עריכת הדף "שדי חמד/כללים/כ/צ" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{גופן|5|דרוגולין|'''[{{כתובת מלאה:שדי חמד/כללים/כ/צ|action=edit}} כלל צ])'''}} '''כל מידי דלא מצי עביד וכו'.''' אי מאי דלא מצי עביד הוא מחמת ספק אי אמרינן דלא משוי שליח כגון אשה שהיא ספק מקודשת (שזרק לה קידושין ספק קרוב לה ספק קרוב לו) שצריכה גט מספק ובא ראובן ועשה שליח את שמעון לקדש לו אשה זו אחר שתתגרש מהראשון נסתפק הרב משנה למלך בפרק תשיעי מהלכות אשות דין ו' (בד"ה ולפי"ז) מי אמרינן כיון דאם קדשה הוא עצמו היו תופסים בה קידושין מספק חשיב מצי עביד ומצי משוי שליח או דילמא כיון דלא מצי לקדשה קידושין גמורים חשיב לא מצי עביד ולא מצי משוי שליח וכתב (בד"ה ודע) דתלי בפלוגתא דרש"י ותוס' בפרק י"א דיבמות גבי מאי דתנן כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה וכו' עי"ש והרב אבני מילואים בסי' ל"ה ס"ק י"ד כתב על דבריו דאינו ענין למחלוקת רש"י ותוס' כלל ושאין סברא לומר דמשום דאם קדשה הוא תופסין בה קידושין מספק שיהא חשוב מצי עביד ויהיו קידושי השליח קידושי ודאי וכו' עי"ש דב"ק גם בשו"ת אבן הראשה לידידי הגאון אליהו קלאצקי אבד"ק ברעזי יצ"ו בסי' ז"ך בדף מ"א ע"ב (בד"ה והמל"מ) כתב שדברי הרב משנה למלך בזה מוקשים וכו' עי"ש:

'''והנה''' בעיקרא דהאי דינא דמידי דלא מצי עביד לא מהני ביה שליחות אם הדבר תלוי בהמשלח שיהא הוא יכול לעשות המעשה ההוא עתה דבזה דוקא הוא מה שיכול לעשות שליח או אין הדבר תלוי בהמשלח אלא בהשליח הנה הגאון נודע ביהודה בדרשותיו בספר דורש לציון דרוש י"ג (בדף נ"א ע"ד בד"ה לכן מחמת לחץ) האריך בזה דאף דרבותינו רש"י והתוספות מפרשים כל הסוגיא דנזיר דבמשלח בעינן שיהא מצי עביד השתא וכו' יש לשיטה זו קושיות רבות ולכן פירש דלגבי המשלח לא בעינן מצי למיעבד השתא ודי שיהא בתורת אותו דבר כדאמרינן בקידושין ד' כ"ג דעבד לא מצי לקבל גט ומשוי שליח משום דשייך בתורת גטין וסוגיית הש"ס דנזיר קאי על השליח היכא דמצי למיעבד השתא וכו' אלו תורף דב"ק עי"ש באריכות:

'''והשגתי''' עתה ספר [[ברכת ראש/נזיר|ברכת ראש על מסכת נזיר]] (שנדפס מקרוב שנית) וראיתי שם בדף כ' ע"ב מדפי הספר שהביא תורף דברי הגאון נודע ביהודה בדרוש הנ"ל וכתב על דבריו דמלבד דזה נגד הסברא לתלות בהשליח והא לא בעינן ביה רק שיהא בתורת אותו דבר כדאיתא בקידושין ד' מ"א ע"ב אבל עכו"ם דאיתיה בתרומה דנפשיה וכו' עו"ק מהא דאיתא בבבא קמא אם היה זקן או חולה דלא מצי למיעבד עבודה לא מצי משוי שליח הא על כל פנים איהו בתורת אותו דבר לעבוד לכשיבריא דרוב חולים לחיים וסמיה בידן יותר מהא דכתב הפנ"י בגט הואיל אם מת אביה וכן כהן טמא אינו יכול לעשות שליח הא איהו בתורת אותו דבר לכשיטהר יותר ממה שכתב בקטנה כיון דעתידה להתגדל וכו' ואין לומר משום דמחוסר מעשה הטבילה דהא איהו סבירא ליה מחוסר מעשה כבידו דמי כיעויין שם אלא ודאי דבמשלח תלי אי איהו מצי למיעבד השתא וכפירוש רש"י ותוספות עכ"ל:

