עריכת הדף "שו"ת הב"ח החדשות/צה" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
<small>זאת התשובה היא מהגאון מוהר"ר יושע בעל המחבר מגיני שלמה ששלח להגאון בעל ב"ח</small>:

שאלה יבמה שנפלה לפני ב' יבמין והקטן הוא עמה בעיר והגדול בעיר אחרת באותה מדינה והיבמ' תובעת את הקטן שיפטרנ' בחליצה והקטן אינו רוצה לחלוץ ואומר הרי הגדו' לפניך ואף שהוא בעיר אחרת הלא היבמה הולכת אחר היבם להתירה אי כייפינן לי' לקטן לחלוץ כמו שהלכה רווחת בישראל שאם היבם אינו רוצה לא לחלוץ ולא ליבם שכופין אותו ה"נ כיון שהגדול אינו עמה בעיר שהוי מצוה לא משהינן וכייפינן לי' או לפחות מטעין לי' או דילמא כיון שמצוה מחויבת לילך אחריו ולא כייפינן ולא מטעינן לי' לקטן.

תשובה נלענ"ד שהדין עם היבם אע"פ דתנן פ' החולץ מצוה בגדול ליבם כו' עד תלה בקטן עד שיגדיל או בגדול עד שיבא ממד"ה אין שומעין לו אלא אומרין לו עליך מצוה או חלוץ או יבם ופירש"י ז"ל בגדול כגון שהיה גדול האחין במד"ה ויש לו אח כאן הגדול מן האחין שלפנינו ותלה גדול האחין שלפנינו בו לומר המתינו לו שהוא גדול ממני שמא ייבם אותך והכי מוכח בגמרא דאמר ת"ש ובגדול אין שומעין לו ואי ס"ד חליצת גדול עדיפא אמאי אין שומעין נינטר דלמא אתי וחלץ לה אלמא אותו שבמד"ה גדול שבכל האחין הוא. עוד כתב רש"י עליך המצוה שאע"פ שאחיך שבמ"ה גדול ממך כיון דאת גדול האחין שלפנינו עליך מצוה ושהוי מצוה לא משהינן כדאיתא בגמרא עכ"ל וכ"כ כל הפוסקים דמתני' בגדול האחין מיירי ואפ"ה כייפינן לי' לקטן כדמוכח בגמרא ובכל הפוסקים דומיא דעליך מצוה דרישא דאמרינן בגמרא דכופין לגדול ה"נ עליך מצוה דסיפא פירושו דכופין מ"מ היינו שהגדול במד"ה ובמדינה אחרת כמ"ש הטור סימן קס"א והרמב"ם פרק ב' מהל' יבום היה הגדול במדינה אחרת כו' שאין אנו יודעין מתי תהיה מהלכו ומתי ישוב ואפשר שתשאר עגונה ימים רבים כמ"ש נ"י ז"ל שהוי מצוה לא משהינן ולא נעגן אותה עכ"ל, אבל אם הוא עמנו במדינה והיא יכולה לילך אצלו אין זה שהוי מצוה דהא בלא"ה צריכה להמתין ג' חדשים ובתוך זה תלך ותשוב וכי תעלה על דעתך שאם יהי' היבם בעיר אחרת קרובה מהלך חמשה או עשרה פרסאות יקרא שהוי מצוה וא"כ נתת דבריך לשיעורין אלא כ"מ שאמרו חז"ל מ"ה דווקא הוא מקום רחוק הרבה כמ"ש התוס' ריש גיטין ולא שכיחי שיירתא מהתם אבל באותה מדינה אפי' רחוק נקרא קרוב כמו שאוכיח בע"ה דאע"ג דאמת הוא דבמקומות הרבה אף דתנן מ"ה לאו דוקא הוא ואורחא דמילתא קתני כדמוכח גבי האשה שהלכה היא ובעלה למ"ה ובאה ואמרה מת בעלי נאמנת דבמקום קרוב ג"כ נאמנת כדמוכח בכל דוכתא היינו דבמ"ה הוי רבותא טפי דבמקום קרוב כ"ש דנאמנת דגילוי מלתא בעלמא הוא כיון שהוא קרוב לנו ומירתת כמו שסוברין ב"ה באמת דלא מהימני אלא דווקא באותה מדינה מטעם הנ"ל אבל במ"ה ה"א דלא מהימני דהרוצה לשקר