עריכת הדף "שדי חמד - פאת השדה/כללים/ב/ו" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|{{גופן|5|דרוגולין|'''סימן ו'''}}}}

'''בדיקת הריאה''' כתבתי בנדפס [[שדי חמד/כללים/ב/קיט|מערכה זו אות קי"ט]] דלדעת הרמב"ן והרשב"א והר"ן היא מדרבנן עי"ש ונשמט משם שכן דעת הריב"ש ופסק כן הרמ"א בח"מ סי' רל"ו ס"ג ובמה שהקשיתי בנדפס שם על מה שכתב מוהרי"ו דטעם שאין מברכין על בדיקת הריאה הוא דחיישינן שמא ימצא טריפה ותהיה ברכתו לבטלה דמאי שנא מבדיקת חמץ וכו' השיב על זה ידידי הגאון מוהר"ר מרדכי אליהו ראבינאוויץ אבד"ק וואשילקאווא יצ"ו וז"ל במערכת ב' אות קי"ט הביא מר מ"ש מוהרי"ו על מה שאין מברכים על הבדיקה משום דחיישינן שמא ימצא טריפה ויעשה ברכה לבטלה וע"ז הקשה דמאי שנא מבדיקת חמץ דמברכין אף אם לא ימצא חמץ אינו מבער כלל דהוא בירך לקיים מצות בדיקה והרי קיים מצות בדיקה אף שמברך על ביעור חמץ וכו' ואינו מובן קושייתו הנה בבדיקת חמץ חייבו חז"ל לבדוק כדי שלא יעבור בב"י או כדי שלא יבא לאוכלו וכשבדק בין אם ימצא חמץ או לא ימצא קיים מצות חז"ל ורק שתקנו לברך על ביעור חמץ דהבדיקה הוא ג"כ תחלת ביעור כמ"ש המג"א (רסי' תל"ב) וביעור כולל ג"כ ענין הבדיקה שנצטוה לבדוק ולבער משא"כ בבדיקת הריאה אם תמצא כשרה שפיר קא מברך שקיים תקנת חז"ל שלא לאכול בלי בדיקה תחלה אבל אם תמצא טריפה ל"ש בזה קיום מצות חז"ל שתיקנו שלא לאכול בלא בדיקה כי אם מה שנמנע עי"ז ולא נכשל באיסור ועל מניעה מאיסור אין מברכין וכמו דל"ש לברך על בדיקת פירות מתולעים וכיו"ב ואין הכי נמי בבדיקת חמץ אם בודק חדרו אדעתא שאם ימצאנו נקי ובדוק מחמץ ידור בתוכו בפסח ואם לאו לא ידור בתוכו ויסגירנו על מסגר וימכרנו כמו החדרים שמחזיקים בו חמץ בפסח שנוהגים למוכרם בעת מכירת חמץ וכן כששוכר לו בית ומתנה שיבדקנו ואם לא ימצא בתוכו שום חמץ ישכרנו אבל אם ימצא בו חמץ תתבטל השכירות גם בכה"ג נר' פשוט דאינו מברך על הבדיקה דנהי שאם לא ימצא בתוכו חמץ קיים תקחז"ל במצות בדיקה אבל אה ימצא בו חמץ והוא פורש מבית זה לגמרי ואינו דר בתוכו בכה"ג לא קיים תקחז"ל רק שנפרש מאיסורא ובכה"ג ל"ש לברך והארכתי במ"א עכ"ד יצ"ו:

'''וידידי''' הרה"ג מו"ה יוסף ארי' פרעגער מבריסק מח"ס [[מנחת יוסף]] יצ"ו כתב לי וז"ל באות קי"ט העמיק הרחיב בבדיקת הריאה אי דרבנן וכבר הסכימו כה"פ כן אך בדבר תמיהתם על הרב פר"ת אחרי המחי"ר ממוי"ר י"ל דבסעיף ב' הא מיירי בנאבדה בל"ב כלל וע"ז חשש לסברות היש מחמירין מלתא דאוריתא (לשי' הפר"ת) ומ"מ בהפ"מ גם בזה התיר אך בסעיף י"ז דשם רק חשש שמא הכניס ידו בזה תפש לעיקר כדעת הרשב"א דהוא דרבנן וא"ח לזה וכמ"ש בהקדמתו לס' תו"ח בטעם שמתירין בהפ"מ דהעיקר כדברי המתירין וע"כ הותר בס"ב בהפ"מ כשיטתו במה שכתב מדברי ס' שער המים ישנו אצלי ושם הקשה ע"ד הכנה"ג שכ' דעיקר הבדיקה היא עשה ומביא בשם אביו הרב שהקשה עוד דהרמב"ם בהקדמתו לח"ר מנה אותה במ"ע ושהראב"ד מודה לו אלא דפליג עלי' דהוי לאו הבא מכלל עשה ומהתימא מ"ש מני"ר דהראב"ד לא השיג עליו כלום דמבואר כן שם) אך דבריו תמוהים ונכתבו בשגיאה כמ"ש מני"ר בשם המחבר ובחיבורי הגהתי מס' יד דוד מ"ש מס' הפרדס דלאוין אין מברכין עליהם מפני שאין להם זמן וכתבתי ע"ז דניחא מטבילת נדה דג"כ יש לה זמן קבוע ומ"מ צ"ע אי זהו נחשב זמן קבוע כיון שאין שוין בכל הנשים ומ"ש בטעם בדיקת הסכין יעויין בחי' רי"ש סי' י"ח ומ"ש מכנה"ג ב' מהרי"ו ט"ס הוא רק מהגהות מהרי"ו הנקרא עולת יצחק (תלמידו של הט"ז) וכ"כ בלה"פ בשמו וכ"כ ביד דוד שם עכ"ד יצ"ו:

'''ולענין''' בדיקה בבהמת קדשים כתב לי ידידי הרב המאוה"ג יצחק מאיר הלוי יצ"ו מעיר צענסטחאוו וז"ל עוד ראיתי שהביא בשם קובץ שמעתתי דרבנן קונטרס ג' דבהמות קדשים צריכין בדיקה ואף על גב דבדיקת הריאה דרבנן ואני המך ראיתי בשו"ת הריב"ש סי' קס"ג ששאלו ממנו דבר זה ולבסוף כתב וז"ל ואף על פי שאין זה אלא מדרבנן ואין שבות במקדש זה דוקא בדבר שאסרו חכמים משום גזירה כגון שבות דכהנים זריזין הם אבל במה שאין גזירה אלא משום חשש איסור אם בחולין צריך להחמיר כל שכן במוקדשין עכ"ל ועיין בבינה לעתים בחידושים על הלכות יום טוב שכתב ג"כ כהנ"ל ולפי זה מיושב אצלי רש"י במנחות ד' צ"ו ע"ב שהקשה אמאי אמרינן לא סידור הקנים דוחה את השבת נימא אין שבות במקדש ותירץ משום דמיחזי כבונה ומשום הכי לא דחי שבת וכל הרואה ישתומם מאי נפקא מינה אם אסור מצד שמחזי כבונה או מצד איסור אחר אך לפי זה ניחא דזה גם כן כוונת רש"י דאם אסור מצד מיחזי כבונה לא היה גזירה אלא עצם איסור כמו שאר איסורין דרבנן ואם כן משום הכי אמרינן יש שבות במקדש עכ"ד יצ"ו:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>