עריכת הדף "שו"ת חתם סופר/ב/רסא" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''רב ''' שלומים לי"נ הרב המסובל המופלג צדיק ונשגב כמה"ו סיני נ"י יושב בשבת תחכמוני בק"ק מיקלאש יע"א:

'''יקרתו ''' הגיעני בזמנו ולרוב טרדותי הנחתי הדבר עד היום ע"ד ס"ת שכתב הסופר כל יריעה בת חמשים שיטין ובדף א' שכח ולא כ' רק מ"ט שיטין והניח שיטה א' בסוף העמוד מפסקת באמצע פסוק והנה עיניו הבדולחים לנוכח הביטו כי הדין פשוט שדין שיטה פנוי' בסוף הדף הוא ממש כפרשה פתוחה הן להקל להכשיר במקום שצריך להיות פרשה והן להחמיר להחשב הפסק במקום שהי' ראוי להיות סתום וכן כתב להדי' בס' בני יונה סי' ער"ה והוא פשוט ומבואר ובקש מעלתו הרמה לחוות דעתי אם למצוא שום תיקון וקולא שלא להביא היריעה לידי גניזה:

'''חזרנו ''' על כל צדדי קולא ולפע"ד אין למצוא היתר אפי' לגרור לפניו ולאחריו ולהאריך האותיות עד שתתמלא השיטה נמי לא ולבאר הדבר נאריך קצת הנה בברייתא פ' הבונה וכתבתם שלא יעשה אלפי"ן עייני"ן וכו' פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה סתומה לא יעשנה פתוחה כתבה כשירה או שירה כיוצא בה או שכ' האזכרות בזהב הר"ז יגנזו והנה מדנקט שכ' שירה כיוצא בה ש"מ דכל אלו השנוי' בברייתא נוהגים גם בס"ת אע"ג דוכתבת' בתפילין ומזוזות כתיב דהרי בהני ליכא שירה אע"כ בס"ת נמי והנה דעת הרא"ש ורשב"א דיגנזו דברייתא אאזכרות בזהב קאי דאין תקנה למחוק השם אבל פתוחה שעשה סתומה ובהיפוך לא מתני' בלשון דיעבד אלא בלשון לכתחלה פתוחות לא יעשנה סתומה משמע אם עבר לא יגנוזו אלא ימחוק תיבות לפניו ולאחריו אם לא יפגע בשם הקדוש ויתקן הפרשה כתיקונה אך דעת הרמב"ם דאין תקנה ומשמע מריב"ש סי' ז' דכיון דקתני כתבה כשירה או שכ' השירה כיוצא בה בלשון דיעבד ולא קתני לא יכתוב כשירה ולא השירה כיוצא בה ש"מ דיגנזו אשירה נמי קאי ומסתמא כי היכי דשירה לית לה תקנתא הה"נ שינר פרשיות דחד טעמא לתרוויי' דהתיקון שע"י גרירה או תליית אותיות לא הותר אלא בחסירות ויתירות אבל למחוק אותיות שכבר נכתבו כתיקון ולחזור ולכותבן על המחק או לתלות זה לא שמענו אלו דברים הבנתי מכוונת הריב"ש הנ"ל בהוספת ביאור ומ"מ נ"ל עיקר טעמו דהוה כמו הורדה מקדושה דמעיקרא נכתבו האותיו' על הקלף ובתוך השיטה ועתה נכתבו על הגרר או לתלות ביני שיטה ויש לפקפק קצת ולומר דלא שייך הכא הורדה מקדושה דהרי אותו האות נמחק והלך לו וזה האות שאנו כותבין על המחק פנים חדשות בא לכאן והי' נראה קצת מטעם קדושת הקלף עצמו לפי מה דקיי"ל פ' בני העיר דהיכי דאין מעלין בקדש אסור אפי' שוה בשוה ולא הותר אלא היכי דלא אפשר כלל כגון דפא אדפא וכדומה וא"כ בשלמא ביתר וחסר אות וגוררין וכותבין על הגרר הי' מתחלה האות נכתב שלא במקומו שהרי הי' חסר לפניו אות נמצא זה האות נכתב שלא במקומו ולא קדש מקומו וכשגוררין וכותבין אות הראוי הרי מוסף קדושה לזה הקלף שנכתב עליו אות קדש משא"כ הכא שהתורה נכתבה כראוי בלי חסר ויתיר וכל אות שייך למקומו וקידש מקומו אם גוררין אותו וכותבין אחר במקומו לא הוה כהעלאה בקדש וכל דלא מעלינן לי' אסור ומ"מ הרא"ש ורשב"א חולקין וס"ל כיון שלא נכתבה הפרשה באופן הנאות הוה ג"כ פסול בס"ת וע"י תיקון האותיות הוה שפיר העלאה בקדש:

