עריכת הדף "שדי חמד/כללים/ח/לז" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{גופן|5|דרוגולין|'''[{{כתובת מלאה:שדי חמד/כללים/ח/לז|action=edit}} כלל לז]'''}} '''חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו''' הוא מדאוריתא כן כתב הרב המגיד בפרק י"ז מהלכות גזלה הלכה ח' בפירוש ומה שכתב הרב ארעא דרבנן באות רט"ו דמפורש בפרק קמא דבבא מציעא דהוא מדרבנן הוא טעות סופר וכבר תקנו בספרו קהלת יעקב בסי' ק"מ ומה שכתב רש"י בגטין ד' כ"א ע"א (ד"ה וחצר מהלכת) דכי אמור רבנן חצרו של אדם וכו' אין לדקדק מדבריו דרוצה לומר דהא דחצרו קונה שלא מדעתו הוא מדרבנן דמצינו לשון כזה אף בדבר שהוא מדאוריתא כמו שרשמתי (בשדי חמד ח"א) במערכת האל"ף אות רג"ע וכבר האריך מרן מוהריט"א בקהלת יעקב שם להוכיח מכמה דוכתי דהוא קנין מדאוריתא זולת דלהראב"ד הוכרח לומר דסובר דקנין חצרו הוא מדרבנן עי"ש (עתה השגתי ספר אזן אהרן וראיתי להרב בקונטריס ארעא סמיכתא במערכה זו אות ז' שאחר שהביא תורף דברי הרב בארעא דרבנן ובקהלת יעקב הנז"ל כתב שבספרו כפי אהרן ח"ב בחלק יו"ד סי' יו"ד האריך בזה וכתב שמחלוקת הראשונים היא הובאו דב"ק באסיפת וקנים לבבא מציעא על דף י"א ושדעת הר"ן כדעת הרי"ף והרמב"ם דהוי מדרבנן עי"ש ולא פניתי כעת לעיין בזה):

וכתבו התוס' במס' בתרא ד' ד"ן ד"ה אדעתא דהא דחצרו קונה לו של"מ היינו דוקא כשלא ידע מהחפץ ואילו ידע הוה מתכוין לקנות. אבל אם ידע מהחפץ ולא כיוון לקנות אין חצרו קונה לו שלא מדעתו ועיין להגאונים משל"מ פי"ז מהלכות גזלה דין ח' ומחנה אפרים הלכות משיכה סי' ה' ומרן מוהריט"א בס' קהלת יעקב סי' ק"מ (בד"ה והנה) כתב דתלי באם חצר משום יד או משום שליחות דאי משום יד בעי כונה. ואי משום שליחות לא בעי כונה עי"ש ומה שהקשה שם אההיא אתתא דהוו מפקדי גבה מלוגמא דשטרי וכו' דאצרכה ר"ן סהדי דתפסה מחיים ולא אמר דקנתה לה חצרה ויישב על פי דברי תוס' הללו עי"ש ומשמע לפי זה דסברת התוס' מוכרחת מההיא עובדא הנה הרב מקנה אברהם אות קכ"ח (ד"ה ועל) כתב ישוב אחר ואין הכרח לישוב מרן מוהריט"א עי"ש וכתבו במח"א וקהלת יעקב הנ"ל דלא כתבו התוס' כן אלא למ"ד חצר משום יד אתרבאי אבל למ"ד משום שליחות קונה לו אפי' בלא כונת קנין עי"ש. והגאון חת"ס ביו"ד {{ממ|[[שו"ת חתם סופר/ב/שיח|סי' שי"ח]] (ד"ה ומינה)}} נמשך אחר דברי התוס' בכלל הנ"ל. והרב בית שלמה בחא"ח סי' ס"ד ד' מ"א ע"ד הביא דברי התוס' ומח"א הנ"ל וכתב דבעכומ"ז דחצר משום יד אינו קונה בלא כונה. אלא דכתב בד' מ"ב ע"א דדעת הקצה"ח בסי' צד"ק דעכומ"ז קונה בקנין חצר אף אי נימא דמשום שליחות (וכלומר א"כ קונה אף בלא כונה) אך קשה לסמוך ע"ז וכו' ובגליון הש"ס לרעק"א בב"ב ציין ע"ד התוס' הנ"ל לתוס' גטין ד' ס"א ד"ה ליקט ונתן וכו' כונתו להק' דברי התוס' אהדדי דשם נראה דידו קונה שלא מדעתו אף ביודע מהחפץ ולא כיון לקנות וכבר עמד בזה במח"א הל' קנין משיכה סי' ד' ובס' חידושי טיב גטין (על מסכת גטין) כתב ליישב דבקנין ידו יש סברא לומר שהוא משום שליחות לולא דמשום שחב לאחרים לא אמרינן משום שליחות וכמ"ש הנמק"י בשם הר"ן בפ"ק דב"מ בקנין חצר דמ"ש שהוא משום שליחות לאו משום שליחות בלחוד הוא דהא הוי חב לאחרים אלא כיד אריכתא וכו' ולכן בדליכא חב לאחרים כי האי דגטין דגם כשלא ליקט ונתן ביד הרי אסור לאחרים מפני ד"ש בזה אמרינן דיד הוא משום שליחות וקונה אף בלא כונה. ובחי' הרש"ש לב"ב שם מיישב עפי"ד התוס' הא דתנן ראה אותן רצין וכו' ואמר זכתה לי שדה דדוקא נקט ואמר וכו' ועיין משל"מ הלכות גזלה פי"ז ה"ח מה שפי' בכונת התוס' דגטין והיו לאחדים עם מ"ש בב"ב הנ"ל ועיין בס' מנחת משה לידידי הגאון מנ"י יצ"ו הבאתיו בשדי חמד ח"א בחלק אסיפת דינים מערכת בכור בהמה סי' ג' אות ך':

