עריכת הדף "שדי חמד/כללים/ז/יא" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{גופן|5|דרוגולין|'''[{{כתובת מלאה:שדי חמד/כללים/ז/יא|action=edit}} כלל יא]'''}} '''זו אף זו''' כי היכי דאמרינן שדרך התנא במשנה או בריתא למיתני בדרך לא זו אף זו כן אמרינן גם כן בקרא שדרך הכתוב לומר בדרך לא זו אף זו כן כתב הרב משק ביתי במערכה זו אות קפ"ד בשם הרבנים הליכות אלי ושער יוסף ועוד כתב כן בשם כמה רבנים ותמה על הרב כלי יקר שכתב שבקרא ליכא למימר לא זו אף זו קאמר שנעלם ממנו דמוכח מסוגית הש"ס בהיפך וכמו שהכריחו הרבנים הנז"ל עי"ש ובס' פרי העץ ד' קל"ב ע"ב וכן כתב הרב מקנה אברהם במהדורא ב' במערכה זו אות קכ"ד (בד"ה וכתב) בשם הרדב"ז בשניות כלשונות הרמב"ם סי' ק"א ובשם הרב שפתי חכמים בפרשת אמור בשם ס' פענח רזא ואין הס' שפתי חכמים כעת אצלי אמנם בתוספות על התורה שם ראיתי שכתוב וז"ל ומאי שנא דכאן גבי כהן הדיוט מקדים אביו לאמו (צ"ל אמו לאביו) משום דגבי הדיוט כתיב יטמא הילכך לא מבעיא לאמו שהוא ודאי אלא אפילו לאביו שאינו ודאי יטמא וגבי כהן גדול דכתיב לא יטמא קאמר לא מבעיא לאביו שאינו ודאי אלא אפילו לאמו שהוא ודאי לא יטמא עכ"ל גם הרב חינא וחסדא בח"ב ד' מ"ד ע"ב הביא כלל זה וגם הוא פירש הכתוב בדרך זו ליישב קושית הרב ברוך אנגי"ל שהביא שם וכן ראיתי להרב הגדול מוהרא"ף יצ"ו בס' אברהם אזכור במערכת הלמ"ד אות ט"ל שכתב בשם ס' התורה והמצוה בפרשת משפטים אות מ"ס שדרך הכתוב לדבר בדרך לא זו אף זו ואין דרך לומר בזו ואין צריך לומר זו וציין יפה תואר פרשת צו פרשה ז' סי' ח' בלא זו אף זו בקרא וחינא וחסדא ח"ג ד' ל"ד ע"ד והני ספרי לא שכיחי גבאי הנך רואה שכלל זה שריר ובריר מפי רבנן קדישי הנז"ל:

אמנם לי ההדיוט קשה לפי כלל זה הא דאמר ר' שמעון בן לקיש בפסחים ד' ס"ו ע"ב דילפינן דפסח בא בטומאה מדכתיב וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש יאמר טמאי מתים ואל יאמר זבין ומצורעים ואני אומר אם טמאי מתים משתלחים זבין ומצורעים לא כל שכן אלא יש לך שעה שזבין ומצורעים משתלחים ואין טמאי מתים משתלחים ואיזה זה פסח הבא בטומאה אמר אביי אי הכי לימא נמי יאמר זב וטמא מת ואל יאמר מצורע ואני אומר זב משתלח מצורע לא כל שכן עי"ש ואם איתא לכלל זה איך נוכל להוציא דין מחמת קושיא זו הא איכא למימר דקרא קאמר בדרך לא זו אף זו וידוע שכתבו הראשונים בכמה מקומות דאף שתירוץ זו ואין צריך לומר זו לא נאמר אלא מדוחק אבל תירוץ לא זו אף זו אינו דוחק כלל ואם כן מי מכריחנו להוציא דין מחמת קושיא זו ואף שכתבו התוס' בריש פרק האיש מקדש גבי בו ובשלוחו דבשתי תיבות לא אמרינן לא זו אף זו הנה כבר ידוע דגדולי הראשונים לא סברי כלל זה וגם יש סוברים דבדאיכא הפסק תיבה בינתיים אף דלא הוו תרי בבי אמרינן לא זו אף זו עיין במשק ביתי וביעיר אזן במערכת הלמ"ד ובמשנת ר' אליעזר ח"ב חלק א"ח סי' יו"ד וכן קשה מדתניא בתורת כהנים והביאה רש"י בפרשת בהר (כ"ה ז') על פסוק ולבהמתך ולחיה אשר בארצך אם חיה אוכלת בהמה לא כל שכן שמזונותה עליך אלא להקיש וכו' כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית ומאי קושיא לימא דקרא לא זו אף זו קאמר וצריך לומר בדוחק דבאמת דינים אלו היו מקובלים לחז"ל מהלכה למשה מסיני ואסמיכום אקראי וצ"ע עתה השגתי ס' יקר לב שומע וראיתי להרב יצ"ו במערכת הלמ"ד שהאריך בכמה סעיפים בכלל זה (דלא זו אף זו) ובפרטות כתב באות ג' בגוף כללין (אם במקרא כתוב אמרינן לא זו אף זו קאמר) ולא אוכל כעת לעיין בדב"ק לך נא ראה:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>

[[קטגוריה:שדי חמד: כללים: ז]]