריכה גט והוא שלא במקום הפקעה אינו חושש ורוצה להוציאה בלא גט: גם הר"ר דוראן ז"ל הנה הוא נספק בדבר והוא כתב דודאי לכך נתכוון ומביא חובתו בקולמוסו ואינו מרגיש בעצמו וכל שכן שהרשב"א ז"ל כתב בשאלותיו בפירוש דאין בחרם שהטילו הקהל הפקעת קדושין כלל אלא אם כן הפקיעו בפירוש:

'''וכן''' כתוב בתשובות הר"י קולון ז"ל השרש פ'ד דחרם רבינו גרשום זכרונו לברכה ותקנות הקהל אינם מפקיעין הקדושין ואם עבר על התקנות והחרמות וקדש הרי היא מקודשת ודברים פשוטים הן ואין צריכין לפנים:

'''כללא''' דמילתא דזאת הבחורה כיון שיש שני עדים המעידי' שנתקדשה בשני הבגרות מקודשת גמורה היא ואף על פי שלא נבדקה ואין לך קדושין גדולי' מאלו ולדעת קצת המפרשים צריכה גט משניהם:

'''ועתה''' צריך אני לדון על זה החכם המורה ולהוכיחו טובה תוכחת מגולה מאהבה כלולה: כי מי החכם ויודע פשר דבר: כנהר כבר: שטף ועבר: יגיע עד צואר יחשיב להשיב טרם יקשיב: דברי שתי הכתות ונאמם: וריבותם וטעמם: או לכוף אזנו לחכמי המקום ולקום לעמוד על דעתם ולשאול מאתם: גופא דעובדא היכי הוה ולעזור האמת העשוקה: מבולקה ובוקה: וכבר הוכחתי אותו אשתקד על כיוצא בזה בענין גט על תנאי שניתן במקומנו זה וכתבתי עליו בסוף תשובתי שהשיבותי על דבריו ז"ל והאמת כי מן הראוי היה לי מדבריו עיני להעלים: כי מי הקדימני ואשלם אלא שראיתי כי לא יאות העלם העין מתלונת הכושר: ומאונאת היושר: בדבר אשר כזה התלוי באיסור ערוה החמורה ולכפות על התורה פסכתר: ולדחות האיסור הברור מפני ספק ההתר: מצורף להפצרת חבירו שהפצירו בי לחוות אף אני דעי רע"י ושמ"עי בראותם רוב החפץ והבהלה שנבהל להשיב: טרם יקשיב: ולהכנס בלא בר לזרות ולהבר: ולפסוק הדבר: באתרא דלאו דיליה ולרדותנו בתוך ביתנו ישית ידו על כלנו: מי משלנו אשר כזאת תעלה על רוחו ולפני גדולים ישפוך שיחו: לבלי חק: אף כי ישא דעי למרחוק: ויצא חוצץ לפוצץ הררי עד: ובאמרי רוח לשוח גבעות עולםף ומוציא מזרות זרות במעשים לסתור ודברי קנטור: אשר אין להם לא שורש ולא ענף לא קורסלי' ולא כנף: עם היותו יודע כי תהלה לאל יש אתנו יודע עד מה: וכמה וכמה: שלימים וכן רבים: ונגד פניהם נבונים: עוקרים הרים וטוחנים: זה בזה ומוציאין קמח מנופה: בשלש עשרה נפה: לא ינטה מארץ מנלם: ודבריה' יקום לעולם: ע"כ דברי שם:

'''והנה''' גם עתה ככחו אז כחו עתה: לא יחרד אם בעיר בשופר יתקע: ולקולו הארץ תבקע: ואם לעזה מדינה עדינ': לא ישוב מפני: כל בכל מכלכל: לתת חרב תשובת שיחתו וסברתו ביד הכת האחת ובה חושבי' המעות לתקן: ולומר כבר הורה זקן: ופניו הולכים בקרב: וכל דבריו לא חזו לבר בי רב: ושלום על דייני ישראל כנפש משרת משה ן' אל אשקר נר"ו:
<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>