עריכת הדף "שו"ת חתם סופר/ב/רמט" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''שוכ"ט ''' להרב הותיק המופלא כש"ת מו"ה טובי' כ"ץ ני'.

'''הגיעני ''' נועם מכתבו ונהניתי מאוד וה' ישפות שלום לו ולתורתו ומסתמא גם הוא יאחוז דרכו דמזרעי' דאהרן קאתי להיות אוהב ורודף שלום ומקרב את הבריות לעבודת ה' ולתורתו ואע"ג דרובם ככולם בני בלי תורה מ"מ לא ניחא למרי' בבזיוני' דבני אברהם יצחק ויעקב ויתר מרעהו צדיק כתי' וה' חפץ למען צדקו שיהיו רועי צאן קדשו סובלים על טורחנם של ישראל ולבעי רחמי אתכלי' על עלי' ומה אאריך החכם עיניו בראשו:

'''ובמאי ''' שכ' מעלתו קצת פקפוקים על מ"ש בכתבי בענין ברכה על ציצין המעכבי' הפריעה הנה דבריו רובן ראוי' לו אלא שאני קצרתי בתחילה כיון שלא הי' הדבר נוגע לעיקר דינא דאתינא ועתה כדי להפיס דעתו ולסלק מעלי תלונתו אפרש שיחתי מעיקרא וממילא יקבל תשובה על כל דבריו:

'''אם ''' לברך נוסח על המילה כשחוזר על ציצין המעכבים את הפריעה לכאורה הי' נראה דלא יברך דהרי כל מפרשים פירשו מילה לשון חתוך וכריתה וכן חברו (בקוקר"דאנציוס) בשרש מול עם כל התיבות הדומים לזה וכן לוע"זו בספר מילים וכן תרגם אונקלוס גזרו והוא חתוך כמו גזרו את הילד לשנים וזה לא שייך על הפריע' שלשונו גילוי עטרה כמו ופרע ראש האשה וא"כ לא שייך נוסח על המילה לברכו כשפורע לחוד ואף ע"ג דכשמל ופורע אינו מברך אלא ברכה א' על המילה על שתיהן ז"א התם כיון דתחלת המצוה היא המילה מברך עליו וכיון שפריעה נמי תכלית כוונתה לגמור ההתחלה הנ"ל אינו צריך לחזור ולברך ברכה אחרת על הפריעה בפני עצמו:

'''ואפי' ''' לדעת הרא"ש פ"ק דפסחים דמשו"ה מברך נוסח על ביעור חמץ בשעת הבדיקה משום דתכליתה היא הביעור וא"כ אס"ד דפריעה מלתא אחריתי היא הי' לברך מתחלה על שם התכלית ולא על ההתחלה ז"א בשלמא בדיקת חמץ דרבנן היא א"כ יותר טוב לברך בנוסח שמבאר תכלית מצותה לקיים מצות ביעור דאוריי' משא"כ מילה ופריעה שניהם דאורייתא י"ל כיון שברך על תחלת המצוה תו לא יברך ברכ' אחרת על פריעה שבסופה:

'''וראיתי ''' בצל"ח סוף מס' פסחים שכ' בישוב דעת הרמב"ם שפסק ברך על הפסח לא פטר של זבח דס"ל לרמב"ם דסוגיא דהתם אזלא לרב דס"ל בפסחים ע' ע"ב וזבחת פסח לה' אלקיך צאן ובקר קאי אחגיגה ויוצדק מיהת שם פסח אחגיגה משו"ה מצרפינן לזה סברא דזריקה ושפיכה יע"ש וא"כ לפ"ז אי נניח דשם מילה לא כולל פריעה הי' קשה בכאן מדוע יפטר ברכת המילה את הפריעה אבל דבריו שם אינם מוכרחים שהרי מ"ש ביישוב פסק הרמב"ם לא עלתה בידו בלא"ה ורש"י בש"ס פי' בהדי' להיפוך שכ' זבח כולל גם נדרים ונדבות שאינם חגיגה והם אינם נקראי' פסח ומ"מ נפטרים בברכה א' כיון שדינם שוה וה"ה ה"נ שייך לברך על המילה ולפטור גם הפריעה אך כל זה במל ופורע בפ"א אבל כשחוזר על ציצין המעכבים הפריעה לא יוצדק לומר נוסח מילה הא למה זה דומה לאוכל זבח ויברך על הפסח דלא יי"ח בלי ספק וה"נ דכוותי' ולהכניס עצמי בסברות דקות כרסיות אין מדרכי לבנות בנין על זה:

'''אלא ''' לכאורה ק' אי ס"ד דשם מילה אינו כולל פריעה א"כ נהי דהל"מ דמל ולא פרע כאלו לא מל מ"מ לא הוזכרה בפרשתו של אאע"ה בפ' לך לך לפמ"ש הרא"ם שם בתי' השני שהוא עיקר דממ"ש רש"י שם ממדרש רבה דאת אתי לרבות פריעה הוא פליג אש"ס דילן דס"ל לא ניתנה פריעת מילה לאאע"ה וא"כ למאי דקיי"ל כש"ס דילן לא הוזכרה פריעה שם ולא נכרתה עלי' י"ג בריתות ג"כ וקשה מש"ס דשבת קל"ב ע"א ולכתוב רחמנא במילה וליתי הנך ולגמרו מיני' משום דאיכא למפרך מה למילה שכן נכרתו עלי' י"ג בריתות והשתא לימא פריעה תוכיח דלא נכרתו עלי' י"ג בריתות ודחי' שבת מהל"מ דאע"ג דדחיי' שבת דמילה עצמה אתי' מקראי מ"מ דחיי' שבת דפריעה אינה מהל"מ לפי מה שאנו עתה דפריעה אינה בכלל מילה ואכתי להסוברים דלא עבדינן יוכיח מהלכה א"ש דפריעה אפשר שהיא רק הל"מ אע"ג דהדר אתא יהושע ואסמכ' אקרא דנביאים מ"מ לא מקרי אלא הל"מ אבל להחולקים ופלוגתא זו מבוארת היטב בסוף באר יעקב ק' כנ"ל:

'''וכן ''' ק' נמי א"כ כרת בפריעה ליכא דלא נאמר כרת אלא בפרשתו של אאע"ה וא"כ ק' בש"ס פ"ק דיבמות ה' ע"ב בעי למילף עשה דוחה ל"ת מפסח ומילה שדחי שבת ודחי הש"ס מה להנך שכן בכרת נימא פריעה תוכיח דאין בה כרת ודחי שבת מהל"מ וכעת מצאתי בשאלתות פ' אחרי ומ"ש שם בשאלות שלום אות צ"ט ונהניתי וראוי להעתיק דבריהם:

'''אמנם ''' לכאורה י"ל הני קושי' ולמימר אה"נ דלא נכרתו עלי' י"ג בריתות וכרת נמי ליכא ומ"מ אין למילף מפריעה דדחי שבת דשאני התם שכבר דחתה מילה את השבת משום שעלי' נכרתו י"ג בריתות ויש בה כרת ומשו"ה דחתה שבת וכיון שכבר ניתן שבת לדחות לגבי חתוך המילה קיל לן איסור שבת לגבי פריעה ג"כ ואין ללמוד מזה לשארי מ"ע וסברא זו איתא בש"ס במנחות ס"פ ר' ישמעאל ובשבת דף קל"ג ע"ב וקל"ז ע"א יע"ש אבל מ"מ לא נ"ל כלל למימר דאין כרת על הפריעה וכן מורה לשון המשנה מל ולא פרע כאלו לא מל ומכ"ש דמלשון הפוסקים והרמב"ם מבואר כן יותר וא"כ מנ"ל הא:

'''אע"כ ''' צ"ל דקים להו לרבנן דפריעה נמי אקרי מילה והיינו מדרמזה יהושע בשוב מול את בני ישראל שנית פי' מילה שנית דהיינו פריעה א"כ פריעה נמי היינו מילה וכן מאן דיליף לי' משוב מוסב על מול דבתרי' שישוב וימולם אחר שכבר נמולו והיינו הפריעה שאחר המילה וא"כ גם פריעה נקרא מילה ומ"ש מעלתו בכאן אינו לפי כבודו:

'''וטעמא ''' נ"ל משום דמילה אין פירושו הכא חתוך וכריתה כלל אלא הסרת הדבר וכדמתרגם האונקלס ומל ה' אלקיך את לבבך יעדי טפשות לבך אעפ"י ששם הוא לשון מושאל על ערלת הלב מלשון מילה שבערלת הבשר מ"מ נ"ל שבשניהם אינו אלא לשון הסרה ועוד שגם שם כריתה אינו מורה על חתוך בכל מקום כמו העגל אשר כרתו לשנים שפירושו חתוך ויכרת משיח ואין לו פירושו הסרה וכליון וה"נ ימול בשר ערלתו פירושו שיסור הערלה מבשרו ועתה אין אנו צריכים שוב לכל מה שנדחקנו ובודאי יש כרת על הפריעה וגם נכרתו עלי' י"ג בריתות אלא שהקב"ה כרת ברית עם אברהם שיסיר הוא ובניו את ערלתם וחייב עליו כרת אמנם מה הוא ערלתם הדבר מסור לנותן התורה ית"ש ועד שלא נתנה תורה אמר הוא ית' שעור הרך התחתון אינו בכלל ערלה וכשנתן התורה נתחדש הלכה שגם זה בכלל ערלה והרי כרתנו י"ג בריתות להסיר ממנו מה ששמו ערלה ואתי שפיר הכל גם מחיוב כרת גם מדחיית שבת וגם נוסח הברכה ואין בה שום דופי ומברכי' על ציצין המעכבין הפריעה ברכת על המילה וזה ברור לפענ"ד. - ומ"ש מעלתו מברייתא דמשוך לא ידעתי כוונתו הלא התם משוך בערלה הוא ולא בעור הפריעה והוא פשוט:

'''אך ''' ברכת להכניסו הי' צל"ע קצת להיות כי בלאה"נ נתקשיתי על הרא"ש דהעלה לברך להכניסו בין מילה לפריעה והוה שפיר עובר לעשיית הפריעה משמע מיני' דשייך על פריעה בריתו של אאע"ה וק' הלא לא נצטוה אאע"ה על פריעת מילה ובכתבי הראשון רמזתי שנדחקתי בישובו ולא עלה בידי כהוגן והדחוקים הם שני אלו א' מה שהזכיר דלפמ"ש הרא"ש ופסקו בש"ע א"ח סי' קנ"ח דמברך ענט"י קודם שמקנח ידיו משום שגם הקינוח מהמצוה הוה שפיר עובר לעשייתן וה"נ דכוותי' שהרי כל שלא פרע כאלו לא מל אלא שזהו נ"ל דשייך לתרץ אלו היה נוסח הברכה אקב"ו על הכנסת ברית סתם כמו שאומרים כשם שהכנסת לברית ולא היו מזכירים אאע"ה בענין זה וגם לא היו אומרים להכניסו להבא אלא על הכנסת ברית ואז לא הי' קשה עלינו רק מה שאינו עובר לעשייתו אז הי' דומה ממש להתם דכיון דקודם המצוה ממש לא יתכן לברך שמא יניחנו המוהל וילך לו אזי מברכים באמצע קיומה ומקרי עובר לעשייתן אבל מי הכניס חז"ל לתגר הזה לתקן הנוסח להכניסו בבריתו של א"א ובריתו של אאע"ה כבר עבר וכבר נכנס לה ומחזי כשקרא זה הוא קשה לפע"ד:

'''ועוד ''' תי' אחר היותר מרווח והוא לפמ"ש לעיל דבריתו של אאע"ה היה על הסרת כל מה שעתיד להקרות ערלה וזה יותר נכון מ"מ קשה קצת אי ס"ד דתיקון חז"ל הי' לברכ' בין מילה לפריעה לא היה להזכיר שמו עליו במה שלא נצטוה ומכ"ש אם לא ימול אלא יחזור על ציצין המעכבים פריעה לחוד איך יברך כנ"ל אלו דברי. ומאפס הפנאי אקצר ואחתום בכל חותמי ברכות פה ק"ק מ"ד כאור בקר ליום ד' ד' טבת תקס"ד לפ"ק:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת חתם סופר: ב - יורה דעה]]