עריכת הדף "שו"ת הרשב"א/ה/פו" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


שאלת: שמעון הניח אלמנתו מעוברת, וילדה בת. והאלמנה ויתרה מעצמה, ועשתה שטר מתנה לבת הנזכרת, משטרי עסק שהיו לבעלה, שהיו עולין לג' מנים. ובתנאי שיהו אותן השטרות ביד ראובן ולוי, ויתעסקו בהם לצורך הבת, עד שתנשא לבעל. ואח"כ ימסרו כל הממון קרן ורבית, לבעל שתנשא לו. ועכשו אינה רוצה האלמנה להניק את הבת הנז', וטוענת שאינה יכולה. ותובעת בב"ד לראובן ולוי האפוטרופסין, שישכרו מניקה לבת, ושיזונו אותה אחר ההנקה מאותו ממון. הודיעני: אם יכולין ב"ד לכוף אותן בכך, אם לאו?

תשובה: תחילת כל דבר, אצטריך לדון על עיקר מתנת השטרות הללו, שהיו מבעלה, כיצד באו ליד האלמנה, אם הגבו לה ב"ד בגביית כתובתה, אם לאו. שאם לא הגבו לה ב"ד כדין וכראוי, אפי' כן אין מתנתה בהם לגבי השעבוד כלום, אא"כ נתנה לה אותם בכתי' ומסירה, ושתכתוב שתקנה הבת: הן, וכל שעבודן, וכל מה שכתוב בתוכן. וכדקי"ל אין אותיות נקנות במסירה. אבל כשזכתה האלמנה בהן כדין, ושהיתה המתנה בכתיבה ומסירה, כמו שאמרנו, השאלה היא: אם יש בטענת האלמנה כלום? ושאתם מסתפקים: שנתנה האלמנה ממון זה לבת לנשואיה, אם האפוטרופסין אלו יכולין להוציא ממנו כלום למזונותיה, או לשאר צרכיה של הבת, ומשום תנאי האלמנה? ואם זה, הוא עיקר השאלה, יכולין הם להוציא לכל שאר צרכיה מכמה צדדים. הא', שאפילו נתנה האלמנה על תנאי זה בדוקא, וכגון שאמרה בפירוש: שלא יהא רשות בידם, עכשו, להוציא על פיה, שהיא היא ששיירה כן במתנתה. והיא אומרת: שיתנו לה כל צרכיה, והיא מוותרת ומוחלת השיור והתנאי, ורוצה שתהא מתנה גמורה, בלי שום תנאי. וכ"ש זו, שלא התנתה בדוקא, שיתנו לנשואיה, ושתמות בינתים ברעב. ואם מפני שאמרה בתנאה, שימסרו הכל קרן ורבית למי שתנשא לו, ויש לחוש שמא זכתה לבעל מעכשיו, וזכו לו האפטרופוס [האפטרופסין] אלו? איני רואה שום חשש בזה, מצד זה, שהיא בודאי לא זיכתה לבעל כלום, אלא מצד נישואי בתה, ולא שיזכה הוא בהם, ותמות הבת ברעב. אלא לתקנת הבת נתכוונה, שיהא לה מה שתכניס לבעל. ולמה הדבר דומה? לאותה ששנינו בברייתא {{ממ|1=פ' י"נ דקכ"ט [= דף קכ"ט] ע"א}}. האומר: תנו לבני שקל בשבת, והם צריכים סלע, נותנין להם סלע. ואסיק': דאפי' אמר: אל תתנו להם אלא שקל. ואף על פי שאמרה: שימסרו הכל לבעלה, שתנשא לו. אינו דומה למה ששנינו שם: ואם אמר: אם מתו, ירשו אחרים תחתיהם; אין נותנין להם אלא שקל דהתם, הוא רוצה לתת אחריהם לאותן אחרים. אבל כאן, אינה נותנת לבעלה כלום, אלא מחמת תקנת הבת, ואינה מתכוונת לנישואין, ושתמות היא ברעב קודם הנישואין.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}