עריכת הדף "שו"ת חתם סופר/ב/שח" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''ירום ''' ונשא וגבה מאוד י"נ הרב הותיק המא"הג ח"וש המופלא כבוד מה"ו אברהם אולמאן נ"י אב"ד דק"ק סאבאטקא יע"א:

'''נועם ''' דבריו הגיעני נידון יהודי א' שקנה עז מהנכרי וכשמסר העז להרועה לרעותה בין שאר צאניו ואמר הרועה עז זו בעלת חסרון שמשגרת ולדה וכבר שוגרה והרי היא משכלת ונסתפק פר"מ אם להאמין נכרי מסל"ת לפטור ולד הבא אחריו מן הבכורה והאריך מאוד בחריפות ובקיאות כדרכו היפה אי נאמין לגוי מסל"ת ובעדות הנכרי להשביח מקחו וכדומה [יעיין בזה בש"ך י"ד סי' קכ"ז סק"כ בסופו] וזאת שנית אי נמי נאמין לו מ"מ הא לא הגיד מה הפילה אולי הפילה דבר שאינו פוטר מן הבכורה או נימא נזיל בתר רוב בהמות כמבואר בנדה כ"ט ע"א ובתוס' שם ד"ה וזו וכו' והאריך למעניתו:

'''עיניו ''' שפיר חזו דברי מהרי"ק שרש קמ"ג דמייתי לי' רמ"א בש"ע י"ד סי' ש"ה סכ"ג שכ' כל שהעידו נשים שראו ולד שאינו מרוקם לא אמרי' אין אנו בקיאים אלא הבא אחריו בכור ודאי דמוקמי' אחזקה האם לא פטר רחמה והולד בחזקת שאינו מרוקם עדיין כתחלת יצירתו והגאון חכם צבי סי' ק"ד העלה דלא אמרה מהרי"ק אלא בשהי' לפנינו שפיר וראינוהו אינו מרוקם שאז אע"ג דאין אנו בקיאים מ"מ משום חזקות אלו אמרי' שהבא אחריו ודאי בכור משא"כ מסתמא אמרי' רוב נשים ולד מעלי' יולדות כמוכח בנדה כ"ט ע"א דמביאה קרבן ונאכל ומעלתו הקשה על החכם צבי דריב"ל מיירי בעברה בנהר והפילה לתוך הנהר ולד ממש אבל הכא שהפילה נפל א"כ אינה מרוב הנשים שאין מפילות וכיון שהפילה שפיר יש לחוש שמא הפילה דבר שאינו פוטר ומשו"ה אזיל מהרי"ק בתר חזקות דילי' לפע"ד לשון הפילה לא משמע כן בשגם הוא ממש נמנע שתלד ולד מעלי' בזמנו ולא נכרת הטבור ויצא חררת דם עמו ונפל לנהר ולא ידעה מה זהו דבר רחוק במציאות א' מאלף יותר ממפלת נפלי' יעיין ס"פ מפנין אע"כ רוב מאותן המיעוט המפלת נפלים מפילים דבר הפוטר מבכורה ודברי ח"ץ נכונים לכאורה:

'''ועין ''' הרואה יראה לכאורה דמהרי"ק בתשובה זו נמשך אחר דעת הריב"ש בתשובה סי' שע"ח דס"ל דרובא לא עדיף מתרי חזקות ועיין מ"ש פני יהושע בקונטרס אחרון דכתוב' סי' מ"ו ד"ה ועל ארבעה וכו' ע"ש וא"ש נמי הש"ס דפריך מבהמה שיצאה מלא' אדריב"ל דמביא' קרבן ונאכל דבתרוויי' איכא תרי חזקות בבהמה אוקי האם בחזקת שלא נפטר רחמה והולד בחזקת שלא נתרקם ובאשה אע"ג דלא מיירי במבכרת איכא חזקה שאינה חייבת קרבן כמ"ש ח"ץ הנ"ל חזקה זו ונ"ל להסביר יותר דהוה חזקת הגוף שגופה בחזקת מותר לאכול בקדשים בלי הבאת כפרה וזהו חזקה א' ושני' חזקת הולד שאינו מרוקם וה"ל ב' חזקות נגד הרוב ושפיר פריך הש"ס אדריב"ל:

'''אלא ''' דלפ"ז למסקנת הש"ס דבבהמה היינו טעמא משום דלא טינפה אבל זולת זה נפטרה מן הבכורה ולריב"ל נמי מביאה קרבן ונאכל וזה דלא כהריב"ש לכאורה ועוד בלאה"נ תיקשי ע"כ לא אמרה הריב"ש אלא דרוב לא עדיף יותר משני חזקות וה"ל פלגא ופלגא וא"כ בבכור אדם פטור מחמש סלעים דהממע"ה ומ"ט משוי לי' מהרי"ק ודאי מיהו לזה י"ל דנהי דמהרי"ק מיירי בז"הז דליכא קרבן ולא קדשים מ"מ מחייבת לי' לאיתתא בקינין שמנים לכשיבנה המקדש וביותר דמהרי"ק מיירי במבכרת דלולי האי לידה ראשונה הלזו היתה ראוי' לאכול קדשי' מיד בבנין המקווה בעזה"י ועתה אסורה בקדשים עיין משנה ספ"א דכריתות וע"ש נמצא ה"ל ג' חזקות נגד הרוב משו"ה משוי לי' המהרי"ק ודאי:

'''אך ''' קושי' הראשונה מהש"ס אהריב"ש קשיא והנלע"ד הש"ס מיירי מהוחזקה האשה ובהמה מעוברת ואפשר היינו הוכר עוברה ממש אחר שליש ימיה שהוא חזקה דאוריי' כמבואר פ"ק דנדה ט' ע"א וא"נ מיירי בהוחזקה בשארי סימנים שיש לנשים והוא חזקה פחותה מהיכר עובר [יעיין דבר מתוק להגאון מו"ה שאול זצ"ל אב"ד דק"ק אמסטרדם נדפס בתוס' חדשים פ"ה דמס' אבות יע"ש] והנה כל שהוחזקה מעוברת לפנינו אין כאן שום חזקה דמוקמי' בחזקת שלא נפטר רחמה עכ"פ חזקה גדולה שעי"ז העובר יפטר רחמה דיוצא דופן או דבר שאינו פוטר מבכורה לא שכיחא וכבר יצא' האשה או הבהמה מחזקת מבכרת פי' שיהי' הולד הבא אח"ז חייב בבכורה מחזקה זו כבר יצאה וגם מחזקת אכילת קדשים בלי קרבן כבר יצאה מחזקה כי אנו יודעים בודאי שא"א לה שתתרוקן מעיבור זה מבלי שתאסר בקדשים בלי קרבן וכן כיון שהוחזקה עוברה ומכ"ש הוכר עוברה כבר יצא הולד מחזקת שאינו מרוקם דמסתמא אחר מ' יום נגמרה צורתו נמצא חזקה ליכא ורובא איכא משא"כ בעובדא דמהרי"ק לא הוחזקה עוברה כלל דכ' להדי' שהיתה ב' חדשים אחר שנבעלה ואפשר אפי' האורח לא פסק בזה נהפוך רובא ליכא וב' חזקות איכא ואפשר ג' חזקות לפמ"ש לעיל ומצורף לזה גם סברת הח"ץ שהרי עינינו ראו שהי' מים במים בזה יש לסמוך אהכרתינו והבא אחריו חייב בבכור' ודאי אפי' בספ' בכור אדם ליתן לכהן ה' סלעים:

'''וא"כ ''' בנידון זה אם לא הוחזקה העז מלאה אעפ"י דאפשר דלא הוה ודאי בכור הבא אחריו משום דלא ראינו מה הפילה בראשונה מ"מ ספיקא דאוריי' מיהת הוה אפי' נאמין לרועה מסל"ת ואם נאמר שנשאל לרועה עתה אם ראה העז מליאה טרם שהפילה זה לא יעלה על הדעת להאמין עדותו ע"י שאלה אע"ג דכל היכי דמהימן מסל"ת כל היכי דהתחיל להסיח לפ"ת שוב מהימן אפי' מה שאמר ע"י שאלה היינו כל זמן שעסוקי' באותו ענין שהתחיל להסיח אז נושאים ונותנים עמו מדבר לדבר אבל אחר שהלך לו שנקראהו ונשאלהו ונאמין לו חלילה לנו וכל זה אי מהימן מסל"ת מה שאינו נ"ל אלא שלא רציתי להאריך בזה כיון שאין אנו צריכים לכך והעז הזו היא בחזקת מבכרת כמו שהיתה:

'''מ"ש ''' מעלתו בסוגי' דהחולץ מ"ז ע"א למה צריכים עדיו עמו נאמינהו הואיל ובידו לגייר עצמו לפנינו קיצר במקום שהי' לו לפרש דקושייתו לר' יהודה התם דסגי בטבילה בלא מילה דלרבנן לק"מ דכיון שצריך להטיף דם ברית ובמקום צערא דגופי' לא אמרי' הואיל ובידו אם לא בגיורת מ"מ לר"י בזכר ולרבנן בנקבה נמי לק"מ דש"ס אמר בקידושין ס"ב ע"ב מי יימר דמזדקקי לי' הני תלתא ולמ"ד בעי' מומחה א"ש בפשיטות ואפי' למ"ד בהדיוטות סגי לא קשי' מש"ס שבת מ"ז ע"ב די"ל הכא קשים גרים לישראל לא יזדקקו לו מ"מ קו' מעלתו לק"מ:

'''ומה ''' שהקשה עוד בש"ס החולץ מ"ד ע"א שם דקאמר לדבריך נכרי אתה ואין עדות לנכרי דעכ"פ אם יגייר עצמו לפנינו יתכשר ויאומן אלו דבריו לא הבנתי הא בעי' תחלתו וסופו בכשרו' ואם יעיד מה שראה בגיותו לא מהימן בדאוריי' ועיין ב"ב קכ"ח וטוש"ע ח"מ סי' ל"ג ומיהו מדרבנן יעיין ספ"ב דכתובו' כיון דדעתי' לאיגיורי וביבמות ל"ה ע"א ומס' ע"ז ס"ד ע"א ותל"מ ותנוח דעתו הרמה כי קצרתי מאוד והנחתי על מעיין המתגבר כמותו והנני חותם בברכה א"נ הדש"ת: פ"ב יום א' כ"ג לירחי תליתאי תקפ"א לפ"ק.

משה"ק סופר מפפ"דמ:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת חתם סופר: ב - יורה דעה]]