עריכת הדף "שו"ת חתם סופר/ד/קע" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''שלום''' לך תלמידי הרבני הותיק החרוץ המופלג מה' משה נ"י:

'''יומא''' קא גרם רב טרדותי כמובן מ"מ לא נמנעתי להשיבך לאלתר ע"ד קושייתך בתוס' תמורה ד' ע"א שהקשו על פירש"י דמעתך מלשון דמוע ותערובות והקשו הא דמוע רק דרבנן ונתקשיתי הא אמרי' פ"ק דכתובות אלמנה דכתיבי באוריי' ע"ש דעתידי רבנן לתקן לה מנה ועוד קשה לך סתירת רש"י בחומש פ' משפטים שכ' שנעלם ממנו מה לשון דמוע ופה כ' פירושו לשון תערובות:

'''הקו'''' הראשונה י"ל בהבין בכתו' גופי' אי ס"ד דאלמנה דאוריית' הוא על שם מנה א"כ מנ"ל דכתובת אלמנה דרבנן דלמא הוא באמת דאוריי' ונצטווינו ע"י מרע"ה והרבה דרשות יותר רחוקים מזה אית לן בתורה והוא מצוה דאורייתא ולתרץ קו' י"ל חדא דבימי מרע"ה לא הי' מנה כי נתחדש אחר התורה והי' אומרי' שקלים וככרים אבל שם מנה לא נמצא וע"כ על שם העתיד נכתב וזאת שנית כי אין לנו לעשות דרש אמת על שם העצם דא"כ נאמר לחם הוא לשון מלחמה ואסור לאכול לחם עד שילחם מלחמה עליו וכדומה וה"נ אין לאשה שמת בעלה שום שם עצם כ"א אלמנה אין לעשות ממנו דרש דאורייתא אך רמז בעלמא כעין ר"מ דייק בשמא משו"ה אין כתובות אלמנה דאורי' ע"י דרש הנ"ל:

'''הנה''' כי כן בדמע לא שייך זה דכיון דעיקור שם העצם הוא תרומה והוא לשון הרגיל בתורה וכיון ששינה קרא לקרותו דימוע על שם שאוסר תערובתו יש לנו לומר שאיסור תערובת תרומה הוא מן התורה הרי זה ליתא וק' תוס' עצומה לכאורה בשגם יש עוד לומר אי ס"ד כרש"י ה"ל לש"ס בכתובות שם להביא זה הפסוק וזה הי' ראי' יותר עצומה מכל הני קראי דמייתי קדמת אשור יע"ש:

'''ובסתירת''' רש"י הזדקקני לומר דברי אגדה הנה מה שהביא לחז"ל לדרוש שם העצם הזה אלמנ' ולכנס בדוחק על שם העתיד ועדיין לא תירצו לנו למה נקרא הזכר אלמן ועוד קשה הרי אלמנה נקראת אחר מיתת בעלה קודם שנישאת וגביית כתובתה שגובה אחר מיתת בעלה הראשון הוא מאתים ורק אם עתה תנשא תגבה מנה ונקראת עתה על שם שאם תרצה להנשא ותחזור ותתאלמן יהי' לה מנה וכל זה דוחק ואחר נישואי' השניים הי' ראוי לקרותה אלמנה ובאמת מכיון שנישאת שנית פסק ממנה זה השם והוא פלא איפוך אנא תו קשיא לי' הרי אומה ישראלי' הם בבחי' כלה לגבי הקב"ה ובגלות נאמר היתה כאלמנה כאשה שהלך בעלה למ"ה ודעתו לחזור אילי' איך א"כ נאמר כי לא אלמן ישראל מאלקיו ה"ל למימר כי לא אלמנה ואיך נקבה תסובב גבר:

'''והנלע"ד''' בזה כי ידוע מן הוא בל"הק הכנת מזון כפירש"י בפ' המן והאשה היא הכנת מזון לבעלה כמשאחז"ל חטה כוסס פשתן לובש והבעל הכנת מזון לאשתו כמובן ובהעדר א' מהם יקרא הנשאר אלמן אל-מן בלי הכנה ואם נאמר להוסיף ה"י הנקבה הי' ראוי לקרוא האיש שמתה אשתו אל מנה שהוא חסר הכנת הנקבה והאשה אל מן על זה נתעוררו חז"ל לומר שלהכי קרא שמה אלמנה ע"ש שעתידי' חכמי' לתקן לה מנה וכדי שלא להוציא מפי שם פורענות שמת בעלה קורי' לה שם חדש המרומז בו נשואי' השניים אבל לעולם עיקור השם אל מן על מיתת בעלה לכן לכשתנשא לאיש אחר אע"ג דאז כתובתה מנה לא יצדק לה זה השם עוד כי לא על כתובתה הוסד ואמר הכתוב כי לא אלמן ישראל מאלקיו כי לא חסרה הכנה מאתו על הגאולה והפדות כי לא קצרה ידו ח"ו וכל שעתא ושעתא זמני' אם בקולי תשמעו והיתה כאלמנה ולא אלמנה ממש ח"ו שהוא על שם מנה אחר נישואי' השני' שיהי' משמע ח"ו כשנשמע שני' מאלקינו נהי' כבעולה ח"ו אלא כאילה שרחמה צר ועדיין חביבות בעילה ראשונה קיים כאשה שהלך בעלה למ"ה ודעתו לחזור שע"ד קידושי' ראשוני' בועל:

'''ומעתה''' אומר אני שאין שום סברא לקרוא שם כזה על העתיד לחוד אלא על דבר הנ"ל והשתא לשון דמע ידע רש"י שהוא מלשון תערובות ודברי רבנן מרומזי' פה אך ע"כ יהי' לו שום שם עצם כמו אלמן הנ"ל ואח"כ נאמר עוד שרמז ג"כ על מלתא אחריתי אבל לא שיהי' עיקרו כן ועל זה כ' רש"י בחומש שאינו יודע על מה נקרא כן ולא רצה לפרש כפי' התוס' שהוא על שם שנוהג במשקה משא"כ ביכורי' שאין מביאין ביכורי' משקה דזה לא יתכן ע"פי המכילתא פ' משפטים דאיתא שם על פסוק זה ד' שמות נקראו בכורי' ראשית ובכורי' ותרומת ידך ודמוע וא"א בשלמא דמוע לשון תערובות היינו דנוהג נמי בבכורי' כמבואר במשנה דבכורים דהם עולים בא' ומאה אבל לשון לח אינו בבכורים וראיתי לדודי בספר זה ינחמנו מגי' במכילתא מלאה במקום דמוע והנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי א"נ לנצח החותם בכל חותמי ברכות. פ"ב נגהי ליום עש"ק הגדול תקע"ז לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת חתם סופר: ד - אבן העזר ב]]