עריכת הדף "שו"ת הב"ח (הישנות)/קכ" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
תינוק שנולד מהול אלא שהעור העליונה היה חופה את העטרה והמוהל הטיף ממנו דם הברית לבד ועתה התינוק בן ח' שנים ונראה לעין כל שעורה חופה רוב גובה העטרה ועוד יותר אלא שבמקום שמשפע ויורד לראש נראה מהול ואף שמתקשה נראה שחופה רוב גובה העטרה. והמוהלי' האומנין מעידים שהמוהל לא חתך העור כל צרכו כי המוהל ההוא לא מל עדיין שום תינוק ומצד חיסרון ידיעתו לא עשה כתיקונו שהטיף ממנו דם ברית בלבד מה משפט הנער הזה אם צריך לתקן מילתו או לא ע"כ:

תשובה בפרק ר"א דמילה תנן אלו הן ציצין המעכבין את המילה בשר החופה את רוב העטרה ואם היה כהן אינו אוכל בתרומה ואם היה בעל בשר מתקנו מפני מראית עין מל ולא פרע את המילה כאלו לא מל ובגמ' אמר ר' חנינא א"ר ירמיה בר אבא אמר רב בשר החופה את רוב גובה של העטרה ואם היה בעל בשר וכו' אמר שמואל קטן המסורבל בבשר רואין אותו כ"ז שמתקשה ונראה מהול א"צ למול וא"ל צריך למולו במתני' תנא רשב"ג אומר קטן המסורבל בבשר רואין אותו כ"ז שמתקשה ואינו נראה מהול צריך למול וא"ל א"צ למולו מאי בינייהו איכא בנייהו נראה ואינו נראה לפירש"י והר"ן בהא דתנן מתקנו מפני מראית העין פי' מתקנו ומשפעו באיזמל מאותו עור מפני מראית העין שלא יהא נראה כערל ומבואר הוא דתיקון זה אינו אלא כשאינו נראה מהול בעת שמתקשה. אבל אם נראה מהול בעת שמתקשה אין ספק דא"צ לתקן שום דבר וכמו שאמר שמואל קטן המסורבל בבשר רואין אותו כו' דפשיטא דהאי מימרא דשמואל היא דאתי' לפרושי מתניתן דתנן מתקנו מפני מראית העין דאינו אלא כשאינו נראה מהול בשעת קשוי והא דלא אמרה בלשון לא שנו או בלשון בד"א היינו משום דאתא לפלוגי אבריית' דרשב"ג:

וכך מבואר בפי' המשניו' להרמב"ם שכתב לפרש המתני' דתנן ואם היה בעל בשר מתקנו כו' שזהו דוקא כשאינו נראה מהול בעת שמתקשה וחותכין הבשר סביב וכו' ואין לדקדק ולהקשות לפ"ז דא"כ אמאי תנן במתניתן מתקנו מפני מראית העין ולא תנן צריך למול בלשון שאמר שמואל י"ל דמתני' אתי' לאורוי' לן טעמא דהאי דינא שאפילו דלדבר תורה אין צריך למולו מאחר שכבר נימול כראוי מ"מ צריך לתקנו מפני מראית עין וזהו שאמרו מתקנו כו' ר"ל שאין זה אלא תיקון בעלמא מפני מראית העין אבל שמואל דנקיט לשון צריך למולו היינו מאחר דלא אתי' לן לאורויי' שום מידי נקט בלשון קצר צריך למולו וק"ל והשתא הי' נראה לכאורה בשאלותינו מאחר דנראה דמהול אף שלא בשעת קשוי בתחתיתו סמוך לשפועו הרי א"צ כלל לתקנו באיזמל לחתוך מכאן ומכאן ואעפ"י שבעליונו נכנס מילתו תחת העור וחופה רוב גובה דעטרה אפי' בשעת קשוי אפ"ה לי' לן בה דהאי דתנן אלו הן ציצין כו' היינו דוקא גבי ציצין שהם רצועות הנשארו מן הערלה בשעת המילה דעדיין לא מל כהלכתו ולא נחתך בשר הערלה שצריך לחותכו הילכך מעכב אבל בתינוק שכבר נימול כהלכתו מן התורה שאפילו לא היה נראה מהול כל עיקר אף כשמתקשה לא היה נקרא ערל רק מדרבנן. בזה נראה דאם נראה מהול קצת נראה מהול קרינן ביה וכה"ג כתב התרומת הדשן סי' רס"ד אמנם יראה עיקר דהאי תינוק שנולד מהול ולא נחתך עור העליון החופה רוב העטרה הרי הוא ממש כציצין המעכבין את המילה וכה"ג ראיתי בתשובה שכת' ב"י בי"ד סי' רס"ד בסוף ה"מ יש ציצין כו' וז"ל ויראה ודאי שבדיקת הקשוי כו' דאלו אם נחתך עורו בשעת המילה והציצין מעכבין או אם נולד כך סוף סוף לא נחתך עורו כהלכתו בשום פעם ונדון דידן אינו בכלל דין נולד מהול דהוזכר בפ' ר"א דמילה דאסיקנא כרב דהתם נולד מהול ממש ואינו חופה העטרה כל עיקר אבל ערלה דידן ערלה כבושה היתה וע"כ צריך לחזור ולמולו:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>