עריכת הדף "שדי חמד/כללים/כ/פו" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{גופן|5|דרוגולין|'''[{{כתובת מלאה:שדי חמד/כללים/כ/פו|action=edit}} כלל פו])'''}} '''כל מידי דאיהו לא מצי עביד לא משוי שליח.''' כתב הרב מחנה אפרים בהלכות שלוחין סי' ט' דלא אמרינן הכי אלא במידי דאי עבר ועביד איהו גופיה לא מהני אבל במידי דאי עבר ועביד מהני מצי משוי שליח והבאתי תורף דב"ק לעיל באות פ"ה וכתבתי שקצת נראה שכן דעת הרב טל אורות עי"ש ועלה בדעתי לומר שגדולי הדור במעשה שהיה בקושטא המובא במשנה למלך בהלכות גירושין פרק תשיעי{{הערה|צ"ל [[משנה למלך/גירושין/ו#ג|פרק ששי]], והוא לשון הרב המגיה.}} הלכה ג' (בד"ה ודע דמעשה היה) סוברים שלא כדעת הרב מחנה אפרים הנ"ל אלא גם במידי דאי עביד מהני דינא הוא דלא מצי משוי שליח שהמעשה היה במי שאשתו נשתטית שאינה יודעת לשמור את עצמה ורצה לגרשה על תנאי לפי שצריך הוא לנסוע למדינת הים ושאל השואל אם יש היתר לצוות לסופר שיכתוב גט לאשתו כשתשתפה ולעדים שיחתמו ויתנו לה והסכימו לאסור מטעם כיון שהוא אינו יכול לגרשה עתה מפני שטותה לא מצי משוי שליח והרי קיימא לן בסי' קי"ט סעיף ו' דשוטה שאינה יודעת לשמור עצמה דלאו בת גירושין היא מדרבנן שמא ינהגו בה מנהג הפקר אם עבר וגרשה הרי היא מגורשת ולפי סברת הרב מחנה אפרים כיון דאי עביד מהני מצי משוי שליח אלא ודאי מוכח שגדולי הדור ההוא לא שמיעא להו כלומר לא סבירא להו הכי אלא כל שלכתחלה לא מצי איהו עביד לא משוי שליח דדוחק לומר שטעמייהו משום דחשו רבנן למה שכתב הרמ"א שם דיש אומרים דאפילו אם גרשה אינה מגורשת דמסתמא כדעת וכפסק מרן נקיטינן:

'''אמנם''' מצאתי שהרב פתחי תשובה באהע"ז סי' א' ס"ק ט"ז (בד"ה ומ"ש הבה"ט עו"כ בסי') הכריח שמה שכתוב במשנה למלך שהיתה שוטה שאינה יודעת לשמור עצמה הוא טעות סופר וצריך להיות שאינה יודעת לשמור גטה שהרי כתוב שם ומשלחה ואינה חוזרת קרינן בה ואם כן מדאורייתא לאו בת גירושין היא ואם גרשה אינה מגורשת ולכן שפיר כתבו גדולי הדור דלא מצי משוי שליח וכתב הרב שם דאפשר דביודעת לשמור גטה ואינה יודעת לשמור את עצמה דבת גרושין היא מדאורייתא אפשר דמצי משוי שליח לפי מה שכתב במשנה למלך בפרק ב' מהלכות ביאת מקדש דין ו' דבאיסורין דרבנן לא אמרינן מידי דלא מצי עביד לא משוי שליח ובפרט לפי מה שפסק מרן בסי' קי"ט דאם גרשה מגורשת והצ"ע עי"ש ולי הדל נראה דמאחר דמוכרחים אנו לומר שהמעשה היה באינה יודעת לשמור את גטה שפיר יש לנו לומר דמשום הכי הוצרכו לבאר שהיתה שוטה גמורה שמשלחה ואינה חוזרת דלאו בת גירושין היא מדאורייתא לומר דמשום הכי הוא דאמור רבנן דלא מצי משוי שליח אבל אם היתה שוטה שהיא בת גירושין מן התורה היו מורים שיכול לעשות שליח שאם לא כן לא היו צריכים להאריך בציור המעשה רק לכתוב שהיתה שוטה והיה במשמעות דבריהם שוטה כל דהו אפילו אם יודעת לשמור גטה ואינה יודעת לשמור עצמה אלא ודאי מוכח דדוקא בשוטה גמורה דלאו בת גירושין היא מן התורה הוא דלא משוי שליח אבל ביודעת לשמור גטה ואינה יודעת לשמור עצמה מצי משוי שליח אי משום דבדרבנן לא אמרינן מידי דלא מצי עביד לא משוי שליח כמו שכתב הרב פתחי תשובה אי משום כיון דאי עבר מהני כדעת הרב מחנה אפרים:

'''ודאתאן''' עלה לעיקר כללא דכייל הרב מחנה אפרים דכל דאי עבד מהני לא אמרינן ביה דלא משוי שליח נראה קצת שגם הרב פתחי תשובה מודה בזה ולא הצריך עיון אלא מפני שבנדונו יש סוברים דאם עבר וגרשה אינה מגורשת אבל בדבר המוסכם דמהני בדיעבד מצי משוי שליח וכן כתב הרב שואל ומשיב בח"א סי' קט"ו בשם הרב השואל דכל דלא מצי עביד מחמת איסור תלוי דאם עבר ועשה מהני אז יכול לעשות שליח אבל אם בעבר ועשה לא מהני לא יוכל לעשות שליח וכתב על דבריו וז"ל הנה המחנה אפרים הלכות שלוחין סי' ט' דכל דמצי עביד רק אריא דאיסורא רביע עליה אינו ענין לכל מידי דמצי עביד עכ"ל והיה לו להזכיר שמה שחלק הרב השואל הן הן הדברים שכתב הרב מחנה אפרים שם ונראה דמשמע ליה דמה שכתב הרב מח"א דהיכא דמצי עביד רק דאריא דאיסורא רביע עליה כונת מה שכתב דמצי עביד היינו דבדיעבד מהני רק דלכתחלה לא מצי עביד משום אריא דאיסורא דרביע עליה ועל כל פנים מתבאר מדברי הרבנים טובים השנים השואל והמשיב דנקטי האי כללא דכל דאם עבר מהני מצי משוי שליח וראיתי בשו"מ מהדורא ג' ח"א סי' ס"ח וז"ל ומה שהקשה בהא דפריך בב"ב שם היכי דמי אי איכא טהורים טמאים מי מצי עבדי והיינו משום דטומאה רק דחויה היא וכל דאינו יכול לעשות בעצמו היכי מצי משוי שליח ועל זה הקשה דמה קושיא דהא כיון דבדיעבד אם כבר קרב בטומאה הקרבן כשר כמ"ש התוס' ביומא דף ז' בד"ה דם שנטמא וכל היכא שבדיעבד מעשיו הועילו לא שייך כל מידי דאיהו לא מצי עביד וכמ"ש המח"א הלכות שלוחין סי' ט' והנה עם כי גוף הסברא לא נראה לי והמח"א אינו ת"י בכל זה אף אי נימא כן לא קשיא לפמ"ש במפרשי הים בב"ק ד' ק"ו שם יעו"ש עכ"ל והנה מה שכתב דפריך בב"ב הוא ט"ס וצריך להיות בבבא קמא עי"ש בדף ק"י ע"א ומה שכתב שגוף הסברא אינו נראה לו לא ביאר טעמו ובהתשובה שבמהדורא קמא הנ"ל מתבאר דניחא ליה בחילוק זה:

'''ומה''' שרמז ליישב קושיתו על פי מה שכתב במפרשי הים הנה דבריו שם הם אמאי דאמר רב ששת בדף ק"י ע"א אם היה כהן טמא בקרבן צבור נותנה לכל מי שירצה ועבודתה ועורה לאנשי משמר ואוקימנא לה בדליכא טהורים ועבודתה ועורה ינתנו לבעלי מומין טהורים שבאותו משמר והקשה הגאון בים התלמוד דכיון דלרב ששת קיימינן ואיהו סבר טומאה דחויה היא בצבור ולא הותרה אם כן בהכרח לומר דליכא שום טהור בעולם והקרבן קרב בטומאה ואי הכי היכי מצו אכלי בעלי מומין טהורין שבמשמר הלא קרבן צבור הבא בטומאה אינו נאכל (דאף דממ"ש קרבן צבור קרב בטומאה ואינו נאכל בטומאה משמע מלשון זה דדוקא בטומאה הוא דאינו נאכל אבל לבעלי מומין טהורין נאכל הנה הגאון הנ"ל משמע ליה דאינו נאכל כלל והראה לזה להלכות מעשה הקרבנות פרק יו"ד ובכסף משנה שם ולדעתי הקצרה בהורמנותיה דרב אינו מוכרח על כל פנים כן משמע ליה ומפני זה הניח הדבר בתימה) והגאונים במפרשי הים אחר שביארו דלא מצינן לאוקומיה מילתיה דרב ששת בקרבן פסח דנאכל בטומאה וגם שאי אפשר לומר דלרב ששת דטומאה דחויה ולא הותרה נהי דאי איכא טהורין בבית אב אחר לא שרינן בטמאים שבבית אב זה מכל מקום אי ליכא טהורין בשום בית אב שבמשמר זה מודה הוא דלא מהדרינן אטהורין במשמר אחר דזה לא יתכן בכונת ר"ש אלא כמו שהבין הגאון בים התלמוד דלרב ששת אי אפשר בטומאה אלא כשאין שום טהור בעולם ואם כן קושיתו חזקה היא הנה אחר כל זה כתבו ליישב וז"ל:

'''והנראה''' בזה דלכאורה צריך להבין בהא דמקשי הש"ס כאן אי דאיכא טהורין טמאים מי מצו עבדי ופירש רש"י וכיון דלא מצי עבדי שליח היכא מצי משוי ומאי קושיא הא כבר נודע מ"ש האחרונים ובראשם כבוד דודנו הגאון המובהק רשכב"ה מוהר"י נ"י דהיכא דאפשר בשום פעם לעשות הדבר אף דכעת אינו יכול לעשותו שפיר מצי משוי שליח אם כן גם הכא כיון דטומאה דחויה בצבור ואם כן אם לא ימצא טהור גם במשמר אחר ויהיו כלם טמאים שפיר יכולין הם להקריב בטומאה וכיון שכן שפיר מצי משוי שליח כמו בזקן וחולה לעיל דאמרינן כיון שיכול לעשות ע"י הדחק שפיר מצי משוי שליח והוא הדין הכא כיון דאפשר בשום פעם לעשות הדבר בעצמו אף דכמו שהוא עתה לא יוכל לעשות לעולם מכל מקום מצי משוי שליח אמנם הדבר נכון דהכי כוונת הש"ס דכיון דהם טמאים ואיכא טהורין באותו משמר אם כן אינן יכולין לעשות שליח כיון דהם אינן בעלים בזה כלל דאסור להו להקריב כלל ואלו (נראה דטעות סופר הוא ובמקום ואלו צריך להיות ולא) משום דאין בידם כעת להקריב לכך לא מצי משוי שליח דבשביל זה ודאי היו יכולין לעשות שליח רק דכיון דאיכא טהורין חשובין הטמאים כאילו לא היו כלל במשמר הזה כיון דאיכא טהורין במשמר זה וטומאה דחויה היא ואין הטמאין רשאין להקריב וזהו שדייק רש"י וכתב אי דאיכא טהורין בהאי משמר ונתקשה בזה המהרש"א הא מחזירין אפילו על משמר אחר למאן דאמר דטומאה דחויה בצבור ואמאי דייק רש"י דוקא בהאי משמר ולפי מה שכתבנו אתי שפיר דבאמת אם היה כל המשמר טמאין שפיר היו יכולין להשוות שליח לאחד טהור ממשמר אחר כיון דאפשר בשום פעם שיקריבו הם עצמן והוה שפיר כל מידי דאיהו מצי עביד ובזה לא שייך לומר דאינן כבעלים כלל דזה אינו דהא המשמר הזה שלהם הוא רק דכיון דאיכא טהורין בהאי משמר שפיר חשובין הטמאים כאילו אינם ולא מצי משוי שליח ולזה משני הש"ס אימא לבעלי מומין טהורין שבאותו משמר והיינו שכל המשמר הזה טמאים ומשוי שליח לכהן טהור שבמשמר אחר ושפיר מצי אכלי כיון דנעשה בטהרה וזה ברור לדעתנו מאד מאד ודו"ק היטב:

'''הנה''' העתקתי כל הכתוב בזה במפרשי הים הנ"ל לפי שלא זכיתי בעניותי להבין איך תתיישב בזה קושית הרב השואל (שבשו"ת שואל ומשיב מהדורא ג' ח"א סי' ס"ח הנ"ל בד"ה ודאתאן) שהרי קושייתו היא לפי דברי הגאון מחנה אפרים דכל שבדיעבד אי עביד איהו גופיה מהני מצי משוי שליח הרי הכא נמי דאם קרב הקרבן בטומאה כשר כמו שהביא בשם התוספות דיומא אם כן אין שייך לומר בזה מידי דלא מצי עביד וכו' ולפי הנראה לא תתיישב קושיא זו על פי פירושו בסוגיית הש"ס הנ"ל ונחזור לעיקר כלליה דרב מחנה אפרים שכתב הגאון שואל ומשיב במהדורא תליתאה הנ"ל שגוף הסברא אינה נראית לו ואנא עניא לא ידענא מאי קשיא ליה בגוה וכבר כתיבנא דאיהו גופיה במהדורא קמא ניחא ליה בהאי חילוקא:

'''וכן''' ראיתי להרב שם אריה בחלק אהע"ז סי' ב' דף ד' ע"א בדין נשתטית שמשלישים לה גט כדי ליתנו לה כשתשתפה שאם היא שוטה בגדר שיכולה לשמור את גטה רק שאינה יכולה לשמור את עצמה יכולים ליתן לה גט כשתשתפה ולא אמרינן כל דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח כיון דלרוב הפוסקים אם עבר וגרשה מגורשת ואף להפוסקים דאינה מגורשת מכל מקום כיון דאם נשאת לא תצא לא אמרינן כל דלא מצי עביד וכו' ושם בדף ה' (בד"ה ועכ"פ) כתב שכן מוכח מדברי הרא"ש ביבמות ד' נ"ב עי"ש גם הרב צמח צדק (החדש) בחלק אהע"ז בסוף סי' ג' כתב בנדון זה עצמו דאפשר דאם יודעת לשמור גטה דהיינו שמבחנת בין גטה לדבר אחר כיון דמדאורייתא מגורשת ויש אומרים דגם מדרבנן אם עבר וגרשה מגורשת יש לומר דלא שייך כל מידי דלא מצי עביד השתא וכו' עיין משנה למלך פרק ו' מהלכות אישות עכ"ל ובאם היא שוטה גמורה שאינה יודעת לשמור את גטה כתב שם בתחלת התשובה בענין השלשת הגט שכתב הב"ח חלקו עליו האחרונים כמ"ש במל"מ פ"ו ה"ג מה"ג בשם חכמי קושטא דכל דלא מצי עביד לא משוי שליח והסכים עמהם הגאון בס' בני אהובה בפרק ב' מהלכות אישות וכן כתב בס' תבואת שמש דעובדא הוה בק"ק ליסא באשה שנשתטית ורצה הבעל למסור הגט וכו' והורו בית דין לאסור והתירו לו לישא אחרת בלתי מסירת גט לשליח על פי הסכמת מאה רבנים וכו' ושישבע הבעל לגרשה בג"פ כשתשתפה וכו' עי"ש מתבאר שסובר הרב דעובדא שבמשנה למלך הנ"ל היתה בשוטה שאינה יודעת לשמור את גטה דמדאוריתא לאו בת גירושין היא וכדתרגים לה הרב פתחי תשובה הנ"ל (בד"ה אמנם מצאתי):

