עריכת הדף "שו"ת מבי"ט/ג/רכא" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
<big>'''שאלה'''</big> יורינו מורינו אלמנה שנשאת אחר שגבתה כתובה והיה לה בת וקודם שנשאת הניחה סך מעות שלא הכניסתם בנדוניא ואמרו לה קרוביה תראי מה תעשי כי מעות זה כיון שלא נכתבו לבת הם כמו נכסי מלוג שאם תמות יירשם הבעל ואם תכתבי אותם לבת אם תמות הבת יירשם קרובי הבת ולכן כתבי שאת נותנת אותם לפלו' אחיך במתנה ואחיך הנז' יכתוב עליו שטר שאם תגיע הבת לנישואין שיתן לה הסך הנז' והביא אחיה סופר ועד ונכתב ונחתם כל הנז' ויש ספק שנכתב כל זה אחר שנשאת אף על פי שזמן המתנה כתוב קודם ועל זה טוען הבעל שכשנשא אשה זו לא ידע שהיא הניחה שום דבר מכתובתה וכיון שהניחה הוא נ"מ ורוצה לאכול פרותיהם ומה שנכתב ונחתם שנתנה לאחיה העד האחד אומר שלא נכת' ושלא נטלה הקנין כי אם אחר שנשאת ומה שחתם לא חתם כי אם על הקנין שהודית בפניו ולא דקדק בזמן הכתוב בשטר אם היה בזמן מוקדם שאינו יודע לקרות רק מה שאמר לו הסופר שכתב ענין הקנין והמתנה לבד יורינו מורינו אם יכול העד הזה לברר עדותו ולהעיד שלא נכתב ושלא נטלה הקנין אלא אחר שנשאת ואם חייבים העדים לקבל חרם על זה וגם אם אחי האשה הנז' שקבל המתנה אם יתחייב שבועה או חרם שמתנה זו ניתנ' לו קוד' שנשאת אחותו:

<big>'''תשובה'''</big> נשיב על מה שלא שאלו וממנו יתבאר מה ששאלו והענין הוא כי יש מחלוקת בין הפוסקי' על אשת איש שנתנו לה מתנה והיא אומר' שע"מ שלא יהיה לבעלה רשות בה ניתן לה אלא שתעשה בה מה שתרצה כי הרמב"ם ז"ל כתב שעליה להביא ראיה והרמב"ן ז"ל הוא מזו הסברא אלא שכתב שיש חולקים בזה ואומרים שהיא נאמנת כמו שהביא בב"י סי' פ"ה והביא ג"כ תשובת הרשב"א שהוא נוטה לסברת רבינו יונה ז"ל שקבל משם ר"י שהיא נאמנת ומ"מ צריך להתיישב בדבר כו' ובסוף הסי' הנז' הביא תשוב' הרשב"א ז"ל שכתוב בה ומעתה אשה זו שנתנה לבנותיה קודם שידע הבעל מתנה זו קיימא וכו' ובכ"ז מהלכות שאלה ופקדון כתב מ"מ ועוד כתבו קצת המפרשים ז"ל שממה שאמרו יחזיר לאשה למדנו שאם יש מעות ביד האשה שנאמנת לומר של נ"מ הם שירשתים או שתאמר ניתנו לי ע"מ שאין לבעלי בהם כלום אלא מה שאני נותנת לתוך פיו ובנ"ד אשר היא לסיבת זה קודם שנשאת הניחה סך מעות שלא הכניסתם בנדוניא כמו שכתוב בשאלה שנר' שהניחתם לתתם לבתה וכמו שאמרו לה קרוביה תראי מה תעשי כי מעות זה כיון שלא נכתבו לבת הם כמו נ"מ כנראה כי מה שהניחתם ולא הכניסת' בנדוניא שהיה כדי לתתם לבתה ושלא יהא לבעלה שום זכות בהם ואפילו שלא נתנתם לבתה אלא אחר שנשאת היתה מתנתה לבתה