עריכת הדף "שו"ת הרא"ש/עג/יג" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}{{הועלה אוטומטית}}'''שו"ת הרא"ש כלל עג - סימן יג'''</noinclude>

'''תשובה''' שהשיב הרא"ש לה"ר חזקיה ז"ל לדזיו ליה כבר בתיה המעולה שבבני עליה הנכבד ה"ר חזקיה אשר נסתפקת בדברי אשר כתבתי בלשון זה (לעיל ע"ג י) וששאלת שטר היה לו ללוי על ראובן ושמעון וכתוב בו ששניהם לוין וקבלנין זה על זה ומתו המלוה והלוין והוציאו יורשי ראובן מחילה שמחל לוי לאביהם כל תביעה שיש לו בידו מאותו השטר ותובעין יורשי לוי ליורשי שמעון ואומרים אף על פי שמחל אבינו לראובן לא מחל לשמעון ויורשי שמעון אומרים הכל מחל כי ראובן היה הלוה ואבינו לא היה כי אם ערב ומנהג הסופרים שהערב נכנס עם הלוה וכותבין ששניהם קבלנין כאלו לוו שניהם יחד ולפי שידע אביכם שראובן היה הלוה ואבינו לא היה אלא ערב לפיכך מחל לו הכל ובזה נפטר גם אבינו ונסתפקת לפי שאין יכול לברר הלשון אם שניהם יהיו לווין או האחד לוה והאחד ערב ואומר אני שאין צריך לברר זה דאפילו אם שניהם לוין כיון שמחל לאחד מהם כל דין שיש לו מאותו השטר כל החוב מחול דכיון דיכול לגבות כל החוב מאיזה מהם שירצה כשמחל לו כל דין שיש בידו מאותו השטר היינו כל החוב והרי הוא כאלו פרע כל החוב ושניהם פטורין ע"כ הלשון וכתבת כי רבתה תימה בעיניך על אשר כתבתי דבר גדול ומחודש כזה בלא ראיה חזקה לא חדת ולא חדא היא בעיני אך דבר ישן הוא ויש לו כמה סמוכים בגמרא ולואי דבריר לן כוליה תלמודא כי האי מילתא דאמרינן בפרק בתרא דבתרא (קע"ג) דתן לו ואני קבלן שיפרע מן הקבלן אפילו אם יש נכסים ללוה וכתב ר"י ששטר שכתוב בו אני פלוני בן פלוני קבלן אעפ"י שאין מפורש תן לו ואני קבלן כיון שכתב שהוא קבלן מסתמא בלשון המועיל להיות קבלן אמר וכל שכן בשטר זה שכתוב בו ששניהם לווין וקבלנין זה על זה שיכול לגבות מאיזה מהם שירצה כל החוב וכיון שיכול לגבות מראובן כל החוב ומחל לו כל תביעה וכל דין שיש לו בידו מאותו השטר הרי מחל לו כל החוב כי היה לו דין בידו לגבות ממנו באותו השטר כל החוב וזה מחל לו ומה שמחל לו הוא מחול גם לשמעון ואין לוי יכול לומר לראובן מחלתי שלא לגבות ממנו אבל ממך אני רוצה לגבות שלא מחלתי לך זו אינה טענה דשותפין היו בחוב זה ומה שמחל לאחד מן השותפין הוא מחול לכל השותפין דתניא בתוספתא השותפין שמחלו להם מחלו לאמצע ואם אמרו בשביל פלוני מחלנו מה שמחלו מחלו לו והקשה רבינו שמחה פשיטא שאם מחלו להם מחלו לאמצע ופירש שותפין שבקש אחד מהם למחול לו מה שמחלו לאחד מהם מחלו לאמצע כאלו היה שלוחו ואם אמרו בשביל פלוני מחלנו שמעצמם אמרו בלא שום פיוס שלא בקש אחד למחול לו שעתה אין כאן שליח מה שמחלו מחל לו ואין דרך שאדם ימחול לחברו