עריכת הדף "שו"ת הרמ"א/כד" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


מה שכתב לי מר באודות השתוקי שראוי לעלות ליוחסין על פי אמו שאמרה לכשר נבעלתי ודקדק כן מדברי המ"מ פי"ח מאיסורי ביאה כו', הנה דברים אלו תורה הן וללמוד אני צריך על כן אשאל מכם הוראה בענין זה, ולכן אציע דברי לפני כסא כבודכם וע"י זה יתברר ויתלבן הדבר מבית מדרשכם, וזו היא הצעת השמועה (פ"ק דכתובות דף י"ג) ראוה מדברת עם פלוני ואמרו מה טיבו של זה איש פלוני וכהן הוא ר"ג ורבי אליעזר אמרו נאמנת ר' יהושע אומר אינה נאמנת וכו' (שם ע"ב) בגמרא אמרינן א"ר יוחנן לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה ור' אלעזר אומר אף המכשיר בה פוסל בבתה. אמר רבה מאי טעמא דר' אלעזר איהי אית לה חזקת כשרות, שמעינן מזה דדין הבת גרע מדין האם, והשתא לאותן המפרשים שסוברים שגם האם בעיא תרי רובי לכתחילה, לעד"נ דכ"ש הבת דבעיא תרי רובי, וכן משמע בטור אה"ע סוף סימן ט"ז דמשווה דין הבת והאם להדדי ואפילו לדברי הרמב"ם והרשב"א שכתב דבטוענת סגי לה בחד רובא מ"מ כ"ע מודים לענין כהונה שלא תנשא לכתחלה אלא בחד רובא דהיינו רוב כשרים אצלה הא לאו הכי לא אע"פ שאם נשאת לא תצא אפילו ברוב פסולים אצלה כמו שהאריך בזו המ"מ סוף פרק הנ"ל וכן הר"ן ספ"ק דכתובות. וא"כ בנדון דידן דרוב פסולים אצלה דרוב העיר כותים אינה נאמנת לדבר שהוא פסול דאורייתא כמ"ש המ"מ פט"ו שם. ומה שחילק מר ביניהם מטעם שכתב המ"מ דמאחר שלולד לא היה לו תקנה אילו לא הכשירוה הוה ליה כדיעבד באשה. והוסיף מר מדעתיה בנתינת טעם לשבח וז"ל, ומעתה היה נראה לפי דרכי דבטוענת לכשר נבעלתי נאמנת להכשיר הולד ומשיאים אותה לכהונה אפילו ברוב פסולים אצלה דמאחר שהתירוה לבא בקהל שהוא ספק דאורייתא ומעוות לא יוכל לתקון לא רצו להכשירו לחצאין ודינו כישראל גמור עכ"ל דמר. אע"פ שסברא זו נאותה נראה דיש להקשות עליה מהא דאמרינן פ' י' יוחסין (דף ע"ג.) אמר רבא דבר תורה שתוקי כשר מ"ט רוב כשרים אצלה ומיעוט פסולים ואי אזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש, מאי אמרת דילמא אזלה איהי לגבייהו דהוה ליה קבוע וכמחצה על מחצה דמי התורה אמרה לא יבא ממזר, ממזר ודאי הוא דלא יבא אבל ממזר ספק יבא, ומה טעם שתוקי פסול שמא ישא אחותו מאביו, והקשו שם על סברא זו ומסיק דלא שכיח אלא מעלה עשו ביוחסין, והשתא איכא למידק אמאי לא אמרינן טעמא דחיישינן שמא תנשא לכהן והתם פסול מדאורייתא דהא רוב פסולים אצלה לענין כהונה. דהא כתב רש"י על מה שאמר רוב כשרים אצלה וז"ל ואף כותי ועבד אם בא עליה אין הולד ממזר, א"כ לענין כהונה אם בא עליה כותי או עבד דהולד פסול מדאורייתא כמ"ש הרמב"ם פי"ח דאיסורי ביאה שזו היא זונה האמורה בתורה א"כ יש לחוש שמא תנשא לכהונה ואם כן היה להם לומר תנשא מטעם זה, אלא ש"מ דטעם זה לא היה מספיק דהיה אפשר לאוסרו לכהונה אע"פ שכשר לבא בקהל ולא מיקרי זה הכשר לחצאין, דכמה כשרות לבא בקהל ואסורות לכהונה. וידעתי במכ"ת שלבו לב אריה לדחות ראיה זו דמטעם כהונה לא היה להם לאסור רק שתוקית דפסולה, אבל שתוקי אין לאסור דהרי אין הכשרות שבכהונה מוזהרות לינשא לפסולים. ולכן אביא עוד ראיה אחרת יותר חזקה מזו. עוד אמרינן התם (דף ע"ד.) אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי