עריכת הדף "שו"ת חתם סופר/ג/צה" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''שלום''' וכ"ט לה"ה הרב המופלג הותיק מלא עתיק חרוץ ושנון כש"ת מה"ו יהודא ליב נ"י אב"ד דק"ק גורבע יע"א:

'''ע"ד''' העגונה אשת מיכל שטעקלער עיינתי בגב"ע וראיתי בכל סימנים גופו וכליו הנה סי' גופו כולם ישאו רוח יקח הבל אין בם מועיל לבד מחד דטבא מכולהו וז"ל עוד סי' אחר אמר לי העד הראשון שהרגלים אצל האפסים קנעכיל האפסים משוכים לחוץ וקצת מהופכים ושוב נאמר שם שקצת מבני עירו אומרים עתה שבחיי' הכירו בו קצת שינוי ועקמומית בהליכת מצעדו שנראה שע"י זה הי':

'''הנה''' נלע"ד שזהו סי' מובהק וצמצום מקום יותר מאצבע עקומה ורושם עליו שבתשובת רד"ך דמייתו אחרונים והתם ע"י מקרה הי' שחתך באצבע והרושם מאותו החתך מעצמו הי' כמבואר בתשו' רד"ך בפנים ועט"ז ס"ק כ"ט ומכ"ש הכא דבתולדה וב' רגליו ולא דמי למאי דמשמע ממהרי"ק דצולע על ירכו לא הוה סי' מובהק וממנו למד מהרמ"ל בתשו' סי' נ"ו דנכה ב' רגלים נמי לא היה סי' דשכיחי נכה רגלים טובא זה אינו דומה לכאן דנכה רגלים ופיסח שכיחי טובא ועיין קונטרס עגונות סי' קל"ו אבל שלא יהי' נכה רגלים ושני קנעכיל שבשני רגליו מהופכים ועקומות לבד זהו סי' מובהק לפענ"ד ועיין בקונטרס עגונות סי' קכ"ד מי שיש לו רושם בראשו כעין חתיכה הוה סי' מובהק דכל סימן בגוף הוה סימן מובהק וזה עדיף מגבשושית שעל החוטם עכ"ל ובתשו' מהרמ"ל עצמו סי' קכ"ח כ' על מי שהי' צוארו עקום שהוא סי' מובהק וכ' כיון שחוטמו עקומה וחוטמו שקועה הרבה הוה סי' מובהק א"כ ה"ה בנידן דידן דהא גבשושית על חוטמו אפשר הוא שימצא באנשים אחרים וכן חוטמו שקועה וכו' עכצ"ל אפי' הוא דבר שאפשר להמצא באחרים כיון שאינו שכיח ומצוי' בב"א מקרי סימן מובהק ומייתי עוד ראי' מתשובות הרא"ש שכ' שאם אמר סי' מובהק כגון חסר א' מאיבריו או יתיר ברגליו או בידו או שום שינוי מאבריו סומכי' עליו א"כ כ"ש בנידן דידן וכו' ע"ש במהרמ"ל הרי שהוא גופא ז"ל על צוואר עקום סמך אע"ג בסי' נ"ו לא סמך על נכה ב' רגליו אע"כ לחלק דהאי שכיחי טובא והאי לא שכיחי והא דילן לא שכיחי כלל אפי' בא' מאלף ובשני רגלים מאן לימא לן דלא הוה כשני סימנים וא"כ הי' נ"ל פשוט להתיר על סי' זה לחוד אך לא נזכר בעדות מי שראה בחיי' מיכל שהי' לו ככה בקנעכיל שלו כי מה שראו אותו קצת אנשים איטלע ברגלו אינו ראי' שיהי' לו קנעכיל מעוקם ומהופך ולא נזכר שאשתו אומרת שהכירה בבעלה מום זה מעולם או בני עיר שראוהו במרחץ אבל אם יבורר שראו כן בחיי' כנ"ל פשוט שראוי לסמוך על סי' זה:

'''והנה''' סימני בגדיו אפי' הי' בם סי' מובהקים או ט"ע ידוע פלוגתת הפוסקים אי קיי"ל חיישינן לשאלה או לא חיישינן ועמל היא בעיני להעתיק כל הדינים או להכריע מכח פלפולא כא' מהם הלא כבר קדמוני כל חכמי ישראל וכל א' מייתי ראי' לשיטתו ובא חברו וחקרו ודחה ראיתו ומה יוסף תת פלפלת כל שהיא להוסיף משלנו וצריכים אנו לחוש לכל החומרות דאע"ג דכ' מהר"ל מפראג סי' בגופו וט"ע בבגדיו סמכינן ממ"נ דע"כ לא אמרי בש"ס חיישינן לשאלה אלא ללשנא סי' דאורייתא אבל אי סי' לאו דאו' לא אתינן להאי חששא כבר כתב הב"ח דאפי' אי אינו מוכח מ"מ שאלה סברה חיצונה היא ולכל הלשונות חוששין לה והב"ש כ' דעכ"פ אי סי' ל"ד איכא למיחש לשאלה אפילו בט"ע בכליו וסברה גדולה ונכונה היא דהרי חזינין למ"ד סי' דאורייתא ולא חששו תורה לאיתרמי סי' כסי' מ"מ לחד לישנא חיישינן לשאלה דלמא איתרמי ושאל לו כליו אלמא טפי איכא למיחש איתרמי דשאלה מאיתרמי דסי' וכיון דקיי"ל סי' ל"ד ואפי' בסי' חיישינן לאתרמי מכ"ש דחיישינן דאיתרמי ששאל לו הכלי והוא דבר שהדעת נותן והריטב"א שבתשו' ב"י וכ"כ חמ"ח דלמ"ד סי' לא"ד אפי'. בכלי' דלא מושלי איכא למיחש:

'''ובמקום''' אחר כתבתי דאפשר להכריע דלהך לישנא דסי' דאורי' ולא חיישי' לשאלה כלל אלא כלי' בחורי וסומקי לאותו לשון די לנו לומר דאי סי' ל"ד וחיישינן לאתרמי ה"נ חיישינן לאיתרמי בשאלה אבל כלים דלא מושלי מה"ת לחוש להן דהו"ל לא שכיח כלל אך להך לשני דאפי' אי סי' דאורייתא ולא חיישינן לאיתרמי מ"מ לאיתרמי דשאלה חיישינן א"כ נהי דלכלי' דלא מושלי לא חיישינן מ"מ למ"ד סי' ל"ד נחתינן דרגא וחיישינן אפי' לדלא מושלי אינשי:

'''והנה''' רבים תמהו על שיטות אלו הרב"ש הקשה הא חזינן בש"ס אפי' בסי' כלי הגט חפיסא ודלוסקמא וקשור בכיס לא חיישינן בכלים דלא מושלי ועוד הקשו אהנ"ל א"כ חמור בסי' אוכף היכי מהדרינן מן התורה למ"ד סי' ל"ד ולפע"ד לק"מ דהא כ' ח"מח לאו דוקא שאלה ה"ה מכירה ואבידה והריטב"א גופי' בשיטה מקובצת לב"מ הקשה מ"ט נקט ש"ס שאלה ולא נקיט מכירה וכדומה ותי' בשלמא לשאלה ניחיש דאיכא למימר זה המשאיל תבע לי' שיחזור לו חפץ ששאלו ונשבע זה שנאבד ממנו נמצא ידע המשאיל שנאבד לזה ועי"ז יבוא ליתן סי' בכלי ויקח גם מה שבתוכו משא"כ מכירה ואבידה מנא ידע זה שנאבדו לזה חמורו עם אוכפו וכדומו עי' שמ"ק והנה תינח באבידה הן אבידת ממון הן אבידת איסור כגון גט ליכא למיחש אלא לשאלה דלמכירה ואבידה ליכא למיחש מטעם הנ"ל וכיון דליכא אלא חשש שאלה י"ל בכלי דלא מושלי לא חיישי' אבל נמצא הרוג וטבעת באצבעו וכדומה איכא למיחש לאבידה שזה אבדו וזה מוצאו ואיכא למיחש אפי' בכלי' דלא מושלי אינשי ולק"מ אהנ"ל:

'''ובתשו'''' אחרת כתבתי דלפענ"ד הא דבכלים דלא מושלי אינשי לא חיישי' היינו אי מלובש בהן כגון טבעתו בידו וכיס וארנקי הוא מלובש בגופו דא"א לומר ששאל מלבוש אחר מחברו ובתוך אותו המלבוש שכח אידך הטבעת וכיס וארנקי דא"כ לא הי' משמש בכלים אלו שלא מדעת בעלים דהו"ל שואל שלא מדעת גזלן ואחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן כמ"ש צמח צדק ומובא בסוף קונטרס עגונות אבל אי אינו מלובש בהן אלא שנמצא בכיסו שבבגדו כנידון שלפנינו שנמצא אצלו בא' מבגדיו מכתב קוויטונג מחליפה באנקאנאט קרוע שאפי' הי' נזכר בו שמו של מיכל שטעקלער מ"מ חיישינן שמיכל שטעקלער הי' נותן קוויטונג הלז בכיס שבבגדיו ושוב השאיל בגד הלז לזה ושכח הקוויטונג בתוכו וזהו הוא שנהרג ולא מיכל ושם כתבתי הכרח לס' זו:

'''והנה''' ראיתי להרב הגאון מבאניהארט מה"ו הרש נ"י דהקשה לשיטת הב"ח הנ"ל דלכ"ע חיישינן לשאלה א"כ לפמ"ש סוף פ"ק דב"מ כ' ע"ב ד"ה מצא וכו' דבחפי' ודלוסקמא איכא חשש שאלה אלא מדרבנן מהדרי' ק' מ"ט תיקנו רבנן ככה ולא שייך בשטרות טעמא דרבא דב"מ כ"ז ע"ב ניחא לי' לבעל אבידה וכו' ה"נ הוי צריך למימר לענין חשש שאלה והכא בשטרות לא ניחא לי' ללוה לאהדורי למלוה כמבואר שם אע"כ צ"ל דרבא אמר הכי לשיטה דלא חייש לשאלה ולמסקנא הדר בי' רבא ולא העלה טעם ותקנת חכמים כמ"ש הרא"ש שם אבל עכ"פ לס"ד דרבא מוכח דאיכא מ"ד דלא חייש לשאלה ודלא כהב"ח והקשה לשיטת ב"ש דלמ"ד סי' ל"ד בודאי חיישי' לשאלה וצ"ל בממון תקינו רבנן דלא ניחוש לשאלה א"כ רבא דבעי לאכוחי סי' דאו' מסיפא דתכריך שטרות ולא מוכח מרישא מצאו בחפיסה דאפי' אית לי' ט"ע בחפיסה מ"מ אי ס"ד סי' ל"ד ניחוש לשאלה כ"ש מ"ט תקנו רבנן דלא ניחוש לשאלה מי ניחא לי' ללוה שיפול שטרות ביד מלוה אע"כ אי נמי סי' ל"ד מ"מ אפשר דלא חיי' לשאלה אלו דברי הגאון נ"י וראוי' למי שאמרו ומ"מ אין נ"ל קו' כלל דודאי פשוט דמי שנותן לו כ"י בחפיסא ודלוסקמא מחזירן לו אפי' אינו הוא הלוה ולא המלוה ואין משגיחים בשם הכתוב בשטרות אלא במי שנותן סי' בחפיסה ופשוט נמי דאי מחזירין ליד אחר שאינו המלוה לק"מ ק' מי ניחא לי' ללוה וכו' דמ"ש משארי אבידת כיון שאין מחזירין ליד מלוה שלו מה איכפת ללוה אי מונח שטר ביד המוצאו או ביד זה הנותן סי' בחפיסא ולק"מ קו' ש"ס אלא משום דלפעמים המלוה נותן סי' ומחזירין לידו ועל זה שפיר ק' מי ניחא לי' ללוה להחזיר ליד מלוה ודברים אלו מבוארים בלשון רש"י ב"מ כ"ז ע"ב ד"ה אלא הא דתנן וכו' ומסיים שם דלמא מיתרמי דידע מלוה סי' עכ"ל ע"ש משמע אי מתרמי אחר דיהיב סי' לק"מ וזה ברור:

'''והנה''' מה שהקשו בתוס' בפשיטות גבי חפיסה ודלוסקמא ניחוש לשאלה היינו אם יבוא א' מן השוק ויתן סי' בחפיסא ניחוש שמא זה השאיל חפיסתו לאחר ונותן בו שטרות אלו ובא זה ומוציא השטרות ע"י חפיסתו ועל זה תי' התוס' דתקנתא דרבנן היא אבל אי בא המלוה ויהיב סי' בחפיסא לק"מ קוש' התוס' דלמא מהלוה נפל והמלוה השאיל חפיסתו להלוה ויהיב בי' שטר פרוע שקיבל מהמלוה לחזרה דז"א קו' דלשאלה דיחיד כזה שהמלוה דוקא השאיל להלוה והלוה יתן שטרו שהחזיר לו אותו המלוה ושטר כתוב על שמו יתננו בחפיסתו שהשאיל לו זה המלוה ויודע סימניו לזה לא חיישינן ואי אירע כן איהו אפסיד נפשי' עיין כן לעיל ט"ז ע"ב ע"ש וא"כ מיושב קו' הגאון נ"י דלא הו"מ למיפרך מחפיסה דניחוש לשאלה דממ"נ אי המלוה יהיב סי' לא חיישי' לשאלה ואי אחר יהיב סימן אמרי' שפיר נימא לי' ללוה וכו' כמ"ש דדוקא נגד המלוה לא ניחא לי' אבל לגבי איניש דעלמא ניחא לי' שפיר ולק"מ:

'''אמנם''' כן דאפי' בכלים דלא מושלי וניחוש לשאלה היינו בשארי כלים דלא מושלי דחיישי' לאבידה ושכחה כנ"ל ולפ"ז למ"ש מהרי"ט דכל כליו לא שייך שאלה ולא חליפי' ומכ"ש אבידה ושכחה כמובן אי הוה סי' בכל כליו מועיל ולא שייך חשש שאלה לכ"ע ובנידון שלפנינו נהי שלא הי' סימן אפי' במקצת כליו כ"א בציבעא בעלמא דמ"ש בנודע ביודא דטלאי ע"ג מכנסים בין רגלי' הוה סי' לא הי' בקי במדינות הגר שכמה בני אדם כך תיקונם של מכנסים כשעושים מחדש נותנים טלאי בין הרגלים במקום זיעה ומשום רכיבה ורוב אנשי כפרא יש להם כך ואינינו סי' כלל:

'''אך''' מה שנלע"ד הנה בתשו' מהר"א מזרחי והובא בט"ז סי' קל"א כתב דאפי' אימר סי' חיורי וסומקי בצירוף כגון שאמר בגד עליון הי' חיור והשני סומק לא אמרינן מדאתרמי הכי הוה סי' ז"א דהא משמע אין מעידים על כליו אפי' כה"ג ע"ש ואומר אני להוסיף על דברי הגאון במה יש לדקדק בש"ס איזה דקדוקים א' מיד כשאמר גופו ארוך וגוץ הו"ל למימר כליו בחיורי וסומקי תו יל"ד מ"ט לא אמר כליו בציבעא מה לו להאריך חיורי וסומקי ג' גופו וכליו הוה זו ואצ"ל זו אם סי' גרועי' בגופו לא מהני כליו לא כ"ש ע"כ נ"ל ודאי צירוף ב' מיני צבעים הוה סי' גמור ומשו"ה לא הוה מ"ל גופו ארוך וגוץ וכליו בציבעא דהוה זו ואצ"ל זו ולא הוה מצי נמי לשנוי א' חיור וא' סומק דזה באמת הוה סי' ע"כ חידש לנו דחייש לשאלה בכלים דמושלי אנשי ומתניתן לא מיירי אלא בכלים דמושלי אבל שלא מושלי מעידים וחזר ואמר ואב"א אפי' מיירי מתניתן שיש לו כלי דלא מושלי מ"מ מיירי דומי' דסי' גוף שאין לו סי' בגוף הכלי אלא א' חיור וא' סומק ונהי א' מהם לא מושלי מ"מ חייש דהשני הי' שואל ומשו"ה אין מעידים על צירוף הסי' אבל לולי חשש שאלה הי' מעידים על צירוף סי' ולפ"ז כשיש לו ב' כלים דלא מושלי וא' חיור וא' סומק יש לצרף חיבור צבעים ובזה א"ש דלבתר דתי' חיור וסומק הדר ושקיל וטרי' בחשש שאלה משום דעדיין לא סליק מיני' דחיור וסומק נמי אחשש שאלה סמוך ולפענ"ד הוא ענין נכון לומר דבהא מודים המחמירים:

'''ויען''' כי השריש לנו מהרי"ט דבכל כליו לא שייך חשש שאלה ומכירה ומכ"ש אבידה דאיזה שוטה יאבד כל כליו ויש לנו סי' חיבור צבעי כל בגדיו כמו שראינו מיכל שטעקלער זמן מה קודם לזה מלובש בהם ועכשיו נמצא זה מלובש ג"כ בצירוף סי' כל בגדיו מכל רגלו עד קדקדו א' מהם לא נעדר חששה רחוקה לומר שמקצת מלבושיו השאיל מיכל לזה ונזדמנו שעי"ז הצירוף שע"י השאלה נזדמנו עתה כל בגדיו כמו צירוף בגדיו של מיכל זהו דבר רחוק ובשגם שראינו מיכל קרוב לאותו מקום יום או יומים קודם וס' זו אי' בק"ע סי' קס"ח ומעתה גם יש לצרף גם מה שמצאנו קוויטטונג של חילוף באנקאנאטא דרחוק לומר שמיכל שכח הקוויטונג במלבושיו והשאילו לזה ההרוג ואירע שעי"ז המלבוש נצטרפו צבעי שארי מלבושי עם צירוף מלבושי מיכל אין לך שאלה ואבידה דיחיד גדול מזה:

'''ומכ"ש''' שלענין זו יש לצרף סי' הגרועים שבפניו לומר שנזדמנו צבעי כל הבגדים ע"י שאלת המלבוש שנשכח בתוכן באנקאנאטא עם מי שהי' בפניו כל אלו הסי' הגרועים שהי' למיכל ובענין זה יש לעיין ברש"י חולין צ"ו ע"א ד"ה פלני' דהאי סימנא וכו' אלא סי' כך וכך הי' בגופו וכליו של הרוג וצ"ע מאי בעי באריכות בגופו בכליו של הרוג והנראה דס"ל אסי' גופו אפי' אי סי' אבידה דאור' מ"מ סי' גוף של אדם שמשתנים בבר מזלי' והגירסא בש"ס סימני' מצויים בבן גילו ולאו דוקא שומא ואפי' סי' שבמקרה ע"י שבירת אבר וכדומה מ"מ סי' משתנים טפי מחיים מלאחר מיתה כידוע בבני אדם שע"י זקנה ודאגת לב או צהלת שמחה וטוב משתנים ע"כ אין לסמוך על סי' גוף כ"כ ואפשר שזהו סברת הר"ד בן יחי' שבתשו' מהר"א מזרחי והובא בק"ע סי' צ' ע"ש אך ע"י סי' כליו יש להתיר בטוב אך בכליו חיישי' לשאלה ע"כ כ' צירוף גוף וכליו יש לומר דהוה שאלה דיחיד ואפי' הכי לא קטלינן זהו כוונת רש"י ומבואר אע"ג דלא קטלינן מ"מ מתירין להנשא ע"ז וכמו שכתב תוס' שם ע"כ נלענ"ד שיש לנו סמך עם התירו של הגאון מה"ו צבי הרש אבדק"ק באניהארד נ"י אע"ג דלא מחד טעמא אתינין עלה מ"מ הכל הולך אל מקום א' לצרף סי' וכיון דבלא"ה איכא הרבה פוסקים דלא חיישי' לשאלה כלל ובפרט בכל בגדיו ע"כ נ"ל דאשת מיכל הנ"ל מותרת לעלמא אך תחילה יובא הדבר לפני אבדק"ק ב"ה הנ"ל ואם יראה בעיניו שסברתי הנ"ל ראוי לצרף עם התירי' דלי' אזי יושב ב"ד של ג' ויתיר העגונה כמבואר בש"ך י"ד סי' קכ"ג סוף סע"ק קי"ד ובית שמואל סי' י"ז ס"ק כ"ג ואז לאמטינהו שיבא מכשורי וד' יצילינו משגיאות ויורינו מתורתו נפלאות. יערגן סמוך לק"ק פ"ב יום ג' טו"ב מנחם אב תקצ"ב לפ"ק.

משה"ק סופר מפפ"דמ:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת חתם סופר: ג - אבן העזר א]]