עריכת הדף "שדי חמד - פאת השדה/כללים/ג/ג" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|{{גופן|5|דרוגולין|'''סימן ג'''}}}}

'''גזרה לגזרה''' במה שהבאתי בנדפס [[שדי חמד/כללים/ג/ב|מערכה זו אות ב']] אם הוא משום ושמרתם את משמרתי ולא משמרת למשמרת עי"ש ועיין בעיקר כללין דעשו משמרת למשמרתי לגאון עוזנו בס' העמק שאלה יצ"ו בפרשת מטות [[העמק שאלה/קלז#ב|שאלתא קל"ז אות ב']] במחלוקת שהמציא בין רבינו השאלתות לרש"י:

'''ועל''' מה שכתבתי בנדפס ב[[שדי חמד/כללים/ג/א|אות א']] שנראה מדברי הרב תפארת אדם סי' ט' דמסתמא גזרינן גזרה לגזרה כל שלא אמרו בש"ס בהדיא דלא למיגזר גזרה לגזרה ואני הדל כתבתי דאיפכא מסתברא ומסתמא לית לן למגזר גזרה לגזרה וכו' הנה ראיתי עתה להגאון בכרתי סי' ס"ו סק"ג שכתב ויש מחמירין וכו' על קשר של חלבון גזרה שלא ימצא על קשר של חלמון שאסור דבר תורה והפרי חדש תמה מנין לנו לגזור גזרה לגזרה וכתב על זה בכרתי וזהו בגמרא אבל בחומרא שהחמירו הפוסקים מצינו טובא גזרה לגזרה עכ"ל נראה לפום ריהטא דקמפלגי בהאי סברא דמרן הפרי חדש סובר כדכתיבנא בעניותי (ושמא גרים אשר אשא את שמו וכהנא מסייע) דמסתמא אין לנו לגזור גזרה לגזרה כל שלא נמצא כן בש"ס ואי אשכחן באיזו דוכתא דהחמירו ואסרו משום גזרה לגזרה בעינן למיהדר אטעמא בההוא עניינא והגאון בכרתי סובר כדעת הרב תפארת אדם דכל שלא אמרו בש"ס בהדיא דלא למגזר בההוא עניינא גזרינן שפיר והרב טהרת המים בדף מ"ט אות י"ט הביא דברי הרב הכרתי לכלל מוחלט היה לו להזכיר שאין כן דעת הרב פרי חדש:

