עריכת הדף "שדי חמד - פאת השדה/כללים/ה/יא" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|{{גופן|5|דרוגולין|'''סימן יא'''}}}}

'''הלכה למשה מסיני.''' אם שייך בה פלוגתא כתבתי בנדפס במערכה זו אות ל"ג ורב מופלג אברהם רחימא "והוא כהן מלא רוח חכמה" יצ"ו כתב לי בענין זה על דברתי בשדי חמד הנ"ל ועם כי כעת לא יכלתי להתבשם בדב"ק נתתי להעתיק דבריו בקונטריסי למזכרת אהבה וזה לשונו לשון של זהורית. אחדשה"ט וש"ת באהבה עזה וחיבה יתירה הנני באתי להרהיב בנפשי עז. ולהודיע למעכת"ה את גודל שמחתי בראותי ספרו היקר שדי חמד ותכף ומיד בראוה בעלמא קניתיו לבית גנזי בכסף מלא, ובפתחי על שתים ושלוש דלתות. ראיתי כי חמדה גנוזה טמון בקרבו יישר כחו וחילו שליט"א יאמין לי באמונה שלי כי מאד מצא חיבורו היקר חן בעיני ב"ת גליל הזה. עד כי מאד ומאד בקשתינו שטוחה מול כס הדר"ג הרמה שימהר בכל כחו. והשי"ת יהיה בעזרו לבצע מעשיהו מלאכת הקדש יעשנו בדפוס עד סוף אות תי"ו מספרו היקר שדי חמד קונטרס הכללים וביותר ספרו אסיפת הדינים ויתבדרון שמעתתי' לזכות את הרבים כי הם דברים השוים לכל נפש וקורא אני ע"ז זקנים עם נערים יהללו את שם ה' כי עוד לא אלמן ישראל בעה"י ועוד ימצאון אנשים כמוהו אשר מזכים כלל ישראל בחיבורים מועילים כאלו:

'''והנה''' בספרו שדי חמד בקונטריס הכללים כללי ה"א סי' ל"ג האריך לבאר ענין הללמ"מ אם שייך בו פלוגתא. ואני נבוך כעת מאד בענין זה ע"כ הנני להעתיק למעכת"ה מה שהעלתה מצודתי בענין זה בשבוע זו וכתבתיו לעצמי עלי גליון בזה הלשון:

