עריכת הדף "שו"ת חתם סופר/א/קלח" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''שלום ''' לידידי הרב המופלג הישיש כבוד מו"ה משה נ"י אב"ד דק"ק ווראנאף יע"א:

'''מכתבו ''' הגיעני ע"ד נפה שריקדו בה קמחא דפיסחא ושוב ניקו אותה ע"י כמה וכמה שיפה ובעיט' יפה יפה לשומר' לשנה הבאה ומפני חשש תולעים ומילווען דרכם לנקותה היטב היטב כדי לשמרה להרקדת קמחא דפסחא לשנ' הבא' והנה משגה הי' ונתחלפ' להם אותו הנפה באחרת ורקדו בה מצה כתושה במכתשת שהחזירה לסלתן כדרך במדינתינו ואפו ובשלו ממנו כל ימי הפסח ובתוך המועד כשהרגישו בדבר שאלו ממעלתו והתיר הכלים משום מניעת שי"ט והפסד רב בכלי חרס הרבה וא' מערער על הוראתו.

'''לפע"ד ''' טב הורה אע"ג דכ' מג"א סי' תנ"א סקל"ו שאין לסמוך על הנקיון בנפה וכן בכל דברים כאלו ושרשו פתוח עלי תלמוד מס' ע"ז דף ע"ה ע"ב מ"מ ליכא אלא ס' משהו כיון שכיוונו לנקותו לשום טעם משום מילווען ותולעים אף על פי שלא כיוונו לשם פסח עיי' ש"ך י"ד סימן צ"ד סעי' קטן כ"ח דומה למ"ש צמח צדק סימן ס"ה דף צ"ה ע"ש ה"נ כיון שכיוונו עכ"פ משום תולעים ומילווען מסתמא ניקו אותה יפה יפה ואם מ"מ נשאר קצת ליכא אלא ס' משהו דרבנן וגדולה מזו הקילו חכ"זל במס' תרומה משנה וי"ו ז' ח' פרק יו"ד והראב"ד למד מזה לשער באומד בטיחה שעפ"י הכלי אפי' באיסורים דאורייתא ע"כ אל יחוש וטב הורה והמעורר מדנים וחושש להאי קמחא לא חש לקמחי' ולולי שאני דנו לזכות שהוא שוגג בהוראתו לאיסור הייתי חושדו ח"ו כמתכבד בקלון חברו והיינו אם הדברים כהווייתן בלי חסרון ויתרון:

'''ואי ''' לקמאי דידי הוה אתי האי שאילתא גם אני התרתי הכלים אבל סלתן של מצה הנשארי' אפי' הי' הפסד מרובה ומניעת שי"ט לא הייתי מתיר לעשות ממנו שוב עגלים קטנים שקורין קנעדליך אלא לאפות כל פעם הרבה בקדירה א' מטעם שאבאר דהנה אם נמי נניח דקמח בקמח בעלמא הוי לח בלח כדמשמע דעת רוב הפוסקים ועיין תוס' יבמות פ"ב ע"א ד"ה ר' יהודה ונניח נמי דמצה שחזרה לסלתה הוה נמי כמו קמח בענין זה דהרי הרמב"ם ס"ל אפר באפר הוה יבש ביבש עיי' מל"מ פ"א ממשכב ומושב הלכה י"ד ואפר נתדקדק הרבה יותר ממצה כתושה אלא דמג"א סס"י ש"י פשיטא לי' דאין לחלק בין אפר לקמח ודבריו בלאו הכי צע"ג ואין כאן מקומו מ"מ אפשר שאני אפר ממצה כתושה דאפשר דלא הוה כקמח ומ"מ לו יהיבנא דהוה קמח בקמח ממש ויש בילה ונתערב א' באלף מ"מ הקמח המועט בכל מקום שנדבק קמח הוא ולכשיבא עליו מים כשמגבלים אותם קנעדליך והמים מוצאים מעט הקמח ההוא נעשה עיסה ומתחמץ והו"ל כאלו נדבק שם במקומות ההמה פירור חמץ ועיי' בכורות כ"ב ע"א בציר ומים דמצא מין את מינו וניעור והחוש מעיד דהכא גרע טפי ולא שייך שום ביטול הקמח בסלתן של מצה לענין זה שלא ימצאו אותו המים ויתחמצו:

