עריכת הדף "שו"ת חתם סופר/ג/קה" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''שלום''' לידידי הרב הדיין המופלג המופלא כבוד מה' שמואל נ"י ברודא דיין מצוין דק"ק נייזאטץ יע"א:

'''תחלת''' דינו על דברי תורה אודת ראובן שקידש אשה דהיינו שנשתדכו זה לזו ומיד ביום מחרת נתרצו לנשואין וקידש ונשא כדת מו"י ומיד ביום שלאחריו טרם טהרה ולא נבעלה בעילת מצוה נתגלה לה מום בהאיש עד שלא הי' שום אפשרות בעולם שתתרצה האשה לו אדרבא רוב המון בני אדם חשבו שיהי' קידושי ונישואי טעות לגמרי במום כזה ולימים אחרי כן פטרה בגט פטורים כדמו"י ועתה תובע הבעל להחזיר לו טבעת קידושין שלו והיא מאן תמאן לתתה לו ונפשו היפה בשאלתו אם יש ממש בטענת הבעל ואם נשתנו גירושי' הללו משארי גירושין ועיניו לנוכח הביטו במקומו בש"ע בא"ע סי' נו"ן וגם אם יש לחוש להסוברים שעכ"פ מה ששוה הטבעת יותר מפרוטה תחזיר לו ותחזיק בפרוטה לקידושין הניתנין לטבועין וכדמייתי בית שמואל שם על הכל בקש לחות לו דעתי בזה:

'''צריך''' אני להאריך קצת בהוצעת הסוגי' דב"ב קמ"ה כך היא באירס אשה ומת היא יכולה לומר תנו לי בעלי ואשמח בו ולא הדרו קידושין ובמת הוא פליגי ר"מ ס"ל קידושין לטבועי' ניתנו כאלו נטבעו בים מבלי להחזיר כלל ור' יהודה ס"ל לאו לטיבועין ניתנו ומבואר שם דאפי' להך מ"ד מ"מ תליא במקום שנהגו ור' יוסי ס"ל דספיקא הוא לכן יחלוקו ומשמע קצת דע"כ לא פליגי אלא מן האירוסין אבל אם נשאה הרי כבר זכה במקחו שוב פשוט דלא הדרי קידושי' בשום אופן:

'''שוב''' פסק ר"פ הלכתא בין מת הוא ובין מתה היא אי הדר בי' הוא לא הדרא קידושין אבל אי הדרא בה איהי אפי' קידושי' הדרא ופשוט דפסק ר"פ כר"מ דקידושי' לטיבועי' ניתנו אך אי הדרא בי' היא תיהדר הקידושי' ג"כ ואמימר פליג וס"ל בהדרא היא נמי לא הדרא קידושי' משום גזירה שלא יאמרו קידושי' תופסין באחותה אפי' נתגרשה לא נימא גיטה מוכיח עלי' דאיכא דשמע בהא ולא שמע בהא והנה מפשטו' הסוגי' משמע דהלכה כמ"ד קידושי' לטיבועין ניתנו מן האירוסי' מכ"ש מן הנישואין וכ"כ להדיא המרדכי שם:

'''אמנם''' במרדכי ספ"ג דקידושין סי' תקל"ה ז"ל אדם שגירש אשה מן האירוסין קודם שהכניסה לחופה ותובע ממנה הכסף או הטבעת שנתן לה בתורת קידושין מתקנת התלמוד פרק מי שמת בין שהרגילה היא הקטטה בין שהרגיל הוא אין מחזרת לו הקידושין גזרה שמא יאמרו אין הקידושין קידושי' ויבואו להתירו באחותה בחייה אבל הדין לא נתברר דהא איפלגו תנאי אי קידושי' לטיבועין ניתנו או לא ולא איפסקא הילכתא כמאן אבל קידושי' על תנאי ולא נתקיים או בקידושי' ספק מוכח פרק המדיר בסופו דלכולי עלמא לאו לטיבועי' ניתנו עכ"ל:

'''ובחלקת''' מחוקק סי' נו"ן סק"ד תמה נהי דהוה רק ספק קידושי' מ"מ איכא משום שמא יאמרו קידושי' תופסי' באחותה ולפע"ד הא לק"מ דכיון דאיכא ספק קידושין א"כ כי היכי דאי הדרי קידושין ואיכא דלא שמע בגיטא איכא שמא יאמרו קידושי' תופסי' באחותה ה"נ איכא מכשול בהיפוך דאי לא הדרי קידושין מאן דשמע בגיטא יאמר שהי' בוודאי קידושין ואין קידושין תופסי' באחותו בוודאי ובאמת הוה קידושי אחותה קידושי ספק נמצא כיון שבין כך ובין כך א"א להנצל ממכשול טוב יותר שיחזיר דאז עכ"פ מאן דשמע בתרוויי' בגירושי' ובחזרת קידושי' ידע שקידושי אחותה ס' הם ולק"מ והראי' דמייתי מס"פ המדיר וכ' חלקת מחוקק דלא קאי התם במסקנא יעיי' בדברי רבינו אביגדור שבמרדכי ס"פ המדיר דס"ל דקאי במסקנא הך שינוי' דכלה בית אביה ולקידושי' וכן פירש"י שם ויעיי' מהרש"א שם וזה שיטת הרז"ה והרי"ף לדעת ר"ן יע"ש:

'''אמנם''' מ"ש המרדכי הנ"ל דלא איפסקא הילכתא אי לטיבועי' או לא הוא תמוה לכאורה דהא בוודאי משמע מפשטו' הסוגי' דב"ב קמ"ה דר"פ ואמימר ס"ל לטיבועי' ניתנה ותו קשי' מאי נ"מ בהאי פיסקא כיון דאיכא למיגזר שיאמרו קידושי' תופסי' באחותה וכבר עמדו בזה ג"כ הגאון בית מאיר ובעצי אלמוגי' בהלכות שניו' לעריות ע"ש ולפע"ד כפשוטו דהי' קשה להגה' הנ"ל על לשון ר"פ דה"ל למימר הלכה כר"מ ומודה ר"מ בהדרא היא ומה הי' לו למיפסק הלכתא בלישנא בפני עצמו עיי' שלהי מסכתא מגלה גבי הלכה גולל ורואה וכו' ובמנחות ל' ע"ב ועיין לשון רש"י בכתובות י"ט ע"א ד"ה גנובי וכו' וע"כ הי' ס"ל דר"פ לא אתי למיפסק הלכתא כלל אלא קאי בין למ"ד במנהגא תליא ובמקום שלא נהגו להחזיר ובין למ"ד לטיבועי' ניתנו ובין למ"ד דמספקא לי' ויחלוקו וקאמר לכולי עלמא אין מחזירי' בהדרא בה היא ואתא אמימר למימר דלהנך אין מחזירי' אפי' בהדרא בה היא כיון שאין מחזירין לעולם א"כ בהדרא בה היא יאמרו קידושי טעות הי' וקידושי' תופסי' באחותה ולא יתלו דהיא מרדה אבל למ"ד קידושין לעולם לאו לטיבועין ניתנו ובמקום שנהגו לעולם להחזיר ליכא למגזר שמא יאמרו דמה"ת יתלו בקידושי טעות כיון דדינא הכי דלעולם מחזירי' הקידושי' ואתי' דברי הגהת מרדכי כהלכתא:

'''אחרי''' כותבי זאת מצאתי שאהבה נפשי להגאון ישועות ביעקב רס"י נו"ן שכ' ליישב הא דפסק מרדכי בספק קידושי' מחזירי' כ' ממש כמו שכתבתי לעיל אלא שסיים דמצא לריטב"א בקידושין ע"ט דפליג דפסקינן הלכתא כרב והקשו הראשוני' תיפוק לי' הלכתא כרב באיסורא ותי' ריטב"א דנפקא מיני' נמי לענין ממונא דלרב צריך האב להחזיר הקידושין א"כ מבואר דלשמואל דהוה ספק קידושין אין מחזירי' הקידושי' ודלא כהמרדכי אלו דברי הגאון הנ"ל ורצונו דאי הוה ס"ל לריטב"א אליבא דהלכתא כהמרדכי ה"ל למימר נפקותא לדינא בהיפוך דלשמואל שניהם צריכי' להחזיר האב והבוגרת ולרב הבוגרת מקודשת ופשיטא שאינה מחזרת אפי' מרדה ומגרשה ומדלא אמר ריטב"א הכי ש"מ לית לי' כהמרדכי כצ"ל כוונת הגאון אבל דבריו תמוהי' בשלמא ס"פ המדיר שנולד המום ברשות האב וכל שנולד הספק ברשותו עליו להביא ראי' מן הדין ואינו עומד לנגדנו רק גזירת שמא יאמרו קידושי' תופסי' באחותה אבל מעיקור הדין צריך להחזיר על זה נימא דהכא לא חיישי' לשמא יאמרו קידושי' תופסי' באחותה שהרי גם אם לא תחזירה קידושי' נמי איכא למיחש בהיפוך וכנ"ל אבל התם בקידושי' אין האב מחזיר הקידושי' מעיקור הדין ולא משום חששא דאמימר דהרי הא דסוף פרק המדיר היינו משום דכל שנולד ספק ברשותו והכא גבי קדשה אבי' בדרך וכו' לא נולד הספק ברשות האב לא מיבעי' לשיטת הרא"ש בסוגי' דמומין דבוגרת לא הוי תו ברשות האב א"כ כין שבגרה בפנינו הרי ברשותה נולד הספק והאב והארוס שלו התובע אין ספק נולד ברשות א' מהם והמוציא מחברו עליו הראי' ואפי' לדעת הרמ"ה שברא"ש שם דס"ל דאפי' אחר שבגרה מיקרי ברשות האב היינו התם שאירסה האב בנערותה ובגרה קודם נישואי' וכיון דתחלת האירוסי' הי' בנערות ע"י האב ונולדו בה מומין מיקרי נולד הספק ברשות האב משא"כ הכא שאם הי' כבר בוגרת אינינה ברשות האב ועל זה אנחנו דנין אם נתקדשה בנערות או בבגרות א"כ המוציא מחברו עליו הראי' ותו דגם רמ"ה לא יאמר שהבוגרת מיקרי רשות האב אלא שהוא מהסוברי' דהכל תלוי בבית מי שנולד הספק ולא ברשות ויעיי' ר"ן ורז"ה ופשיט לכל מבין ויודע שאין הכוונה אם תלך אשה לבית פלוני אלמוני ומצא שם מום בה נימא שהספק נולד בביתו של זה זה דבר שאין הדעת סובלו אבל פשוט דמיירי שע"י הבית יתברר הרשות כגון שהחמור מת בביתו של בעל הפרה נאמר כיון שמת בביתו נאמר שהי' נקנה לו והרי הוא ברשותו באופן שע"י ביתו מתברר הרשות משא"כ הכא בקידושי' ע"ט אם נאמר הואיל והאשה בבית אבי' ונולד הספק בביתו צריך להחזיר כסף הקידושי' נמצא שע"י שהיא בביתו נחליט שבגרה ויצאה מרשותו זה א"א שע"י ביתו יופקע רשותו וא"כ הדרין שהמוציא מחברו עליו הראי' וליתא לדברי הגאון הנ"ל ודברי המרדכי מוסכמי' לע"ד בלי מחלוקת:

'''נחזור''' להא דידן דמהרי"ל פסק באשה שמתה בתוך שנה שני' שהדין שמחזירי' החצי מתקנת הקהלות עפ"י ר"ת ופסק דגם טבעת קידושין בכלל התקנה ושקיבל ממורו שכך דן דאחר נישואי' הדרי קידושי' ולא חיישי' לשמא יאמרו קידושי' תופסי' באחותה כיון דאין תנאי בנישואין ופסקו רמ"א ותמהו עליו דהא עכ"פ במיתה קיי"ל קידושין לטיבועי' ניתנו ונראה דאפי' לפמ"ש לעיל בדעת המרדכי דלא אפסקא הלכתא בגמ' מספיקא לא נפקא ועוד דנראה דאחר נישואין לכ"ע לטיבועי ניתנו ע"כ לא פליגו אלא מן האירוסי' אבל כיון שכבר נשאה בוודאי תו אינו מבקש קידושי' לחזרה וכ"כ בית מאיר ועצי אלמוגים וא"כ צ"ע ובח"מ נדחק דמהרי"ל לא קאי אלא אעובדא דילי' בתוך שני החזרה וכן הסכים בית מאיר דלא כב"ש דספיקא דדינא הוא אבל הרואה במהרי"ל יראה נהי דהשאלה הי' בתוך שני חזרה אבל עדותו שהעיד על מורו הי' בעלמא וכ"כ בעצי אלמוגי' ומהר"ם לובלין בתשו' טרח מאוד ליישב דברי מהרי"ל ע"ש סי' י"ט:

'''והנלע"ד''' עפ"י מה שדקדק מהר"מ לובלין שם בתשו' מה ראה אמימר לחדש חששא שלא הזכירו התנאי' בכל הסוגי' כי כולם פליגי אי ניתן לטבועי' ואין זכר למו משום חששא שמא יאמרו והנלע"ד דהרי הך דקידושי' לטיבועי' אינינו מעיקור הדין הקידושי' דנימא דלהך מ"ד לא תתקדש האשה אם לא יתננו לטיבועי' ז"א דהרי אפי' במתנה ע"מ להחזיר מתקדשת נמצא אין זה מעיקור דין הקידושי' אלא באומדנא בעלמא פליגי תנאי דלמ"ד לטיבועי' ניתנו אומדן דעתו נוטה דמסתמא כל המקדש אין דעתו לחוש למיתה ולגירושי' ונותן לחלוטין וכל זה אי נימא דנותן לטיבועי' בלי שום שיור אבל אי נימא שמשייר שום שיור בעולם א"כ נימא נמי שמשייר תנאי אם תמות היא ואין לנו שום אומדנא שנתנם לטבועין והיינו דקאמר אמימר לר"פ דס"ל אם מרדה היא והדרה בי' הדרא הקידושי' א"כ לא ניתנו לטיבועי' וממילא יהדר גם במתה היא אע"כ לטיבועין לגמרי ניתנו מטעם שלא יאמרו קידושי' תופסי' וכו' ועפי"ז יפה דן מורו דאחר נישואין דלא שייך תנאי בנישואין ממילא במרדה הדרא קידושי' וממילא הדרא אפי' במיתה דכיון דנחי' לשיורי ולא יהיב לטיבועי' נחית לשייר הכל וכנ"ל וכמ"ש בזה"ז דאיכא תקנת ר"ת להחזיר בשני חזרה א"כ למהרי"ל דגם טבעת קידושי' בכלל התקנה ולא ניתן לטיבועי' לגמרי ממילא לא ניתן נמי לטיבועי' אפי' אחר שני חזרה לעולם ויפה פ' רמ"א כמהרי"ל וא"כ לכל הפחות הוה ספיקא דדינא כמ"ש ב"ש ואי תפס הוא לא מפקינן מיני':

'''ובעובדא''' דמעלתו הי' נראה להוציא ממנה הקידושין לכ"ע דנראה כמערמת להתקדש לבעל מום ולחזור קודם בעילה ולכופו לגט כדי להרוויח הקידושי' וסברא זו כ' תוס' בכתובות ע"ז ע"א ד"ה סבורה וביבמות ס"ד ע"א ד"ה יוציא וכו' מיהו המרדכי כ' שם תי' אחר דאיהו אפסיד אנפשי' שלא התנה שתצא בלא כתובה ומשו"ה לא חיישי' לערמה ע"ש ולכל הפחות נ"ל דתחזיר עד פרוטה וכמ"ש ב"ש בשם מהר"מ מינץ ומ"ש האחרוני' שזה הוא המצאה נגד הש"ס נ"ל דבימי הש"ס קדשה בככר או במנה וע"ד כן נתקדשה לו והיא יודעת במה קדשה א"כ הכל הוא בכלל קידושי' אבל בזמנינו שנוהגי' לכסות פני הכלה שלא תראה במה מקדשה ואומרי' להדי' תחת החופה ששוה פרוטה כדי שתסמוך דעתה במה שהוא ולפעמי' מקדשה בטבעת שאינו שלו ומתקדשת בהך קישוט ואין שום אשה מקפדת על זה נמצא עיקור הקידושי' אינו אלא פרוטה והשאר הוי כמוהרי וכמהר"מ מינץ מיהו זה נ"ל לענין דינא דטיבועי' עדיף בזמנינו מבזמן התלמוד מטעם הנ"ל:

'''אך''' מטעם שמא יאמרו קידושין תופסין באחותה מיגרע גרע כיון שלעולם מקדשה בכלי בטבעת א"כ כיון שמשלמת לו שווי הטבעת אע"פי שמחזקת לעצמה פרוטה או אפי' חצי שווי איכא למימר שיסברו ששילמה כל שיווי הטבעת או דאוזיל גבה או איכא דלא שמע כמה החזירה ע"כ מן האירוסין נ"ל דלא תחזיר אבל מן הנישואין דליכא משום שמא יאמרו איכא לצרופי לכל מ"ש לעיל וא"כ לכל הפחות בנידון שלפנינו יראה לבצוע הריב כי קרוב לודאי שמחויבת להחזיר הקידושי' כנ"ל. פ"ב יום א' ג' אדר תקע"ו לפ"ק.

משה"ק סופר מפפד"מ:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת חתם סופר: ג - אבן העזר א]]