כו' קמ"ל דמהימני ואדרבא משם מוכח דמ"ה דווקא מדפליג ב"ה ואמרו לא אמרו אלא באותה מדינה מכלל דת"ק דוקא קאמר גם מדסתמו ב"ה דבריהם ולא יהבי שיעורא משמע דאף אם היה באותה מדינה רחוק כמו מ"ה אין בכך כלום כיון דאותה מדינה ושכיחי ניידי דאל"כ נתת דבריך לשיעורין והכי מוכח בתוס' (הג"ה יש לומר הוכחה ברורה אע"ג דתוס' נקטו בלשונם לשון רחוק מ"מ דעתם דווקא דג"כ אינו שכיח דבגיטין דף ו' פליגי אמוראי אם בבל היא כא"י לגיטין דרבה ס"ל כיון דאיכא מתיבתא שכיח כו' והתם מבואר להדיא דבבל רחוק הוא דפריך אהא דאמר בבל כא"י לגיטין מהא דקאמר עכו לצפון כו' ואפי' ר"מ לא קאמר אלא בעכו דמקרבא אבל בבל דמרחקא לא כו' הרי להדיא דבבל רחוק ואפ"ה המביא מבבל למדינה אחרת לא דיינין לה כמ"ה אלא בשכיח ולא שכיח תליא מילתא. וכן נמי מוכח איפכא היכא דלא שכיח אע"פ דאיהו קרוב הוי כרחוק דבדף ד' שם מסיק רבה אית לי' דרבא כו' עיי"ש בפירש"י שכתב כן להדיא הרי דבמקום רחוק שכתבו התוס' היינו דמכח ריחוק אינו שכיח דווקא ה"נ לענין יבום ע"כ הג"ה) ריש גיטין דתנן המביא גט ממ"ה ופירש"י ז"ל דכל חוץ לארץ קרי מ"ה וכתב הר"ן ז"ל שהקשו התוס' א"כ מה מקשי בגמרא ודייק דת"ק ס"ל דעיירות הסמוכות לא"י או שמובלעות בתחום א"י אצ"ל בפני נכתב ובפני נחתם ואם כדברי רש"י הרי בכלל מ"ה כל חוץ לארץ ואף הסמוכות לכן פירש"י במ"ה היינו מקום רחוק כדאמרינן האש' שהלך בעלה למ"ה פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו למ"ה והוא ז"ל נחלק עליהם דאין ל' מ"ה מקום רחוק דאף דה"ה למקום רחוק הרבה מ"מ מ"ה ממש קאמר ופי' שהוא מצד מערב א"י שכל העיירות מצד ההוא רחוקים הם עכ"ל וא"כ לפי' התוס' יש להקשות מה תירצו והלא הקושיא במקומה עומדת דאי ס"ד דאיכא למימר דאע"ג דתנן מ"ה לא דווקא היא מה דייק דסמוכות לא דלמא ה"ה לסמוכות ואורחא דמלתא קתני כמו שאנו אומרין על משנתינו הנ"ל וכ"ת דדייק מדפליג ר"א ור"ג במתני' וקאמרי אף מן הרקם ומן החגר ומכפר לודים דהם סמוכות ומובלעות מכלל דת"ק סבר דלא צריך א"כ גם על רש"י לא הקשו כלום דלמא דייק מר"א ור"ג דלא ס"ל לת"ק הכי ואפשר דאה"נ דלרש"י ז"ל דייק הכי אלא דהתוס' מקשין דאין הדיוק יכול להיות אמת כיון דבכלל דברי ת"ק גם סמוכות ומובלעות וגם ר"א גופא היאך פליג עלי' והלא גם הוא אמר הכי וק"ל אכן לדברי התוס' א"ש דאין בכלל דברי ת"ק כ"א מקום רחוק ולהכי לא נקט ת"ק מחוץ לארץ כ"א ממ"ה כדכתבו התוס' בהדיא מ"מ מוכח דמ"ה היינו דווקא דאל"כ גם לדברי התוס' אפשר שגם ת"ק ס"ל הכי ומה פליג ר"א ואפשר לדחות דבעלמא אפשר דלאו דווקא הוא והכא שאני מדפליג ר"א מכלל דידע דת"ק דווקא קאמ' והכי איתא בכמה דוכתי אבל לדברי רש"י לא נוכל לומר דידע מ"מ לישנ' דת"ק לא אתי שפיר דהא אמר בפירוש כל חוצה לארץ ואדרבא יש להביא ראי' קצת איפכא דלדברי