עריכת הדף "שו"ת חתם סופר/ב/ה" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''שלום ''' וכ"ט לי"נ הרב המופלג והמפואר ח"וש בעל פיפיות כש"ת מו"ה בער ני' עדני עצני בשבת תחכמוני בק"ק טרענשין יע"א:

'''יקרתו ''' הגיעני אודות אקרו"ט שמאז הטילו מס על כל ליטרא בשר והחכירו ההכנסה ההיא לחוכרים ידועים והיות כי פרצו העם ליקח בשר מהכפרים בסתר ולא שלמו ההתחייבות וניזקו החוכרים ע"כ התיעצו הקהל לאסור בפומבי בבה"כ כל שחוטי חוץ לעירם אע"פ שנשחט ע"י שוחט דמתא בהכשר מ"מ הסכימו לאסור מטעם. והרב הגאון ני' לא נתרצה בהסכמה זו מ"מ אינהו דדהו עבדו והכריזו איסור הנ"ל בבה"כ ואז ערערו איזה יחידים מיד ושאר שתקו מ"מ התקנה והגדר הנ"ל נפרץ ברובו ואך מעלתו וביתו לא רצו לסרב נגד תקנת הקהל אך כי קשה לו הדבר מאוד היות שאינו אוכל מבהמה שיש בה שום חשש מיעוך ומשמוש וכדומה ואם לא יקח כ"א ממקולי הקהלה לא ימצא בשר הראוי' כ"א בזמן רחוק ע"כ נפשו היפה בשאלתו אם איסור של אקרו"ט חלה עליו ועל בני הקהלה או לא ופר"מ האריך מאוד למעניתו גם כי לפע"ד אין כאן מקומו לקבל אריך כאשר יבואר בסוף דברינו אי"ה מ"מ לאהבתו אשתעשע בהלכה זו ברצות ה' והוא יורני מדרכיו וינחני במעגלי צדק והאמת לאמתו אמן: -

'''גרסי' ''' בב"ב ח' ע"ב ת"ר קופה של צדקה וכו' ורשאי' בני עיר לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה ולשנותה לכל מה שירצו ורשאי' בני עיר להתנות על המדות וכו' ולהסיע על קצתן ושיטת ר"ת שבמרדכי שם סי' ת"פ דוקא אם כל בני העיר הסכימו בתנאי השיעורים של מדות ושכר הפועלים שוב העובר יקנוס עפ"י זט"ה על שעבר על תקנות הסכמת כל הצבור אבל תחלת תקנה אין כח ביד זט"ה לתקן אפילו בהסכמת הרוב להפסיד היחידים ע"ש ובתשו' מיי' השייכי' לס' שופטים סי' י"ד יע"ש - וזהו דעת תלמידו הר"א ממיץ ועיי' מהרי"ק שרש א' ושרש ק"פ ע"ש אמנם במדרכי שם סי' תפ"ב פליג ראב"י וס"ל כל שנתמנו זט"ה שוב יכולים הם לבדם לתקן מה שירצו ובלבד שלא ימחו הרוב [ודברי מהרי"ק סי' ק"פ תמוהים בזה דמשוה דעת ראב"י עם ר"ת ורחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב] אלא שעמד נגדו מה דאמרי' ר"פ בני העיר דזט"ה יכולים למכור בה"כ בכפרים אבל לא של כרכים ופי' קו' זו הוא כך דטעם של כרכים אינו נמכר לטעם א', משום שרבי' נותנים בבנינו ויש אנשים בסוף עולם דלא גרירי בתר הני זט"ה ומשו"ה אינם יכולים למוכרו ולשיטה זו לק"מ קו' הנ"ל מבה"כ של כרכים לדינו של ראב"י אך יש טעם אחר משום דאנשי עיר בנאוהו והקנוהו לכ"ע דאתי להו מעלמא וע"ש בתוס' וא"כ לשיטה זו מ"מ כל אנשי העולם שהקנו בני העיר בבה"כ זו מ"מ לא עדיפי מבני העיר ולו יהי' שהם עצמם דרים פה הלא נגררו אחר זט"ה ומ"ט לא ימכרו והלא אם כל העולם דרים בעיר גדולה כאנטוכי' הלא זט"ה שולטים עליהם והכא לענין בה"כ ה"ל קהלה דדהו וז"ט ממוני' דדהו מ"ט לא יכלו למכור ולר"ת ניחא שאין כח ביד זט"ה אלא להסיע על קצבה שעשו כולן אבל לא שום דבר חדש אבל להראב"י ק' לי' ותי' ראב"י התם משום שלא נבררו לכך בפירוש וסבר' זו כ' הר"ן פ' בני העיר ג"כ דנהי דזט"ה נתמנו על סתם צרכי העיר ואינם צריכים לשאול יותר מ"מ לא עלה על דעת הבוררים על מכירת בה"כ וכדומה לכן על זה צריך מינוי חדש ומ"מ אם מכרו זט"ה וכל בני העיר יודעים וסובלים והיינו במעמד אנשי העיר א"כ היינו קבלה מחדש ומה לי קבלה מתחלה בסתם על צרכי הצבור או קבלה בסוף על מכירת בה"כ ע"כ יכולי' למכור והיינו בכפרי' אבל בכרכי' לא שהרי אנשי כל העולם לא ידעו מקבל' זו שבסו' כל זה לענין מכירת בה"כ אבל לענין מסים וכדומה שנתמנו מתחלה לכך אין יחידים יכולים למחות ועיי' מגן אברהם סי' קנ"ב סקי"ב: -

