עריכת הדף "שו"ת חתם סופר/ב/קפה" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''שלום ''' וכ"ט לידידי הרב המאה"ג החרוץ המופלג המפורסם לשבח ולתהלה כש"ת מו"ה בער ני' אבדק"ק אייבשיץ:

'''יקרתו ''' הגיעני לנכון ע"ד אשה שאמרה לבעלה ביום ד' יגיע זמן טבילתה ואחר זמן ביומו או ביום שלאחריו אמרה שטעתה בחשבון וביום ג' יהי' זמן טבילתה אי נימא שכבר שוויתה נפשה חתיכה דאסורה עד יום ד' ולא תאומן במה שאומרת שטעתה בחשבונה. ידידי אני בקרית חוצות במרחץ מתייסר ביסורים בעו"הר רוב שעות היום עסוק במרחץ ורפואות ובחדר המטות וספרים כראוי' אין אתי ולולא שכתב פר"מ שאלה הראשונה נחוצה מאוד לא הייתי משיב כלל וזו שאינה נחוצה ורק נפקא מיני' ללמד במקום אחר הי' ראוי' להניח הדבר עד ירפאני ה"ית אך להשיב פניו ריקם לא אפשר ואכתוב הנלע"ד ואם אולי יש להשיב מספרי קדמונים אשר לא אקוה לכשיבוא הדברים אי"ה נתחכם עליהם וה' עמנו הנה בהא דפשיטא לחכז"ל בכמה דוכתי' דשווי' נפשה ח"דא פליגי בטעם הדבר י"א מטעם נדר והאומר פתח פתוח מצאתי אלו הי' אומר הרי אשתי עלי כסוטה אינה נאסרת דבעי' מתפיס בדבר הנדור ולא בדבר האסור אבל באמרו הרי היא סוטה והוא יודע בעצמו שלא מצא פתח פתוח רק אמר כן מצאתי כדי שתהיה סוטה עליו הרי נאסרה כסוטה דאורייתא שאין לנדר זה היתר ולפ"ז מי שאינו בקי בפתח פתוח וטעה ואמר פ"פ מצאתי ושוב נודע לו שטעה שוב אין כאן אפי' נדר בטעות שהרי לא נדר כלל דוקא אי ידע שפתח' סתום ואמר פתח פתוח הוי נדר ולא זולת זה ולפ"ז אפי' בינו לבין עצמו נמי אסור בה שכבר נדר אך י"א אין זה נדר דבעי' מתפיס בדבר הנדור דוקא אלא מטעם הודאת בע"ד כמאה עדים דמו שהרי הודה שפ"פ מצא וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד בלי אמתלא הראוי' ולפ"ז שאנו אין מניחין אותה להיות עמו מ"מ הוא והיא שיודעים ששקר ענה ולא מצא פ"פ מותרים זה עם זה בסתר או אולי אסור משום כל מה שאסרו חכמים מפני מראית עין אפי' בחדרי חדרים אסור אבל מעיקר הדין בודאי מותרים זע"ז ואם אחר ההודאה אומר שטעה אם הוא דבר שאפשר ורגיל לטעות בו מהני ג"כ דהרי בהודאת בע"ד לפני ב"ד כשהודה בעצמו בלי תביעה נאמן שוב לומר טעיתי כמ"ש ש"ך חו"מ סי' פ"א סס"ק נ"ו ד"ה העולה מזה וכו' ואפי' בתבעו והודה בב"ד או שאמר אתם עדי דלא מצי למימר טעיתי מ"מ ע"ש בש"ך סס"ק ס"א כמה כרכורים כרכרו בזה וכולי האי ואולי והרי אפילו שני עדים המכחישים זא"ז תלי' בטעות בעיבורא דירחא שלא יהיו מוכחשים מפני דעבידי אינשי דטעי בהכי עיין סימן למ"ד סעי' ז' אע"ג דהתם דוקא בעיבורא דירחא אבל לא בימי השבוע מ"מ הכא בספירת נדה שכיחי דטעי ואמרי: -

