עריכת הדף "שדי חמד/כללים/י/כג" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{גופן|5|דרוגולין|'''[{{כתובת מלאה:שדי חמד/כללים/י/כג|action=edit}} כלל כג]'''}} ומרן מלכא בס' מנחה טהורה ד' קל"ז ע"ב שדי נרגא בהאי כללא ממה שאמרו בנדה ל"א ע"א בני ישראל מטמאין בזיבה ולא גויים אבל גזרו עליהם וכו' עי"ש והא ודאי מקרי מפורש בתורה דמאי שנא מיעוטא מרבויא דביום אפילו בשבת וכו' עי"ש ואפשר לומר דלא מיקרי מפורש בתורה כיון דהיה אפשר לומר דקרא דאיש איש אתי לרבות נכרים וכמו שאמרו במנחות מ"ג ע"ב ובכמה דוכתי איש איש לרבות נכרים שנודרים וכו' לולא דכך באה הקבלה לרז"ל דהאי איש איש מרבי נכרים והאי לא מרבי מכל מקום לא הוי מפורש בתורה אמטו להכי יכלו לגזור גם על פי מה שכתבתי באות כ"א בשם הרב חתם סופר דכל שלא בא היתר מפורש בקום עשה לא הוי מפורש מתיישב שפיר דכיון דלא כתיב בהדיא דגוים יהיו טהורים מזיבה ולא חשיב מפורש ומשום הכי גזרו חז"ל אי נמי על פי מה שכתבתי לקמן אות כ"ד בשם הרב דברי יוסף ודעימיה דהיכא דאין אוסרים לגמרי מודה הרט"ז דיכולים לאסור ואם כן הכא נמי דלא אסרו אלא מבן תשעה שנים וקטנה מבת שלש שנים ויום אחד ולא בפחות מכאן עיין הרמב"ם הלכות מטמאי משכב ומושב פרק ב' דין יו"ד לכן יש כח בידם לגזור:

ובזה יש ליישב נמי מה שהביא מתוספות יבמות מ"ח ע"ב (ד"ה אין מקיימין) שדחו פירוש ריב"ן משום שמתשובת רבי ישמעאל משמע דמדאורייתא פליגי עי"ש ואי כדברי הרב טורי זהב מאי קושיא נימא דרי"ש משיב דכיון דמפורש בתורה לא מצו חז"ל לאסור עי"ש ולדברי הרב דברי יוסף ניחא דהכי נמי לר' עקיבא כי פסקא למילתיה אי נמי כי אתני בהדיה מודה דמצי לקיים כמו שאמרו בגמרא ומוכח דגם מדרבנן מותר עיין גם ברמב"ם אהכי לא מצי משני ר' ישמעאל לר' עקיבא דמשום דמפורש אין כח בידם לאסור משום דבכי האי גוונא יש כח בידם לאסור וק"ל ובלאו הכי נראה לי דדחיק להתוספות לפרש דקושיית ר' ישמעאל היא דכיון דמפורש בתורה וכו' ונצטרך לפרש דמה שאמר ר' עקיבא בלוקח עבד בבין השמשות לאו דקושטא הכי הוי פירושא דקרא אלא רוצה לומר דאפשר לאוקמי קרא בהכי ואמטו להכי לא חשיב מפורש בתורה דאין כל זה במשמעות השמועה אלא פשט הסוגיא הוא דקושטא דמילתא לר' עקיבא לא שרי קרא אלא בבין השמשות אבל בעלמא אסור מדאורייתא ויתכן להעמיס דמשום הכי כתבו התוספות לשון משמע משום שיש ביד הדוחה לדחות כנ"ל אלא שאינו במשמעות הסוגיא וק"ל:

ומה שהקשה עוד מבבא מציעא ד' פ"ח דמן התורה דרשינן ואכלת ולא מוכר זרעיך ולא לוקח וחייב לוקח מדרבנן וכו' ומה בין ריבוי למיעוט והפליא על הרב דברי יוסף שהביא סוגיא זו לסייעו להרט"ז והיא עזר כנגדו עי"ש הנה לפי מה שהסביר הרב חתם סופר הנז"ל באות כ"א יש לומר דשאני ריבויא ממיעוט דמעשר דבריבוי דמילה דקאי קרא בהיתרא דקום עשה וביום השמיני ימול כי מרבי שבת נמצא דקרא התיר בקום עשה ובהא לא מצו חז"ל לאסור מה שאין כן במיעוטא דמעשר דלא כתיב היתרא בקום עשה לכן לא חשיב מפורש ויכלו חז"ל לאסור וגם ההיא דיבמות מ"ח דאין מקיימין עבדים שאין מולין יש ליישב בזה וק"ל:

עוד ראיתי בספר מנחה טהורה שם שהביא תמיהת הרב בית יעקב סי' ע"ב על כלל הרט"ז דהשיטה דיבמות כלה היא היפך האי כללא דיש כח ביד חז"ל לאסור אף המותר מדאורייתא וכתב על דבריו דלא מצא שום סתירה דודאי לא אמר הרט"ז אלא כשהוא בקום עשה ואינו מיגדר מילתא אבל בשב ואל תעשה או בקום עשה למיגדר מודה הרט"ז וכו' ודי בזה ליישב כל הסוגיא והאריכות אך למותר גם מה שהקשה מקריאת שמע דאסרו חז"ל אחר חצות לסייג לא קשיא דהאי נמי שב ואל תעשה הוא ומודה הרט"ז ועוד דהרב טורי זהב כתב כן לדעת התוספות והתוספות סבירא להו דאם עבר חצות חייב לקרות וכן מסיק הרב בית יעקב בסי' פ"ח וכו' אלו תורף דב"ק. הארכתי בהעתקת רוב דב"ק לפי שנעלם ממני כונתו ולי הדל הם דברים תמוהים מאד אחרי המחילה רבה דודאי כלליה דהרט"ז הוא למידי דשב ואל תעשה דאילו בקום עשה פשיטא לן דאין בית דין מתנים לעקור דבר מן התורה אלא דבשב ואל תעשה דקימא לן דיש כח בידם לאסור חדית לן הרב טורי זהב דהיינו דוקא כשאין ההיתר מפורש אבל כשמפורש אפילו בשב ואל תעשה אין כח בידם לאסור ומשום הכי לא אסרו מילה בשבת ותקיעה ביום טוב בשב ואל תעשה וכן סחורה בנבילות וכו' ולא ידענא היכי משכחת לאסור דבר המותר בקום עשה דכל איסור היינו שב ואל תעשה וכיון דכייל לן הרב טורי זהב דדבר המפורש אין כח ביד חז"ל לאסור היינו ודאי בשב ואל תעשה סוף דבר כי מקוצר המשיג דברי הרב ז"ל נפלאו ממני וצ"ע:

ואשר אני אחזה ליישב הסוגייא לדעת הרב טורי זהב (הנה הרב לא גילה מאיזה סוגיא קשיא ליה להרב בית יעקב על הרט"ז ולפי הנראה כונתו ליבמות ד' ג' ע"ב דאמר ליה ר' חנינא לרבה בעאי לאותובי לך ערל הזאה ואיזמל וכו') דגבי אכילת קדשים שנטמא דמן אף על גב דמצוה מן התורה לאכול קדשים כדכתיב ואכלו אותם וכו' וגם כשנטמא דמן בכלל המצוה כיון דהציץ מרצה מכל מקום לא הוי מפורש בתורה דמי כתיב בשר שנטמא הדם יאכלו הא מצינן לאוקמי קרא בקדשים שלא נטמא הדם וכן ערל מי כתיב מפורש דגר שנתגייר בערב פסח יאכל קרבן פסח והזאה ואיזמל דכוותייהו וסדין בציצית אף דדרשינן סמוכים ומותר מדאורייתא מכל מקום דרשה הוא ולא מיקרי מפורש וכן כבשי עצרת שופר לולב הוו דכוותא ומה שהקשה מקריאת שמע אחר חצות עיין להרב קרבן אליצור ד' קי"ב שיישב דכיון שלא עקרו מצוה לגמרי כי אם מחצות ואילך שפיר דמי (ועי' לקמן אות כ"ד בשם מכתם לדוד) וקצת יש להעיד על הרב מטה אהרן ד' ר"ך ע"ב דק"ל על הרט"ז מסדין בציצית וכיון שכבר ראה שו"ת הרב בית יעקב הנ"ל וכבר הקשה מסוגיא דיבמות אם כן הא דסדין נמי אתיא מכללא ואין כל חדש והרב מוהרד"ף במכתם לדוד חלק יורה דעה סי' י"ב שקיל וטרי על דברי הרב ט"ז אף גם הביא מה שכתב הרב ידי אליהו דאין כח ביד בית דין לעקור לגמרי וכו' ותמה עליו מסוגיא דיבמות ואילו על דברי הרב טורי זהב לא העיר עליו מזה מוכח כדכתיבנא וק"ל ועיין להרב כרם שלמה (חאאס) ביו"ד סי' קי"ז בשם שו"ת שמן רוקח ח"ב סי' ח"י שכתב דדוקא היכא דכתיב ההיתר בהדיא א היכא דאתי מדיוקא יש כח בידם עקור:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>

[[קטגוריה:שדי חמד: כללים: י]]