'''ועל''' מה שכתבתי בנדפס ב[[שדי חמד/כללים/ג/ד|אות ד']] דבמילתא דשכיחא וחששא קרובה גזרינן גזרה לגזרה ועתה מצאתי שכתב סברא זו בשו"ת ריב"א (רבינו יואל בן אליעזר אונגאר) שהשגתי מקרוב והוא שבסי' מ"ד כתב להרב השואל וז"ל הקושיא שהביא מבשמים ראש חמורה מאד דמאחר דאין לנו רשות הרבים כלל לא היה לנו לבטל מצות שופר ולולב בשבת מגזרה שמא יעבירנו אמר המחבר הנה בשו"ת ריב"א לא הראה מקום לתשובת הבשמים ראש הלא היא בסי' שנ"ט שנשאל שבכמה איסורי הוצאה בשבת אנו סומכים על שאין לנו עכשיו רשות הרבים דאוריתא מעתה למה לא יתירו בית דין את התקיעה ואת הלולב בשבת שכל עיקר איסורו הוא משום שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים ולפי הנראה הגאון ריב"א לא עיון בגוף התשובה רק במה שכתבו לו בשמו שאם היה רואה גוף דבריו אולי לא היה כותב ליישב דרשויות שבת שאני וכו' ועיין להגאון שואל ומשיב מהדורא קמא ח"א סי' קי"א בד"ה והנה שח לי מה שפלפל בחקירה זו גם הגאון מוהר"ם שיק בא"ח סי' רצ"ב (בד"ה באמת הרמב"ם) הקשה כן לפי מה שכתב הרב מגן אברהם בסי' ש"ג סעיף ה' דאין איסור לצאת בתכשיטין הואיל ואין לנו רשות הרבים אם כן יהיה מותר לתקוע וכו' וניחא ליה דהוי דבר שבמנין וכו' שוב נודעתי שהשואל בשו"ת ריב"א הנ"ל מר ניהו ידידי הגאון אבד"ק מ' לודאש יצ"ו ועיין בספרו ילקוט הגרשוני ח"א במערכת ה"ה (ד"ה העברה) ובח"ג במע' השי"ן (ד"ה שמא יעבירנו). נחזור לדברי שו"ת ריב"א הנ"ל) אף דיש לומר שאני רשויות שבת דמצינו בעירובין דף ע"ז דלרב עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ולר"י עכ"פ עשו חיזוק כשל תורה ומצינו גם כן במה שהחמירו בריש פרק מי שהחשיך שלא להוליך פחות פחות מארבע אמות משום דילמא אתי לאתויי ארבע אמות וקיימא לן בסי' שמ"ט דהוא הדין בכרמלית אמנם אפשר דזו היא דעת אביי בשבת דף י"א ע"ב כמו שכתבו התוס' שם דדוקא גבי הוצאה אית ליה גזרה לגזרה אבל לרבא קשה ועל כרחין צריך לומר דאין לדחות גזרות חז"ל זו לזו דבמקום דקרוב לבא לידי מכשול כגון פחות אלא דבקל יבא לידי האיסור לכן גזרו אף ברשות דרבנן וכן בשופר ולולב דמתוך שהוא בהול קרוב לבא לידי שכחה וכו' (האריך בדין גזרה דרבה הנ"ל ובמה שהקשה הגאון טורי אבן דלבית שמאי דלית להו מתוך וגם ביום טוב אסור להוציא לצורך מצוה היה לנו לגזור שמא יעבירנו גם כשחל בחול וכו' עי"ש) הרי שכתב הרב הנ"ל דבמקום שהחששא קרובה גזרו גזרה לגזרה וכן ראיתי בשו"ת הרי בשמים תניינא סוף סי' ל"ג שכתב הגאון בשם השיטה מקובצת לביצה ד' ח"י גבי טבילת כלים כיון שצריך להם כל יום ויום לרגל ומצוה עליו לטהרן בהול עליהם וגזור אף על פי שהוא גזרה לגזרה וכתב לי ידידי הגאון אבד"ק ליאדי מח"ס כרם חמד יצ"ו דיש ראיה לזה מהא דאמר רב ביבי בשבת ד' קמ"ט ע"א גזרה שמא ימחוק ולכאורה הא הוי גזרה לגזרה דאף אם ימחוק הוי רק איסורא דרבנן כיון דאינו על מנת לכתוב וכמפורש ברש"י עי"ש אמנם לפי דברי כת"ר הי"ו אתי שפיר דהכא החששא קרובה היא שימחוק לכן גזרינן שפיר גזרה לגזרה עכ"ד יצ"ו:

