עריכת הדף "שו"ת מבי"ט/א/רה" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
'''<big>נזקקתי</big>''' להשיב אמרים אמת לחכמים שנבררו לדון בין כהר"ר משה ברור וכה"ר משה ן' מאור ולהודיע כי מה שהורו כדין הורו בעיקר הדין שאין על כ"ר משה ברור כי אם חיוב שבועה לבד כי מה שהביא כ"ר משה ן' מאור מתשובת הרא"ש ז"ל כלל ק"ו מי שערך לו טענה זו לא העריך ההבדל שיש בין מה שכתב הרא"ש לנדון זה כי מה שכתב הרא"ש ז"ל שעתה לא יכול לישבע היינו אחר שראו החפצים בידו קודם שתבעוהו לדין שאינו יכול לטעון שהם ממושכנים בידו אפילו אומר כן קודם שראום ואזל ליה מגו דידיה אבל אם לא ראום אלא שהוא הודה שהיו בידו אפילו בפני ב"ד ואמר שהיו ממושכנים בידו הוא נאמן במגו שהיה יכול לכפור או היה יכול לומר החזרתים וכמו שכתב הרא"ש ז"ל כי הכל היה תלוי בשבועת ובחזה התנופה כתב בקיצור תשובה זו ואם לוי בעצמו הראה החפצים שהיו בידו ואחר כך אמר כך וכך יש לי עליהם הואיל ונראו בידו קודם תביעת ב"ד שוב לא תועיל לו טענת מגו ואין כאן עוד לו שום טענת שבועה להאמינו בה במגו ע"כ משמע בהדיא דכל שלא הראה יש לו עדין טענת מגו ויכול לישבע ואפילו הודה קודם שהיו בידו מפני שהיה יכול לומר החזרתים דעדי ראה היינו שיודעים שעתה הם עדין בידו ואינו יכול לומר החזרתים ובנדון זה לא היה ביד כ"ר משה ברור שום חפץ ידוע לכ"ר משה או ליורשי שותפו עליו שאינו אלא הודאת חוב ומתוך הודאתו אמר שהיו חייבים לו ממנו סך ידוע קודם כתיבת השטר ואפילו היה הודאת חפץ עדיין היה לו טענת חזרה ובזה אין צורך לדיינים יצ"ו שידחקו לומר שהריב"ש ז"ל חלק על תשובת הרא"ש כי גם הרא"ש יודה למה שכתב הריב"ש ז"ל תשובת שצ"ב וז"ל סוף דבר בנדון זה אם אין עדי ראה דבר פשוט הוא שהוא נאמן במגו דהחזרתי וכו' והריב"ש ז"ל יודה גם כן לדברי הרא"ש אי איכא עדי ראה דאזל ליה מגו והכא בנדון זה ליכא עדי דראה אלא עדי הודאת חוב בעלמא ושוברו עמו שחייבים לו סך מה שינכה אותו מן החוב והעדים מעידים על ב' הכתות שנתפשרו על זה וכמו שדייקו הדיינים יצ"ו ממה שכתוב בשטר האמנם לפי שהשותפים הנז' היו חייבים לה"ר משה ברור פ' סולט' וכו' שנראה שהעדים ידעו בהודאתם שהיו חייבים הפ' סולט' ועדיו בחותמיו זכין לו לכ"ר משה ברור ואין כ"ר משה ן' מאור נאמן להכחיש את העדי' בטענתו שאומר אבל לא הודיתי שאני ידעתי בהם אבל אמרת בבואך נשפט' יחד שהרי כתוב בשטר האמנ' לפי מה שהשותפי' הנז' היו חייבי' וכו' והרי הם עדים שינכ' מהחוב הפ' סולט' שחייבים לו השותפים ואין מקום לחייב שבועה לכ"ר משה אם לא שבועת הסת אחר שכבר נפרע מחובו שהוא מנכה אותו מן החוב שחייב להם יכול כ"ר משה ן' מאור לומר לו השבע לי שבדין לקחת הפ' פרחים כי לא הודיתי אלא בטענה כך או אתה ידעת שלא ידעתי אני בחוב זה אעפ"י שהודיתי וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ד מהלכות מלוה לא כל הימנו לבטל שטר מקוים אלא ישלם ואח"כ יטעון על המלוה כמה שירצה שאם יודה יחזיר לו ואם כפר ישבע הסת ע"כ כ"ש הכא שאינו משלם הוא אלא שבעדו מחזיק במה שבידו והעדים מסייעים אותו כדאמר ופשיטא שאין בכאן שבועת מודה מקצת עתה בשעת העמדה בדין שהרי לא היה יכול להכחיש המקצת שהוא מודה שהרי העדים מעידים בשטר שהוא חייב ר"ז סולט' וכל שאינו יכול להכחיש אינו מודה מקצת וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ד מהלכות טוען אין מודה במקצת חייב שבוע' עד שיודה בדבר שאפשר לו לכפור וכו' שהשטר לא תועיל לו כפירתו וכו' ולא היו צריכים הדיינים יצ"ו להאריך בכל מה שהאריכו אלא לאפוקי מבר פלוגתייהו וגם לא להורות לו במקצת שבוע' כמודה במקצת. נאם המבי"ט:
<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>