עריכת הדף "שדי חמד/כללים/ל/קמא/א" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
א) '''במערכת''' ארבעה מינים {{ממ|[[שדי חמד/ארבעה מינים/ג#כ|סימן ג' אות כ']]}} בדין נטילת לולב שמצותו ביום הבאתי חקירה אחת באם נטל הלולב ומיניו בלילה ובעודו בידו עלה שחר, אם יצא באחיזה זו או צריך להניחן מידו ולחזור וליטלן. עיין שם.

ועל זה כתב לי גאון עוזינו הגאון נצי"ב מל"ך אבד"ק וואלאזין במכתבו מיום ב' לסדר ויגש אליו יהודה שנת תרב"ן לפ"ק, וז"ל:

:ירום ונשא וגבה מאד כבוד ידיד ה' רחימא דנפשאי וכו' כקש"ת מ' '''חיים חזקיהו מדיני''' שליט"א ה' ישמרהו ויחייהו ואושר בקרב ישראל.
:הגיעני ספריו שני חלקים שדי חמד, אברכה את ה' אשר זיכה את קדושת מעכ"ת להוציא לאור ספר רחב ידים כזה והוא ברחמיו יעיר לב ואוזן מישרים לעזרהו לדפוס כל אשר ברוח עמו.
:בשומי עיני בספרו חלק אסיפת דינים ראיתי במערכת ארבע מינים {{ממ|[[שדי חמד/ארבעה מינים/ג|סימן ג']]}} חקירה וכו'. אמרתי להודיע לקדושת כתר"ה כי חקירה זו באה לידינו פה בישיבה הקדושה ואמרתי שיש להוכיח דאחיזה בכח ידו היא מקרי לקיחה כדכתיב {{ממ|ב[[תנ"ך/שמות/כט#|ספר שמות כ"ט]]}} ולקחת את שמן המשחה ויצקת על ראשו ומשחת אותו, למאן דאמר משיחה עדיפא למאי כתיב תחלה יציקה, ולא עוד אלא בהוריות {{ממ|[[בבלי/הוריות/יב/א|דף י"ב]]}} מקשה הגמרא על מאן דאמר משיחה עדיפא וקודמת, ממקרא ויצק שמן המשחה ומשח אותו {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/ח#|ויקרא ח]]}} ואמאי לא מקשה ממקרא דספר שמות דקדים. אלא נראה דבספר שמות דכתיב ולקחת משום הכי כתב וימשח באחרונה לאשמועינן דהלקיחה לצורך משיחה דקדים ואם כן בשעת יציקה כבר היה שמן אחוז ביד משה, מכל מקום מקרי לקיחה משום שלקח תחילה לצורך משיחה והרי הוא אוחז בידו. ומזה למדנו דאף על גב שנטל הלולב בלילה לא (כנראה צריך להיות '''או''') אחר תקע לידו הלולב והרי אוחז בו בכח ידו זה מקרי לקיחה.
:הנני ידידו מוקירו ומכבדו באהבה תמה. '''נפתלי צבי יהודה ברלין'''.

'''אמר''' המחבר: לפום ריהטא נראה שיש להשיב על זה דאם כן גבי תפילין דכתיב וקשרתם וכו' נימא נמי דאם קשר בלילה ועודן עליו עלה השחר, כיון שהכניסן לצורך קיום המצוה והרי עודן עליו, הוה ליה כאילו קשרם והניחן בשעת הכשר המצוה. ואילו אנן חתנן בברייתא בפרק הקומץ רבה {{ממ|[[בבלי/מנחות/לו/א|דף ל"ו ע"א]]}} היה משכים לצאת לדרך ומתירא שמא יאבדו מניחן וכשיגיע זמנם ימשמש בהם ויברך עליהם. וכתב רש"י ממשמש בהם דהוי כאילו מניחם. אלמא דבעינן הנחה בשעת חובת המצוה, אלא שהמישמוש עולה יפה במקום הנחה. הא לאו הכי, לא מהני מה שהניחן קודם הזמן ולא אמרינן כיון שמחזיק בהן בשעת חובת המצוה חשיב כאילו הניחם עכשיו, ודוחק לחלק ביניהם.

ואולי יש לומר דמה שצריך מישמוש הוא משום הברכה שהמשכים לדרך לא בירך בתחילה וכשעלה השחר שבא לברך צריך למשמש כדי שיהא נחשב כמברך עובר לעשייתן, אבל משום קיום מצות וקשרתם מקיים הוא גם בלא המישמוש כיון שכשעלה השחר עודן עליו. ולכן גבי לולב שנטל ובירך בעוד לילה שחשב שהוא יום ואדהכי עלה השחר ועודן בידו מהני כאילו לקחם עכשיו. כן נראה לומר לפום ריהטא. וצריך להתיישב בדברי המפרשים בסוגיא הנ"ל, ובדברי הפוסקים באורח חיים {{ממ|[[שולחן ערוך/אורח חיים/ל|סימן ל]]}} ואני לא באתי אלא להעיר אזן, תן לחכם ויחכם.