'''והא''' דגזרה לגזרה לא גזרינן כתבתי במכתב לחזקיהו בחידושי לפסחים ד' ג"ן ע"א דדוקא בית דין הוא דאין גוזרים על הציבור גזרה לגזרה אבל הציבור בעצמם רשאים להחמיר על עצמם ולאסור עליהם דבר משום גזרה לגזרה ובזה יישבתי מה שהקשה הרב מלאכת שלמה קמחי על מה שכתב רש"י בפסחים ד' ג"ן אמתניתין דמקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה שהחמירו על עצמם דילמא אתי למכור גסה וכן כתב רבינו עובדיא שם והרי איסור מכירת גסה הוא משום גזרה ואם כן הוי גזרה לגזרה ולפי האמור אתי שפיר כמובן עתה ראיתי שקושיא זו של כת הקודמים היא רבינו השפתי כהן ביורה דעה סי' קנ"א סק"ד ואשר כתבתי אני הדל ליישב בפשיטות כנז"ל איברא שכעת ראיתי להגאון מוהר"י בלאגזער יצ"ו בספרו פרי יצחק (שנדפס בשנת תרמ"א והוא כשש עשרה שנה אחר שנדפס מכתב לחזקיהו) בסוף סי' כ"ד שהוא בר מזלי שגם הוא כתב ליישב קושית השפתי כהן הנ"ל דהכא לאו דינא הוא אלא מנהג שנהגו להחמיר ומה שייך להקשות דהוי גזרה לגזרה דמה בכך אם החמירו באיזהו מקומן אף בגזרה לגזרה אך כעת קשה בעיני להחליט כלל זה אחרי שרבינו השפתי כהן לא ניחא ליה בזה ומה גם דבספר מלאכת שלמה הביא דברי הגאון מוהר"ש אלגאזי בספר לחם סתרים בחידושיו לעבודה זרה ד' ט"ו שבאר מה שכתבו שם התוספות בד"ה מקום שנהגו שלא למכור משום חשש רביעה שכונתם שלא נטעה לפרש דהוא משום גזרה דקה אטו גסה דאי הכי הוי גזרה לגזרה וכו' עי"ש. גם למרן מוהרד"ף בספר שושנים לדוד בפסחים שם קשיתיה הא דהוי גזרה לגזרה ומדלא אסקו אדעתייהו לחלק בין גזרת בית דין לחומרת המקום מעצמם מוכח דסברי דכיון דהא דלא גזרינן גזרה לגזרה הוא משום דכתב רחמנא ושמרתם את משמרתי ודרשינן ולא משמרת למשמרת גם בני אדם מעצמם בלא גזרת בית דין אינם רשאים להחמיר ולאסור עליהם משום גזרה לגזרה:

'''וראיתי''' כלל חדש בספר כרם חמד לידידי הגאון אבד"ק ליאדי יצ"ו בח"א בחידושיו למסכת ביצה ד' ד' ע"ב בשם הרב מוהר"י אבוהב דכשהאיסור דרבנן הוא איסור מצד עצמו ולא משום משמרת לתורה גזרינן גזרה לגזרה והוא כלל גדול ליישב בו כמה עניינים וכתב הרב יצ"ו שנעלם זה מהרב נחל איתן בפרק חמישי מהלכות יום טוב הלכה ו' ושנדחה בזה מה שכתב בספר באר אברהם במסכת שבת ד' ס' וכן נעלם מהרב חמדת שלמה חלק א"ח סי' ל"א ומהרב פרי מגדים ביורה דעה סי' צ"ח במשבצות סק"ב בד"ה והנה גם בכרם חמד ח"ג ד' י"א ע"ד בהלכות חנוכה כתב ליישב בכלל זה מה שהקשה הגאון מוהרש"ק בספר החיים על דברי מרן המגן אברהם בסי' תרע"ז ס"ק י"א היכי חיישינן לתקלה בדרבנן והא הוי גזרה לגזרה עי"ש:

'''ובמה''' שכתבתי בנדפס [[שדי חמד/כללים/ג/ו|אות ו']] אם בדבר שעיקרו מן התורה גזרינן גלג"ז עי"ש בד' ע"ח ע"א הנה בשדי חמד במערכת הכ"ף אות ק"מ סק"א (בד"ה גם הרב) כתבתי דיש להוכיח דגם בדבר שעיקרו מן התורה לא גזרינן גזלג"ז מדאמר רב יוסף בחולין ד' ק"ד ע"א גבי בשר עוף בהעלאה על השלחן וכו' עפ"י שיטת הקדמונים ובשר עוף בחלב חשיב עיקרו מן התורה ועיין עוד בקונטריס זה (פאת השדי) במערכת האל"ף אות קכ"ד ס"ק א' (בד"ה וראיתי עוד):

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>