'''אמנם ''' הרוב יכולים למחות אע"ג שהם עצמם מינו אותם לכתחלה על כל דבר הקהל ע"מ יכולים עתה לחזור בהם וגם ע"ז שייך מה לי קבלה מתחלה מה לי חזרה בסוף שהם אמרו למנותם והם אמרו לחזור בהם ואפי' כה"ג נתמנה בפה ומסתלק בפה כמ"ש תוס' יומא י"ב ע"ב. האמת שבירושלמי במס' הוריות איתא דכה"ג דכתב שמן משחת אלקיו עליו אני ה' מה ה' לעולם אף כה"ג אינו עובר לעולם וצ"ל כה"ג שנמשח בשמן המשחה שאני אע"ג דדהע"ה נמי נמשח ואפ"ה בששה חדשים שנרדף מאבשלום הי' מתכפר בשעירה כהדיוט ע"מ גבי כהן דכתיב אני ה' גבי משיחה שלו אינו עובר מגדולתו לעולם אבל כה"ג מרובה בגדים מסתלק בפה כ"ש מינוי קהל ע"כ יכולים הרוב לסרב על תקנתם וכאלו סלקום ממינוי שלהם עכשיו: -

'''ובזה ''' א"ש מאי דמייתי ראב"י אח"כ שאין צריכים לענות אמן ולקבל החרם ואפ"ה חל עליו מנשיאי העדה דגבעונים אע"ג דהתם כל הצבור לא מתרצו ואפ"ה חל עליהם השבועה התם שאני שא"א להעבירם ממינוי שלהם שהקב"ה בעצמו בחר בהם בפ' מסעי כל א' בשמו מפי ה' למרע"ה וא"א להעבירם ועכ"פ ילפי' מיני' אע"ג שלא קבלו העדה השבוע' מ"מ חל עליהם ה"ה במינוי קהל שלנו אם הרוב אינם מוחים חל על המיעוט התקנה בעל כרחינו: -