'''גם''' הרבנים אמרות טהורות באהע"ז סי' ל"ה ד' ד"ן ע"ד וקול אליהו המוזכרים להלן באות ץ' סוברים לחלק בין מידי דאי עביד לא מהני למידי דאי עביד מהני עי"ש ובספר פרת יוסף להגאון מסלאנים בסי' ע' נסתפק במי שנשבע שלא למכור סחורתו ועבר ומכרה על ידי שליח והשליח לא ידע משבועתו אם המכירה קיימת וכתב דיש בזה שתי ריעותות. א) דאין שליח לדבר עבירה. ב) דכל ראיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח ואחר שנשא ונתן על הריעותא הראשונה כתב לענין הריעותא השנית דלפי מה שכתב הגאון מחנה אפרים בהלכות שלוחין דבדבר שאם עביד מה שעשה עשוי לא אמרינן דלא מצי משוי שליח אם כן בנשבע שלא למכור דקימא לן בחושן משפט סי' ר"ח דמה שעשה עשוי לא אמרינן דלא מצי משוי שליח וכו' עי"ש בסוף הסימן:

'''וראיתי''' בספר זכרון צבי מנחם בחידושיו על התורת כהנים בדף ע' סוף ע"ג דשקיל וטרי למאי איצטריך קרא למעט נשים מסמיכה תיפוק לי דהוי מצוה שהזמן גרמא דנשים פטורות וכיון שהן פטורות ממילא אינן יכולות לסמוך דהוי עבודה בקדשים וכתב בשם הרב פני יהושע דאיצטריך קרא שלא תעשה האשה שליח לסמוך בשבילה ותמה הרב המחבר דגם לזה לא צריך קרא דכיון דהיא אינה רשאה לסמוך הא קימא לן כל דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח והרב שואל ומשיב תירץ לזה בהסכמתו לספר הנ"ל וז"ל ולפענ"ד לק"מ לא מיבעיא לשיטת מוהרי"ט דכל שעשה שליח בפירוש גם דלא מצי עביד משוי שליח בודאי דלא קשיא מידי אלא אף להמשנה למלך שדחה דבריו (דברי הרבנים מוהרימ"ט ומשנה למלך הובאו לקמן אות פ"ח עי"ש) הנה כאן לא שייך כל מידי דלא מצי עביד שמה שאינו יכול לעשותו בשביל איסור אבל בעצם יכולה לסמוך רק דאריא דאיסורא רביעא עלה לא שייך כל דאיהו לא מצי עביד כמו שכתב המחנה אפרים בהלכות שלוחין סי' ט' עכ"ל אכן נודע הדבר שמה שכתב בשואל ומשיב מהדורא קמא ח"א סימן קט"ו הנ"ל (בד"ה ודאתאן עלה) הדברים כפשטן שכונתו לומר שלא כדברי הרב השואל שסובר דבמידי דאיסורא איכא לפלוגי בין איסורא דאי עביד איהו לא מהני (דבזה לא מצי משוי שליח) לאיסורא דאי עביד מהני דבזה מצי משוי שליח וקאמר איהו דלא היא אלא בכל מידי דאיסורא כיון שמה שאינו יכול לעשותו הוא רק מחמת איסור אבל עצם הדבר יכול לעשותו לא אמרינן בהא אי עביד לא מהני כן נראה כונתו לפי מה שגילה דעתו בדברי הסכמתו הנ"ל:

'''והנה''' אמת שחילוק זה נמצא באיזה פוסקים בדין כל שאינו ראוי לבילה דבילה מעכבת בו יש פוסקים שכתבו דאם מה שאינו ראוי לבילה הוא מחמת איסור אבל בעצם הדבר ראוי הוא לבילה לא מיקרי אינו ראוי לבילה והכי נמי לענין דינא דלא מצי משוי שליח במידי דלא מצי עביד לא נפלאת לומר דאי מאי דלא מצי עביד הוא רק מחמת איסור לא מיקרי לא מצי עביד ומשוי שליח:

'''אמנם''' תמיה לי איך יתכן לחלק כן שהרי רב הונא מכריח דכהני שלוחי דרחמנא נינהו דאי סלקא דעתך שלוחי דידן נינהו מי איכא מידי דאנן לא מצינן למיעבד ועבדינן שליח ולפי דברי הרב אין מזה הכרח כלל דשפיר יש לומר דשלוחי דידן הוו וכיון דאנן נמי מצינן למיעבד עבודת הקרבנות ורק איסורא הוא דרביע עלן משום זרות לא שייך לומר דלא מצי עביד שליח ובשלמא בעושה שליח לקדש אשת איש לכשתתגרש לא מיקרי לא מצי עביד מחמת איסור דמה איסור יש לקדש אשת איש אלא שהקידושין אינן חלין ומיקרי שפיר לא מצי עביד ואמרינן בזה דלא מצי נמי משוי שליח כדאיתא בסוגיא דנזיר ד' י"ב אבל שיהא זר עובד עבודת הקרבנות הוא מידי דלא מצי עביד מחמת איסור דאסור לזר לעבוד וכיון דאינו אלא משום דאריא דאיסורא רביע עליה הוה לן למימר דלא מיקרי לא מצי עביד ומצי משוי שליח וממה שהכריחו בגמרא דשלוחי דרחמנא נינהו מדכהני עבדי עבודת הקרבנות מוכח דגם במידי דלא מצי עביד רק מחמת אריא דאיסורא דרביע עליה דינא הוא דלא מצי משוי שליח וצ"ע (עיין לקמן באות פ"ט):

'''ובעיקר''' כלליה דרב מחנה אפרים הנ"ל צריך להתיישב בדברי הרב שואל ומשיב במהדורא תליתאה ח"ב סי' קס"ט שהאריך מאד בכלל זה בדין אשה שנשתטית אם יש לחוש משום כל מידי דלא מצי עביד וכן יש להתיישב בהתשובות שרשמתי בקונטרס אסיפת דינים (בשדי חמד ח"א) במערכת אישות סימן ב' אות א' (בד"ה ולענין השלשת הגט ושם באות ז' ואות ח' ואות ט' עי"ש) ובספר מעין גנים (עצי לבונה ח"ב) בנימוקיו על אהע"ז סי' א' כתב בדף ז"ן ע"א (בד"ה שוב) שהרב פני יהושע בסוף פרק מי שאחזו הקשה על מה שהביא בב"ש בשם הפוסקים לזכות גט לאשה שנשתטית הא קימא לן כל דלא מצי עביד לא משוי שליח והוא כתב ויש להביא ראיה מתוספות דנזיר ד' י"ב שכתבו להדיא לענין חלה מקמח דלא מצי עביד השתא לא מצי לעשות שליח גם כן לכשתהיה עיסה וספר פנ"י הנ"ל אין מצוי אצלי וחידוש הוא שלא זכרו מ"ש במשנה למלך הנ"ל וגם דברי התוס' דנזיר הובאו שם במשנה למלך עי"ש ולפי הנראה דבריהם על שוטה גמורה דאילו ביודעת לשמור גטה ואינה יודעת לשמור עצמה נראין הדברים דמצי משוי שליח כיון דאי עביד מהני כנז"ל:

<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>

[[קטגוריה:שדי חמד: כללים: כ]]