עריכת הדף "שו"ת חתם סופר/ב/שלא" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''שלום ''' וכ"ט לידידי הרב המופלא ומופלג כבוד מהו' וואלף ני' רב"ד דק"ק טרענשין יע"א:

'''טרם ''' אענה על ריב היורשים הידועים אמלא ידי לה' במעט צרי דברי תורה והנה מה שכתבתי ליישב מנהג כל תפוצות ישראל ליקח עכ"פ דבר מה בעד אחוזת קבר אפי' מעני בישראל ואומרי' ע"ד מליצה א"א לפתיחת הקבר בלי דמים אמרתי שמנהג אבותינו תורה היא ב"ב קי"ב ע"א נמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו משמע מש"ס שיש קפידא על זה שיהי' קבור בשלו ולא במקום שאול מאחרים ע"כ נהגו ליקח אגורת כסף עכ"פ מכל בר מינן שיהי' קרקע קנוי לו במחיר ההו' ויהי' קבור בשלו וע"ז כ' מעלתו שיש לפקפק בדבר שהש"ס לא קאמר שהגנאי לצדיק שמת וכי קבורתכם כתיב שיהי' קבר של עצמו ואך הגנאי הוא לבני משפחה שלא קנו מקום קבר לקבור בו והבזיון להחיים ולא למתים:

'''והנה ''' יש במשמעות פקפוקו ג' ענינים (א') מה איכפת למת וכל הארץ קולטתו רק הבוש' מגיע להחיי' על שלא בזבזו ממון לקנות לו קבר (ב') מנ"ל לרז"ל שיהי' אדם קבור בשלו דוקא הלא לא כתיב קבורתכם (ג') לכל הפחות אין הכרח ממשמעות הש"ס דב"ב קי"ב הנ"ל אם מצר המת או מטעם בזיון ופגם החיי'. אשיב על כל דבריו בעזה"י ואבוא מן המאוחר אל המוקדם ובמה דסיים אפתח:

'''איברא ''' דסוגי' דב"ב א"א לפרש בענין אחר אלא שכך קבלו חז"ל דגנאי הוא לצדיק שיהי' קבור בקבר שאינו שלו דודאי בלאה"נ דברי ש"ס צריכים ביאור איך רצה לבנות דין על הוכחה זו פנחס דזבין מיזבן לא מצית אמרת דשדה חוזרת ביובל ונמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו והנה מה יעשה צדיק שאין לו קרקע וע"כ יהיה קבור בקבר שאינו שלו ויהיה הגנאי למי שיהיה להאב או להבן מה ה"ל למיעבד וקרקע לית ליה אבל האמת יורה דרכו דפירש"בם ורמב"ן דאי נימא דקרא לא אתי ללמוד מסבת הבעל אייתר קרא רק לארויי את חסדי ה' עם צדיקיו שהזמין להם עושר רב למזבן קרקע ועל זה דחי הש"ס נמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו מה בצע כי הודיענו שבחו של צדיק דזבין מיזבן ומתוכו בא לידי גנאי הצדיק שקבור בקבר שאינו שלו ודיו לצרה דלא הי' לו קרקע של עצמו להקבר בו אבל למה נתחבט קרא להשמיענו כזאת לא לכתוב לא ה' ולא ו' אע"כ מירת ירית וקמ"ל מסבת הבעל כצ"ל פי' הש"ס והשתא אי אמרת בשלמא הגנאי לצדיק הקבור הוא א"ש כמ"ש אלא אי אמרת גנאי לחיים שקברו המת בקבר שאינו שלהם הכא מאי גנאי לפנחס כיון דעשה את שלו וזבן מיזבן והחזרת יובל אפקעתי' דמלכא היא ובחלקו וגורלו בין ערי הלויים לא נפל לו חבל מקום קבר לקבור בו אביו תדע שהרי לאלעזר עצמו לא היה לו ומאי ה"ל למיעבד יותר אלא למיזבן קרקע אע"כ ידעו חז"ל שגנאי הוא להנקבר להקבר בשל אחרים ומטעם שיבואר אי"ה ובסוגיא זו יש לשאול דלמא פנחס קנה בית בבתי ערי חומה והוחלט לו לסוף שנה והחריב הבית ועשה ממנו מקום קבר ולא יחזור ביובל ואף על גב דאיתא סוף עירוכי' דאין עושין עיר מגרש משום יישוב א"י היינו מדרבנן ואז עדיין לא גזרו אלא על כרחך מכאן ראיה לשיטת רש"י שבועות י"ז ע"א דבבתי ערי חומה הוא אסור דאוריי' ודלא כמשנה למלך רפי"ג משמטה ויובל והא דלא חשיב ליה בעשרה קדושות דמס' כלים י"ל משום דבתר דתקנו רבנן כן בכל ערי ישראל לא מצי למחשבינהו דההוא מתני' מעלות דרבנן קחשיב ואזיל ע"ש:

'''נחזור ''' להנ"ל ראיתי בהרמב"ן שהקשה אתי' ש"ס דנפלה ליה משדה חרמים שפירש"בם חרמי גבוה שחוזרת לכהנים ביובל והקשה דמבואר בסדר עולם דכ"ב שנים אחר מיתתו של אלעזר הי' היובל הראשון אע"כ חרמי כהנים הי' שמתחלק מיד לכהנים ואני לא זכיתי להבין אי ס"ד דהאי גבעה היה חרמי כהני' בחיי אלעזר הא אלעזר הי' כה"ג ונוטל חלק בראש איך לא נטל הוא הגבעה ההיא כדי שיהיה לו מקום שם קבר ואפי' תימא שנטל בראש כמה מטלטלי' השוים יותר ונפל בחלקו של פנחס הגבעה קשה על אותו הצדיק איך לא חשש ליום מיתתו ולא יהיה לו מקום להקבר ודוחק לומר שנפלה לו לפנחס בין מיתתו של אלעזר לקבורתו אבל לפי הנ"ל נ"ל ליישב פירושו של רשב"ם דשינוי' דשדה חרמים אלעיל קאי דזבין מזבין משדה החרמי' דהרי דינא הכי הוא שחרמי גבוה הגזבר מוכרם למי שיקנה ויוצאים מן הקונה ביובל לכהנים שחל י"הכ של יובל במשמרתם וקאמר ש"ס פנחס זבין הגבעה מהגזבר שמכר חרמי גבוה עד היובל והיו עדיין כ"ב שנים עד היובל וזבנה פנחס וקמ"ל קרא עשירתו של פנחס וקבור בו כי מה ה"ל למיעבד שלא היה לו קרקע אחרת אז ומ"מ אין גנאי לצדיק אלעזר שקבור בקבר שאינו שלו כי אחר מיתתו של אלעזר נתכהן פנחס לכהן הגדול ובהגיע היובל אחר כ"ב שנה נטלה פנחס לחלקו שנטל חלק בראש ויש כאן שבח לשני הצדיקים:

'''ואם ''' כדברי כן הוא יש להוכיח משמעתין שיטת הרמב"ם והראב"ד דהקונה קרקע בזמן שהיובל נוהג מותר לחפור בו בורות שיחין ומערות ודלא כהירושלמי דמייתי משנה למלך רפי"א משמטה ויובל ואזדא לי' מה שדחה משנה למלך דלמא פנחס נטל רשות מהמוכר לחפור בו קבר כיון דשדה החרמים שסופו לחזור ביובל למשמורת הכהנים מי יתן לו רשות האיכא כמה יונקי שדים וגמולי חלב עתה שלבסוף בשנת היובל יהיו בני י"ב שנה ומאן מחיל מאן פייס אע"כ ס"ל לתלמודא דידן דמותר לחפור בו:

'''והרווחנו ''' עוד לפ"ז נימא הא דפשיטא להש"ס ס"פ השולח דהקונה שדה בשעה שהיובל נוהג לא מצי לאתויי' ביכורים משום דלא מצי למימר האדמה שנתת לי היינו לדעת הירושלמי דלא מצי חפור בה בורות שיחין ומערות והתם אדר' יוחנן קיימי' דהוא מרא דירושלמי אך למאי דמוכח משמעתין מאביי שהוא בתרא טפי דמצי לחפור בו שיחי' ומערות שפיר יכול להביא ביכורים ומיושב קושי' תוס' ס"פ השולח ע"ש הארכנו ויצאנו מענין אל ענין תל"ית:

'''ונבוא ''' אל השני' מה ראו חז"ל על ככה ומעלתו כ' ע"ד הפלגה הא לא כתיב קבורתכם דבעי' שלכם אף על גב דיפה כיוון אבל לא נזהר בלשונו דודאי כתיב כי אני ה' בפתחי את קברותיכם עמי אך מ"מ יפה כיוון דאין לנו לחדש דרשות מלבנו והיכי דאתמר אתמר והיכי דלא אתמר לא אתמר אך הכא מנהג אבותינו בידינו כי כן הקפיד אאע"ה אפי' אחר שכבר קנה בכסף מלא עדיין לא קבר שרה שם עד שהחזיק בה שיהי' שלו ממש טרם קברו אותה כדי שלא תהי' הצדקת מונחת רגע א' בקבר שלא נקרא על שמה ממש ומהתימא כי גם בלא כסף הי' ארץ ישראל מוחזקת לאאע"ה משעה שנאמר לו קום התהלך כמבואר ב"ב קע"א והוא שלו ממש כמבואר בע"ז נ"ג ע"ב ורש"י ד"ה ואשיריהם תשרפון באש ואין זה ענין למחלוקת רועי לוט עם רועי אברהם חדא ההוא קודם התהלך בארץ לארכה ולרחבה הוא שזה נאמר אחרי הפרד לוט ועוד נהי דגוף הקרקע לאאע"ה מ"מ ישנם להגוים מה שגדל כמ"ש תוס' ר"ה י"ג ע"א ד"ה ולא קציר נכרי יע"ש [ומה שצל"ע דבריהם כבר עמד עליו בפרשת דרכי'] ואם כן צדקו טענת הרועי' ועכ"פ לדינא הי' א"י של אאע"ה ולא היה מיקרי כ"כ צדיק קבור בקבר שאינו שלו ואפ"ה אחר שגם שקל כסף מלא הניח עדיין המת בבזיון ולא קברה עד שקם המערה למקנה וז"ל רמב"ן פ' חיי שרה וטעם לעיני בני עמי לאמור הנה כל העם הנה ולא תחוש לכפירה או לחזרה וקבור מתך שם מעתה כי שלך הוא ולא אוכל לשוב ואברהם לא עשה כן כי גם אחרי שפרע הכסף מלא החזיק בתחלה בשדה ובמערה והקימום ברשותו לעיני בני העיר וכל באי שער העיר הסוחרים והגרי' הנמצאים שם ואחר כך קבר אותה עכ"ל רמב"ן ועיין רבינו בחיי' ועיין תוס' מ"ק ד"ה מה חג שבעה מייתי בשם ירושלמי אין למדין מקודם מתן תורה מיהו במ"ק ח' ע"ב מייתי תוס' ד"ה לפי שאין מערבים וכו' דירושלמי יליף מקודם מתן תורה וכן פסק שם הרמב"ם ודברי רמב"ן פ' ויצא כמסתיר פנים מזה הירושלמי ויעיין סנהדרין מ"ו ע"ב בעי למילף הספידא מאברהם ע"ש אם כן מזה למדו חז"ל קפידא זו אף על גב דלא כתיב קבורתיכם הן הנה גבורותיכם:

'''ומה ''' שחשב רום מעלתו דלא שייך לומר דאית ליה למת נייחא באיזה מקום נקבר רק הכל בשביל החיים ופגם משפחה יעיין תוס' מ"ק י"ג ע"א ד"ה אין מפנין מייתי ירושלמי נוח לאדם לדור בשלו יע"ש מסיים שם בירושלמי וז"ל אין מפנין את המת ואת העצמות מקבר מכובד למכובד ולא מבזוי לבזוי ולא מבזוי למכובד ואצ"ל ממכובד לבזוי ובתוך שלו אפי' ממכובד לבזוי שערב הוא לאדם שיהיה נינח אצל אבותיו עכ"ל ובטי"ד וב"י ר"סי שס"ג גרס אצל משפחתו א"כ לאו דוקא בן אצל אבותיו וגם שם בטור יראה שאין חילוק בזה בין ארץ ישראל לח"ל כמו שחשב מעלתו:

'''והנה ''' מדברי הירושלמי הללו אין סתירה ולא סייעתא לדברינו סייעתא ליכא דהירושלמי לא מיירי מקבר הקנוי לו רק משל אבותיו ומשפחתו ומ"מ סתיר' נמי ליכא די"ל גם מעיקרא מסתמא קברוהו בקרקע הקנוי לו כדרך ישראל אלא שלא היה אצל משפחתו וקמ"ל הירושלמי דאפי' בשביל זה מותר לפנותו עכ"פ הבאתי ראיה מירושלמי דשייך לומר על המת דנייח ליה אם כן ה"נ י"ל דנייח לצדיק להיות קבור בשל עצמו ולא בקרקע שאולה וההוא דר"ג דנהיג סלסול בעצמו והוציאו בבגדי פשתן לבן נמי מורה כן דכל הני מילתא ניחא למת עצמו ואין אדם חי רשאי לשנות אם לא ברצונו של מת דבשלו רשאי ולא בשל אחרים דאם לאו הכי היה ר"ג מתקן בחייו כן לאחרים כי הוא היה נשיא בישראל ויכול לתקן כן וכדעביד בנו בכריתות ח' ע"א במתני' א' רשב"ג המעון הזה וכו' ורמז עליו מג"א ריש הלכות שבת ועיין תקנה זו בפי' המשנה לרמב"ם ספ"ד דגיטין ותי"ט שם ומדלא עביד ר"ג הכי ש"מ לא בחיים תליא מילתא ומי יכול לדון את המתים עד דעביד הוא עובדא בנפשיה ובמתני' ספ"ב דשקלי' מותר המת ליורשיו ר"מ אומר יהיה מונח עד שיבוא אלי' ר"נ אומר בונין לו נפש על קברו משמע שזה אינו ליורשיו אלא נייח דעתא למת עצמו אף מר ני' אל תתמה על שיהיה נייח לצדיק שיהיה קבור בשלו ובירושלמי מייתי תאני רשב"ג אומר אין עושים נפשות לצדיקים דבריהם הן הן זכרוניהם יזכירהו ה' לטובה ולחיי עד יזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו אומר כבוד כנפשו היפה ונפש א"נ דש"ת:

פ"ב יום ב' טוב מרחשון תקפב"ל. משה"ק סופר מפפ"דמ:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת חתם סופר: ב - יורה דעה]]