'''שוב ''' כ' הראב"י דלא בעי הסכמת הרוב אלא זט"ה במעמד אנשי העיר שידעו ולא מיחו וכ"כ כל הפוסקים ואז המיעוט אפילו מיחו בהדיא לא מהני ויען בהוריות ג' ע"ב משמע קצת נגד זה ע"כ נזהר מזה דשם בס"ד דש"ס הוה ס"ד דב"ד בהוראה בעי דוקא כלו ולא רובו ולכה"פ יהיה הרוב מסכימי' להדי' והמיעוט מרכיני' ראשם לפסק הטעות ההיא ואז מביאי' פר בהוראה אבל שתיקת המיעוט לא מהני אלא לכה"פ ירכין ראשו ומסיק ש"ס דז"א מדקי"ל במארה אתם נארים הגוי כלו וקי"ל רובו ככלו ומשמע למסקנא נחתינן דרגא דרוב מרכי' בראשם והמיעוט שותקי' לאפוקי אומרים בהדי' טועים אתם ע"ש וא"כ י"ל ה"נ זט"ה במעא"ה היינו הרכנת ראשם ומיעוט לא ימחו להדי' עכ"פ ועז"כ ראב"י דליתא, דוקא לעניין הוראה בטעות דינא הכי שהיחיד לא ימחה להדי' ולומר טועי' אתם אבל לענין במארה אתם נארים הגוי כלו רובו ככלו בשתיקה ומיעוט אפי' מוחים להדיא חל עליהם התקנה ע"כ, זהו שיטת ראב"י וביאור דבריו: -

'''עוד ''' שם בש"ס ב"ב שם הני בי תרי טבחי וכו' ומסיק הנ"מ היכא דליכא אדם חשוב פי' ת"ח הממונה פרנס על הצבור וכ' רמב"ן הטעם דבעי אדם חשוב משום דבני אומנים דעבדו בהדדי מפסידי' הלוקחים שאינם מבני אומנים ע"י קצתם ע"כ לאו כל כמינהו להפסיד לאחריני שאינם מאומנתם אם לא ע"י אדם חשוב פי' כי האדם חשוב הי' ממונה גם על הלוקחים וכשיתרצה הוא מהני תקנתם של טבחי' וכ' ריב"ש סי' שצ"ט לפ"ז בבני עיר שתקנתם רק לבני עירם ואין הפסד למי שחוץ לעירם לא בעי אדם חשוב ושכן משמע מסידור הרמב"ם וכ"כ בכ"מ אלא שצע"ג א"כ מאי פריך בש"ס מרשאין להסיע על קצתן אעובד' דטבחי דלמא שאני התם דאיכא הפסד למי שחוץ לאומנתם וק' זו רמוזה בש"כ ע"מ סס"י רל"א וביותר קשי' מ"ט לא אהדר לי' רבא וכי הי' לו להשיג מדעתו לחלק בין אדם חשוב לליכא אדם חשוב בשלומא אי ברייתא דבני עיר נמי מיירי דליכא אדם חשוב דוקא ומסתמא כך שנו חכמים לתלמידיהם זאת הברייתא להסיע על קיצתם בדליכא אדם חשוב א"כ הו"ל למידע אבל כיון דברייתא מיירי אפי' באיכא אדם חשוב רק בעובדא דטבחי בעי' אדם חשוב א"כ מ"ט לא אהדר ליה רבא וכי הוה ליה לאסוקי אדעתיה הך חילוקא: -

