עריכת הדף "שו"ת חתם סופר/ג/כא" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''שלום ''' וכ"ט לה"ה הרב המופלג המאוה"ג כבוד מוהר"ר אלעזר נ"י אב"ד דק"ק קאטה:

'''ע"ד ''' אשה אשר מחמת קטט ומריבה לקחת מאשר לבעלה והלכה אל הכומר ונדרה להמיר וגם ראו כמה ישראלים שהולכת לבית התורפה ושהתה עמהם י"ט שבועות. ויען לא עברו על ראשה מי הידועים הי' ברשותה לחזור וחזרה ובוכת ומייללת על העבר ואומרת לא נטמאתי ובעלה ישראל שואל אם מותרת לו או לא והנה בש"ע סי' ז' סעי' י"ב פסק רמ"א בנודרת להמיר ולא המירה שרי' וב"ש סי' קל"ב כ' בשם מהרי"ק שרש ק"ס דוקא כשלא שהתה אלא זמן מועט אבל לא זמן רב והגאון דגול מרבבה הגיה דהיינו באשת כהן דנאסרה משום שבוי' אבל אשת ישראל אין אוסרי' על היחוד לא נאסרת אם לא המירה ממש והוקשה למעלתו מאי גבול תתן וכי המים גורמי' וידענו שחיללה שבתות ואכלה מאכלות אסורות ונכנסה לתורפה אלו דברי מעלתו ויפה דקדק ברם יש לעיין בדבר הזה כי האמנם אין אשת ישראל נאסרת בלי עדים כ"א ע"י קינוי וסתירה ואפי' בדברים מכוערים ושמיעת מנשימין כדרך המנאפי' מ"מ לא נאסרה ואין הטעם משום חזקת צדקת דהרי יצאה מבעלה הראשון ע"י עדי ניאוף ונישאת לאחר מ"מ אינה נאסרת אלא ע"י קינוי וסתירה אעפ"י שאינה בחזקת כשרות אך חזקת היתר לבעלה השני יש לה וכיון שכן צריך להבין מ"ט בהמירה ונחשדה על כל התורה נאסרה לבעלה טפי מזו שנחשדה על הניאוף כבר בבעלה הראשון. ועיי' חלקת מחוקק סי' ז' ס"ק שצוח על רמ"א שכ' ויש מקילין בהעירה וכ' שאין שום דעה סובר כן כיון שנחשדה על כל תתורה וכ"כ בתשו' ר"ש בן אברהם שבתשו' מיי' פי"ח מאי' ביאה וצריך טעם למה וי"ל דכל זמן שהיא ישראלית נהי חזקת כשרות לית לה מ"מ חזקת פרוצה בעריות נמי לית לה אעפ"י שנחשדה על הניאוף מ"מ חזקת היתר לבעלה השני מסייעי' לה משא"כ משפרקה עול כל התורה נכנסה בכלל רוב גוים פרוצות בעריות והאי רוב הוה כמו כל כמ"ש הרא"ה בריש ס' בד"ה וכל שנתגיירה יותר מבת ג' בחזקת בעולה והאי נמי כיון שנעשה מכללם הרי היא כמוהם וגרועה מהם ע"כ הו"ל כודאי זינתה צ"ל:

'''והנה ''' דברי מהרי"ק בזה לא זכיתי להבין במ"ש דע"י דיבור בעלמא לא נעשית מומרת לכל התורה כולה אפי' לרבינא דסנהדרין ס' ע"ב דאמר לא זו אף זו קתני פי' לא מבעי' העע"ז חייב מיתה אלא אפי' האומר אלך ואעבוד מ"מ נהי דגברא בר קטלא הוא באמירה מ"מ לא נעשה מומר לכל התורה אלא במעשה דהרי אפי' ע"י מעשה כ' תוס' דלא נעשה מומר בפ"א ודבריו תמוהים מה ענין זה לדיבור או למעשה אי נעשה מומר בפ"א נעשה אפי' ע"י דיבור א' ואם לא צריך ב' דבורים או ב' מעשיות או דיבור עם מעשה ולמאן דפ' כרבינא דאלך ואעבוד הוה כעובד א"כ בנדר להמיר וגם הלכה פ"א לתרפות ומסתמא השתחוה בכניסותה הרי ב' פעמים והוה מומרת לכל התורה עוד מייתי שם ממס' [[בבלי/עבודה זרה/כג/ב|ע"ז כ"ג ע"ב]] ההולכי' לתרפות משמע בהליכה בלי מעשה אמרי' מיהדר הדר בי' גם זה לא הבנתי דלעולם אימא לך משעה שהלך הוה עע"ז למ"ד אילך ואיעבוד הוה כעובד אך לא הוה מין דאביק בי' יתר מגוי ואע"ג דכבר חייב מיתה אפי' הדר בי' שהרי כבר אמר אילך ואיעבוד מ"מ לא אביק בי' ולא גרע מגוי דמותר לשאת ולתת בחזירתו וישראל גרע מיני' דאביק ובהליכתו עדיין לא והוה הוא בהליכתו כגוי בחזירתו ומ"מ מומר הוא לכל התורה ואמנם לא כתב זה אלא לרוחא דמלתא למאן דפ' כרבינא אבל לר' אשי בסנהדרין התם דלא חייב אלא בעושה מעשה לא צריך לכל הנ"ל דפשיטא לי' בנדרה להמיר לא נאסרה ואני לא זכיתי להבין דברי קדשו תינח במומר לע"ז לחוד ולא בשאר איסורים אלא שמ"מ דינו כמומר לכל התורה בזה י"ל באמירה בעלמא עדיין לא עע"ז ולא נעשה מומר לכל התורה אבל מומרים שבזמנינו שעקרם שמטמעי' בין או"ה ומקבלי' עליהם להיות מופרש ומובדל מעדת ישראל וכופר בתורת משה ובכל צויו וכ"כ מהרי"ק בעצמו דמומרי' שבזמנינו הוה כופר בכל התורה אלא שכ' אין חילוק כיון בע"ז אינו חייב בנדר לעבוד ה"ה הכא מדאמרי' בהוריות וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות בע"ז הכתוב מדבר וכו' ע"ש משמע דשוים הם ממש ע"ש וגם זה תמוה אה"נ דלדיניהם שוים אבל אין עניניהם שוים דבאילך ואעבוד גזים ולא עביד אבל באומר הריני פורק כל עול מלכות שמים הרי הפר ברית והרי היא בכלל גוים פרוצים בעריות ואיפוך אנא אפשר במומר לע"ז לחוד כמו אחאב וכדומה שקיים כל התורה רק לע"ז הי' מומר נהי שאינו בר זביחה אפי' ואינינו כישראל כלל ומומר לכל התורה מ"מ לא הוה חזקה שפרוץ בעריות כמו גוי ונהי שהוא חשוד ומומר לעריות ופסיל עדות לגטין וקדושין מ"מ אפשר דמועיל חזקת היתר לבעלה כמו ישראלי' נחשדת על העריות שכתבתי לעיל משא"כ פורק עול מרע"ה ומטמע בין האומות הוה בכלל רוב וכל הגוים פרוצים בעריות ואין לה חזקת היתר לבעלה שוב אם שהו זמן רב ונתיחדה עמהם וא"כ יפה כ' הב"ש:

'''אך ''' הרמ"א כ' ויש מקילין בהמירה וחלקת מקוקק וב"ש כ' שלא מצא דעה זו ובאמת בד"מ כ' להמליץ עבור הגאונים שהתירו לשעתם משום כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש יע"ש ואפשר לומר דמסתם סתים בש"ע ודעתו להתיר לעולם אפי' בכל זמנים מטעמא דהרי הך דאפקיעו רבנן וכו' בסוטה לבעלה לא מצינו אלא שלהי נדרים באומרת טמאה אני לך דמותרת לבעלה וכ' הר"ן משום אפקיעי' רבנן לקידושין יע"ש והתם טעמא משום שמא עיניו נתנה באחר ומצינו חששא בגטין פ"ח שתתלה עצמה בנכרי ותפקיע עצמה מבעלה והיינו שתדור לכומר ולא עינה מלבה רק שעשה כן להפקיע עצמה ולבסוף תחזור בה כמו שצללה במים הזדונים ותהי' מופקעת מבעלה וכש"כ שתפסה משל בעל ולא תחוש להפסד כתובה כמ"ש תוס' בכתובות בסוגי' דמורדת ע"כ ס"ל להרמ"א דלהני מקילן שהקילו אז והפקיעו קדושין מכ"ש בנידון זה כן נ"ל וא"כ יש לסמוך בשב וא"ת שלא לכופו להוציא אשה כפשטות דרמ"א ויש מקילן וכדעת דגול מרבבה אעפ"י שאיניני מסכים מטעמו מ"מ אני איני רוצה להורות בזה דבר להימין או להשמאיל ואורך ימים בימין ה' רוממה כנפשו ונפש הטרוד ויומא קא גרים. פ"ב יום ה' ב' אדר תק"ץ לפ"ק.

משה"ק סופר מפפד"מ:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת חתם סופר: ג - אבן העזר א]]
[[קטגוריה:תשובות מתאריך ב' אדר ה'תק"ץ]]