ומקרוב נדפס ארחות חיים לידידי הגאבד"ק סאפינקא יצ"ו וראיתי ב{{מונחון|סי"ש|סוד ישרים}} {{ממ|[[ארחות חיים (ספינקא)/אורח חיים/תרנב|סימן תרנ"ב]]}} שכתב שבשו"ת מחנה חיים {{ממ|[[מחנה חיים/ג/נא|ח"ג סי' נ"א]]}} צדד במי שנטל בידו ארבעה מינים בעוד לילה ואחר שהאיר היום רוצה לצאת ידי חובת המצוה, אי יוצא, מטעם שהלקיחה היתה בלילה. (ואין בידי ספר הנ"ל). שוב הביא מה שכתב בשו"ת דברי מרדכי שהבאתי בשדי חמד (ונשמט מהדפוס להזכיר בזה את השדי חמד כדרכו בקודש) עיין שם.

וצריך לעיין בספר ביכורי יעקב {{ממ|[[ביכורי יעקב/אורח חיים/תרנג#סוף|סוף סי' תרנ"ג]]}} שראיתי בספר רוח חיים {{ממ|[[רוח חיים/אורח חייים/תרנג|שם]]}} שכתב מי שלקח לולב קודם עמוד השחר והיה בידו עד הנץ החמה ושוב הניחו אם צריך לחזור וליטלו, נסתפק הרב ביכורי יעקב סוף סי' זה והפשיטות הוא לעין כל חוזה דיצא ידי חובתו מדין תפילין וכיוצא וברור. עכ"ד הרב רוח חיים. ומובן שדעתו היא דיצא ידי חובתו<!--כאן יש במקור כפילות שגויה בטעות הדומות והשמטנוה--> ושהרב בכורי יעקב לא ברירא ליה האי דינא. ובספר מועד לכל חי {{ממ|[[מועד לכל חי/כג/קנו|סימן כ"ג סוף אות קנ"ו]]}} ראיתי שכתב בזה הלשון: ועיין בכורי יעקב [[בכורי יעקב/אורח חיים/תרנב|סי' תרנ"ב]] דאם לקחו קודם הנץ החמה אין תריך ךהניחו וללוקחו מחדש. עכ"ל. ואין אצלי ספר זה לראות דברי קדשו.

'''שוב''' מצאתי בספר הבהיר בנין שלמה לאישי כהן גדול הגאון מהרש"ל דומ"ץ ווילנא יצ"ו תוך סימן מ"ח {{ממ|[[בנין שלמה/מח#ואגב|ד"ה ואגב דאיירי]]}} שכתב ששמע מפי {{מונחון|מר אחיו הגאון|רבי בצלאל הכהן מווילנא}} ששמע מפי הגאון מהר"ר ישראל סאלאנטער שאמר דנראה לו דאם אחד נוטל לולב ומיניו קודם עמוד השחר והיה מונח בידו עד אחר הנץ החמה לא יצא ידי חובתו עד שיניח אותם מידו ויחזור ויטול אותם אחר הנץ החמה, דעיקר המצוה היא הנטילה ובעת הנטילה עדיין לא היה זמן החיוב. והגאון המחבר יצ"ו אחר חיפוש בספרים מצא בספר בכורי יעקב {{ממ|[[בכורי יעקב/אורח חיים/תרנב#|סי' תרנ"ב]]}} שעמד בחקירה זו והביא גם כן תורף הראיות של הגאון בכורי יעקב ונשא ונתן בהן וכתב במסקנתו: ולכן דין זה עדיין צריך עיון להלכה:

'''ומה''' שכתב הגאון נצי"ב דבחקירה זו עמדו בישיבה הקדושה וכו', הנה מקרוב נדפס ספרו היקר משיב דבר וראיתי שכתב ב[[משיב דבר/מ#סוף|סוף סימן מ']] ונראין הדברים שזה הוא מה שעמדו בהישיבה הקדושה, עיין מה שהביא בשם מר בריה ידידי הגאון מהר"ח ברלין יצ"ו. ואם ירצה ה' אכתוב תורף דברי קדשו לקמן ב[[אות ע']] בסיעתא דשמיא:

<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}

[[קטגוריה:רבי נפתלי צבי יהודה ברלין]]
[[קטגוריה:שדי חמד: כללים: ל]]
</noinclude>