עריכת הדף "שו"ת חתם סופר/א/מד" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''שלום''' וכ"ט למחו' ה"ה הרב המא"הג המופלג ומפורסם כערוגת הבשם כש"ת מו"ה אברהם יצחק נ"י אב"ד דק"ק פ"ש יע"א:

'''יקרתו''' הגיעני ונפשו היפה בשאלתו ע"ד בעה"ב א' שיש לו חנות הפתוח לרה"ר למזוג יין ושכיחו שמה מצריים הרבה השותי' במזרקי יין ומצא נער המשרת שלו שמה כיס ובתוכו מעות בידוע שנאבד מהמצריי' ונסתפק אי זכה הנער המשרת או הבע"הב שחצרו קונה לו ומכ"ת שפיר חזי בעין שכלו דהכל להמוצא וכנלע"ד ומ"מ א"א לבהמ"ד בלא חידוש ע"כ אבאר קצת בעזה"י:

'''גרסי'''' ב[[בבלי/בבא מציעא/כו/ב|מס' ב"מ כ"ו ע"ב]] מצא בחנות הרי אלו שלו וכ' תוס' אי גרסי' אפילו צרורי' א"כ יש בו סי' צ"ל דמיירי בחנות שרובו מצרים דאל"ה צריך להכריז וכ' הרא"ש סימן יו"ד דלא אמרי' חצרו של בעל החנות קונהו לו דלא סמכא דעתי' כיון דרבי' נכנסי' ויוצאי' ואפילו איתי' בחנות לא מהני עומד בצד חצרו אלא היכי דמצי לשומרו ויכול לעכב דלא יטלוהו אחרים אבל הכא כיון דלא ידע דאיתי' שם ורבים מצויין שם לא קני' ליה חצרו עכ"ל וכזה כתב הרמב"ם פי"ו מגזילה ואבידה הל' ד' וש"ך סי' ר"ס סקי"ח כתב שכ"כ ראב"ן ודבתים שלנו שרבים מצויים שם לא קני' ליה חצרו וא"כ בנידון שלפנינו בחנות של מוזגי יין וגם פ"פ לרה"ר ידוע דרבים מצויי' שם ולא קנה חצרו לבעה"ב:

'''אמנם''' תוס' שם כ"ו ע"א ד"ה דשתיך כ' דהטעם דחנות אינו קונה לו מפני שהמעות הם דבר קטן ואין סופו להמצא ע"ש משמע בדבר גדול כעין כיס מלא מעות שסופו להמצא ואינו מתכבד חצרו קונה לו וא"כ בנידון שלפנינו היה מקום לומר שהכיס לבעה"ב אבל נ"ל אפושי פלוגתא לא מפשינן דודאי הרא"ש מודה להחוס' היכן שאין סופו להמצא לא קנה חצרו דהרי בהאי דמצא בגל ובכותל נמי מפרש כהתוס' אלא דהרא"ש גריס במתני' דחנות אפי' צרורים ע"ש א"כ מיירי במעות צרורים וסופו להמצא דלא הוה דבר מועט ע"כ תירץ ומוקי ליה בחנות שכל כך רבים מצויים עד שאיננו שמור לדעת החנוני וגם התוס' מודים להרא"ש אלא דלפי מה שאינם גורסי' צרורים ניחא להו לאקומי בכל מיני חנות אפי' כשאין רבים כל כך מצויי' שלא יהא שמור לדעת הבעה"ב ע"כ מוקי להו במעות יחידי שאינם צרורים ואין סופו להמצא ולפ"ז בחנות שאין רבים מצויים ומצא כיס מעות שסופו להמצא אמרי' שפיר שחצרו קונה לבעל החנות:

'''ובזה''' א"ש בטא"ח סי' תמ"ט בחנות ומלאי של ישראל ופועלי' גוים החמץ מותר והקשה ב"י מאי קמ"ל פשיטא ותי' פר"ח דהוה ס"ד חצרו קונה לו וה"ל חמצו של ישראל קמ"ל איסורא לא ניחא לי' דליקני ע"ש ולכאורה קשה הא משנה שלימה שנינו מצא בחנות הרי אלו שלו ואין חצרו קונה ולהנ"ל ניחא דמשכח' לי' בחנות שאין רבי' מצוים כ"כ ובככר גדול שסופו להמצא ובעלמא כה"ג חצרו קונה לו קמ"ל הכא דאיסורא לא ניחא ליה דליקני':

'''אמנם''' במרדכי פ"ב דב"מ סימן רנ"ט בשם רבנו ברוך ממגנצא כתב דאין חצרו קונה אלא הפקר ולא אבידה אפילו אחר יאוש ורמז עליו סמ"ע רס"י ר"ס ע"ש א"כ בשום אופן לא קנה בחנות וליתא לדפר"ח הנ"ל יהי' איך שיהי' בנידון שלפנינו לכ"ע קנה הנער המשרת:

'''אלא''' עדיין צריך למודעי לפמ"ש אגודה במס' מעילה ומייתי לי' מג"א סי' קנ"ה סקכ"ג מצא דבר בבית הכ"נ זכה בו ולא אמרי' דחצר בהכ"נ קונה להקדש דחצר מטעם יד ואין יד להקדש ע"ש משמע הא להדיוט כה"ג אע"ג דרבים מצויי' זכה לו חצרו אפילו באבידה ודלא כרבנו ברוך הנ"ל ודלא כהרא"ש אלא ס"ל אפילו רבים מצויים כבהכ"נ מ"מ ה"ל חצר המשתמר וס"ל האי דחנות מיירי במטבע יחידי' דבר מועט שאין סופו להמצא והא דמצא דבר בבה"כ מיירי בדבר גדול דומי' דבור מלא מים דמס' מעילה שם וכרשב"ם ותוס' ב"ב ע"ט ע"א ובהדיוט כה"ג קונה לו חצרו ולפ"ז בנידון שלפנינו הוה של בעה"ב אך נ"ל האגודה יחיד הוא נגד כל הני פוסקים דלעיל ולא מצי למימר קים לי:

'''ודאתאן''' עלה בלא"ה צ"ע לכאורה כיון דבהדיוט חצרו קונה נימא לא יהא הדיוט חמור משל הקדש כדאמרי' בכהאי גווני ב[[בבלי/קידושין/כט/א|קידושין כ"ט ע"א]] והנה התוס' יו"ט במעילה פ"ו משנה ג' הקשה הא חצר לא גרע משליחות ויש שליחות להקדש דהא כהני שלוחא דרחמנא והוה נמי משתמר לדעת הגזבר ע"ש ולפע"ד ליישב דהא בכל חצר דעלמא כשאין הבעלי' עומדים בעצמם בצד חצרו רק מעמיד שלוחו לשמור חצרו אמאי מקרי חצר המשתמר הא איננו משתמר מחמת השליח עצמו שיכול ליטול ממנו ועמ"ש תוס' ב"מ י"א ע"ב ד"ה וכי וכו' ע"ש וצ"ל כיון שהבעלים העמידו השליח ומסרו לו שמירת החצר והכל באחריותו ואם יאבד דבר מהחצר תובעי' להשליח א"כ ה"ל שפיר בחזקת המשתמר וזה שייך בהדיוט המעמיד שליח בחריקאו אבל גזבר שהוא שליח דרחמנא שפיר ק' הא החצר אינו משומר מחמת הגזבר עצמו כי אין לו תובעי' למטה כ"א גבוה מעל גבוה שומר ומזה לא איירי' ומיושב ק' תיו"ט וממילא מיושב נמי ק' דידי דליכא כח הדיוט חמור מכח הקדש כיון דחצר שאינו משתמרת אינו קונה גם בהדיוט כך י"ל מ"מ נהי מסברא מתישב שפיר מ"מ אין הכרח לדין זה מש"ס דהא איכא למימר אה"נ שמירת הגזבר הוה שמירה והמוצא בבה"כנ שייך להקדש ומתני' דמעילה מיירי בבור ושדה שאינו משומר ולא מיירי בדיני קנין אלא בדיני גדולי הקדש ועוד הרמב"ן שם בב"ב נ' בלא"ה די"ל אה"נ ההקדש קנה אבל לא למעילה יע"ש וכיון שאין דין זה מוכרח יראה לי להכריח בהיפוך ממתני' דמס' שקלים משנה ד' פ"ה דתנן ואם הותירו הותירו להקדש וק' אמאי לא קנה יוחנן אע"כ חצרו של הקדש קונה לו:

'''ומהא''' קשי' נמי לשטת רבנו ברוך הנ"ל דס"ל אין חצר קונה אבידה אלא דבר הפקר וק' מהכא בשלמא לתוס' ורא"ש י"ל הכא בודאי סופו שימצאנו וגם הוה משתמר ולא דמי לחנות אבל לרבנו ברוך קשי' וצ"ע מ"מ בהא סלקינן בעובדא דידן זכה הנער המשרת דקיי"ל מציאת פועל ושכיר לעצמו אם לא שאמר לו בעה"ב הגבה לי מציאה זו ועיין סמ"ע ססי' ע"ח ומה שאומרים שהמנהג מציאת משרת לבעה"ב הבל יפצו פיהם ואין מקום לזה ואין להאריך ומ"ש מכ"ת מש"ך ססי' ל"ז יעיין מ"ש ב"ש רס"י מ"ז ותל"מ ואחתום בברכה א"נ משה"ק סופר מפפד"מ:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>