'''ובמפסיק ''' שיעור פרשה במקום שאינו ראוי לדעת הרמב"ם פסול להדי' ולהט"ז והש"ך ובני יונה כ"ע נמי הכי ס"ל אמנם הב"ח ס"ל דלרוב הפוסקים והתוס' מכללם דמייתי הך דפ' סדורה בשם תיקון הקדמונים ואין אנו נוהגין אלא פ' פתוחה וסתומה ולכאורה צ"ע לפמ"ש רמב"ם דשיעור אויר דשירה הוא כשיעור פ' סתומה א"כ תיקשי לאיזה צורך תני עשאו כשירה יגנוזו ת"ל דעשה פרשה סתומה במקום שאין פרשה ויגנזו לרמב"ם וי"ל לפמ"ש הטעם הפסול משום דאיכא נפקא מיני' לענין מאי דמוקדם מוקדם בתרי פרשיות ואם כתב כצורת שירה לא שייך זה משו"ה קמ"ל דאפ"ה פסול וק"ל א"כ הרי קמן שהיו נוהגין להפסיק במקום שאין בו פסיק ונהי דאין אנו נוהגין עוד בפ' סדורה מ"מ מוכח שאין בזה פסול והט"ז דוחה דפ' סדורה שהיו נוהגים היו מפסיקים באותן מקומות עצמם שאנו מפסיקין בפתוחה וסתומה היו הם מפסיקין באיזה מאותן הפרשיות בצורת סדורה אבל לא שהיו עושים פסיק במקום שאין הפסק פ' אלו דבריו ז"ל ובא להחמיר שלא להפסיק במקום שאין פרשה ואקולי קא מיקל להתיר לשנויי בצורת הפרשה דלדבריו אותן שבתיקון הקדמונים היו משנים צורת הפתוחה וסתומה לצורת הסדורה ואי משנים מפתוחה לצורת סתומה או בהיפוך פסול ואי משנים לצורת שלישית כשרה ולא ידעתי ההפרש מדוע יקשה לנו לומר שתיקון הקדמונים עשו פרשה במקום שאין מקובל בידינו להיות שם פרשה ולא יקשה עלינו לומר ששינו צורת הפתוחה והסתומה ממה שמקובל בידינו:

'''ובתשו' ''' מנחם עזרי' סי' ק"ו כתב שלא עלה על דעת תיקון קדמונים לחדש פרשה סדורה אלא בהיפוך שהם הזכירו פ' סדורה לומר שצורה זו פסולה אינה לא פתוחה ולא סתומה וא"כ לדבריו אזדו לי' דברי ב"ח הנ"ל אמנם יש בידי תשובה מאמ"ו הגאון מהו' נתן אדלר כ"ץ זצ"ל [המועתקת למטה בסוף התשו'] שכתב וז"ל אכן מ"ש בתשו' מ"ע מענין פ' סדורה שגה בזה כי ראיתי תנ"ך כתב יד בוירונה וכו' אך המנהג שלנו מיוסד על ש"ס ורמב"ם שלא הוזכר שם סדור' ע"ש וכוונתו מבואר כיון שציינו באותו תנ"ך פ' סדורה ש"מ שמלפנים היו נוהגין בה ודלא כהרמ"ע שלא נהגו בה מעולם ולא הוזכרה סדורה אלא לומר שפסולה ולא כן הוא ומשמע נמי קצת שהיו הפרשיות הסדורות שלא במקו' הפתוחות וסתומות שלנו ודלא כט"ז:

'''נשאר ''' בידינו פלוגתא דלדעת רוב הפוסקים אם הפסיק בפרשה שלא במקום פרשה פסול ולדעת הב"ח אליבא רוב ראשוני' כשרה ודבריו לא מידחי' בגילי דחיטתא נמצא בנידון שלפנינו היכי לדייני דיינא אם למחוק שלפניו ושלאחריו ולהמשיך עד שתתמלא השיטה לא נכון להב"ח דגם השתא בלא תיקון כשר הס"ת ממש וא"כ גם הרא"ש ורשב"א מודים לרמב"ם דאסור למחוק ולכתוב על המחק דאין כאן מעלין בקדש בשלמא בפתוחה שעשאה סתומה ובהיפוך שהספר פסול ס"ל שפיר דהוה העלאה בקדש כנ"ל משא"כ בפרשה במקום שאין פרשה דלהב"ח הספר כשר אסור לגרור ולחזור ולכתוב על אותו המחק אותיו' אחרות. ולקרו' בהספר בלי תיקון הוא נגד רוב הפוסקים הפוסלים ע"כ לענ"ד אין תקנה אלא לגנוז אותה היריעה ולכתוב אחרת במקומה:

'''אמנם ''' כל זה אי הוא בין פסוק לפסוק באמצע פרשה אבל כפי הנראה מהשאלה בנידון שלפנינו שהי' פסיק באמצע הפסוק וכל פסוק דלא פסקי' משה אנן לא פסקינן ואפי' אי נימא דלכתחלה הוא דלא פסקינן מ"מ כשמתקן אותו הרי מעלה בקדש בודאי ומותר לתקן היריעה אפי' להב"ח. עוד יש קצת לפקפק גם על ראיות הב"ח מפרשה סדורה כי הקדמונים שינו צורת הסדורה מצורת פתוחה וסתומה ועי"ז ניכר איזה פרשה מקובלת ממרע"ה למדרש בי' דרשות וכלל ופרט ואיזה מחודשת ממנהג אבל לעשות כתמונת פתוחה וסתומה ממש לא שמענו: הנלע"ד כתבתי פ"ב יום ה' כ"ח לירחי תליתאי תקע"ה לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ.

'''העתק ש"ות ממ"ו הגאון מהו' נתן אדליר כ"ץ זצ"ל שרמזתי עליה בסי' הקודם: ''' 

'''נשאלתי ''' נדיב א' חפץ לתת שני ס"ת בשני בתי כנסיות וידו משגת לשלם דמי הסופר דשם ואירע שם סופר ספרדי שכתיבתו מיופה ואמר שרוצה לכתוב ס"ת שיהי' כ"ו שמות הוי' בראשי דפין ויהי' מדה א' לכל היריעות ולא יאריך ויקצר שום אות ויהי' כמו בדפוס ולכל דף ששים שטין וכמנין יב"ק דפים אדי"ד הוי אדני ושלשים וששה יריעות וגם לא יעשה דבר נגד הש"ע או יכתוב ס"ת מאה וששים דפין וגם יריעות ע"ש עץ חיים וגו' ומ"ז שטין כמנין הוי' אדי"ד וכתיבתו ספרדית גם יוכל לכתוב היטב כתיבה תמה כדעת הב"י ולבוש בא"ח סי' ל"ו אכן שכר כתיבתו כפול ואין יכולת הנדיב לשני ס"ת באופן זה אם טוב יותר ספר א' באופן זה משנים פשוטים:

'''תשובה ''' מה שמבואר בהשאלה שלא יעשה דבר נגד הש"ע תמהתי דבי"ד סי' ער"ב כ' דרוחב השטה ג"פ למשפחותיכם והוא עפ"י שיטת הרמב"ם ג' למשפחותיכם מאותו הכתב הן גסה הן דקה כמ"ש הג"מ וספר שכ' הרמב"ם הי' נ"א שטין ורכ"ו דפין לפ"ז יהי' אחד עשר אלף חמש מאות ועשרים וששה שטין ולסידור הסופר הנ"ל יהי' אותן שבמנין יב"ק ששת אלפים שבע מאות ועשרים שטין ואותן שבמנין ק"ס שבעת אלפים שמונה מאות תשע וארבעים שטין כמעט שליש מלבר רוחב השטין יותר מדרך הרמב"ם וגם בהגה' ש"ע סי' ער"ב מבואר לא פחות ממ"ח ואף שכ' וי"א מ"ב היינו מצומצם ע"פ מס' סופרים אבל לא מ"ד אכן סופרים מובהקים נוהגים כרמב"ם לא פחות ממ"ח ולא יותר מס' ורוחב העמוד ג"פ למשפחותיכם וכותבין על קלף ג' למשפחותיכם ומודדין העמוד ומסרגלין על מדה זו וענין כ"ו שמות הוי' ומ"ז במנין הוי' אדי"ד ומנין יב"ק עמודים הם דברים קדושים אכן לא שערום הראשונים בענין כתיבת ס"ת רק ביה שמו בראש עמוד כסדר האור תורה וגם שמר לך אכן יכוון איזה יריעות קודם לתיבות ביה שמו שלא יצטרך להאריך ולקצר האותיות בעמוד שקודם תיבות הנ"ל כדאיתא באור תורה. ובעיקר כתיבת הסופר הספרדיות ששלח לידי לא עשה ביודי"ן קוצה שמאלית למטה וגם ההין אינן כצורת זו ולא די שהשינין אינן על חד כרעא והביתין לא עשה עוקץ למעלה בגגה מאחורי' לצד א' ולא עקב עב למטה ולמדין עשה רגלה בסופה עקומה לאחורי' ואין נכון גם האלפין לא עשה כדין וכף פשוטה לא ראיתי מכתבו אכן יש שעושין עוקץ מאחורי' וזה פסול לדעתי כתשו' מהרי"ל וב"י בשם ריא"ז דפשוטה וכפופה שוין מדינא דגמ' ופוסקים וזו לא נקרא כף פשוטה אלא בית פשוטה ודלא כמהר"ם גלאנטי שהביא המ"א סי' ל"ב סקכ"ו גם כמה אותיות שאינן בפסוק ששלח לידי לא ראיתי כתבו וצריך לדקדק שיהיה עכ"פ עיקרי הצורות עפ"י הדין ומה שכ' בב"י גבי א וידבק הרגל באמצע הגג הוא טעות ובאגור ומקנה אברם איתא במצר הגג דהיינו בקצה הגג הקרוי' מצר אכן בענין הפתוחות וסתומו' הסכמתי למנהג סופרי ספרדי' כסדר הרמב"ם כמ"ש בכתבי האר"י אף שבש"ע י"ד סי' ער"ה כ' דיעשה אליבא דכ"ע חדא דא"א לצאת ידי מס' סופרים שהביא ס' התרומות וכן יש להגי' בתוס' שלפנינו עוד בכמה מקומות דבאופן הנזכר בש"ע צריך להמשיך או לקצר האותיות וזה נגד דינא דגמ' מנחות דף למ"ד וגם צריכין איזה פעמים למעט הריווח שבין הפרשיות וכבר האריך בתשו' מנחם עזרי' סי' ק"ו בשם מהר"א מפיסא והסכים שלא לזוז מנוסח הרמב"ם. אכן מה שכתב שם בענין פרשה סדורה שגה בזה כי ראיתי תנ"ך כתב יד בוירונה שנת נ"ד לאלף הששי ומצוינים שם פתוחות וסתומות ובכמה מקומות מצוין סדורה והיינו שם צריך לעשות כתיקון קדמונים אכן המנהג שלנו מיוסד על הש"ס ורמב"ם שלא הוזכר שם סדורה. ובדין השאלה אם עדיין לא נדר בבירור ודאי טוב יותר לכתוב ס"ת א' מיופה ומדויק ואם תשיג ידו יכתוב גם שני'. פ"פ דמיין אור ליום וי"ו טוב טבת תקנ"ח לפ"ק. הק' נתן בלא"א מוה"רר יעקב שמעון אדלר כ"ץ זללה"ה:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת חתם סופר: ב - יורה דעה]]