עריכת הדף "שו"ת מבי"ט/ב/פו" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
<big>'''שאלה'''</big> מעשה שהיה כך היה ראובן היה לו בית א' בחצי חצר א' ושכנו שמעון היה לו ג"כ בית בחצי החצר כי חצי החצר האחר היה של שמעון והחצר נחלק ביניהם מימים קדמוני' ועשו גדר בתוך החצר באופן שהי' כל חלק וחלק לבד:

'''ובעת''' הגיע שראובן רצה לצאת מהעיר ובא לוי לשמעון ואמר לו שמעתי שראובן שכינך רוצה לצאת מהעיר ורוצה לתת הבי' במתנ' לבת בתו היתומ' מן האם ולמה לא תשאל לראובן אולי ימכרנו לך כי יותר טוב שתקנה הבית כדי שלא יכנס שכן אחר בשכונתך שלא יהיה איש טוב כמו ראובן והלך שמעון ושלח לוי לראובן אם ירצה למכור לו הבית והשיב ראובן אני אמכור לך בסך פלו' לא פחות והשיב שמעון לא אקנהו בזה הסך בין כך ובין כך הלך ראובן ונתן הבית וחצר שלו במתנה גמורה לבת בתו הנז' ושמעון שמע שנתן ראובן הכל במתנה ליתומה בת בתו הנז' והלך ליודא ואמר לו שמעתי שראובן נתן הבית לבת בתו במתנה אבל איני יודע אם אמת הדבר אחלה פניך שתלך אליו ותחקו' הדבר אם אמת הוא אם לאו ובא יודא לראובן וחק' ממנו הענין והשיב לו ראובן אמת הוא שכבר נתתיו במתנה אמר לו יודא ולא היה יותר טוב לך שתמכור הבית לשמעון באותו ערך שרצית בראשונה ועוד יותר מעט וירויחו המעות לבת בתך עד שתנשא והשיב לו ראובן מה אעשה כי כבר נתתי לה במתנה גמורה והשיב יודא ואמר לראובן אני אלך לדבר עם שמעון אולי יתן לך מהסך הראשון ששאלת ונפתה את חתנך אבי הנערה הנז' שיתרצ' והלך יודא לשמעון ואמר תרצה לקנות הבית בסך פלוני ואמר שמעון אקנהו בזה הסך ונתן תקיעת כף ליהודה שלא יחזור בו ואבי הנערה לא היה מרוצה בשום אופן למכור הבית כי כבר ניתן לבתו במתנה והלך שמעון ותבע לראובן בדין וטען למה שלחת את יודא אלי למכור את הבית שלך ואני כבר נתתי לו תקיעת כף שאקנהו באותו הסך והשיב ראובן להד"מ ששלחתי את יודא אצלך ואפי' את"ל ששלחתיו לך לא נתתי לו לא כח ולא קנין ולא שבועה ולא תקיעת כף ומשטה הייתי בו כי מה כח היה בידי למכור כי כבר נתתיו לבת בתי הנזכ' עתה יורנו מורנו הדין דין אמת לאמתתה של תורה ושכרו כפול ומכופל מן השמים:

<big>'''תשובה'''</big> איני רואה מקום לשאלה זו אם אין טענה אחרת לשמעון אלא מה שכתוב כאן בשאלה מאין עלה בדעתו לזכות בקנין הבית אם ראובן טוען שלא שלח את יהודה אליו ואת"ל שלח לא נתן לו כח ולא קנין ושבועה ואין לו עדים לשמעון על שום דבר שנטל קנין ראובן ליהודה שהוא מוכר או שנתן לו רשות שימכו' ואפי' נתן לו רשות אם הוא ידוע שהבית היתה כבר נתונה לבת בתו לא היה יכילת בידו למוכרה ואם יטעון שמעון שכשבא יהודה אלי ונתן לו תקיעת כף עדיין לא נתנה לבת בתו צריך לברר הדבר בעדים ואחר שיברר צריך לברר שנתן כח ורשות ליהוד' שימכרנ' ואפי' ששמעון אמר שיהודה אמר שנתן לו רשות אינו נאמן אפי' להשביע את ראובן ואפי' היה ידוע שעדיין לא נתן הבית לבת בתו כי אעפ"י שלא יהיה נוגע בעדות אם לא היה לו שום תועל' והנאה בקנין זה אינו אלא עד א' והטוען שהוא שמעון אינו יכול לטעון בריא שראובן נתן רשות ליהודה שימכור לו ולהכי אינו חייב שבועה אלא חרם סתם שקודם שדבר לו יהודה היתה הבית כבר נתונה לבת בתו ושלא נתן רשות ליהודה למכור כי עד א' המחייב שבועה היינו כשהתובע טוען ברי מעצמו ולא על פי העד ובחשן משפט סימן ע"ה כתב בשם גדולים כי אם העד מעיד בפני ב"ד אעפ"י שהטוען אינו טוען ברי חייב הנטען שבוע' וא"כ אם יהודה יעיד בפני ב"ד שראובן אמר לו שימכור יתחייב ראובן שבועה שלא אמר לו כן או שכבר נתנה לבת בתו נאם המבי"ט:
<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>