במס' סוטה {{ממ|[[בבלי/סוטה/טז/א|ד' ט"ז ע"א]]}} {{עוגן1|אבעיא}} להו אין שם עפר מהו שיתן אפר וכו' ת"ש דאריו"ח משום ר' ישמעאל בג' מקומות הלכה עוקבת מקרא התורה אמרה בעפר והל' בכ"ד וכו' פרש"י בג' מקומות הללמ"מ באה ועוקרת הפסוק עי"ש בכל הסוגייא. וקשיא לי דמה פריך הגמ' וליחשוב נמי האי כיון דר"י לא חשיב אלא הנך מקומות דהל"מ עוקרת הפסוק א"כ לא נוכל לפשוט ממנו גבי סוטה דאפר פסול כיון דאין זה הל"מ והוא לא חשיב אלא היכא דהל"מ עוקר הפסוק וכמ"ש רש"י הנ"ל וכ"כ רש"י לקמן ד"ה הלכה וז"ל אל אהללמ"מ סמכינן וקראי אסמכתא בעלמא הוא הלכך בכל התורה כולה לא חשיב להו רי"ש כהלכה דעוקרת מקרא אלא הני תלת והיינו כיון דהם הל"מ. ורי"ש לא נחית אלא המקומות היכא דהל"מ עוקרת הקרא (וחידוש גדול על הגאון אור העולם בעל תשו' חות יאיר שבסי' קצ"ב אות ס' במחכת"ה כי רב הבין כונה אחרת בדברי רש"י ז"ל ולא יוצדק כלל) ונלע"ד בעה"י להסביר כונת הש"ס. דהנה התוס' ד"ה ואי מקשים דהיכי מצי למיפשט מרי"ש דהיא (דאי) ס"ל כב"ש דאפר לא מיקרי עפר כיון דמהל"מ נפק"ל בכל דבר כשר לכיסוי א"כ כיון דהללמ"מ לא גלי זה לענין סוטה באמת אין יכולין ללמוד ממנו. אבל הכא לא מבעיא להו אלא אליבא דב"ה דס"ל דאפר מיקרי עפר. א"כ כיון דזה בכלל זה שפיר יכולין לומר ג"כ כן לענין סוטה עי"ש שהניחו בקושיא כן הבנתי קושייתם מדברי המהרש"א שם דלא יסתרו דבריהם ממ"ש בחולין ד' פ"ח ע"ב ד"ה שוחק. אבל גם המהרש"א לא (הגיה) כלום וע' בס' ושב הכהן שרצה לתרץ קושיית התוס' אך המעיין שם יראה שלא הבין קושייתם ולפי"ז תירוצו אין לו מקום כלל. אולם לענ"ד הקצרה נ"ל לתרץ קושייתם דכיון דעכ"פ חזינן דב"ה ורי"ש בדינא דכיסוי בחד שיטתא קיימי דבין למר דיליף מקרא ובין למר דיליף מהללמ"מ למדים דכיסוי כשר בכל דבר. א"כ כיון דבעי הש"ס אם נאמר ג"כ לשיטת ב"ה דיליף מקרא דאפר בכלל עפר שיסוב (שיסבור) ג"כ על דין סוטה דנאמר דגם אפר כשר. שפיר פשיט הש"ס מרי"ש דכיון דלא גלי ב"ה דינם גבי סוטה רק גבי כיסוי בלחוד לא נוכל להוכיח מהם דגם בסוטה הדין כן כיון דחזינן דרי"ש ג"כ סובר בדין כיסוי כב"ה ואעפ"כ לא חשיב גבי הלכה עוקבת מקרא אלא דין כיסוי ולא דין סוטה. א"כ מוכח מרי"ש בפשיטות דהללמ"מ לא היה על עפר סוטה דא"כ ליחשיב נמי האי. א"כ לפי"ז בודאי גם ב"ה לא ס"ל דין זה גבי סוטה דאפושי פלוגתא לא מפשינן (קושיית התוס') ולפי"ז ממילא מיושב קושייתם הנ"ל דאדרבא הש"ס מוכיח כיון דלא חשיב ליה רי"ש בהדי הנך ג' מקומות א"כ ממילא מוכח דלא הוי הל"מ וזה דקאמר אם איתא היינו דגם בסוטה הל"מ דכשר באפר ליחשיב נמי האי אלא דבאמת ההללמ"מ לא הכשירה בסוטה גם אפר א"כ פשט האבעיא דגם לב"ה לא אמרינן בסוטה דאפר מיקרי עפר:

'''איברא''' דעוד יקשה לי הרבה אהא דקאמר עוד הש"ס שייר מצורע דהכלל ופרט וכלל מיעט דבית השחי ודכולא גופי' והלכה מגלח כדלעת. וע"ז שוב ישאר קושייתינו כמו נד. דמה הוא זה דהלא רי"ש לא חשיב אלא מקומות דהל"מ עוקרת וכמ"ש רש"י אבל הכא גבי מגלח כדלעת אין זה הל"מ כמובן בפירוש מסגנון הש"ס שהוא נלמד מריבה ומיעט וריבה כתירוץ רב אשי ורי"ש באמת לא ס"ל דמגלח כדלעת אלא דדריש בכלל ופרט וכלל דמיעט דבית השחי ודכולא גופי' ואם נאמר דהוא הלמ"מ היאך שייך בזה פלוגתא דהא לרי"ש לא ס"ל דמגלח כדלעת וכמ"ש התוס' ביבמות ד' ע"ז ע"ב ד"ה הלכה בפירוש דבהלמ"מ ל"ש פלוגתא וכ"כ הרמב"ם בהקדמתו לפי' המשניות ס' זרעים דבהלמ"מ לא תפול בו מחלוקת כלל ושנאו בחיבורו בפ"א מהל' ממרים ה"ג וכן בפשיטות מדברי הרמב"ם בריש פי"א מהל' טומאת צרעת דמגלח כדלעת מטעם דפוסק ריבה ומיעט וריבה כר"ע מחברו וכמ"ש הכ"מ שם ולא מטעם הלמ"מ א"כ קשה מאד מה דאמר ששייר מצורע כיון דאין זה בכלל הל"מ א"כ דין הוא שלא חשבו:

'''ע"כ''' נלע"ד הקצרה דזה הוא באמת התירוץ הא' של הש"ס. אמר רנבי"צ כי קא חשיב הלכה עוקבת מקרא הא עוקבת דרבנן היא. כונת הש"ס דרי"ש לא חשיב אלא הלכה עוקבת מקרא היינו היכא דהלמ"מ עוקר הפסוק הא עוקבת פי' ה"ק עקירה במצורע במצוה דמגלח כדלעת מדרבנן היא אינו אלא מדרבנן וזה לא חשיב רי"ש ובתירוץ זה לא נחית לזה דהטעם דמגלחו כדלעת הוא מריבה מיעט וריבה אלא רב אשי המסדר הש"ס דקאמר לה בתר הכי והוא פשוט וברור לענ"ד ומפוקפק מאד לשון הש"ס:

'''והנה''' אם כנים אנחנו בזה הפשט מקום הניחו לי מן השמים להתגדר בו כי ראיתי חמשה גאונים מובהקים אבות העולם אשר מימיהן אנו שותין שנתקשו הרבה בגמ' זו בתירוץ רנבי"ץ האי עוקבת מדרבנן היא ועיין בכסא דהרסנא סי' י"ז. ובהגהות הגאון רד"ל ז"ל מביחאוו שם ובהגהות פורת יוסף להגאון מוה"ר יוסף נ"י רב"ד דק"ק ווילנא שם. וכל הנך חמשה גאונים לדבר אחד נתכוונו לתמוה על שיטת הרמב"ן בס' המצות השני דדבר הנלמד מי"ג מידות הוא דאורייתא גמור ואינן בשום מקום שם דרבנן או ד"ס. כאן ראינו בגילוח מצורע נלמד מכלל ופרט וכלל דהוא מי"ג מידות [וקרי[ לי' הש"ס דרבנן ורובם הניחו בצע"ג והגאון מוהרא"ז ז"ל והגאון רד"ל ז"ל הגיהו בש"ס דצ"ל הלכה עוקבת מדר' המפוקפק מאד במה שלא יתכן גירסת הש"ס מדרבנן והיה צ"ל הלכה עוקבת דרבנן עכ"ד הקדושים:

'''ואחרי''' המחילה רבה מעצמותיהם הקדושים אומר אני באימה וביראה דלא צדקו כלל בזה וחלילה חולין הוא לומר דמרבינו הקדוש הרמב"ן ז"ל נעלמה גמ' ערוכה הנ"ל דאף לפי הגהתם בש"ס עוד לא ניחא כיון דעוד תיבת היא אינו מפוקפק במ"ש האי עוקבת דרבנן היא אף לפי"ז תיבת היא מיותרת ודבר רחוק הוא למחוק תיבת היא ולהגיה תיבת מדרבנן דצ"ל כיון דהלי"ת האי בפשט האמת בהגמרא מה שבל"ז קשה ג"כ קושייתם העצומה הנ"ל וקושייתם החמורה על הרמב"ן ז"ל. והאמת יורה דרכו דהגמ' מתרץ מיד כתירוץ הראשון דהקושייא מעיקרא ליתא דכי קחשיב רי"ש הלמ"מ עוקבת מקרא הא עוקבת פי' הך עקירה דגילוח מצורע מדרבנן היא אינו אלא מדרבנן היא ול"ק מזה לא חשבו רי"ש:

'''ובזה''' נלע"ד ליישב שיטת הרמב"ם מה שהיה ק"ל ואח"ז מצאתי במשל"מ פ"ג מהל' עבדים ה"ט שהביא כן בשם העצמות יוסף דבהל' טומאת צרעת שם גבי גילוח מצורע פסק כר"ע דדריש ריבויי ומיעוטי. ובהל' עבדים פסק כר' דדריש כללי ופרטי עי"ש ולפמ"ש א"צ דבאמת בעלמא פסקי כללי ופרטי. והכא שאני כיון דלתירוץ רנבי"צ אף דס"ל לרי"ש כללי ופרטי אעפ"כ סובר דמדרבנן עכ"פ מגלחו כדלעת לזה שפיר פסק הלכה כר"ע מחבירו בזה דמגלחו כדלעת מטעם ריבויי ומיעוטי כיון דגם רי"ש ורנבי"צ סוברים דעיקר הדין דמגלחו כדלעת עכ"פ מדרבנן וא"ש:

'''ולפי''' פשט זה נלפענ"ד לפשוט ספיקת הגאון בעל מלא הרועים ח"ב ערך גז"ש אות כ"ג שעלה ונסתפק לדעת הט"ז ביו"ד סי' קי"ז דדבר המפורש בתורה להיתר אין כח ביד חכמים לאסור יש להסתפק אי הך דבר אינו מפורש רק דאתיא במדה מי"ג מידות אי אמרי' בכה"ג יש כח ביד חכמים לאסור או דילמא גז"ש כמפורש דמי עי"ש שהראה פנים לכאן ולכאן ולא בא יישוב. ולפמ"ש בפשט הגמ' הרי הוא כמבואר דרנבי"ץ אמר דהך עקירה דגילוח מצורע אינו אלא מדרבנן ואעפ"כ יכולין לעקור דבר הנלמד מכלל ופרט וכלל מבואר דפשי"ל דיכולין לאסור דבר הנלמד במדה מי"ג מידות להיתר ודו"ק:

'''אולם''' עוד נשאר לי בעניי תימה רבתי על מוה"ר לעיל מהתוס' והרמב"ם דבדבר שהוא מהללמ"מ לא תפול המחלוקת כלל וכן כתב התוי"ט בפ"ג דתמורה דא"א לומר שהוא הלמ"מ מדאפליגו עליה ר"א ור"מ עי"ש. וכ"כ הר"ף בפ' חלק דף ק"א ע"ב דמדאפליגו אמוראי בירושלמי א"א לומר שהוא הלמ"מ ולעולם לא תמצא מחלוקת על הל"מ עי"ש וכ"כ הרב מה"ר בק"י תוד"ר חצי שיעור וכן הי"מ כללי הש"ס סי' שצ"ד ואף שהגאון הא"ד בעל חות יאיר בתשו' סי' קצ"ב האריך מאד להוכיח מצא פלוגתות בהלמ"מ והביא חבילות קושיות מכמה הל"מ שמצא בו מחלוקת אבל בסוף דבר הביא וז"ל וע"כ שלא בטובתינו נאמר להציל להרמב"ם הצלה פורתא שמ"ש שהל"מ אין בו מחלוקת ר"ל כדרך המחלוקת טמא טהור אסור מותר כשר פסול כדרך המחלוקת עי"ש באריכות גדול וכן מצאתי בס' היקר הנדפס מחדש שדי חמד בקונטריס הכללים כלל ה' סי' ל"ג שהביא בשם ס' שרשי הים הובא במקנה אברהם מ"ב שיצא לחלק ואמר דיתכן שיהיה מחלוקת בהל"מ מר אמר הכי ומר אמר לא נאמרה כן אלא כן. אבל שיחלוק לעקור הג"ש לגמרי זה לא יתכן עי"ש ונוראות נפלאתי על כל הגאונים הנ"ל וביותר על הרב חות יאיר ז"ל אשר בנה דיק בזה על זה ומסיק בטמא טהור כשר פסול אסור מותר לא מצאו וכן הרב בעל שרשי הים שהביא הגאון בעל שדי חמד הנ"ל לנו דלעקור ההלמ"מ לגמרי לא יתכן. ואני בעניי מצאתי גם מצאתי כמ"כ בש"ם לחולין ד' פ"ח ע"ב דפליגי ב"ש וב"ה דב"ש ס"ל דאין מכסין אלא בעפר וב"ה אומרים בכל דבר. ובסוטה שם איתא דהללמ"מ היא דכיסוי הדם כשר בכל דבר ואעפ"כ ב"ש פוסלים בד"א חוץ מעפר א"כ לפי"ז עוקרי' ב"ש ההלמ"מ לגמרי וצע"ג ורב ע"כ לשוני בחידושי:

'''והנה''' בענין כזה בודאי צריך אני למארי דחיטיא להסכים עמי והנני לשטוח בקשתי על כת"ר החח"מ נ"י יבא בעל שדי חמד ויעמוד על כללו הנ"ל וימחול ברוב טובו לבאר לי ענין הנ"ל ואם יראה בעיניו שצדקתי בדברי מאוד אבקש להודיע לי כי בל"ז איך ארהיב בנפשי עוז לומר דבר חדש נגד חמשה גאוני ארץ זיע"א ואם ח"ו שגיתי ה' יכפר וכו' הכ"ד אברהם מאיר הכהן קאפלאן:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>