עריכת הדף "שדי חמד - פאת השדה/כללים/א/צט" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
צ"ט) '''אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות''' אי אמרינן בעושה עבירה שבא על הנדה או ביוה"כ כתבתי בנדפס באות ל"ב עי"ש וידידי הרה"ג מוהר"ר שמואל אביגדור הלוי יצ"ו השיב וז"ל מה שכתב באות ל"ב איני מבין דב"ק בהשגתו על הרב קהלת יעקב הא כיון דאי כוונתו לקידושין עובר חרגמ"ה ואינו כשר וכיון שאינו כשר ליכא החזקה ובד"ה והנה הקשה תשו' הרדב"ז אהדדי ולעד"ן דהרדב"ז לא התיר רק ביחוד והא דכתב ממ"נ ר"ל דכיון דלא ראינו רק יחוד מהיכ"ת לחוש דיצא מחזקת כשרות ובעל נדה ואי נחוש אולי פרוץ הוא ואינו זהיר בנדה ודאי לא קפיד גם אזנות אבל בבעל אין צריכין להוציאו מחזקתו כדקי"ל דכ"ד מוקמי' אחזקה ואמרינן השתא הוא דאתרע דתקיף לי' יצרו ומאי דמצי לתקן מתקן וכיוון לקידושין אכן לפ"מ שהביא במשל"מ כי הרדב"ז דאף בבעל א"ח לקידושין הדרא הקושיא וי"ל בדוחק דהא דאמרי' אין אד עושה בעילתו בע"ז מבואר הטעם משום דרוצה שיהי' כקדם הלכך בזונה דאין לו היתר בה לעולם אמרי' דיצרו תקפו לה ורוצה שתהי' אשתו כקדם אבל נדה דיש לה היתר וגם בהיותה אשתו הי' פרוש ממנה וא"כ מדבעלה בנדתה מוכח דפרוץ הוא ול"ל החזקה עכ"ד יצ"ו. אמר המחבר דבריו באו בקיצור ואין לי פנאי להעמיק בדב"ק והמעיין יכריע ועיין במה שהבאתי בזה בקונטריס ההערות סי' קכ"ז אות א' ובסימן נו"ן ובזכרונותיו הגאון חקרי לב שבסוף ספר ישרי לב בדף צ"ו אות פ"ח ציין בעיקר כללין גטין ד' פ"א אסיפת זקנים לכתובות על דף צ' ע"ח תשב"ץ ח"ג סי' פ"ד הריב"ש סי' ה' ו' הרדב"ז החדשות סי' מ"ח הריק"ש סי' קי"א והרב המגיה יצ"ו ציין משאת משה אבן העזר סי' כ"א מוהריט"ץ סי' רמ"ז יבמות ד' קט"ז גטין בתוס' ד"ה ב"ש מוהר"ם אלשקאר סי' פ"ח חקרי לב אבן העזר דף ז"ן ע"ב שמן המשחה ד' כ"ב ע"ב:

'''ובמכתב''' ידידי הרה"ג מוהר"ר שמחה כהנא אבד"ק לוקישאווקא יצ"ו כתב לי בענין זה וז"ל באות ל"ב אין אדם עושה בעילתו וכו' אי אמרינן גם היכא שעובר בזה איסור דרבנן עיין שושנת העמקים כלל י"ב בחלק הד' {{ממ|בד"ה ובהא דאמרו}} שהביא ראיה דגם אם יש איסור אמרינן אין אדם עושה וכו' מחולין וז"ל ועיין חולין דף ד' ע"ב ברש"י ותוספות בד"ה מותר משמע ודאי לכאורה דחמץ לאחר פסח מ"ה אסור לא שייך היתרא ד"ת אף על פי שעביד איסור דרבנן ולר' שמעון אף שאינו רק דרבנן מכל מקום להרויח פורתא עושה כל שכן בכאן שמרויח לאו א' זנות קדשה ואי חזקה דאין בעילת זנות דרוב ישראל כשרים וזה אינו מהרוב הוא הדין חמצן של עוברי עבירה נמי הכין הוא ואפילו הכי מה שיכול להרויח עושה וצ"ע עכ"ל יצ"ו ועיין במה שהבאתי בקונט' ההערות סי' קכ"ז אות א' {{ממ|בד"ה בסוף}} ובסי' קי"ח אות ??:

'''ועל''' מה שהבאתי בנדפס באות ל' מחלוקת הפוסקים אם נאמר דין זה גם באשה או דוקא באיש אמרינן דאינו עושה בעילתו בעילת זנות כתב לי רב אחד יצ"ו וז"ל בפ"ת סי' קמ"ט ס"ק ב' הביא בשם לקה"ק דחזקה זו שייך ג"כ באשה ומסיים אבל בס' לקה"ק חזר בו והוכיח מדברי הרדב"ז דדוקא באיש ולא באשה יע"ש ובס' יד מלאכי בכללי הדינים סי' גר"ן כתב בשם לה"ק שהחליט הדבר דדוקא באיש ונ"ל הטעם בזה עפ"מ דאיתא במרדכי ריש כ"ב דכתובות א' קמ"ז מעשה באשה אחת שהלכה בדרך עם שני יהודים וכו' והתירוה לבעל משום מיגו וכו' ור"ש אסרה וכו' וראבי"ה התירה דמשום יחוד לא הפסידה מיגו שלה דאטו כולהו נשי דינא גמירי כדאיתא בפ"ק דקידושין וכו' וא"כ א דמש"ה לא אמרינן אאעבב"ז גבי אשה דלאו דינא גמירי ועוד י"ל סברא דלא אצל אשה דהנו"ב כתב הובא דבריו בפ"ת ס' ל"ח ס"ק ח"י דהא דאמרינן אאעבב"ז דוקא היכא שאין לו הפסד כי הכא דלא בעי לתת לה כתובה וכו' אבל היכא דיש לו הפסד וכו' לא אמרינן וכו' וא"כ באשה שיש לה הפסד שנאסרת על הכל לא אמרינן אצלה אאעבב"ז עכ"ד יצ"ו. ויש לפקפק קצת דאטו כולי עלמא נמי מי גמירי דינא ואפילו הכי אמרינן בכל אדם דאין עושה בעילתו בע"ז דלא פלוג רבנן באיש בין יודע לשאינו יודע ואם כן הוא הדין לאשה וכשנודע להרב הנ"ל מה שכתבתי שיש לפקפק בזה כנז"ל השיב על זה וז"ל ולדעתי אין לפקפק דמדוע התיר ראבי"ה מטעם הנ"ל דאטו נשי וכו' והביא ראי' מקידושין א"ו דיש לחלק בין איש לאשה שהוא מחויב לידע אבל אשה פטורה ללמוד ולא ידעה והמעיין יבחר ואין להאריך. והשגתי עתה ספר עבודת השם {{ממ|לרב גדול משאלוניקי}} וראיתי באבן העזר סי' מ"ב ד' קצ"ו ע"ד {{ממ|בד"ה הגם הלום}} שהביא דברי הרב חקרי לב דלא נאמרה חזקה זו באשה ותמה עליו שלא זכר דברי הרבנים שכתבו דלא שנא איש ולא שנא אשה בדין זה וכמו שהבאתי בנדפס עי"ש:

'''ואם''' הבעל דבר אומר שנתכוון לזנות אי מהימן או לא כתבתי בשדי חמד ב[[שדי חמד/כללים/ח/קה|מערכת החי"ת כלל ק"ה]] ועיין במה שהבאתי בקונטריס הערות לכללים סי' ע' אות כ"ב:

'''עוד''' שלח לי ידידי הרב הנ"ל יצ"ו איזה הערות השייכות לספרי בחלק הכללים מערכת האל"ף ונכון להעתיק דבריו בזא"ז עפ"י האותות ואלו הן:

