עריכת הדף "שו"ת חתם סופר/ו/יב" (פסקה)

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

'''(כאן חסר השאלה ויובן מתוך התשובה): ''' 

'''גרסינן''' סוף פרק מומין אלו הנושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה ותני עלה נודר ועובד יורד ומגרש וכ' הב"י סי' קכ"ח דעת הרשב"א דאסור לעלות לדוכן ולקרות ראשון עד שידור הנאה וצ"ל דברייתא נקיט עובד לרבותא דאפי' לעבודה סגי בנודר ומגרש אחר כך אבל לעולם אפי' לדוכן פסול עד שידור הנאה. ונלענ"ד להביא קצת ראי' מדמייתי בגיטין הך ותני עלה ובתר הכי פריך וליחוש דלמא אזיל לגבי חכם ושרי לי' והרגישו תוס' מ"ט לא פריך אמתני' גופה בלא ברייתא דנודר ועובד ונראה ליישב לפענ"ד דהתוס' שם הקשו ליתב לה ככר ותיכל לאלתר לפנינו וה"ה דק' כן גבי כהן ותי' תוס' דאינה חושש' על איסור שאינו אלא לשעה וכן יש לתרץ גבי כהן שאינו חושש אלא אם אסורה עליו בהנאה לעולם. אמנם בשו"ת שער אפרים כ' דלפמ"ש הרא"ש פ"ג דשבועות דגם בזמן הזה דליכא מלקות וקרבן מ"מ אכלו כולו נשאל עליו דעכ"פ חיוב קרבן ומלקות איכא אם כן לא מקשו תוס' מידי אלא ע"כ אתוס' לא סבירא לי' כהרא"ש אלא סבירא לי' בזמן הזה דליכא קרבן ומלקות אכלו כלו אין נשאלין עליו עי"ש ולפי זה יש לומר משו"ה לא פסיקא לש"ס להקשות דלמא אזיל לגבי חכם דדלמא נותני' לו ככר ויאכלו לאלתר בפנינו ודלמא לאיסור שעה נמי חושש ולא ק"מ משו"ה מייתי ברייתא נודר ועובד אם כן מיירי בזמן עבודה ואיכא קרבן ומלקות ואז אפי' אכלו כלו נשאלי' אם כן קשה דלמא אזיל לגבי חכם ומיושב היטב קו' תוס' דלא הו"מ להקשות בלא תני עלה וא"ש אם כן לפי זה מוכח עכ"פ דאפי' בזמן דליכא עבודה נמי פסול עד שידור הנא' ולענין מאי פסול ע"כ לדוכן וק"ל:

'''והנה''' מלשון משנתינו הנושא נשים ולא קתני כהן שנשא נשים פסולו' משמע דוקא שנושא לכתחילה במזיד ולא שנשא בדיעבד וכדמוכיח ש"ס פ' קמא דביצה השוחט לכתחילה ה"נ הנושא לכתחיל' ועוד מדתנן נשים בעבירה ולא נקיט סתם נשים פסולים אע"כ במזיד קאמר דסתם משנה ר"מ משמע לר"מ דשוגג לא מיקרי עבירה כדפירש"י בחולין ט"ו ע"א ע"ש גבי מבשל בשבת ואם כן משמע דוקא במזיד קנסי' ולא בשוגג עיי' מנחות ק"ט ע"ב:

'''והנה''' מריש ה"א דפשיטא יותר מביעא בכותחא דכל עצמו דנושא נשי' בעבירה דפסול לעבודה אינינו אלא קנס מדרבנן דהיכי רמיזא בתורה למיפסלי' וראיתי מי שנסתבך בדברי מג"א סי' קכ"ח סקנ"ד מ"ש על הב"ח ע"ש ע"כ אפרש לו דברי מג"א דהנה הב"ח רצה לומר דמי שמתו אחיו מחמת מילה פסול לדוכן כי היכי דערל פסול לעבוד' מגזירת הכתוב אעפ"י שהוא אנוס שמתו אחיו מחמת מילה מ"מ פסול לעבודה אם כן ילפי' דוכן מעבודה ודחה מג"א דש"ס ערוך הוא דלא ילפי' ברכה משירות אף על גב דכהן שהמיר ילפי פוסקי' פסול לדוכן מפסול עבודה התם לאו משום דילפי' ברכה משירות אלא פסול דשירות גופי' אינינו מגזירת הכתוב אלא מקנסא דכהנים בני דיעה נינהו קנסינהו נביאים ומדקנסא הוא מה לי שירותי' ומה לי ברכה אבל ערל שמתו אחיו דליכא למיקנסי' א"כ לשירות דגזירת הכתוב הוא פסול ולא ילפי' ברכה משירו' ומסיים מג"א דה"ה נושא נשים בעבירה פי' דפסול עבודה דילי' אינו מן התורה אלא מקנסא אם כן אין חילוק בין ברכה לשירות לעולם קנסינן לי' בשלמא אי הוה לן קרא בשירות דהנושא נשים בעבירה פסול לא הוה ילפי' ברכה מיני' אבל כיון דרבנן קנסוהו אין לחלק בין ברכה לשירות:

'''והשתא''' לפי זה דקנסא הוא אם כן יש לומר מתני' דסתמא ר"מ ואיהו לא קניס שוגג אטו מזיד באיסור דאוריי' משו"ה תנן הנושא נשים בעבירה לאפוקי שוגג אבל אנן קיימא לן כר' יהוד' במקום דבדאורייתא קניס שוגג אטו מזיד עיין גיטין נ"ג ע"ב ה"נ נקנוס שוגג אטו מזיד ודלא כמשמעות מתני' דבכורות:

'''שבתי''' וראיתי דזה גרם לו למג"א יען לא ראה בפנים תשו' הרא"ם דמייתי הוא סקנ"ט ומקשה עליו וכמו שכ' אלי' רבה ומייתי לי' במחצית השקל ולברר ההלכה אכתוב תוכן דברי הרא"ם בתשובה סי' נ"ט עובדא הי' בכהן שנשא חלוצה בשגגה בלא יודעי' וכשנודע לו ונתירא לגרשה מפני אימת אחי האשה שימסרוהו למלכות ויסתכן ורצה לנדור הנאה ממנה מעכשיו אך בסתר וידור עמה בכפיפה א' עד שימצא מקום לברוח חוץ לעיר ומשם ישלח לה גט וכתובה. והשיב הגאון ז"ל דאף על פי דשוגג הי' מ"מ בדאוריית' פסול לכל קדושת כהונה מדכתי' וקדשהו ודרשי' ר"פ האשה רבה וקדשתו דופנו דב"ד יקדשהו על כרחו ופרש"י בחומש שאם נשא נשים האסורי' לו יכפנו ב"ד להוציא ש"מ מלשון זה כל זמן שלא כפוהו אינו מקודש וממיל' מובן שאין בזה הפרש בין שירות או ברכה או כל דבר קדושת כהונה וכתב הא דאמרי' לא יחלל זרעו זרעו מתחלל אבל הוא אינו מתחלל פי' שאינו מתחלל כחלולו של זרעו שאין להם תקנה אבל הוא יש לו תקנה משיקבל עליו לגרש אבל כל זמן שלא קיבל עליו לגרש הרי הוא פסול מדאוריי' והא דקיי"ל אם עבר ועבד קודם שידור הנאה לא חילל עבודה היינו משום דהרי אפי' חלל גמור אם עבד לא חילל כדדרשי' פ"ג דקידושין מקרא ברך ה' חילו אבל לכתחילה לא יעבוד עד שידור וזה אפי' אחר שנדר לא יועיל כיון שע"כ דר עמה בכפיפה א' ואין אפטרופוס לעריו' וחיישי' שיתקפנו יצרו ויבוא עלי' ואף על גב דעכשיו אונס הוא מ"מ בעריות אמרי' יהרג ואל יעבור אפי' באיסור דרבנן וא"כ אף על גב דחלוצה דרבנן היא מ"מ אסור כעין דאורייתא אלו דבריו ז"ל:

'''ולמדנו''' מזה שמעולם לא נמנו חז"ל לקונסו אלא מן התורה אסור ודוקא במזיד אבל בשוגג שלא חילל קדושתו הא אמרינן במנחות ק"ט ע"ב הנ"ל שוגג היינו שב ולולי דחיישי' הכא שיבוא עלי' עתה במזיד לא הוה חייש כלל ומה שנשתבש א' ור"ל דקידושין אין איסו' כדאמרי' פ' י' יוחסי' דאינו לוקה עד דקידש ובעיל ליתא נהי דלא לקי מ"מ עבירת לאו הוא כדמוכח פ"ק דב"מ דאין שליח לד"ע בקידש אשה גרושה. וכן מוכח בפ' משוח מלחמה דאלמנה לכה"ג חוזר משום עבירה שבידו ובקידושי' דלר"ע אין קידושין תופסי' בגרושה לכהן ש"מ הקידושי' הם בלאו אלא דלא לקי עד דבעיל ואם כן אם קידש במזיד כל שעה בעמוד והוצא קאי אלא בעובדא דהרא"ם לא קידש במזיד ואי לאו דחיישי' שיבוא עלי' אפי' נדר לא הי' צריך והא דאמרי' אלמנה לכה"ג שנפלה ליבם הי' עשה דוחה ל"ת והקשה הא עכ"פ מיד אחר גמר ביאה קאי בהוציא וא"א לצמצם ועובר בלאו אותו השעה לא עיי' ביומא ר"פ בא לו דכל כי האי גוני אמרי' לא ניתנה תורה למלאכי השרת אלא שיש שם בתוס' ישנים פי' אחר יע"ש:

'''מ"מ''' נחזור לנידון שלפנינו שאמר ששגג אף על פי שיש חושדי' אותו שעשה עצמו כלא ידע וערומי קא מערי' ופשיטא דערמה חמיר ממזיד כמבואר רפ"ב דביצה גבי עירוב תבשילין מ"מ הכא מה שנוגע לו לעצמו עכ"פ אם ידור הנאה וגם ישלש גט ועשה כל מה דאפשר. שוב נימא לו אם באמת ידעת בעצמך שבמזיד עשית א"כ אתה עושה איסו' בעלייתך לדוכן כיון שלא תוכל לגרש ואתה נאמן על עצמך ומה שמוטל על ב"ד לכופו היינו כשיודעי' בודאי אבל כיון שאינם יודעי' הנסתרות לה' אלקינו הוא יחוש לעצמו ואין עלינו חיוב כפי'. אך להעלותו ראשון במקום שיש כהנים בבה"כ תלוי לפי ראות עיני הב"ד אם קרוב הדבר שהערים או לא ומסתמא אוקי גברא אחזקת כשרות אם אין אומדנות גדולים מוכיחות ועכ"פ ידור הנאה וישלש גט כנלענ"ד ושלום על דייני ישראל הכ"ד א"נ משה"ק סופר מפפד"מ:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת חתם סופר: ו - ליקוטים]]