התוס' ל"ל לדיוקי מר"א ומר"ג לידוק מת"ק גופא כיון דמ"ה היינו מקום רחוק דווקא ובגמרא משמע דדייק מר"א מדקאמר מכלל דת"ק סבר דלא צריך אלא משמע דאיכא למימר דת"ק לאו דווקא קאמר. ויש ליישב דמת"ק אפשר לדחות דנקט מ"ה דהיינו מקום רחוק לדיוקי דהא בא"י אפי' מקום רחוק לא צריך כדדחי לקמן לא תימא הא באותה מדינה ל"צ אלא הא ממדינה למדינה בא"י ל"צ אבל בח"ל אפי' באותו מדינה צריך ה"נ איכא למימר דגם בסמוכות ומובלעות צריך אלא נקט מקום רחוק לדיוקי כדפי' אבל היכא דליכא למימר הכי ודאי דווקא הוא דאל"כ לא הוי שתיק תנא מיניה כיון דאיכא למימר דווקא הוא ויש לחלק ביניהם הרבה כמו שחלקתי לכן הסברא נותנת דאטו אם היה היבם מבקש זמן ואומר אחלוץ לזמן פלוני מי כייפינין לי' שיחלוץ לאלתר משום שהוי מצוה ולא תנהו השב רוחו זו אינה תורה ולא מצינו בשום מקום דכייפינן לי' להא ה"נ ל"ש וכ"ש הפוסקים לא הוי סתמו דבריהם דאפי' אמורא צריך לפרש דבריו כמ"ש רש"י ז"ל בגיטין אומר הי' ר"מ דבר תורה מבעי לי' ע"ש דף ד'. וגדולה מזאת דרבה ס"ל דאפי' מ"ה דווקא הוא ר"ל דאפי' מקו' רחוק כמו מ"ה שהוא ממדינ' למדינ' בא"י נמי ל"צ דמ"ה דווקא חוצה לארץ ולא ה"ה מקום רחוק ואף רבא דפליג לא נאדו מטעם זה כ"א מטעמא אחרינא כדאיתא התם. ואין לדייק איפכא דהא רבה ס"ל דגם מקום קרוב כמו באותה מדינה במ"ה צריך א"כ מ"ה לאו דווקא (הג"ה לא הבנתי מה קשי' לי' דהרי להדיא פירש"י הטעם משום דהוא לא שכיח א"כ אף שהוא באותה מדינה כיון דלא שכיחי להתם הוי כמו מ"ה כאשר כתבתי בהג"ה לעיל דהכל תלוי בשכיח ולא שכיח כלל ע"כ הג"ה) הא ליתא דתנא בא"י קאי כדכתב הר"ן וגבי א"י הוי מקום רחוק דווקא וח"ל דווקא בסמוכות ומובלעות גמירי לת"ק ואצ"ל א"י גופה אפי' ממדינה למדינה אבל בח"ל גופא מהא לא איירי ת"ק ומקום קרוב לדידהו הוי כמקום רחוק לא"י כיון דלא גמירי ואין בקיאין לשמה וא"כ כיון דמצוה בגדול ומשמע בתשובת הריב"ש סי' קנ"ט שהוא מצות עשה ואם נשבע שלא לחלוץ ולא ליבם הוי שבועות שוא אע"ג דאיכא קטן כנשבע לעבור על המצוה ע"ש א"כ המקל לעבור מצות עשה זו כמ"ש עליו להביא ראי' ברורה וחזקה דלאו דווקא הוא: וגדולה מזאת אני אומר דמאי דפליגי אמוראי פ' החולץ דף ל"ט ע"ב בחליצת קטן וחליצת גדול דחד אמר חליצת גדול עדיפא וחד אמר כהדדי נינהו. נלפע"ד דלא פליגי אלא בכה"ג שאין הגדול לפנינו אם נחזור אחריו אבל אם הגדול לפנינו ורוצה לחלוץ כ"ע לא פליגי דמצוה בגדול ולא שבקינן ליה ואזלינן בתר קטן ותדע דהא פרכינן בגמרא למ"ד חליצת גדול לא עדיפא תנן לא רצו חוזרין אצל גדול מאי לאו לא רצו ליבם אלא לחלוץ וקתני חוזרין אצל הגדול אלמא חליצת גדול עדיפא לא לא רצו לא לחלוץ ולא ליבם דכוותי' גבי גדול לא רצה לחלוץ ולא ליבם אמאי חוזרין אצל גדול למכפי נכפי' לדידהו כיון דמצוה עלי' דידי' רמיא לדידי' כייפינן. ותימא