בלא פיוס הילכך תלינן שבפיוס מחל והוי מחילה לשניהם ועוד ההיא דתוספתא מיירי שלא מחלו כל החוב מדקתני ואם אמרו בשביל פלוני מחלו לו דמשמע דמנכין לו מחלקו מה שמחלו והשאר יפרעו אבל הכא שמוכח מלשון המחילה שמחל כל החוב אין לפרש שמחל לראובן שלא יגבה ממנו כל החוב אבל משמעון יגבה כל החוב דכיון דכתב המחילה בסתם לכל השותפים מחל ועוד דאת"ל לראובן מחל שלא יגבה ממנו אבל משמעון יגבה מה היה צריך לראובן למחילה זו בלא מחילה ילך ויגבה משמעון הכל אם ירצה ואין לומר דמהני מחילתו שלא יחזור שמעון ויוציא מראובן החצי מה שהוציא לוי ממנו הא ליתא דלאו כל כמיניה דלוי במחילתו להפקיע כח השותפים שיש להם זה על זה שכך הוא דינם שיכול המלוה לגבות מאיזה מהם שירצה ויחזור הפורע ויגבה משותפו מה שפרע בשבילו דכולן שותפים לפרוע חוב זה אלא שיפה כח המלוה שאין צריך לחזור אחר שניהם אלא יכול לגבות מאיזה מהם שירצה והפורע יחזור לגבות מחברו חלקו ואין המלוה יכול להפקיע במחילתו אותו זכות שיש לכל אחד על חברו אלא ודאי המחילה לשניהם היא הרי בארתי טעם טוב וראיות ברורות לדברים שהיו נראין לי פשוטים ולא היו צריכין ראיות ומה שכתבת שחפשת בדברי הגאונים ומצאת הפך לדברים ההם זה לשונם שאם היו ערבין כל אחד ערב בחברו על דרך הידוע ודאי ששניהם חייבים כל אחד שימצא מהם עבור חברו והיכא שפטר המלוה אחד מן הערבים הללו יש לו למלוה לתבוע כל הממון כולו מן הערב השני שלא פטר אותו לפי שהממון כולו כבר נתקיים על כל אחד ואחד מהם ולאותו שפטר פטר ולאותו שלא פטר נשאר עליו עול המלוה עד פריעתו עכ"ל הגאונים ואין בזה שום הפך לדברי כי לדברי הגאונים היו ראובן ושמעון ערבים ולוי המלוה מחל לראובן מחלק ערבותו ובזה לא מחל מחובו כלום כי פרעון החוב הוא על יהודה הלוה ועל הערבים אין עליהם אלא שעבוד שאם לא יפרע הלוה שעבדו את עצמם לפרוע בשבילו ואם מחל לוי לאחד מן הערבים שעבודו נשאר החוב קיים על הלוה ושעבוד על הערב עד זמן פריעתו הרי בררתי שדברי הגאונים ודברי על דרך אחד ואינם סותרים אלו את אלו ודין שנים שלוו מאחד שהן אחראין וערבאין זה לזה תמצא כתוב בפסקי שבועות בשבועת הפקדון ושם כתבתי דברי המפרשים שגובה מאיזה מהם שירצה כל החוב וכתבתי שם שרבינו אבי העזרי כתב כסברתך שיש להם דין ערב שלא יגבה מן האחד הכל כל זמן שמוצא לגבות מן השני וכתבתי שאין הסוגיא מוכחת כדבריו וכן ראיתי רבותי דנין שגובה מאחד מהם כל החוב אפי' יש נכסים לשני ובנדון זה שכתבתי אני אין עניינו לזה הדין כלום כיון שכתוב בו ששניהם לוין וקבלנין פשיטא שיגבה מאיזה מהם שירצה אפי' יש לשני ממון לפי שכל אחד נעשה לוה על הכל אשר בן הרב רבי יחיאל זצ"ל.
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>