עריכת הדף "שו"ת חתם סופר/ד/מב" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''רב''' שלום וכ"ט לידידי הרבני המופלג מהו' שלמה סג"ל נ"י:

'''יקרתו''' הגיעני ונפשו היפה בשאלתו היות בתו הצנועה תי' נישאית לבעל נעורי' ויד ה' נגעה בו והוא עתים חלים עתים שוטה והוא בריחוק מקום ממנה והתרצה לפוטרה בגט פטורים בעת חלימותו ויען כי קשה טלטולא דילה ליסע למקום שהוא שם ע"כ טוב הי' לה למנות שליח קבלה והשליח יסע למקום הבעל וימתין עד עת חלימותו לקבל ממנו הגט ותתגרש בקבלתו אז לולי שרבנו פרץ ז"ל שבטור א"ע סי' קמ"א ומייתי לי' רמ"א שם בהגה' סעיף כ"ט כ' שאין נוהגין כן בזמנינו מטעם שקשה להכיר חתימת ג' דייני קיום שבהרשאה וע"ז כ' פר"מ נ"י שדעתו למנות שליח הקבלה לפני ב' עדים והעדים עצמם ילכו עם השליח ויבואו שלשתן אל מקום הבעל וימתינו שם עד עת חלימותו ויקבל השליח הגט ממנו ובזה לית כאן שום בית מיחוש מכל החששות רבנו פרץ ז"ל אלו דברי פר"מ ודפח"ח [וזה דעת הצרפתים שבתשו' ב"ח סס"י ק"א:]

'''הנה''' חזרתי על כל צדדים וצידי צדדים להפוך בזכות בת ת"ח והנה דברי רבנו פרץ תמוהים כבר תמה עליהם הרב"י מ"ט החמיר והאריך עלינו הדרך בקיום אשרתא דהרשאה זו טפי מאשרתא דעלמא ובאמת גם קרוב לדברי ר"פ כ' בשלטי גבורים ר"פ מי שאחזו דפוס זולצבאך קע"ח ע"א ומסיים שם וכמו שביאר מוז"ה בפרק גט פשוט והוא שם דף רל"ו ע"ב בשלטי גבורים אות ב' בסופו וע"ש. והנלע"ד בפי' הדבר דבעדים קיי"ל מפיהם ולא מפי כתבם ועדים ששלחו כ"י עדותם לב"ד לרוב הפוסקים החולקים על ר"ת אין דנים על פיהם ואפי' אי קיי"ל עדות בשטר הוא דאורייתא וראי' מגט כמ"ש הרז"ה ס"פ ד' אחין מ"מ היינו כשנכתב ברצון המתחייב ובלשון שטר כמ"ש תוס' שם ובפ"ב דכתובות אך לכתוב עדות שמינו זה לשליח קבלה אין זה ענין שטר אלא עדות עפ"י כתב וסברא זו בעינה כתבו רבינו אביגדר כהן בהגהות מרדכי סוף קידושין סי' תק"ע גבי שטר ראי' על קידושין דלא ניתן לכתב שטר כזה לא הוי עדות אלא כשולח עדותו בכתב לב"ד. אמנם ג' דיינים המקבלים עדותן מפיהם ופסקו עפי"ז שזה הוא שליח קבלה גמור וכתבו פסקים וכן כל הנפק שהוא כמו פסק דין אשרנוהו וקיימנוהו אם אנו מכירים חתימת הדיינים אע"ג דהוי מפי כתבם של דיינים אין בכך כלום דבדיינים לא כתיב על פי דנימעוט כתבם אלא אשר ירשיעון אלקים ואפי' עפ"י כתבם אם כ' פלוני אתה זכאי או אתה חייב דיניהם דין ונפקא מיני' לשודא א"נ בטעה בשיקול הדעת וכדומה ומ"מ בזקן ממרא אני מסופק אם סנהדרי גדולה כתבו הוראתם בכתב והלך זה והמרה אם חייב דהתם כתיב עפ"י הדברים אשר יגידו לך מן המקום מ"מ זה ברור דפסק ב"ד מועיל עפ"י כתבם מן התורה וה"ה קיום דהוי פסק ב"ד ועיי' פ"י בק"א לכתובת סי' ס"ה ומיהו בעי שיקיימו כ"י ג' הדיינים אבל אם לא יקיימו אלא כ' יד ב' מהדיינים ואפשר שהשלישי מזויף וה"ל רק עדות ולא ב"ד וה"ל מפי כתבם ומיהו בשערי ממונות אפי' כי האי גוונא כשר וכמ"ש ר"ן פ"ב דכתובות גבי עד ודיין מצטרף אבל לא בשטר הרשאה על מינוי השליח שאין לו דין שטר כלל וצריכי' שיכיר חתימת ידיהם ג' הדיינים עצמם הראשונים בקבלת עדות מינוי השליח ולא יועיל מה שב"ד אחר מקיימים כ"י זה הב"ד דקיום של אותו הב"ד השני אינינו כפס"ד אלא כמעידים על אלו והו"ל עדותם מפי כתבם ועד מפי עד משו"ה אינו מועיל זהו מה שנראה לי כוונת רבינו פרץ להסיר מעליו תלונות הרב"י וממילא מובן דכל זה אם אין העדים עצמם הולכים עם השליח אבל אם העדים עצמן הולכים עם השליח טפי עדיף דאפי' קיום הדיינים מפי כתבם אין צריך ועוד כיון שהעדים עצמם שאמרה בפניהם התקבל לי גיטי הם יהי' ג"כ עדים שקבל הגט מיד הבעל ה"ל טפי דבר שלם ולא חצי דבר כמ"ש תוס' פ' התקבל ס"ג ע"ב ועיי' תוס' ב"ק ע' ע"ב:

'''ואיברא''' שיש לדקדק קצת ולומר נהי בעיקור הדין עדיפא ב' עדים ההולכים עם השליח לקבלה מ"מ השתא דגזר רבנו פרץ שלא לגרש ע"י שליח קבלה א"כ לא פלוג בתקנתי' בין שליח שבא לבדו לבא עם חבורת אנשים וכמ"ש רש"י פ"ב דגיטין י"ו ריש ע"ב יע"ש בביאור ומה שכ' תוס' שם ב' ע"ב ד"ה דאתי' מבואר בחידושינו מ"מ הכא איכא למימר כנ"ל ושבתי וראיתי דוודאי אה"נ אי הי' רבנו פרץ גוזר גזירה מוחלטת שלא לגרש בשליח קבלה הייתי אומר לא פלוג רבנן אך כבר כתב ט"ז סי' קמ"א דלא גזר ולא החרים רק עצה טובה בעלמא קאמר לא הוי כחרגמ"ה ומשו"ה התיר הט"ז גבי עתים חלים וכו' לגרש ע"י שליח קבלה אלא שהצריך שתבוא האשה למקום ב"ד למנות שם שליח קבלה ולחזור למקומה והה"נ אם ילכו ב' עדים עם השליח עדיפא טפי כנ"ל לכאורה:

'''אמנם''' כל זה אמת נכון במקום עיגון וצורך במקום אחר אבל בנידון שלפנינו לא אפשר בהך תקנתא ולא לחנם הצריך הט"ז שתהי' האשה שם במקום הבעל ודקדק הב"ש סי' קמ"א סק"ו והתיר שהאשה תעשה שליח קבלה במקום שהוא בשעת חלימותו וכו' עכ"ל משום דבעי' דמינוי השליחות יהי' בעת שהבעל חלים ויכול ליתן גט אבל בשעה שאין הבעל ראוי לנתינת גט והיא ממנה שליח אז אינו נעשה שליח והוא מתוס' נזיר י"ב ע"א כי משוי אינש שליח במילתא דקיימא קמי' וכו'. ויעיי' פ"ו מאישות הל' וי"ו ובמשנה למלך שם ד"ה ומ"ש רבנו וכו' ובמ"ל פ"ו מגירושין ד"ה ודע דמעשה הי' וכו' ובפני יהושע ר"פ מי שאחזו ע' ע"ב ארשב"ל כותבי' ונותני' גט לאלתר יעיי' בכל המקומות ויראה ברור דלזה כיון הב"ש שיהי' מינוי השליחות בשעה שהי' שפוי (עיין בסי' שאחר זה) וא"כ אם תשאר האשה במקומה ותמנה שליח לפני עדים מי יגיד לנו שהבעל במקום שהוא שם שהי' שפוי אז והנה הרמב"ם כ' פכ"ט ממכירה הלכה ה' מי שהוא עת שוטה ועת שפוי וכו' וצריכי' העדים לחקור הדבר היטב שמא בסוף שטותו או בתחילת שטותו עשה מה שעשה ויעיי' סמ"ע סי' רל"ה סקנ"ב שפי' שרצונו לומר שבסוף שפיותו כבר נתבלבלה דעתו ונראה לעין רואי כאלו הוא שפוי ובאמת אינו כן וכן בסוף שטותו נראה כאלו כבר נתישבה דעתו והאמת אינו ע"כ צריכי' להתישב הרבה בדבר יע"ש. ונ"ל ראי' להרמב"ם בזה מעובדא דבר שטי' בכתוב' כ' ע"א דמסקינן כשהוא שוטה זבן וכשהוא שוטה זבין והקשה הר"ן אמאי נימא כן הא חזקה על השטר שנעשה בגדול ובר דעת ומסתמא כשהוא חלים זבין ונ"ל דכן קשה נמי אגופי' דעובדא מאי צריך דתרי דאמרו כשהוא חלים זבין תיפוק לי' דהשטר גופי' ה"ל כתרי דמה לי יאמרו עדים מן השוק קטנים הי' אמרינן השטר מעיד שהי' גדולים וה"ל עדי השטר עם עדי השוק תרי ותרי וה"נ שיעידו שהוא שוטה נימא עידי השטר מעידי' שהוא חלים מה לי קטן או שוטה אדרבה הכא עדיף טפי דהרי נולד קטן כמ"ש תוס' ד"ה אלא אר"נ והכא עכ"פ לא נולד שוטה ונהי דחזקת חלים לית לי' כמ"ש תוס' ד"ה ואוקי ארעא וכו' משום דעשוי להשתנות מ"מ גם חזקת שוטה לית ליה וא"כ למה לי תרי ותרי וצריכי' לדחוק דכל הני זביני לא הי' בשטר אלא בכסף או חזקה אמנם להרמב"ם ניחא דודאי חזקה שנעשה השטר בעת שפיותו ולא ידעו להבינו עדי השטר שהי' זה בסוף שפיותו או סוף שטותו והוא דבר העשוי לטעות בו וגם הני תרי ותרי שכל כת מעידה שדקדקו יפה לא נפסלה להצטרף לעדות אחרת כי עשוי לטעות בדמיון כמ"ש הר"ן בסוגי' דתרי ותרי גבי קרוב לו וקרוב לה וה"נ דכוותי'. ומ"מ דינו של הרמב"ם אמת וא"כ כל שאינו שפוי מכבר זמן מה יום ויומים וכן אחר נתינת הגט ישאר בשפיותו זמן מה באופן שיצאנו מספק סוף שפיותו וסוף שטותו לא יצאנו מספק וה"ה במינוי השליחות שצריך שיהי' באמצע שפיותו:

'''ונ"ל''' מש"ה דקדק הט"ז וב"ש בעובדא דלהו שהי' חלימותו מעט דאלו הי' זמן רב הי' האשה עושה שליח בעדים ושולחת השליח עם העדים כהמצאות מעלתו ושם יבואו עדים אחרים ויעידו שבאותו היום שמעידין אלו שנתמנה השליח באותו זמן הי' זה שפוי לפניו ולאחריו אבל להיות שחלימותו הי' מועט לא הי' אפשר לכוון הזמן ע"כ הוכרחה האשה לבוא בעצמה ולכוון השעה. שבתי וראיתי דזה ליתא דא"כ ה"ל עדי מינוי השליח חצי דבר דלא מהני עדותם בלא עדות המעידים על שפיותו של בעל ותליא בפלוגתת רי"ף ורשב"ם ותוס' בפ' חזקת נ"ו ע"ב ד"ה אלא וכו' ויעיי' בפ"י בק"א לכתובה סי' ס"ג ויעיי' בסמ"ע סי' ו' סקל"ט דמראה מקום למ"ש בפרישה תי' אחרים דהיינו שיטת תוס' ורי"ף שנראה כמסופק בדבר להלכה וא"כ בנידון שלפנינו אם יש לו וסת קבוע חדש או שבוע לחלימתו באופן שתדע היא והעדים במקומה שחדש זה הוא חלים תוכל לעשות שליח בעדים באמצע אותו הזמן שיהי' שפוי לפני מינוי השליחות ולאחריו וילכו העדים עם השליח למקום הבעל ויקבלו גט ממנו ג"כ באמצע זמן שפיותו אז אבל אם אין לו וסת קבוע באופן שצריכי' ב' כיתי עדים דה"ל חצי דבר לשיטת תוס' צל"ע אם נוכל לסמוך על זה באיסור אשת איש במקום שהתוס' דב"ב והרי"ף חולקים על רשב"ם דב"ב ועל ר"י שבתוס' ב"ק ע' ע"ב יע"ש ואין בידי הכהה להכריע באיסור חמור כזה וחכם שכמותו עיניו בראשו והנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי בכל חותמי ברכות. פ"ב נגהי ליום ד' כ"ב טבת תקע"ח לפ"ק.

משה"ק סופר מפפד"מ:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת חתם סופר: ד - אבן העזר ב]]