'''והנה ''' פ"ב דכתובות באיתתא דמר שמואל שאמר' טמאה וחזרה ואמרה טהורה באמתלא ושרי' רב ושמואל לא עביד עובדא בנפשי' וכ' הרב"י ביו"ד סי' קפ"ה להורות נתן דהמחמיר אינו חסידות של שטות משמע לולי דשמואל לא הי' ראוי להחמיר ושם כ' הר"ן הא דנסתפק ושאיל לרב היינו משום דסד"א הכא אין להקל להאמין אמתלא דהרי איכא מיא בשיקעתא דנהרא ותיטבול ומה בכך קמ"ל רב אפ"ה מהני אמתלא ובש"ג שם כתב דה"א דוקא א"א אני דבדבור זה לא נאסרה לחלוטין אלא לשעתא שהרי אפשר שתתאלמן או תתגרש למחר ומשו"ה מחר כשתתן אמתלא שהיא פנוי' לגמרי נאמין לה משא"כ טומאה הרי אסרה עצמה ז' ימים ותתן שוב אמתלא להתירה באותן הימים עצמה הוה סד"א דלא מהימנה קמ"ל רב דאפ"ה מהני והנה תרווייהו צריכים דברי הר"ן שייך ביום ז' לנדתה הוה סד"א איכא מיא זילי טבולו אבל בשאר הימים לא שייך זה ודש"ג שייך דוקא ביום ספירתה ולא ביום אחרון ומדלא חלקו בש"ס נימא דתרווייהו אמת ומהני אמתלא אבל מ"מ בעובדא דשמואל לא הוה אלא באופן אחד וא"כ לכאורה י"ל שמואל לא החמיר אלא ביום אחרון שתטבול ומה בכך אבל להפסיד עונה לא שמענו ומ"מ בנידון שלפנינו אם ביום השלישי בעצמו אמרה היום ליל טבילה וטעיתי אתמול יש להחמיר אע"פ שהתורה האמינה לה וכתיב סוגה בשושנים מ"מ בעל נפש יחוש דלמא יצרה תקפה לבעילת הלילה אבל אם הוא יום או יומים קודם לא נחשדו בנות ישראל על כך אע"ג דבשאר עדיות אפי' על צד רחוקה ונפלאה הוי נוגע בעדות מכל מקום הכא התורה האמינה אנו מה לנו כך נלע"ד מסברה: -

'''וזאת ''' שנית אודת אשה שקשה עליה לטהר לבעלה ומרגשת כאב באחורי גופה ולפעמי' רואה דם מפי הטבעת כאשר הוא שכיח בהחוששי' בעורק זהב שקורין (גלדיני אדר) ורצה הרופא לתלות גם דם היוצא מאותו מקום בדם עורק זהב הנ"ל:-

'''עורק ''' זהב הוא כפתור שבכרכשתא וממנו שביל דם היוצא דרך פי הטבעת ורוב אנשים יש להם בזה וסת וזמן ידוע ולפעמים נסתם השביל ואינו מוציא דם וגורם חלאים ומכאובים רבי' לבני אדם ולפעמים פורץ גדרו ונסתם שבילו במקומו ויוצא דרך פי האמה והיינו מ"ש בש"ע מי שיוציא דם דרך פי האמה היינו הך ולפעמים עולה ויוצא אפי' דרך הפה ונחיריו אבל במי שלא נסתם השביל ויוצא הדם במקומו דרך פי הטבעת לא שכיח כלל שיצא דרך פי האמה לא באיש ולא דרך ערות אשה:

'''והנה ''' במס' נדה כ"ב ע"ב שאלו לרופאים אם נמוחו טמאה וכו' יע"ש והרא"ש הקשה בתשו' להרשב"א ממ"נ אי נאמין לרופאי' למה לי בדיקה אם נמוחו ואם לא נאמין אמאי שאלוהו ואי נימא תרוויי' צריכי' א"כ אנן בדקי' בצפורן ורוק ולא שיילי' לרופאי' ואם לא נמוחו טהורה הלא דם יבש נמי מטמא כדאי' ר"פ דם נדה וכל זה בכלל ק' הרא"ש ולא נמצא תשו' על קו' זו וכבר הארכתי בתשובה אחרת והעליתי לחלק בענין נאמנות הרופאים שאומרים על גוף פרטי או על דרך כלל [עיין בסי' קנ"ח ובסי' קע"ה בביאור הדבר באורך]:

'''מעתה ''' בנידון שלפנינו אם דם עורק הזהב בא במקומו לפרקי' מפי הטבעת פשיטא דלא שכיחא כלל שיצא גם מלפנים ודם אורח שלא בזמנו הוא מחולשת המקור שאין בו כח להעציר הדם ומזלפו קודם זמנו והיא טמאה נדה בלי ספק אך אם נסתם שביל המהלך דם העורק הנה בזכר כיוצא בו אם יוצא דם מהאמה נדע שהוא דם עורק זהב א"כ באשה מאן מפיס הרי אין אנו יודעי' שפרץ גדרו ושבילו דלמא נסתם לגמרי והאי דם מקור הוא ולא ידעה כלל שיש לה מכה באותו מקום במקום המקור אם לא שנסמך על בקיאת הרופא על גוף זה לומר שמרגיש שביל בעורק ופנה לו לפניו וכבר כתבתי שאין להאמינו על גוף פרטי ע"כ אין לי להתיר הבדיקות בעדי' אלא להקל בכתמים: -

'''אך ''' היות כי פי הטבעת ופי שפת הרחם סמוכים מאוד ובשעת הורקת דם העורק מפי הטבעת יתלכלך גם מקום שפת הרחם ע"כ יש להקל שבאותו זמן אם תצטרך לבדוק עצמה תקנח תחלה חיצוני הרחם במוך ותשליכהו ולא תעיין עליו כלל ואח"כ תכניס העד לחורי' וסדקי' ותטהר עצמה. וה' יראנו נפלאות מתורתו הכ"ד א"נ החותם בכל חותמי ברכות. יערגן יום ה' י"ב תמוז תקצ"ח לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת חתם סופר: ב - יורה דעה]]