עריכת הדף "שו"ת חתם סופר/ו/נ" (פסקה)

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

'''לנכבדי''' עם ה' בקרי' עליזה ק"ק נייזאטץ ה"ה נגידים קצינים מפורסמי' גודרי גדר ועומדי' בפרץ ובראשם הקצין המפואר כ"ה שמעון סג"ל נ"י פו"ו:

'''יקרתם''' מיום ב' פ' תרומה הגיעני בזמנו ולהיותי אז במזג שאינו שוה באתי בקיצורי דברים והן עתה כי לא הספיק המעט ההוא ע"כ אמרתי לחזור על הראשונים ולברר דברי בעזה"י נידון האשה ייטל הנחשדת שמנאפת תמיד עם חתנה בשמו ישראל ואחר כמה התראות מהרב הגדול הצדיק מו"ה פנחס ליב זצ"ל לא שמעו ולא האזינו ולא הטו אוזן עד שכשנולד בן זכר לישראל הנ"ל פקד הרב שלא למולו בבית הכנסת ושלא יתעסקו עמו בשמחת בריתו כלל וכדין המבואר בש"ע י"ד סי' של"ד ויעיי' בש"ך שם סקי"ט ואחר כל הפרסומי' והכפי' האלו לא שבו מדרכם הרעה וכ' הרב הצדיק זצ"ל בצירוף אקרו"ט בפנקס הקהל לזכר עולם שהרב פסק על הנ"ל שפסולים לשבועה והיינו כדין המבואר בש"ע ח"מ סי' ל"ד שאם יש ברור שבא על הערוה פסול לעדות כמבואר בלשון הטור שם ומעתה אין ספק אצלינו שמ"ש הרב שפסק שהם פסולי' לשבועה אינו אלא סיפור דברים שמספר והולך שכבר פסק כך ומסתמ' כדין עשה כשפסק כך שהושיב ב"ד של שלשה וקיבל עדים כי חלילה לחשוב על הרב שהעביר עליהם הדין על שהם רשעי' כי מוחזקני בהרב ז"ל שהי' ת"ח גדול וידע מה דפסק רמב"ם פ"כ מסנהדרין הלכה ה' שאין להטות משפט רשע בדינו. ומעתה אי לאו דהי' להרב עדים ברורים הראוים לפוסלן משבועה לא הי' פוסק ולא הי' מעיד שקר בפנקס הקהל שפסק עליהם פיסול שבועה. וכל זה כתבתי לרווחא דמילתא כי לפע"ד עפ"י דין פסולים אפי' לשבע ולפטור מכ"ש ליטול אתי' בקלא דלא פסיק אליבא דכ"ע כאשר אבאר אי"ה במכתבי להרב המאה"ג דק"ק באיי ואפי' אי לא הי' בתורת פסק אלא בתורת קנס על שנתנו כתף סוררת מבלתי שמוע אל השופט ג"כ פסולים כמבואר דיש כח ביד ב"ד לעשות כן ומטעם שכ' ש"ך סי' של"ד סקי"ט הנ"ל אלא שהרב כתב שבתורת פסק דין פסק כן וכבר הראיתי פנים דבנידון שלפנינו חמיר משארי עריות דפרט בי' ארור שוכב עם חותנתו וארור בו שבועה בו נידוי כדאי' במס' שבועות ל"ו ע"א והנחשד על זה לעבור על שבועה וחרם פסול לשבע ולפטור מכ"ש שלא ליטול בשבועתו וכל המסייע לעשות נגד זה מסייע לעוברי עבירה ועושק דלים וברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותה הכ"ד לפס"ד גמור על פי דת"ה שישראל וייטל הורוויץ מק"ק נייזאטץ פסולים לשבועה לא ליטול ולא לפטור עד אשר ישובו אל ה' בלי ערמה ומרמה אז ישב ב"ד ויכשירם מאז ולהלן:

'''שלום''' להדיין הרבני המופלג מו"ה מרדכי נ"י דיין דק"ק נייזאץ:

'''ראשון''' תחילה אני אומר דאני תמה מאוד על הרב המאה"ג אבדק"ק באיי מי ומה הכניסו לכנס בעובי הקורה להרהר אחרי הרב דלמא שלא כדין עשה גרסי' ספ"ב דר"ה במעש' דר"ג ור' יהושע אם באנו לדון אחר ב"ד של ר"ג צריכי' אנו לדון אחרי כל ב"ד וכו' מפני מה לא נתפרשו שמותם של זקנים וכו' משמע מזה שאין להרהר אחר הוראת דיין ולכאורה סותר למ"ש רבא במס' ב"ב ק"ל ע"ב אי אתא פסקא דדינא דידי לקמייכו לא מיקרע תיקרעוני' וכו' דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות והנה נראה כסותרים זא"ז אבל האמת יורה דרכנו אי אתא פסקא וידענו מאיזה טעם דנוהו ויש לי עליו פרכא בזה מיירי בב"ב אז אין לדיין אלא מה שעיניו רואות שהרי קמן שטעה בטעמו ושגיאות מי יבין ומ"מ לא תקרעוני' אולי עוד תמצא פירוקא לקושי' כמ"ש רשב"ם אבל מ"מ לא תעבוד עובדא עפ"י אותו הפסק. אך בר"ה לא ידעו טעמו של ר"ג ולא מקום טעותו שהרי א"א לאשה שילדה וכריסה בין שיניה ואלו הי' שואל אותו ואומר להם טעם שאינו הגון הדרן לכללא אין לדיין אלא מה שעיניו רואות אך לא עמדו לפניו והוא קיבל העדים וקידש החודש בזה אין להם להרהר דודאי כדין עשה וכאשר הי' באמת שהי' לו קבלה פעמים באה בארוכה פעמים בא בקצרה:

'''היוצא''' מזה בנידון שלפנינו אלו הי' הפסק והגביות עדות שעליהם פסק הרב דינו והי' נראה לנו פירכא על דבריו אז אין משוא פנים ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות. אך הרב ואקרו"ט אינם אלא כמעידים כך הי' מעשה שיצא על המנאפים האלו פס"ד לפוסלם משבועה ואין לנו להרהר איך ולמה פסק ואולי הי' המעשה כך וכך וטעה הרב חלילה להרהר כך להפך בזכות החשודה ולהמציא גנאי לת"ח ומשנה שלימה ספ"ק דמכות כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו נגמר דינו של זה בב"ד פלוני שוב אין סותרי' דינו וה"ז נהרג וכן פסק רמב"ם פרק י"ג מסנהדרי' הל' ז' ואין חוששי' אולי קבלו עדות שלא בפניו או אולי הי' כך או כך כמו שטוען הרב אב"ד דק"ק באיי בנידון שלפנינו:

'''והנה''' אמנם בגוף הדין נלע"ד הלכ' למעש' למיפסל לשבוע' לכל הפחות לישבע וליטול אפי' בקלא דלא פסיק וליכא עדים גמורים וע"כ לא פליגי רשב"א ורא"ש אלא בקבלת עדות אבל לפסול לשבועה לא פליגי וכ"כ בתשו' מ"ב סי' נ"א דרשב"א נמי לא פליג אהרא"ש אלא בעדות ממון דצריך ברור גמור להוציא ממון ע"כ נפסלי' בענין חשד בעלמא אבל בשארי עדיות שאיננו להוציא ממון מודה רשב"א דלא מיפסל אלא בברור שבא על הערוה. ושוב כ' דלענין שבועה אלא לפטור בוודאי אפי' בחשד בעלמא מהפכי' אשכנגדה ומייתי ראי' מבת ר"ח פ' הכותב וא"כ נ"ל דבשבועה דלא מצינן פלוגתא אפושי פלוגתא לא מפשי' ומפכי' אשכנגדה ומכ"ש חלילה וחלילה שתשבע להוציא ממון בשבועתה עפ"י פליליהם יש לתמוה הפלא ופלא איך יעלה זה על דעת ת"ח וצדיק אלו לא ראיתי לא האמנתי וצריך אני לדון לזכות את הרב המאה"ג מבייא אולי יש דברים בגו ואייחד לו מכתב אולי יתנצל וימצא תירוץ לזכות עצמו אבל ביני וביני הדין שכתבתי לאקרו"ט ולמעלתו דין אמת בלי פקפוק כלל ואחתום בברכה הכ"ד א"נ. - ומצינו כיוצא בזה חילוק בין פסול עדות לשבועה לקמן בטור ש"ע ח"מ סי' צ"ב ס"ה:

'''שלום''' וכ"ט לי"נ הרב המאה"ג בעל פיפיות עומד לתל תלפיות כש"ת מו"ה געץ נ"י אבדק"ק באיי יע"א:

'''ההכרח''' לא יגונה לצאת הלבלר בקולמסו שלא לרצוני כי אהבה מכלכלת השורה באהבה ותוכחות מגולה כי נשלח לידי מק"ק נייזאטץ העתק פסקו ללועזי' בלעז נידון המנאפים וגם מכתבו לאקרו"ט שם יו"ד למב"י שם העתק קצת מאגרותי ומאגרת דטש"וו וגם גוף מכתב גאון יארמוט וכאשר כבר סיפר לי הגאון בעצמו שבוע העברה בעברו דרך פה לוויען וגם הגאון דא"י כ' לי שנכתב לו ענין ותמה מאוד על מעלתו וכבר השבתי להגאון הנ"ל ותשובתי לאקרו"ט כ"ז לוטה פה למראה עיניו. ועתה נא ידידי הרב נ"י מוחזקני בו שהוא ת"ח ותם וישר הולך מה הי' לו עתה בזה לחלל ה' גם בפני העמים לדבר על הרב זצ"ל והפעולה היוצא מזה להחזיק דין ערכאות שתשבע על פנקס' ותטול וכ' והעתיק לקהל דברי שר א' שאמר וכי זו לבדה עוברת עבירה הלא כמה עוברי עבירה וכו' חיכא הוא חכם שכמותו יעסוק בדברים בטלים הללו מעלתו התרה בקהל שאם לא ישמעו לו יפסידו והוא אין אחריותם עליו תמיה ומי שם אחריות יטל עליו לכנוס בעובי קורי עכביש ולדרוש דרשות של הבל בל' מכתבי שכתבתי לו והעתיק קצת וכ' שהי' בינינו דברים אחרים שאינו מענין זה וזה שקר לא הי' בינינו כ"א ענין זה ואשר כתבתי לטובת כבוד הרב זצ"ל ולהוכיח מעלתו אותו הכחיד תחת לשונו וגם אותו קצת שהעתיק כשהגיע להמכילתא הזניחה וכו' והיינו טעמי' מפני שמעלתו אמר לגוי שהרב לא עשה כן אלא רעליגיאן אייפער וכפי המכילתא ופסק הרמב"ם אסור לעשות כן להרשיע בדין את הרשע ע"כ לא העתיקו מעלתו חשדני במכתבו הראשון שאני נוטה לזכות הרב זצ"ל הואיל והי' תלמידי ואלו הי' כן ראוי להפוך בזכות כל ת"ח כדאמר רב אשי תיתי לי כי אתא צורבא מרבנן קמאי לדינא לא מזגינא רישא אבי סדי' עד דמהפכינא בזכותא. והנה מעלתו נאחז בסבך הלז כי מצדיק רשע עקב שהוא חד עם תלמידו ר' דניאל אחי יטל הוא חושד הרב שסמך על עדותו הבנים על אמם ועתה הנה הוא סומך על דברי אח על אחותם מוכס במשפחה כל משפחתה מוכסי' וכ' רמב"ן פ' אחרי מפני שלולי משפחה עוזרי' לרשעתו לא יעצור כח להיות מוכסי' קורא אני על פר"מ בענין זה משיב חכמים אחור. והנה מה שהי' כבר הוא ומעתה ירף ידו מזה ויהי' לו לכבוד ולתפארת וזכות שמים והקב"ה יגבי' קרנו וכסא כבודו בהיתר ולא באיסור ואשרי הדור שהגדולים נשמעים ישמעהו אלקים ויברכהו ממקור הברכות ויעלהו ארץ נכוחות וישכון במשכנות מבטחי' כנפשו ונפש א"נ מאז ועד עולם:

'''יעיין''' בספרי דמייתי רמב"ן בפסוק ארור אשר לא יקים זהו ב"ד של מטה ועל זה הרע ליאשי' ודבר זה נעלם מפי' הפייטן בקינות לט"ב המתחלת איכה אלי קונני מאליו וכו' ביצע אמרתו בארור אשר לא יקים יעיי"ש ברוך ומבורך אשר יקים דברי תורה ביד המבטלים וה' יעזור לנו ולכל עבדי ה':

'''מ"ש''' מעלתו שיחוסו על כבודם שיפרסם שכתב הנכתב בפנקס הקהל לא תואר ולא הדר אותו המלעיג על זה יפרסם עצמו שאינו יודע מ"ש רמב"ם בפי' משנה דגיטין אפי' ב"ד הגדול שבירושלים ילמדו ויכתבו ויתנו יעיי"ש. פ"ב יום ה' כ"ח למב"י תקצ"ד לפ"ק. משהק"ס מפפד"מ:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת חתם סופר: ו - ליקוטים]]