'''ואחר ''' הנחה זו שיש כאן בכמ' מקומו' פירורי חמץ אפי' שהי' אחד מאלף בכל מקום שהוא נגד התערובות כולו מ"מ אם נעשו ממנו עגולים קטנים ויהי' בתוך עגול קטן פירור חמץ קטן ולא יהיה בעיגול ס' נגדו ואפי' נימא דכיון שנתבשל בקדרה שיש בצירופו ס' לא נימא כל א' הוה נבלה כמו גבי איסור דבוק מ"מ האוכל המגביה העגול ע"י כף מהקערה ובה עגול א' הרי נאסר העיגול והכף ומרק המועט שבתוכו ואנן קיי"ל לאסור כל זמן שהיד סולדת אפי' בכלי שני אפי' בכל השנה ק"ו בחמץ בפסח ואפשר גם שיארע זה בכף ששופתין בו הקדרה על האש ויעשה נבלה ומחזירה לקדרה וכל אלו החששות קרובים ושכיחים הם מאוד וקרוב לאיסור דאורייתא ובר גם לשיפגע בפיו באיסור פירור חמץ כ"ש לא חששתי כ"כ דדוקא בשרץ ששיעורו בכעדשה חיישינן ועיין ר"ן מס' ע"ז ד' ז"ב שס"ג ע"ב ועיי' ש"ך סי' ק"ד סק"ג ע"ש אבל חששות הנ"ל הייתי חושש אבל לאסור הכלים או שארי מאכלים לית דין צריך בשש דהכל שרי כהוראת מעלתו:

'''ואין ''' לבקש היתר מטעם דרוב פעמים נילושי' העיגולי' עם מים רותחי' ויהי' חלוטי' ונהי אין אנו בקיאין בחליטה היינו לכתחילה אבל בדיעבד לצרף לשארי היתירים אפשר דיצורף זה לא נ"ל חדא דעכ"פ בעי שיהי' רותחי' ומרותחי' הרבה ולא כמו אלו מים חמין ששופכי' על סלתן של מצה ותו אפי' יהי' מרותחי' ממש מ"מ היינו עליונו וכדי קליפתו אבל תחתונו של כרי הסול' לכשיפגעו שמה המים כבר נצטננו דאפילו למ"ד עירוי מבשל ממש בכלי ולענין חלה אין חילוק בין מוגלשין על גבי קמח ובין קמח ע"ג מוגלשין עיי' פסחי' ל"ו ע"ב מ"מ אפי' לאותו מ"ד היינו שיהי' מבשל גם בתחתיו' הכרי אבל שיעשנו חלוט לשמרו מחימוץ זה אין שום ה"א בעולם ומכ"ש למאי דקיי"ל דעירוי אינו מבשל אלא כדי קליפה מכ"ש שאינו חולטו לשומרו מחימוץ ע"כ הייתי מורה כנ"ל:

'''ויען ''' ראיתי בשולי מכתבו הזכרה מענין איסור שנולד אחר שכבר נתערב אענהו קצת ואומר הא דמרדכי ספ"ק דשבת המובא בש"ע א"ח סי' ש"כ ובי"ד סי' ק"ב היינו במין במינו שנתבטל מן התורה ומדרבנן החמירו שלא יתבטל כלל משום חומרא דשיל"מ או דבר חשוב וכדומה לא החמירו חז"ל היכא שמעולם לא ניכר האיסור ונולד בהיתר דאוריי' מיד בתערובות אבל במין בשאינו מינו דתלי' בטעמא או בחזותא דבעי' שאיסור יתבטל ויהי' כמי שאינו ולא יהי' כמו שהי' בתחלה שנתפשט בכמה חלקים ואינו ניכר לא בטעמא ולא בחזותא זה לא אמרי' אלא באיסור שהיה ניכר ושוב נתערב ונשתנה ממה שהיה ונתערב ונתפשט לתוך כמה חלקים אחרים אבל אם הי' תחלת ביאתו לעולם בתערובות נמצא לא נשתנה מעולם ממה שהי' בתחלת ביאתו לעולם לא מהני לי' ביטול והן הנה דברי המרדכי בחולין ס"פ הזרוע יע"ש ומשנה למלך הנ"ל עמד עליו והאמת כמו שכתבתי דראי' מיבמה שרקקה דם ומצחצוחי זיבה ראיה גדולה היא:

'''הנה ''' הארכתי באיכות הדברים והעניני' וקצרתי מאוד בכמותן וסמכתי על המעיין היטב ואינו גוממו עם השופי ימצא טעמם וממשן ויביט בשרשם ומקורם, יהי' מקורו ברוך כנפשו היפה ונפש אוהב לעבדי ה': פ"ב יום ב' ט' לירחי תליתאי תקפג"ל משה"ק סופר מפפ"דמ:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת חתם סופר: א - אורח חיים]]