הלא למ"ד כהדדי נינהו קיימינן ולדידי' ליכא מצוה בגדול כלל דהא אפילו גדול רוצה וקטן רוצה שבקינן לי' לגדול ואזלינן בתר קטן אי בעי וא"כ מה מצוה רמיא עלי' וכ"ת אע"ג דכהדדי נינהו מ"מ כי לא רמינן עלי' דגדול היכא דקטן רוצה אבל לא רוצה עלי' רמינן כיון דמצות יבום עלי' והא בלישנא קמא אמרינן דכוותי' גבי אחיו לא רצה לחלוץ ולא ליבם אמאי חוזרין אצל גדול למכפי'. ופירש"י אי אמרת בשלמא כל לא רצה ולא רצו דמתני' איבום קאי להכי חוזרין אצל גדול דכיון דכולהו בעי למיחלץ איהו קדים אא"א אפי' מיחלוץ לא בעי אמאי חוזרין פשיטא דלמכפי' למחלוץ ונכפינן לדידהו ולא נטרח בית דין כולי האי עכ"ל. משמע היכא דכולהו רוצים יותר סברא למרמא אגדול מהיכא דאינן רוצים דלמה נטרח ב"ד ללא דבר ואף דללישנא קמא לכ"ע חליצת גדול עדיפא מחליצת קטן דע"כ לא פליגי בלישנא קמא אלא בביאת קטן אי עדיפא. אבל בחליצה כ"ע מודי וכ"ש ללישנא בתרא, דכהדדי נינהו והיכא נימא דהיכא דכולהו רוצין נשבוק לי' לגדול והיכא דכולהו לא בעי נטרח ב"ד ונכפי' לדידי' דווקא זו סברא הפוכה ובסברא זו לא אשכחן דפליגי לישני אהדדי אלא בביאה וחליצה ועוד נ"ל למ"ד זה אי ס"ל דוהי' הבכור דווקא. איבום קאי וליכא מצוה בגדול כלל בחליצ' למה יגרע למיכפי' דווקא. ואי ס"ל דחליצה דקרא נמי משתעי בגדול כדמשמע פשטי' דקרא אם לא יחפוץ הא חפץ יבם והא מיירי בגדול א"כ למה לא דמצוה בגדול. אלא לענ"ד דגם מ"ד זה מודה דאם הגדול לפנינו חליצתו עדיפא. והיכא דגם קטן אינו רוצה ומוכרחים אנו לכפות א' מהם לדידי' כייפינן כיון דקרא בדידי' משתעי כמ"ש והיה הבכור כו' ואם לא יחפוץ אלא דס"ל כיון דלא כתיב בחליצה והיה הבכור דמשמע שהוא ציווי עליו אף על גב דבדידי' משתעי לא מחייבינן לאהדורי בתרי'. כגון אם אינו לפנינו אלא בעיר אחרת אף על פי שרוצה לחלוץ לא מחייבא למיזל בתרי' כמו שמחוייבת ביבום או להמתין עליו ואין לפרש דסבירא ליה דלא מהדרינין אבתריה אף אם הוא בעיר לשאול את פיו אם הוא רוצה אבל אם ידעינן בי' דרוצה חליצתו עדיפא דלישנא דחליצת גדול לא משמע הכי כדפרש"י בלישנא קמא ביאת קטן וחליצת גדול כו' ופירש רש"י קטן רוצה ליבם וגדול רוצה לחלוץ הכי נמי חליצת גדול וחליצת קטן פירושו ששניהם רוצים לחלוץ דאם אינם יודעין דעתו אין זה נקרא חליצת גדול דשמא לא יחלוץ ג"כ ושמא ייבם ולמה לא נשאל פיו ודוחק לומר שיודעין אנו שאינו רוצה ליבם אך בחליצה אין אנו יודעין וגם אין הסברא נותנת כיון דמ"מ מצות עלי' דהא אם כולם אינם רוצים טרחינין וכייפינין לדידי' והיכא דאין יודעין לא נשאל את פיו לכך נראה כדכתבתי דס"ל כיון דלא כתיבא ביה מצוה כמו ביבום אינ' מחוייבת להטריח עצמה כמו שמחוייבת ביבום דאם ידעינן שרוצה ליבם מחייב' לאהדורי בתריה משא"כ בחליצה כדכתבתי ולמ"ד חליצת גדול עדיפא מחייבא וא"כ לדידן