עריכת הדף "שו"ת מבי"ט/ג/עט" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
<big>'''שאלה'''</big> ראובן צוה מחמת מיתה והקדיש מנכסיו עשרת אלפים לבנים כדי שיעשו בהם פרי האפוטרופוסים שהוא ממנה והבא מכחן באופן שלעולם הקרן יהיה קיים ומהריוח ישלחו לארץ ישראל שני שלישים והשליש האח' יחלקו כפי מה שיראה להם והאפוטרופוסים על נכסיו ועל נכסי ההקדש ועל נכדתו בת בנו ז"ל פלו' ופלו' ולמכריע ביניהם את פלו' שנת הש"ו: והאפוטרופוסים שלחו כמה שנים לארץ ישראל השני שלישים ואחר כמה שנים אחר שנשאת בת בנו הנז' הגיעה לדוחק מזונות והאפוטרופוסים באומד דעתן שלחו לה אחר שבאה לישאל השני שלישים שאמרו שלא עלה על דעת המצוה שיהיה זרעו מבקש לחם וינתנו נכסיו לאחרים וגם היא בארץ ישראל ועתה תובעת גם כן על פי אומדן דעת זה שישלחו לה גם כן ריוח השליש האחר כי ענייו קודמים יורינו מורינו הדין:

<big>'''תשובה'''</big> על ב' שלישים הראשונים עניי ארץ ישר' מצטערים והיא באה להוסיף גם על השליש האחר דאומדן דעתה בעי אומדנה אלימתא ודעתא צילתא דאבוהון דכולהו אומדני רבי שמעון בן מנסיא בכותב נכסיו לאחרים ושייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת לא שייר אין מתנתו קיימת וכן מי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת וכתב כל נכסיו לאחר מתנה גמורה ואחר כך בא בנו אין מתנתו קיימת שהדברי' מוכיחין שאילו ידע שבנו קיים לא היה נותן לו כל נכסיו לפי' אם שייר כל שהוא מתנתו קיימת כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ו וכן כתב כל נכסיו לבנו בין הבנים או לאשתו לא עשאם אלא אפוטרופוסים כשלא שייר אבל אם שייר כל שהוא זכו במתנה הרי כתב הרמב"ם ז"ל שהדברי' מוכיחים שאלו ידע שבנו קיים לא היה נותן לו כל נכסיו ואם שייר כל שהוא זכו במתנה ואע"ג דהכא נמי איכא אומדנא ששמע שמת בנו ועל זה נראה שנתן המתנה שאילו ידע שהיה קיים לא היה נותן אפי' הכי אינה אומדנא אלימתא דכשלא שייר בשכתב כל נכסיו לאחרים נראה שנתייאש מן החיים להכי לא שייר ואדעתא דהכי יהב שאם ימות יתקיים המתנה ואם יעמוד תחזור לו כמו שכתב הרשב"ם ז"ל על מתניתין דשכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ושייר דאמר רב נחמן רבי שמעון בן מנסיא היא דתני הרי שהלך בנו למ"ה ושמע שמת וכו' וכתב כל נכסיו לאחר ולא פירש שבשביל שמת עושה אלא נתן סתם ואחר כך בא בנו מתנתו מתנה רבי שמעון בן מנסיא אומר אין מתנתו מתנה אע"ג דלא פירש דאומדן דעתא הוא שאלו היה יודע שבנו קיים לא היה נותן אבל שייר כל שהוא מתנתו קיימת שלא נתייאש מן החיים ואמר התם בגמרא רב ששת אמאי לא מוקים לה כרבי שמעון בן מנסיא ומוקי לה כ"ר שמעון שזורי ומשני אומדנ' דמיתה שאני שכל זמן שהיה בנו קיים לא נתן עד שנודע שמת וכו' משמע דבעי' אומדנא אלימתא דמיתה וכשכתב לאשתו כל נכסיו