'''וראיתי ''' ברמ"ה על ב"ב שכתב הא דרבה עביד תרי כיסי היינו משום דלשנו' מעניי עול' לעניים דמתא הוה הפסד לעניי עולם בימי רבה הי' ר' יוסף שהי' ג"כ גדול הדור ואדם חשוב כמותו לכן לא הו"מ לשנויה בלי דעת והסכמת אדם חשוב ר' יוסף ע"כ עביד תרי משא"כ רב אשי שלא היה בדורו אדם חשוב זולתו כמוהו ע"כ עניי עולם בתריי' גרירי ועביד חד כיסי ומשו"ה דוקא בכיסי עביד רבה תרי אבל לא בשארי מילי כגון בציפי דבי כנישתא משום שאינו נוגע להפסיד מי שחוץ לעירו כ"א להני בני מתא עיין שם כי כתבתי רק תוכן היוצא מדבריו ולפ"ז א"ש דיפה הקשה מלהסיע על קיצתן אתרי טבחי ולא הו"מ לשנוי שאני טבחי דמפסדי הלוקחים אשר חוץ לאומנת' זה אינו גם בני עיר תני' ורשאי' לעשו' מקופ' תמחוי היינו מעניי עלמא לעניי מתא ועוד לשנותו לכל מה שירצה ולהפסיד עניים ואע"ה יכולי' להסיע על קיצתן וממילא לא חש רבא להשיב לו משום דהו"ל למידע ההפרש בין אדם חשוב לליכא אדם חשוב מעובדא דרבה דעביד תרי כיסי משום דהוה אדם חשוב ר' יוסף והו"ל לאסוקי דעתא ההפרש בין אדם חשוב לליכא אדם חשוב וק"ל - ומ"מ הרמ"ה עצמו ורוב הפוסקים ס"ל אפי' בסתם בני עיר וליכא פסידא לאחריני נמי היכא דאיכא אדם חשוב אין יכולים להסיע על קיצתן וכ"פ בש"ע סי' רל"א: -

'''אמנם ''' כ"ז דתקנה דליכא אלא תקנת הציבור ולא מיגדר מילתא דאיסורא בפני פריצי הדור אבל היכי דתקנתא הוא למגדר מלתא דאיסורא לית דין ולית דיין דיכולים ומחוייבי' ממוני הקהל לעמוד בפני פריצים ולא בעי' חבר עיר וגם ר"ת לא יחלוק על ראב"י וכ"כ להדי' במהרי"ק שרש ק"פ באריכת וכן משמע בתשו' מיימ' הנ"ל לס' שופטים סי' יו"ד: -

'''היות ''' כן בנידון שלפנינו שהחוכרים חכרו מהקהל מס הבשר והם כמוכס ישראל הנוטל בדין ומשלם להקופות הקהל להשותפי' והשותפים הללו גונבים המכס הם נהני' ממה שניתן להקופה מהחוכרים וחוזרים וגונבים את החוכרים והגונב מוכס ישראל גזלן גמור כמבואר בב"ק ובנדרים וא"כ מחויבים הקהל לגדר בפני הפריצים הגזלנים האלו ויאושר כחם בתקנתם ולא צריכי חבר עיר ואין להשגיח על יחידים שמיחו בתקנה ואפי' על הרוב לא ישגיחו כי פשיטא שהגזלנים ימחו בהמוחה בהם על כן לכאורה איסור שאסרו הקהל איסור גמור הוא ואסור לפרוץ גדרן ולסייע ידי עוברי עבירה: -

'''אך ''' נ"ל היינו אי לא נטלו עצה מגדול העיר ות"ח אך באשר התיעצו עמו והי' התקנה שלא לרצונו א"כ מסתמא ידע והבין שאין נכון לתקן התקנה ההוא אולי חשש שירבו המכשולי' ויאכלו בשר תמותות נבלות ומה"ט נענש יהושע בחרמו של עכן יהיה איך שיהיה כיון שלא נתרצה אדם חשוב הגאב"ד ני' ויש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשב וא"ת א"כ מחזי כאפקרותא במה שהכריזו איסור בבה"כ ואפילו להראב"י דס"ל שבתחלה נתמנו הממונים על כל מה שיעשון כל השנה אם הרוב שותקים מ"מ ע"ח הממונה פרנס על הצבור נתמנה מכל הצבור קודם להם ושוב נתמנו הם ע"מ לשמוע בקולו ולהאזין למצותו ע"כ כל מה שעשו נגד רצון ישא רוח יקח הבל ואין בו ממש ואין כאן בית מיחוש ויאכלו ענוי' וישבעו הנלע"ד כתבתי וחתמתי בכל חותמי ברכו': - ע"ב יום ג' י"ד כסליו תקצ"א לפ"ק:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת חתם סופר: ב - יורה דעה]]