עריכת הדף "שו"ת חתם סופר/א/נז" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''שלום''' לידידי תלמידי המופלא שי':

'''נשאול''' נשאלתי מאביו הרבני נ"י להורות דעתי הקלושה במי שחכר מהשר כמה כפרים עם שדותיה והשכיר החוכר לו לצרכו כפריים נכרי' לעבוד עבודתו של זה הישראל בבית ובשדה לכל המצטרך וכן החכיר לו השר הבהמות לצרכי השדות על אחריות של ישראל החוכר ונסתפק מה יהיה דינו בשבת:

'''והנה''' קשה עלי מאוד לחוות לו דעתי בענין זה מטעם הכמוס המובן אבל קשה עלי יותר מזה להשיב פניו ריקם ע"כ אודיעהו דעתי בקיצור נמרץ כמוכרח ועושה שלא לרצונו והוא יעתיק לשוני לאביו הרב נ"י:

'''ואומר''' קבלנות אין בו שום איסור מעיקר הדין דאדעתי' דנפשי' קאעביד ורק משום מראית עין ובהא פליגי לר"ת מותר לגמרי ולר"י בשדה דעביד לאריסות מיהת מותר ורק להרמב"ם אסיר אפי' בשדה קבלנות אבל רק משום מראית עין וכל זה מבואר ספ"ק דע"ז ובטוא"ח סי' רמ"ד וע"כ נראה פשוט דיש לסמוך בכה"ג אסברת ר' נטרונאי גאון שהביא הב"י סי' רמ"ג דאם שכרו או קנאו וחזר והשכירו מיד טרם שנקרא שמו עליו מותר וכעין ראי' לדבריו מספ"ק דע"ז דהקשה מהרש"א דה"ל להקשות הש"ס אמתני' דשם מ"ש מרחץ משדה ולק"מ דהא מתני' דהתם לא עסיק בדיני שבת אלא מדיני הפקעת מעשר ולא תחנם ואשמעי' דבח"ל מותר דליכא כל הני אבל מדיני שבת לא מיירי ומשכחת לי' דליכא איסור שבת כגון שלקח ומכר או השכיר מיד וכר' נטרונאי גאון:

'''אלא''' בש"ע שם השמיט חלוקה דקנאו והרגיש במג"א שם סק"ג וראיתי בתוס' שבת שכ' דה"ה קנאה דומי' דהשכירה אלא דמן הסתם כשקונה כותב ומעלה בערכאות שלהם ומתפרסם מיד ואסור ע"ש ולזה אני אומר איכא תקנתא כשגם הקבלנות נכתב בערכאות שלהם ומתפרסם לכל דקבלן הוא ושרי כיון דמיד שקנה השכיר הפועל ולא נקרא שמו עלי' אלא ע"י הארכי וע"י הארכי בעצמו מתפרסם ג"כ שכירת הנכרי א"כ טוט אסור וטוט שרי ודין זה מבואר סי' רמ"ו סי"ד וכן דין הבהמות מבואר שם ואין כאן בית מיחוש לפע"ד ולא אאריך יותר:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>