קיימת שהיא נאמנת לומר שמה שלא הכניסתם בנדוניא לא היה כדי להשאירם לעצמה כנכסי מלוג אלא לתתם לבתה כמו שנאמנת במעות שנמצאו בידה לומ' שע"מ כן ניתנו לה שלא יהיה לבעלה רשות כו' לדעת אלו המפרשים ואני אומר כי אפילו לדעת הרמב"ם והרמב"ן ז"ל שסוברים שאינה נאמנת לומר כי ע"מ שלא יהיה לבעלה רשות בהם כו' ניתנו לה עד שתביא ראיה דוקא התם שמודה שניתנו לה וכל מתנה לאשה מסתמ' היא בלי תנאי זה אבל בנ"ד שאלו המעות היו שלה ולא הכניסתם בנדוניא הוא ידוע כי מפני שהיה לה בת מאיש אחר הוא שהשאירתם בידה לתתם לבתה ושלא יהיה לבעלה רשות בהם וכו' כי מה שהוא נ"מ הוא מה שלא הכניסה בנדוניא אלא שנשארו לעצמה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל דאם פי' הרי זו נכסי מלוג וכן לנכסים שיש לאשה שלא הכניסה אותן לבעלה ולא כתבו אותן בכתובתה אלא נשאר לעצמה ע"כ נראה שאינן נ"מ אלא כשידוע שנשארו לעצמה ובנ"ד היה ידוע שלא השאירת' לעצמה אלא בשביל בתה. עוד יש צד אחר לומר שאלו הנכסים שהשאיר' אינם נ"מ אפילו לדעת הרמב"ם והרמב"ן ז"ל שהוא דהלכת' כר' שמעון בפ' האשה שנפלו מחלק בין נכסים ידועים לבעל לשאינם ידועים ופי' ר' יוחנן אלו הן שאין ידועים כל שיושבת כאן ונפלו לה נכסים במדינת הים וכתב הר"ן ז"ל שכתב ן' מיגש ז"ל דמ"ה לא דוקא אלא ה"ה באותה מדינה כל שלא ידע בהם ואורחא דמלתא נקט והרשב"א ז"ל גם כן באותה תשובה שבסוף סי' פ"ה בב"י כתב ולאו דוקא שנפלו לה במ"ה אלא ה"ה אם נפלו לה במקו' שהיא ובעלה יושבים שם כל זמן שלא ידע כשנפלו לה ולא הספיק לדעת עד שמכרה או נתנה וכן פי' רא"ם וכן מה שאמרו כשנפלו לה נכסים כלו' הירושה לאו דוקא אלא ה"ה אפילו ניתנו לה במתנה או שמצאה מציאה זה הכלל כל שיבואו לה ולא ידע בהם הבעל עד שמכרה או נתנה וכו' ומעתה אשה זו שנתנה לבנותיה קודם שידע בהם הבעל מתנ' זו קיימת עכ"ל ובנ"ד כתוב בשאלה שלא ידע הבעל כשנשא אשה זו שהיא הניחה שום דבר מכתובת' ולכך אם היתה נותנת לבתה אפילו אחר שנשאת ועדיין לא ידע בעלה מתנתה היתה קיימת ולא היה צריך להקדי' הזמן בשטר וכן כשנתן לה מתנה זו לאחיה המתנה קיימת אפי' אחר שנשאת ובטלה מחלוקת אם נתנה קודם או אח"כ אבל השטר כיון שהוא ידע שנכתב הזמן קודם שנשאת וידוע שלא נטלה הקנין אלא אחר שנשאת הנה פסול מפני שהוא מוקדם ושטרות המוקדמים פסולים אפי' שטר מתנה ויכתבו שטר אחר מזמן קנין הנתינה ואם מתנה זו הן מעות בעין ולא קבלם עדיין המתנה אינה קיימת אפילו נטלה קנין כי אין מטבע נקנה בחליפין נאם המבי"ט:
<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>