מאי בדוקי שבודקים את אמו ואומרת לכשר נבעלתי נאמנת כמאן כר"ג כו' עד ואמר שמואל הלכה כרבן גמליאל חדא להכשיר בה חדא להכשיר בבתה. הניחא למ"ד לדברי המכשיר בה פוסל בבתה אלא למ"ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה אבא שאול מאי אתא לאשמועינן, דאבא שאול עדיפא מדר"ג דאילו התם רוב כשרים אצלה אבל הכא דרוב פסולים אצלה אימא לא צריכא עכ"ל הגמ'. והשתא יש לדקדק אמאי הוצרך לומר הא בה והא בבתה ולא מוקי אידי ואידי בה או בבתה והא ברוב כשרים אצלה והא ברוב פסולים. ואי אפשר לומר דחזר בו מאותו תירוץ כשמשני הא ברוב כו' דא"כ היה לו לומר אלא. ותו דהא רש"י והתוספות פירשו הא ברוב כשרים אצלה כגון פנויה ורוב העיר משיאין לכהונה אבל היכא דרוב פסולים אצלה כגון ארוסה והיא אומרת מן הארוס כו', והשתא קשה למה לא פירש דרוב פסולין מיירי כשאין רוב משיאין לכהונה. אלא על כרחך שמעינן דאבא שאול לא קאמר דנאמנת אלא לענין פסול קהל ולכך הוצרך רש"י לפרש רוב פסולים כגון ארוסה וכו' אבל לענין פסול כהונה לא קאמר אבא שאול דנאמנת ברוב פסולים הואיל ואיכא איסורא דאורייתא כמו שכתבתי לעיל. וא"ל א"כ מאי פריך תנינא חדא זמנא כו' הלא לא דמי דהתם מיירי לענין פסול כהונה ואבא שאול מיירי לענין פסול קהל, די"ל דמכ"ש פריך שפיר אם אמר ר"ג דנאמנת לענין פסול כהונה א"כ דאבא שאול ל"ל, ולכן לא קאמר אלא דרצה להורות דלעולם מיירי הא בה והא בבתה ר"ל דגבי ר"ג מיירי לענין פסול בה דהיינו פסול קהל, כן נראה לפרש מימרא זו. וא"כ שמעינן מינה דלענין פסול כהונה שהיא דאורייתא בעינן תרי רובי בבתה כמו בה: 

ועוד נראה קצת להוכיח דלא אמרינן מיגו דנאמנת לענין פסול קהל נאמנת נמי לשאר דברים. מהא דכתב רש"י במתניתין דלעיל מה טיבו של זה פלוני וכהן הוא, ופירש"י כהן לאו דוקא אלא ר"ל מיוחס וכן פירש הר"ן שם. והשתא אי אמרינן מגו דנאמנת למקצת דבריה נאמנת לכולן א"כ מנ"ל לרש"י דלמא נאמנת לשווייה כהן ממש מכח מגו זה. ואין לדחות דהני מילי תרי דברים נינהו דאין הכשר יחוסו לענין נשואיו תולה בדין כהונתו ולכך פלגינן דיבורה בזה, אבל לענין שמותרת להנשא לכהן ולישראל הכל הוא ענין נשואין ולכך אמרינן בה מגו, דאם כן אין הנדון דומה לראיה שאנו דנין לענין חליצה, ומ"מ אפשר שדעת מר דלענין שיהא ישראל גמור לא רצו להכשיר לחצאין ולא משום דלא פלגינן דבורא. וכן דקדק מר בלשונו והיא סברא נאותה. אך אינה נראית מוכרחת ממה שכתב וז"ל דהא פי"ח מא"ב חלק המ"מ בין האשה לולד וז"ל ולזה לא החמירו בולד כלל כו' עד אבל בה עצמה כו' עד לכתחלה לא תנשא אלא בתרי רובי כו', מדברים אלו משמע דהאמינו להכשיר הולד אפילו לכהונה לכתחלה אע"ג דליכא תרי רובי. ראשונה מדאמר ולזה לא החמירו בולד כלל משמע אפילו לכהונה אשר אנחנו עסוקים בו שם. שנית דמדבריו משמע שהחמירו באשה יותר מבולד ואי בעינן תרי רובי א"כ דין האשה והולד שוין. שלישית דאם דין הולד שוה לדין האשה לענין כהונה אמאי הוצרך לחלק בין אשה לולד למה לא חילק בולד גופו בין פסול כהונה לפסול קהל עכ"ל דמר. והנה באמת אין זה הכרח דמידי איריא הא כדאיתא והא כדאיתא וכמו שפירשתי לעיל דעת הגמרא דמאחר דלא מצינו פסול אשה אלא לענין כהונה וכן ר"ג לא קאמר דנאמנת אלא לענין כהונה פ"ק דכתובות (דף י"ג) ואבא