דאמרינן לא עשאה אלא אפוטרופא וליכא כל כך אומדנ' משו' הכי אמר דהוי מהני תלת דהוו הלכתא בלי טעמא וכתבו בתוספות דף קמ"ד קצת טעם יש וכו' וכן בכותב נכסיו לאשתו או לבנו מסתמ' לא ליתן נתכוון אלא לכבדם שלא היה מניח בניו בלא כלו' ע"כ ובהנהו תלת הוא דהוו הלכתא בלא טעמא אלימתא אלא קצת טע' אבל בשמע שמת בנו איכא טעמא אלימתא כמו שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרי' וכו' ובח"מ בבית יוסף סימן ר"נ הביא תשובת הרשב"א ז"ל על יעקב שנתן קרקע א' לבנו מתנת בריא לאחר מיתה ואחר כמה שנים צוה מחמת מיתה והניח אות' קרקע לבנו שמעון ולא פירש שום דבר מן המתנה שנתן והשיב הדעת נוטה ששכחה גרמה לו אבל מאי נעשה ואין אומדן דעת זה לחזק כל כך בידינו שנוכל לסמוך עליו לבטל מה שצוה שאם יסרב א' מהם שלא יטול כלום ושמא דבור היה באותה שעה וכו' נראה דבע"י אומדנא אלימתא גם רבינו ירוחם סוף נתיב כ"ד כתב ודוקא בדבר ברור אמרינן אומדנא לגבי שכיב מרע זה אבל בדבר מסופק לא אמרי' אומדנ' ומתנתו קיימת אפי' עמד ונחזור לאומדנא דנדון דידן דאני אומר דליכ' אומדנא כלל כיון שהניח לבת בנו כל שאר נכסיו דמסתמא הוו נכסי טובא שהוא הקדיש עשרת אלפי' לבני' והוא היה עשיר והשאר לנישואי זאת הבת שהיו ל' אלפי' לבני' או יותר להשיאה לפי כבוד זקנה ובני משפחת' ועל נכסיו נשאת ועברו כמה שנים שהיתה נשואה בכבוד ונתאלמנה וחזרה להנשא בכבוד עם נדונייתא הראשונה אעפ"י שאחר עשרים ושלשים שנה מזמן הצוואה עד עתה באת לידי דוחק מזונות לא כוון זקנה שיתנו לה מן הריוח של העשרת (אלפים) לבנים ולא מן הקרן שנתן כי אומדנא מי ששמע שמת בנו וכתב לאחרים אומדן דעתא הוא מהשתא שחי הוא ואביו אינו יודע אבל בנדון דידן הרי הוא יודע שיש לו בת בנו והניח לו כל צרכיו ויותר והחזיקו עניי ארץ ישראל כמה שנים בשני שלישי הריוח איך תבא אחר כמה שנים להוציא מחזקת' דאע"ג דגבי הא דשמע שמת בנו דאפי' החזיק מקבל המתנה כמה שנים ואחר בא בנו מוציא מיד המחזיק היינו משום שמזמן הצוואה היה בחיים והיה ראוי מאז להוציא מזה אלא שלא הודע אבל הכא בנדון דידן לא הגיע עד האומדנ' להוציא מיד המחזיק כי אם אחר כמה שנים שבאת הבת לידי דוחק מזונו' ובכי האי גוונא לא אמרינן אומדנא ובכותב נכסיו לאחרים ג"כ נמי היא אומדנא דמהשתא אמדינן דעתיה בשלא שייר ועמד דלא כיון למתנ' גמור' אם יעמוד שימות ברעב ובנדון דידן כיון שמנה האפוטרופוסים על נכסי נינתו ועליה ועל נכסי ההקדש שכמו שירויחו מעות ההקדש ביד האפוט' כך ירויחו נכסי הבת על ידם וידע זקנה שלא היתה צריכה ויתן ריוח הקדש כי במעותיה יהיה כפלים ויותר ריוח מכל ההקדשות לפרנס' נינתו עד שתגדל וכשתנשא יהיה קיים כל הקרן וקצת מן הריוח ומי שישאנה יקבל אחריות כל הנדונייא ותוספת ופרנסתה נאם המבי"ט:
<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>