'''א. על''' מה שכתבתי באות רס"ח בענין איסורא אי גריר בתר ממונא כתב וז"ל שם באות סר"ח כתב וז"ל קשה וכו' מוהריט"א וכו' דבדבר דאיכא ממון ואיסור איסורא בתר ממונא וכו' נראה בהיפך וכו' ואני כבר הארכתי בזה באיזה תשובות אשר השבתי ע"ד בכור וכתבתי שיש להעיר מכתובות ט"ל בתוספ' ד"ה על הכותית ובש"ך סוף הל' ריבית ומה שכתב הר"ת בחולין י"א ובזבחים ובסנהדרין דכיון דממ"נ הוא נהרג וכו' וכבר ידוע קושית העולם אמאי בת כהן בשריפה ודלמא לאו אבי' וכו' ולשיטת הפלאה ניחא וא"כ ר"ת ג"כ ס"ל סברת הפלאה והארכתי בזה אך באתי לתרץ המוהריט"א מהתוספ' הנ"ל דמוהריט"א איירי דהממון בא מקודם שמכר הבהמה בכסף לבד וא"כ בא הממון מקודם ואח"כ שילדה בא האיסור ולכך כתב הריט"א דהאיסור גריר בתר ממון דהממון בא מקודם ומה דאיירי התוספ' בשיטת הפלאה הלא מעיקרא בא האיסור כמו לענין אביו תיכף כשנולדה בא האיסור דמכה אביו ואח"כ בא הממון כמו לענין קדושין ובזה י"ל דהממון בתר איסור גריר והגם שיש להעיר בזה החילוק וי"ל {{ממ|ונ"ל}} אך כתבתי בקצרה להעיר עכ"ד יצ"ו:

'''ב. על''' מה שכתבתי באות ש"ח בענין אין גז"ש למחצה כתב וז"ל שם באות ש"ח אין גז"ש למחצה וכן היקש ובמ"ע ד' אות ט"ס דון מינה אעתיק מה שכתבתי בזה לרב אחד זה זמן כביר וזהו ע"ד הרמב"ם שכתב בפ"א מהל' פרה אדומה הלכה ז' וז"ל יתירה פרה על הקדשים שהעבודה פוסלת בה וכו' מה עול האמור בעגלה עשה שאר עבודות כעול וכו' וקשה דאיתא בסוטה מ"ו גופא אמר רב יהודא א"ר הניח עליה וכו' פסולה ובעגלה עד שתמשיך מתיבי עול אין לי אלא עול שאר עבודות וכו' הרי בהדיא מאן דיליף בגז"ש ס"ל ממקום שבאת מה להלן עד שתמשיך אף כאן עד שתמשיך ומאן דיליף לה מגופה דפרה ס"ל בעלי' בעלמא מיפסלא והיינו דרב יהודא אמ"ר והרמב"ם ז"ל כתב כמאן דיליף בגז"ש כמ"ש יתירה פרה וכו' מה עול וכו' ואפ"ה פסק גבי פרה כמאן דיליף לה מגופה דפרה שכתב נתן טליתו עליו הניח עלי' כסות וכו' בקיצור הדברים דכיון שהביא גז"ש עול עול הי' לו לפסוק כמו בעגע"ר דהיינו עד שתמשך ולא בהעלאה לבד ועיקר סברת הקושיא דמאן דיליף בג"ש ס"ל ממקום שבאתה מה להלן עד שתמשך אף כאן עד שתמשך ובאמת לפי דעתי לא ברירא לומר כן רק זאת מחלקה בגמרא ואבאר כונתי ותחלה אני אומר כי מאי דקאמר הגמרא וממקום שבאתה וכו' זה אינו מהברייתא כי בברייתא לא קאמר ממקום שבאתה כי זה לא פסיקא להגמרא לומר דכיון שאנו לומדין שאר עבודות מעגלה ערופה צריכים אנו לומר לה מה שם וכו' וא"ת מדוע לא קאמר הגמרא הכי הרי באמת יש להגמרא תירוץ אחר כי רב תנא ופליג אך הגמרא רצה למצוא תירוץ אחר ועיין שבת מ"ג ע"א בתוספ' ד"ה כופה עליה את וכו' אך באמת מדוע הרמב"ם לא קאמר כהגמרא רק הוא סמך עצמו על הברייתא {{ממ|הברמתא}} כי ברייתא לא קאמר הגמרא וממקום שבאתה רק המקשן קאמר זאת ומשמע דהברייתא לא ס"ל הכי ואם נפשך לומר מדוע לס"ל הברייתא יש לומר דבר מחודדי כי הלא זאת ידוע המחלוקת בש"ס דון מינה ומינה דון מינה ואוקי באתרא ואם נאמר הכי אזלא הקושיא מכל וכל כי נראה אם נאמר דון מינה ומינה צריכים אנו לומר מה בעגלה ערופה פוסלת שארי עבדות כמו כן בפרה ומינה מה בע"ה עד שתמשיך ואם נאמר דון מינה ואוקי באתרה צריכים אנו לאמר דון מינה מה בע"ה פוסלת שארי עבודות כמו כן בפרה ואוקי באתרה מה עול בהעלאה בעלמא אף שארי עבודות בהעלאה בעלמא והראב"ם אזיל לשיטתו דסבירא לי' דון מינה ואוקי באתרה עיין חולין ק"כ ע"ב ויש להעיר ובתשובה הארכתי) והוא בשבועות ע"א בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד מפי עצמו ומפי אחרים אין חייבים עד שיכפרו בב"ד דברי ר"מ וחכ"א וכו' וקאמר הגמרא ל"א ע"א בפני ב"ד וכו' במאי קמפליגי וכו' בדון מינה ומינה וכו' ורבנן סברי דון מינה וא"ב והרמב"ם פסק בפ"ט מהל' שבועות כרבנן הרי הרמב"ם ס"ל ד"מ וא"ב וא"כ ה"נ הרמב"ם ס"ל דון מעגה"ע לענין שאר עבודות ואוקי באתרה מה עול בהעלאה בעלמא וכו' ואזיל הרמב"ם ז"ל לשיטתו והגמרא דקאמר וממקום שבאתה מה להלן וכו' אזיל בשיטת דון מינה ומינה:

'''ועוד''' נראה לי לאמר דהנה הרמב"ם פסק בפ"ד מה' עבדים ה"ג וז"ל אמה העברי' נקנית וכו' ואינה נקנית בפרוטה מפני שצריך לקנותה בדמים שראוין לגרעון כדי שתגרע פדיונה ותצא והקשו האחרונים ובראשם הכ"מ והל"מ והמ"ל דמנין שעבד עברי נקנה בכסף רק מדכתב והפדה והוקש עברי לעברי' ומהאי ילפינן נמי גרעון כסף וכיון שכן הי' לנו לאמר דגם בעבד עברי הנמכר לישראל לא יקנה בפרוטה כמו אמה דהלא אין היקש למחצה וכולם נשארו בצ"ע ונ"ל לאמר דאיתא בקדושין י"א ע"ב אמר ר"ל טעמא דב"ש כדחזקי' אמר קרא והפדה וכו' אלא מפרוטה מי מגרעא ואזלה וקשה בשלמא על ר"ל לא קשה מצד חצי שיעור כי הלא אסור לגזול ולעשוק כ"ש מד"ת וא"כ נשאר חצי פרוטה אצל האדון שיש לו שעבוד עלי' ואי' עבדי' לאיסורא כי הלא ס"ל ביומא ע"ג ע"ב חצי שיעור מה"ת מותר אבל הרמב"ם פסק כר"י דחצ"ש אסור מן התורה וא"כ הקושיא אצלי יותר גדולה דכולם מקשים רק מדוע לא פסק בעבד עברי כמו באמה עברי' ואני מקשה להיפוך דאצל אמה העברי' תהי' נקנה בפרוטה מאי תאמר שלא יהי' ראוי לגרעון הלא חצ"ש אסור א התורה וכן פסק הרמב"ם בהל' גזילות ובשביתת עשור וכו' ונ"ל דאיתא בבבא קמא ק"ב הגוזל ש"פ יוליכנו וכו' נמצא ממון לא נקרא רק פרוטה אבל פחות מש"פ לא מיקרי ממון רק איסור יש דאסור לגזול ואיתא בקדושין ד' ויצאה חנם אלו ימי בגרות אין כסף אלו ימי נערות א"כ אמה עברי' ע"כ איירי בקטנה וקטנה לאו בת אזהורי מאיסורא והלכך צריכים יותר מפרוטה דאז ממון נקרא אבל פחות מזה לא נקרא ממון רק איסור וקטנה לאו בת אזהורי מאיסורא אבל בעב"ע בין נמכר ע"פ ב"ד ובין נמכר ע"פ עצמו איירי בגדול וגדול צריך לאזהורי מאיסורא והלכך אפי' פחות מש"פ צריך לאזהורי מאיסורא כי אסור לגזול כל שהו מה"ת ועיין בתוספ' קדושין ל"ד ע"א בד"ה גברי בעי חיי דהיכא דאיכא סברא לחלק לא אמרינן אין היקש למחצה והפנ"י בגיטין מ"א בד"ה תוספ' לא תוהו ג"כ כתב הכי דהיכא דיש סברא לחלק ל"א אהל"מ וכאן יש סברא לחלק וא"כ אין קושיא על הרמב"ם מדוע רק פסק באמה עברי' ולא בעב"ע וא"כ לפמ"ש להרמב"ם דהיכא דאיכא סברא לחלק ל"א אין הל"מ אע"ג דכלל גדול לנו אין היקש למחצה אעפ"כ סברא לחלק מכריע את הכלל אין היקש למחצה וא"כ בנ"ד ג"כ דאע"ג דילפינן פרה מעגלה צריכים א למילף לכל דבר דהיינו שצריך המשכה כמו בעגלה ערופה אבל יש סברא לחלק שה דבפרה כתיב אשר לא עלה בעלי' לחודא ובעגלה כתיב אשר לא משכה ודוקא במשיכה ועיין רש"י מ"ו דסוטה ד"ה אלמא אמר ר"י ובד"ה ובעגלה עד שתמשך עכ"ד יצ"ו:

'''ג) ועל''' מה שכתבתי באות שפ"ז בענין אפשר לצמצם כתב לי הרב הנ"ל יצ"ו וז"ל באות שס"ז אפשר לצמצם אני כתבתי בזה בתשובה אחת ועתה עלה בדעתי לאמר דאימתי אמרינן א"א לצמצם רק בשני דברים מחולקים כגון שיצאו ב' ראשים או מחצה על מחצה כרוב שאנו דנים אם המחצה הזה כמו החצי' השני אבל בדבר א' שיש לפנינו בודאי יכול לצמצם אם יש השיעור הנצרך לזה כגון אכל חלב כזית בשוגג מביא קרבן ולית לן למיחש דלמא לא הי' כזית דאאל"צ רק אמרינן אפשר לצמצם והי' כזית ולא יהי' חולין בעזרה וא"ל דהוה ס"ס דלמא הוי יותר מכזית ודלמא כזית מצומצם ועיין בתוספ' סוכה ט"ו ד"ה פרוץ חדא דהס"ס משם אחד אם יש כזית או לא ועוד דהאיך יהי' כשאוכל כביצה טמא ונכנס למקדש ויש חשש דילמא הי' פחות מכזית דאאל"צ וכאן לא שייך ס"ס דיש לו חזקת טהור ולא מהני ס"ס במקום חזקה וא"כ בטל הקרבנות ויהי' חולין בעזרה א"ו דבזה אמרינן אפשר לצמצם ואפשר י"ל דהתורה מחייבה על אופן כזה וכהפוסקים דספק דאורייתא מה"ת לחומרא וכמו שהתורה אמרה להביא אשם תלוי ודלמא הוי חולין בעזרה א"ו דאמרינן דהתורה חייבה על אופן כזה אך י"ל דהתם בעינן חתיכה מב' חתיכות דאתחזק איסורא ואז הרמב"ם ג"כ מודה ועיין בחולין יו"ד ע"ב בתוספ' ד"ה אלא ובזה שכתבתי יהי' נדחו דברי הזרע יעקב שכתב בח' או"ח סי' ב' שמעודו לא בירך על תפילין לפי שצריכין להיות מרובעין ואאל"צ דבזה אפשר לצמצם אך אפשר יש לומר דהוי כמו מחצה על מחצה דהתם הספק אם המחצה הזה כמו השני וכ"כ הכא יש ספק אם התפילין של ראש כמו השל יד עכ"ד יצ"ו. ועיין בעיקר כללין בקונטרי' אור צדיקים שבס' פעלים לתורה לידידי הרב הג' אברהם מתתי' חלפון יצ"ו מה שכתב שם ידידי הגאון מוהר"ר שלמה פריידעש יצ"ו בדף ב' ע"ב אות יו"ד והרב המחבר יצ"ו בדף ד' ע"ב אות יו"ד ובקובץ כנסת חכמי ישראל בסי' כ"ח דף כ"ח ע"ב אות ד':

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>