שאול נקט דינו לענין הולד לענין פסול קהל כמו שמבואר שם פרק עשרה יוחסין (דף ע"ג) לכן נקטו גם המחברים והמפרשים תרווייהו, ונקט לענין פסול קהל דין הולד ולענין פסול כהונה דין האשה אבל לא לחלק ביניהם שיהא דין האשה חמור מדין הולד אלא לחלק בין פסול קהל לפסול כהונה. ומה שהוכיח מר מדהשמיט הרמב"ם דין בתה דפליגי בה ר"י ור' אליעזר מה דינה לכהונה והלכה כר"י ואי היתה צריכה תרי רובי היה לו להזכיר פי"ח אלא ע"כ שסמך על מה שכתב פט"ו שהולד כשר אפילו להשיא לכהונה לכתחלה מטעם שכתבתי עכ"ל דמר, ובאמת שקושיא זו חזקה היא וראויה לחכם כמעלתך אך שקושיא זו גם כן יש להקשות אמאי השמיט כותי ועבד הבא על בת ישראל שהולד פגום לכהונה כמו שכתבו הגהות מיימוניות פט"ו שם דאיתא כן בירושלמי וכתב ג"כ הרמב"ם שם שהיא כשרה בסתם. ואדרבא יש לדקדק מדכתב הר"מ דין זה פט"ו אצל פסול קהל ולא חזר וכתבו פי"ח דהוה רבותא טפי ש"מ דאיכא לחלק בין פסול קהל לפסול כהונה, ומה שלא הזכיר הרמב"ם פסול בתה כמו שהזכיר פסול עצמה בין בכותי ועבד הבא על בת ישראל בין בשתוקי צריכין לומר דסמך אמה שכתב בתחלת הפרק ההוא דדין האשה והולד שוין לענין פסול כהונה ולכן לא הוצרך ג"כ לאשמועינן דהלכה כר"י דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה דמאחר שכבר פסק פט"ו דאצל פסול קהל נאמנת לכתחלה לא אתא לאשמועינן בפרק זה אלא מה דחמור לענין כהונה מלענין ישראל וא"כ מאחר שפסק דאפילו בה בעינן תרי רובי כ"ש בבתה ולא הוצרך לפסוק דאם נשאת לא תצא לענין שריותא דבת דההוא יכולין למילף מפרק ט"ו דאם התם מותרת לינשא לכתחילה אין מוציאין אותה לכל הפחות גבי פסול כהונה. וגם לא הוצרך לאשמועינן דתינשא לכתחלה בתרי רובי, כר' יוחנן דאמר דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה, דזה פשוט דהא אף ר' יהושע דפוסל בה מתיר בתרי רובי כדאיתא בגמרא סוף פ"ק דכתובות, וא"כ ה"ה לר' אליעזר בבתה. כן נ"ל לפי ענ"ד שמועה זו ועל מר להראות לי דרך ישר בעיניו. וכל זה דברתי להלכה אבל לא לענין מעשה דידן שדנין עליו, כי סהדי במרומים שבא הנה גיסי מוהר"ר יוסף שהיה ביריד לובלין והגיד לי איך שדיבר מזה עם מהר"ר בצלאל והסכימו שלא להעלותו לא מצד הדין רק שהוא בזיון לתורה כי נקל הוא בעיני הבריות, אך מכאן והלאה אהיה בשב ואל תעשה לא אתיר ולא אאסור ויהי לו אשר לו מאחר שעלה ברשות לא ירד וכדיעבד דמי דאם נשאת לא תצא. ומה שכתב מר להעתיק החתימות שלכם, דע כי מעלתו לא חתם לו מאומה רק העיד על החתימות שלו שהם ישרות אבל הגאון אבי בכתב הסכים עם אחרים שסמכוהו אך שכתב שאינו ניכר לו וסומך על יד אחרים שתהו בקנקנו. ומה שכתב מר מדברי הרמב"ם שכתב שסומכין לחצאין, הנה אני אומר שאין זמננו זה כזמנם שלא הורו אלא ברשות רבם והיו נזהרין בכך ולמה שהותרו הותרו והיה מורא רבן כמורא שמים עליהם, אבל בזמננו זה שאין בודקין מס"ת ולמעלה וכל מי שנקרא בשם מורינו הוא הותר בכל דבר ואין צריך לרשות אחרת נראה דאין להכשירו לחצאין (ועוד דהרי כתב הרמב"ם בהדיא דאין סומכין לחצאין אלא כשראוי לכל אבל כשאינו ראוי לכל אין סומכין לחצאין דכל הראוי לבילה אין הבילה מעכבת בו), וכל זה כתב הרמב"ם בהדיא פ"ד מהלכות סנהדרין. ע"כ מצאתי בהעתקה:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}