ואם ידע מהחפץ ולא כיון לקנות לפי שלא ידע שיכול לזכות בו כגון שלא ידע שמת הגר כתב במחנה אפרים שם די"ל דחשיב לא ידע מהחפץ וחצרו קונה לו עי"ש:

ואם ידע מהחפץ ונתעסק לקנותו רק שלא נתכוון לקנותו בקנין חצר כתב הרב בית שלמה א"ח סי' ע"ד דהעיקר כדעת הטור סי' ר' שהיא דעת רוב הפוסקים שכל שעוסק בזכיה אף אם לא נתכוון לקנות בקנין זה קונה בלא כונה וכ"כ הרב מחנה אפרים בהלכות משיכה סי' ד' וכ"ש ביש דעת אחרת מקנה וכ"ש בקנין חצר וכו' ובסי' ס"ד ד' מ"א ע"ד כתב וקנין שלא בכונה בהפקר לא מהני לכ"ע כמו בעודר בנכסי הגר וכו' רק שבדעת אחרת מקנה יש דעות אי בעינן כונת קנין וכו' ואף שכתב מוהרי"ט בח"א סי' ק"ן ובח"ב ח"מ סי' מ"א דבחצר לא בעינן כונה לקנין דחצרו קונה שלא מדעתו הא בתוס' ב"ב ד' ד"ן מבואר דאינו קונה אם יודע שהוא בחצרו אלא שבמח"א קנין משיכה סי' ד' כתב דתלי באם חצרו מטעם שליחות קונה בלא כונה וכו' א"כ בעכומ"ז דהוא מטעם יד אינו קונה בלא כונה וכו' עי"ש ובסי' ס"ה ד' מ"ב סוף ע"ד:

וכתב המרדכי בפ"ב דב"מ סי' רט"ן וסי' ר"ס בשם ר"ב ור"א כ"ץ דאין חצרו קונה אלא הפקר אבל לא באבדה אפילו נתיאשו הבעלים וקלסו בפרישה וסמ"ע סי' ר"ס סק"ב וכתב הגאון חת"ס יו"ד [[שו"ת חתם סופר/ב/שיח|סי' שי"ח]] (ד"ה אלא) דקשה לעשות ס"ס ע"י שנאמר שמא אין הלכה כר"ב ור"א כ"ץ ואפילו באבדה קונה שלא מדעתו. ועיין להרב מקנה אברהם סי' קכ"ח (בד"ה ועל פי זה) שמיישב בזה ההיא דכתובות ד' פ"ה גבי אתתא דהוו מפקדי גבה מלוגמא דשטרי ועיין מנחת משה (הנז"ל בסוף ד"ה וכתבו) החיו"ד סי' כ"ה אות ח':

וכתב הרמ"א ברסי' רס"ח ס"ג דדוקא ביודע במציאה או דאסיק אדעתיה אבל בדבר שאינו רגיל לבא אין חצרו קונה לו אעפ"י שבאה מציאה שם ובא אחר ונטלה זכה הואיל ולא ידע בעל החצר קודם שזכה השני וכ"כ בשו"ת חינוך בית יהודה סי' י"ג ובמצודת יששכר שהביא בעיקרי הד"ט א"ח סי' י"ז אות כ"ג והרב בשו"ת רמ"ץ א"ח סי' כ"ט באחד שמכר כך וכך מדות חמץ ונמצא יותר על מה שאמר לו כתב שם בסוף אות ג' דקונה היתרון מדין חצר דחצרו של עכומ"ז קונה לו וכו' ואף דלא ידע העכומ"ז מהיתרון מ"מ כיון שאמר לו שאם ימצא יותר מכור לו (כיעויין שם בגופא דעובדא) חשיב אסיק אדעתיה והיה אפ"ל דלא כתב הרמ"א דכי לא ידע לא אמרינן חצרו קונה לו אלא כשבא אחר וזכה אבל כל שלא בא שום אדם וזכה קונה לו ממילא לבעל החצר והוה א"ש בזה הא דשו"ת הרב רמ"ץ אלא שאין נראה כן מדברי הרבנים חינוך ב"י ומצודת יששכר הנ"ל והרב נאות דשא סי' ט"ל (ד"ה עוד יש סתירה) כתב בנדונו דלא מהני קנין חצר עפי"ד הרמ"א הנ"ל. ועיין מה שרשמתי בקונטריס אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי' ח' אות י"א סק"ג. ובספר אזן אהרן ד' ל"ד אות ט"ל כתב חצרו של אדם קונה לו של"מ לא אמרינן הכי אלא המצוי ורגיל פיסקי ריקנטי סי' תמ"ו הב"ד בפחד יצחק במערכת המ"ם דף קפ"ט ע"ד ואין ספר פחד"י הנ"ל מצוי אצלי ולא ידעתי למה לא הביאו דברי המרדכי והרמ"א שהבאתי למעלה:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>

[[קטגוריה:שדי חמד: כללים: ח]]