'''וכבר''' נשאל על זה בנודע ביהודה מהדורא תניינא בחלק אבן העזר סי' ס"ט ויישב הסוגיא לפי פירושו וז"ל (בסוף ד"ה ומעתה) ומה דקשה לך מה שביארתי לפרש מה שאמרו בנזיר ד' י"ב כי משוי אינש שליח במה דמצי עביד השתא היינו שהשליח מצי עביד השתא אבל המשלח לא בעינן מצי עביד רק שיהא בתורת אותו דבר והקשית מהא דבבא קמא האי זקן או חולה היכי דמי וכו' ואי דלא מצי עביד עבודה שליח היכי משוי אהובי תלמידי סבור אתה שהכונה בזה משום דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח ולדבריך אין כהן שהוא זקן או חולה יכול לשלוח קרבנו ודבר תימה ואטו גרע מישראל שמביא קרבנו לכהן וכהנים שלוחי דרחמנא נינהו כבקדושין ד' כ"ג ע"ב ואמנם הכוונה שם בבבא קמא דכל זכות הקרבנות הוא לאנשי משמר ואמנם לכהן זכתה התורה שיביא בכל עת ויקריב קרבנותיו אף במשמר שאינו שלו אבל שיהיה הברירה ביד כהן למסור קרבנותיו לכהן אחר שאינו מאותו משמר לא מצינו בתורה והיה מהראוי שאנשי משמר ההוא יעכבו עליו שלא יגרע זכותם ויתנו לכהן אחר אלא שאף על פי כן הכהן היכולת בידו למסור קרבנו לכהן אחר שאינו מאותו משמר שהוא אומר לאנשי משמר מה הפסד יש לכם הלא אי בעינא מקריבנא אנא ואין לכם חלק בו ומה הפסד יש לכם במה שאני משוה שליח במקומי אבל כשהוא זקן או חולה ואינו יכול לעבוד עבודה בעצמו ממילא זוכין בו בני המשמר ולא מצי משוי שליח להפקיע זכותם והרי זה דומה למה שכתב הרא"ש בגטין ד' י"א ע"ב גבי תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים דאפילו שויה שליח לא מהני דלא מצי משוי שליח לחוב לאחרים הרי לך שכבר יישב בעצמו הסוגיא דאם היה זקן או חולה והגאון ברכת ראש לא ראה דב"ק בזה אף שלפי הנראה נדפס הנודע ביהודה תניינא יותר משלשים שנה קודם שנדפס ס' ברכת ראש ראשונה ואינו מן התימה אם לא ראה דבריו בזה:

'''אמנם''' בשו"ת אבן הראשה הנ"ל בסי' ז"ך (ד' מ"א ע"ב) הביא דברי הנודע ביהודה הנ"ל וכתב שדבריו קשים במה שהביא מהרא"ש גבי תופס לבעל חוב וכו' דשאני התם שתופס השליח בעד המשלח אבל הכא תופס בעד עצמו דהא השליח הוא שעובד ולדעת השפתי כהן בסי' ק"ה יכול שליח בשכר לתפוס ויש שכתבו הטעם כיון שיש לו שכר על זה מיגו דזכי לנפשיה זכי לאחריני והכא הוא תופס לנפשיה ואין לומר דכיון שאין המשלח זוכה בו לא מצי זכי בעד השליח כיון שחב לאחרים דזה אינו דהא לא מצינו אלא דלא מצי זכי ליה כשחב לאחרים כשאין השליח זוכה בו גם דאם כן אם יתן לו שכר בעד זה שהוא מרשה אותו לעבוד תו יוכל לחוב לאחרים לפי שזוכה גם כן לנפשיה ועל מה שכתב הנודע ביהודה דמי גרע מישראל וכו' השיב דשאני התם דכהנים הם שלוחי דרחמנא מה שאין כן הכהן שאינו באותו משמר שלא זכתה לו התורה ובא רק בכח ותורת שליחות משום הכי כל דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח דבזה לא מהני מאי דהוי בתורת קרבנות כיון, שהכהן שבמשמר אחר אינו שד"ר ובא רק בכח השליחות וכל היכא שכל כחו אינו אלא מצד השליחות לחוד שצריך שיהיה המשלח מצי עביד וכן מוכח מדברי התוספות ביבמות ד' צ"ט ד"ה ואין מוציאין במה שכתבו דשאני הכא אם יבוא אליהו ויאמר שהוא כהן וכו' והיינו דכיון דהוי ספק ואפשר דקמיה שמיא גלי דמצי עביד, ומצי משוי שליח משום הכי אין מוציאין שלהם מידיהם מספק ולדעת הנודע ביהודה דלא מצי משוי שליח להפקיע זכותם אלא במקום שיכול להקריב בעצמו ומשום מה הפסד יש לכם וכו' יקשה הא הכא יש להם הפסד כיון שלא יוכלו להקריב בעצמן ומה בכך דקמי שמיא גלי שראוי לעבוד הא כיון דהשתא אינו ראוי לעבוד הוא מפסיד לכהני המשמר ומוכח דהוי מטעם שליחות וכפשטות הלשון:

'''ושם''' (באבן הראשה) ראיתי בסי' כ"ו בתשובת הגאון אבי הרב המחבר יצ"ו שכתב דסופר שכותב בשכר יש לו דין פועל ושכיר דמהני אף בדבר עבירה ואף בתופס לבעל חוב כשחב לאחרים וגם כששכרו ללקט מציאות בבית הקברות והשוכר כהן מסתברא דמציאתו להשוכר ולכן אף גידם יכול לשכור סופר דבשכיר לא אמרינן כל דלא מצי עביד לא מצי לשכור פועל וכי האי גונא כתב בשו"ת טו"א סי' ל"ה בגט בעל כרחה על ידי שכיר דלא שייך מה שכתב הנודע ביהודה על פי הסוגיא דבבא מציעא ומר בריה הרב המחבר יצ"ו בסי' ז"ך כתב דלכאורה יש להביא ראיה לזה ושוב דחאה ומכל מקום נראה שנוטה דעתו לסברת מר אביו דבפועל ושכיר לא אמרינן כל דלא מצי עביד וכו' עי"ש:

'''ומידי''' דלא מצי עביד השתא משום שהוא מחוסר זמן אי אמרינן דלא מצי עביד שליח עכשיו לכשיגיע הזמן הנה הגאון נודע ביהודה בדגול מרבבה ליו"ד סי' ש"ה על דברי הרמ"א בסעיף יו"ד כתב דאף שיכול לפדות בנו על ידי שליח מכל מקום אינו יכול לעשותו שליח בתוך שלשים יום דמידי דאיהו לא מצי עביד השתא הוא ולא מצי משוי שליח וגאון עזנו מר קשישא יצ"ו בס' עין יצחק בחלק א"ח סי' כ"ח אות א' כתב להוכיח מסוגיא דגטין ד' כ"ט ע"ב בההוא גברא דשדר גיטא ואמר לשליח לא תיתיב לה עד תלתין יומין ואמר רבא מסור מילך קמן דלבתר תלתין יומין משוינן שליח דכיון דלבתר תלתין יומין מצי מגרש שליח שניתן לגירושין הוא אלמא דאף דבגו תלתין יומין לא מצי עביד שליחותו אפילו הכי כיון דלבתר תלתין יומין מצי מגרש מיקרי שליח שניתן לגירושין והוא הדין הכא כיון דאחר שלשים מצי עביד מיקרי מצי עביד אף בתוך שלשים יום משום דמחוסר זמן אינו דומה למחוסר מעשה כמו שכתב המשנה למלך ברביעי מהלכות אישות ויש לדון בזה על פי דברי המשנה למלך בששי מהלכות גירושין הובא בפתחי תשובה ריש סי' קמ"א ויש לפקפק דלא דמי לההיא דגטין דהתם המשלח אי בעי למיגרשה איהו גופיה מצי עביד השתא משום הכי מצי משוי שליח וכיון דה שליח מצי עביד שליחותיה בתר תלתין יומין חשיב השתא שליח שניתן לגירושין מה שאין כך בפדיון הבן דאי בעי האב למיפרקיה גו תלתין יומין לאו כל כמיניה איכא למימר כיון דלא מצי איהו עביד לא מצי משוי שליח ולכן אין לנו לדון מסוגיא דגטין הנ"ל אלא מצד אחר דמחוסר זמן לא חשיב לא מצי עביד דזמן ממילא קאתי והוא מקצוע גדול לא עט האסף פה:

'''ודבר''' שאינו יכול להיות עליו שליח משום מידי דלא מצי עביד השתא וכו' יכול השליח לעשותו בתורת זכיה כן כתב בדגול מרבבה ליו"ד סי' ש"ה הנז"ל (בד"ה ומידי דלא מצי עביד השתא) לענין מי שעשה שליח בתוך שלשים יום לפדות בנו דאף דאין בו דין שליחות משום דלא מצי עביד השתא מכל מקום בתורת זכיה יכול לפדותו ובשו"ת עין יצחק הנז"ל (בד"ה ומידי וכו') כתב שבספרו באר יצחק א"ח סי' א' ענף ג' כתב לדון על פי דברי התוספות בקידושין ד' כ"ג בד"ה מהו שיעשה שליח דאם עשהו שליח בפיו הוי קפידא ולא מצי לזכות עבורו ואם כן כשעשאו שליח לפדות בנו אינו יכול לזכותו ואי לא הוה מהני שליחות (כשיטת הדגול מרבבה) אינו יכול לפדותו מתורת זכיה וכן במה שכתבו הרבנים המגיה במשנה למלך בששי מהלכות אישות ונודע ביהודה מהדורא קמא סי' צ' גבי נשתטית אם יכול ליתן גט ביד שליח שימסור לה לכשתשתפה דהוי מידי דלא מצי עביד וכו' דלא אמרינן דיכול למסור לה הגט בתורת זכיה לאחר שתשתפה שכיון שעשהו שליח לא מצי לזכות ועם כל זה יש לומר שנכון להתנות בפיו דאף דלא שייך ביה דין שליחות מכל מקום מגלה דעתו שרוצה שיזכה לו השליח על נתינת הגט אחר שתשתפה ואף המשנה למלך יש לומר דמודה דמהני וזו עצה נכונה דגם זכין מאדם אמרינן:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>

[[קטגוריה:שדי חמד: כללים: כ]]