דס"ל כוותי' מחייבא ונראה דאמתניתין קיימי דגם במתניתין ה"פ דמצוה בגדול ליבם וצריך לחזור אחריו או להמתין עליו אם לא שהוא במ"ה וע"ז פליגי אם ידענו שהגדול לא ירצה לייבם כ"א לחלוץ אם צריכין לחזור אחריו וכ"מ קצת מתשוב' הרשב"ץ שהבי' הב"י סי' קס"א אם הגדול במ"ה וכת' שאינו רוצה ליבם הרי הוא כמי שאינו משמע דהיכא דלא ידעינין דעתו לא הוי כמי שאינו אף שהוא במ"ה ובאמת יש לתמוה עליו דהא מתניתין קתני דאין צריכין להמתין עליו ואפשר דס"ל דמתניתין מיירי בקטן במ"ה אבל בגדול צריכין להמתין אבל דוחק הוא שיהיה נגד כל הפוסקים וצ"ל דר"ל לאפוקי אם כת' שרוצה לבא צריכה להמתין מ"מ מוכח דשהוי מצוה לא הוי בכל מקום אלא היכא דאיכא למיחש לעיגון אבל היכא דידעינן דעתו לא וה"נ כיון דאפשר למיקו' אדעתי' לא הוי שהוי מצוה. עוד נ"ל להביא ראי' מההיא גופא. דהיבמה הולכת אחר היבם להתיר' וקאמר בגמרא א"ר כהנא מה קרא וקראו לו זקני עירו ולא זקני עירה ויש לדקדק ל"ל קרא. דהיכא דמי אי מיירי דהיבם אינו רוצה ללכת אחרי' וקאמר קרא דאין כופין אותו לזה היכא תיסק אדעתי' למכפי' והא מדאורייתא אפי' עומד בפנינו ואינו רוצה ליבם ולא לחלוץ אין כופין אותו דהא מסקינין בכתובות פ' אע"פ דף ס"ד דאם אינו רוצה לא לחלוץ ולא ליבם דאין כופין אותו אא"כ באה מחמת טענה דאיתתא אפרי' ורבי' לא מפקדה וכ"כ בהדיא בת"ה ס' ר"ך והאי כפי' מדרבנן הוא דלא עדיפא מדידי' דמיפקד אפרי' ורבי' ואפ"ה אמרי' בתכובות פרק המדיר דף ע"ד דאין כופין אותו מדאורייתא לקיים פרי' ורבי' גבי אם נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה בשלמא לרב אסי דרבנן קתני דאורייתא לא קתני אלא לרב תחליפאי כו' משמע דאין כופין כ"א מדרבנן וכן הביא הרב המגיד ז"ל ראיה גבי מ"ש הרמב"ם ז"ל פט"ו מהל' אישות דבאה מחמת טענה אין כופין אותו אא"כ שהתה עמו עשרה שנים ולא ילדה וכת' דבר ברור הוא דלא עדיפא מדידי' ואף אם נאמר דלא דמי בשלמא גבי דידי' אין כופין להוציא מן התורה דאפשר דנסיב איתתא אחריתא כדפי' רש"י ז"ל בהדיא גבי סוגיא דהמדיר ר"ל אלא דרבנן קאמר דכל כמה דאיתא להא גביה לא נסיב אחריתא כדפי' רש"י ז"ל שם אבל גבי דידה דלא אפשר כייפינן לי' וה"ה הביא ראיה שפיר דהא גבי דידה אין כופין בתוך עשר אפי' למנסב אחריתא מ"מ איכא לאתוי ראיה ברורה דבאה מחמת טענה אין כופין כ"א מדרבנן מדמקשי בתוס' יבמות פרק הבא על יבמתו ד"ה יוציא ויתן כתובה ומיהו קשיא דליתני באה מחמת טענה כו' ומאי קושי' דהא מסקינין פרק המדיר ה"ל דרבנן קתני דאורייתא לא קתני והא דאורייתא הוא אלא ע"כ דרבנן הוא והיא ראיה ברורה וגם הדין נותן כך כיון דאיתתא לא מפקדה אפרי' ורבי' היכא רמיזא בכולה אורייתא היכא דבעי חוטרא לידה ומרא לקבורה נשמע לקולה ונעשה גט מעושה בשוטי דבדברים לא יווסר עבד כדאי' התם והוכחה זו שהוכחתי הוא