עריכת הדף "שו"ת הב"ח החדשות/נ" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
לנכדו ה"ה מוהר"ר נפתלי הירץ בן לה"ה הרב מוהר"ר יהודא זעלקל חתן הגאון המחבר ז"ל:

תינוק בן בכור שנדחה מילתו עד לאחר למ"ד מפני חולשתו אם צריך לפדותו כשהגיע ל"א כשעדיין לא מלוהו או צריך להמתין בפדיונו עד שיהי' נימול תחלה:

תשובה שאלה זו אינה צריכה לפנים ולא לפני ולפנים ותלמוד ערוך הוא בפ' החולץ דף מ"ז קבל מלין אותו מיד מ"ט שהוי מצוה לא משהינין נתרפא מטבילין אותו מיד לא נתרפא לא משום דמיא מרזו מכה (מכבידין את חולי המכה) וכ' הה"מ פ"יד מהל' איסורי ביאה שהמפרשי' הקשו למה אין מטבילין אותו מיד קודם שימול ואח"כ יהא נימול מיד דשהוי מצוה לא משהינין. ותירץ הרמב"ן דכיון דהמילה קשה עליו מלין אותו דאי כו' מיהו אי טבל תחלה ה"ז גר גמור והביא ראי' שאין קדימת המילה מעכבת עכ"ל ונראה דראייתו הוא מדאמר בפ' הערל מעוברת שנתגיירה אין בנה צריך טבילה אלמא דאינו מעכב אם טבל קודם שנימול וא"צ טבילה אחר שנמול ובזה אין אנו צריכים למה שנדחקו התוס' לשם פ' החולץ וז"ל מטבילין אותו מיד משמע שהמילה קודם טבילה וכדאמר אין גר עד שימול ויטבול. ותימה דאמרינן בהערל מעוברת כו' ואר"י דהתם אכתי לא חזי למילה עכ"ל פי' התוס' קשיא להו אמאי לא יקדים לו הטבילה משום שהויי מצוה לא משהינין מלטבול עד שיתרפא וכמ"ש המפרשים הך דהלכה למשה מסיני היא דמילה קודם לטבילה וכדמשמע מדאמר עד שימול ויטבול דאינו גר כלל אם הקדים הטבילה למילה דהל"מ הוא שיקדים המילה וא"כ קשיא מדאמר בפ' הערל ולפ"ז הי' צריך לדחוק וליישב דלא הוי הל"מ להקדים המילה לטבילה אלא בדחזי למילה ודלא חזי למילה יכול הוא להקדים הטבילה למילה זאת היא דעת התוס' אבל להרמב"ן אין כאן הל"מ אלא מדרבנן הוא דיקדי' המילה משום דאי פריש לפרוש אבל מתחלה אינה מעכבת וא"כ לא קשה כלל מהערל והא דאמרינן אין גר עד שימול ויטבול אין פירושו דאינו גר אם לא הקדים המילה לטבילה אלא ה"ק אינו גר אם לא מל כלל או לא טבל כלל אבל אם מל וטבל אלא שהקדים הטבילה למילה גר גמור הוא וא"צ להקדים אלא משום דאי פריש לפרוש ואם הקדים הטבילה אינו מעכב. שוב עיינתי בנימוקי יוסף פ' החולץ שהביא דברי הרמב"ן וראייתו מההיא דהערל כדפרי'. כתב עוד שהרא"ה דחה ראייתו ותופס שיטת התוס' כמו שפירשתי דבריהם הארכתי בכל זה כדי להראותך דלדברי הכל שהויי מצוה לא משהינן ובגר הי' נמי הדין להקדים הטבילה למילה אי לאו משום דאי פריש נפרוש דקשים גרים לישראל כספחת וכהרמב"ן או משום דהל"מ הוא דלא מהני טבילה לגר אלא אחר שנמול כדפי' לדעת התוס' א"נ כדכתב הנ"י דה"ל כטובל ושרץ בידו א"כ בנ"ד פשיטא דפודין אותו מיד ביום ל"א דשהויי מצוה לא משהינן. ומ"ש סברות להמתין בפדיון תמה אני עליך כמה דמיונות וסברות שכתבת לבנות ולסתור ואין להם שורש ועיקר בתלמוד ולא כן אלפינך כשהיית במחיצתי וע"כ אם תשאל ממני איזה הוראה תקצר בשאלתך אם לא שיש לך איזה הוכחה וראי' מקובלת מן התלמוד או מן הפוסקים תעלה על הספר ובדיו לא זולת. ומעתה מספיק לשאלתך זולת שראיתי בכתבך היכא אשכחן בן בכור שמתו אחיו מחמת מילה כגון שאביו נשא כמה נשים ומתו בניו מחמת מילה ושוב נשא בתולה והוליד ממנה זכר פטר רחם דהוא ערל מחמת שמתו אחיו מן האב מחמת מילה אודיעך שזה אינו אמת וכבר העליתי בחיבורי על הי"ד סימן רס"ג דלא צריך להיות ערל אלא היכי שמתו אחיו מן האם מחמת מילה והבאתי ע"ז ראיות ברורות ונלאתי להאריך ובכן אשא כפי אל יתברך יאריך ימיך. כה שואל זקנך יואל סירקוש יום ג' ח' שבט שצ"ו לפ"ק:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:תשובות מתאריך ח' שבט ה'שצ"ו]]</noinclude>