עריכת הדף "שדי חמד - פאת השדה/כללים/ב/נב" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|{{גופן|5|דרוגולין|'''סימן נב'''}}}}

'''ביטול חמץ''' דאמרינן בש"ס מבטלו בלבו ודיו כתבתי בנדפס ב[[שדי חמד/כללים/ב/צח|אות צ"ח]] שנחלקו הקדמונים אם הוא בלב ממש או לאו דוקא אלא צריך להוציא בשפתיו אלא שאין צריך להשמיע לאזנו כההיא דתניא לא יברך אדם ברכת המזון בלבו ובעובדא דמסכת כלה דאמר ר' עקיבא על ההוא דגילה ראשו שהוא ממזר ובר הנדה וחקר ר' עקיבא מאמו והיה נשבע לה ומבטל בלבו כתב הריטב"א דלפי שלא השמיע לאזנו קרי ליה בלבו עיי"ש עתה ראיתי להגאון כתב סופר יו"ד סי' ק"ד דשקיל וטרי בזה והביא (בד"ה וכן יש לפרש) דברי הרמב"ן והר"ן והריטב"א בקידושין עובדא דרבי עקיבא שהיה מבטל בלחש וכו' ושהביא דמיון דקרו בלבו למה שלא השמיע לאזניו מדתניא לא יברך ברכת המזון בלבו וכו' וכתב הגאון כתב סופר דיש לחלק דכל שמדבר בעדו כמו מברך ברכת המזון לעצמו כל שלא השמיע לאזניו ואפילו הוא עצמו לא שמע היינו שמברך בלבו היינו גם הוא אינו יודע מה שאמר רק לבו יודע שכיוון להוציא משפתיו דברים אלו ולשון קולמוס הלב אבל מי שמדבר עם חבירו משמיע לאזניו ואומר בלחש כדי שלא ישמע חברו דברים שדבר מיקרי שמדבר ומבטל בלבו נגד חבירו שאין שומע רק הוא טמון בלבו ולא לזולתו ושייך לשון זה גם במשמיע לאזניו ולא היה צריך הרמב"ן בקידושין לומר דרבי עקיבא לא השמיע לאזניו אלא שלא השמיעה לה והיינו שבטל בלבו אלא דזה קשה לצמצם שישמיע לאזניו והיא לא תשמע ואולי תרגיש ולכן כתבו שגם לאזניו לא השמיע והאריך בענין זה בכמה דינים אם כשאומר בלחש ואינו משמיע לאזניו מיקרי אמירה בלב עי"ש דב"ק:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>