תשובה גדולה על דברי הריב"ש ז"ל שהבאתי למעלה שכ' שאם נשבע הגדול שלא לייבם ולא לחלוץ הרי נשבע לבטל המצוה ולפי דברי שהוכחתי שאינה אלא מדרבנן חלה השבוע' שפיר כדאי' בשבועות גבי שבועה שלא אוכל נבילות וטריפות דפריך מושבע ועומד הוא ומשני ר"ל במפרש חצי שיעור דאף דחצי שיעור לפחות דרבנן הוא ולר"י הוי דאורייתא כדאיתא ביומא משמע דאמצוה דרבנן חלה השבועה שפיר וכמ"ש טור בי"ד בשם הרא"ש והכי איתא בתשו' הרשב"א ז"ל וצ"ל דהריב"ש ז"ל ס"ל כשנויא קמא דתוס' פ' אע"פ דף הנ"ל ד"ה תבע לחלוץ דכתבו דאם אינו רוצה לחלוץ ולא לייבם כופין אף אם אינה באה מחמ' טענ' אלא דאין כותבין אגרת מורד להוסיף על כתובתה אא"כ באה מחמת טענה וכן משמע מדברי כל הפוסקים שלא הזכירו גבי דין זה באה מחמת טענה כו' ומ"מ על הרב מהרמא"י בש"ע שלו יש לתמו' הרבה שבסי' קמ"א בא"ע הביא דברי הריב"ש הנ"ל דאינה חלה השבועה ובסי' קס"ה הביא דברי ת"ה דאין כופין אא"כ באה מחמת טענה ואפשר שפסק כן מאידך טעמא שכתב הריב"ש דאין השבועה חלה מטעם דהוי הרעה לאחרים ואין שבועת ביטוי חל ע"ז (נ"ב ומ"מ יש לתמו' דהא ממעטינין הרע' אחרי' מטעם דאין הרשו' בידו דנשבע לבטל המצוה דאסור לצער חבירו דעבר אלא יוסיף פן יוסיף) נחזור לענינינו דמ"מ לדברי ת"ה אין כופין כ"א מדרבנן וא"כ ל"ל קרא דזקני עירו דהא מדאוריית' אין כופין אפילו עומד לפנינו ואינו רוצה לפטר' כלל מכ"ש שרוצ' לפטרה אלא שהיא תבוא אחריו איך תיסק לכופו ע"כ כיון דלא מיפקדא ואין לפרש דאה"נ דאין כופין אלא דקרא אתי למימר דמצוה דזקני עירו יותר מזקני עירה ואף אם הוא רוצה לבא אחרי' אין שומעין לו אלא היא מחוייבת לילך אחריו הא ליתא דלא אישתמיט חד מן הפוסקי' לכתוב להאי דינא ולא חזינן לרבנן קשישי מינן דנהיגי הכי דהא מעשים בכל יום והיבמה מפייסת היבם ובא לבית דינה וע"פ דברים אלה לא שבקינין להו למיעבד כיון דמצוה בזקני עירו וכן משמע קצת מדברי נ"י שכתב בפ' ז"ב בשם הרא"ש דוקא שמקום דירתו בציפורי אבל אם הלך שם כופין אותו דאין זה זקני עירו משמע דזקני עירו אתא לארויי דאין כופין אותו אלא ע"כ ההיא דיבמה הולכות כו' מיירי בענין זה שיש קטן בעירה ורוצה לפוטרה ואי לאו זקני עירו ה"א דכיון דאין הגדול רוצה לבא אחריה הוי כמו שאמר אינו רוצה לא ליבם ולא לחלוץ דהוא מחויב לבוא אחריה דמצוה עליה רמיא והרי הקטן לפנינו כדאיתא במתני' לא רצה מהלכין על כל האחין להכי כתב זקני עירו דהיא מחוייבת לבוא אחריו ולא תחלוץ מן הקטן כך נ"ל וכן משמע בהדיא בכתובו' פ' שני דייני גזירות גבי האי גברא דנפלה לי' יבמה בי חוזאי אתא לקמי' דרבי חנינא מהו למיחות ליבמה אמר אחיו נשא כותית כו' משמע אם הכל בא"י הי' מותר ואי זקני עירו דווקא היא מחוייבת לילך אחריו אע"כ הרשות בידו הק' יושע:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>