עריכת הדף "שדי חמד/כללים/ג/יז" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{גופן|5|דרוגולין|'''[{{כתובת מלאה:שדי חמד/כללים/ג/יז|action=edit}} יז]'''}} '''גירושין''' במאי דנחלקו ב"ש וב"ה גיטין דף צ' לא יגרש את אשתו אלא א"כ מצא בה ד"ע וכו', כתב הג' פנ"י ע"פ דברי הרמ"א סי' קי"ט דה"ד לגרשה בע"כ אבל מדעתה בכל ענין שרי, וכ"כ הרב מוהרש"ל בשו"ת נו"ב מ"ת אה"ע סי' קכ"ט בהגהתו ובהגהה לספר דורש לציון דרוש ו' ד"ה ושנסקל, ובשו"ת שיבת ציון סי' פ"ח ועי"ש עוד אופנים דלא פליגי וכן ס"ל להרב מחנה ראובן בחיד' ליבמות י"ד ע"ב, ועיין לה"ה בהל' איסורי ביאה פי"ז הי"ג שכתב לדעת הראב"ד דיהוידע כה"ג היה מגרש אחת משתי נשיו בכל ערב יוה"כ ולדעת הסוברים דאיכא איסורא צ"ל דהיה מגרשה מדעתה דמותר לדעת רבנן קדישי הנז"ל, ועיין להרבנים שנות ימין ח"א דף י"ב ע"ד מ שער החצר באות רי"ג, חת"ס יו"ד סי' קע"ה, בעיקר מח' ב"ש וב"ה ועל מה שהקשו בירושלמי למה לי לאו דלא יוכל בעלה וכו':

וראיתי בשער החצר שם שהביא בשם הרב ז"ב ה"ד הרב מטעם המלך סי' תש"ג שכתב ליישב מה שמקשים על מ"ש בקידושין דף ל"א שאל בן אלמנה את רבי אליעזר אבא אומר השקני מים ואמא אומרת כן איזה קודם וא"ל כבוד אביך קודם ובא אצל ר' יהושע ואמר לו כן ולר"י שאל עוד נתגרשה מהו וכו' דלמה לא שאל זאת גם מר"א וכתב משום דלר"א אסור לגרשה אא"כ מצא בה ד"ע דמתלמידי ב"ש הוא וכיון שזנתה אמו אינו חייב בכבודה וכ"ש להקדים כבודה לאביו אבל מר"י שאל זאת דר"י ס"ל כב"ה דאפילו הקדיחה תבשילו או מצא אחרת נאה הימנה יכול לגרשה אלו תוד"ק ועם שדבר חריף הוא אין דעתי העניה נוחה בזה דמלבד דקשה להעמיס זה בכונת הבן אלמנה ועוד הא גם לב"ש מותר לגרשה מדעתה ורצונה כמו שכתבתי בשם הרבנים הנז"ל ואיכא נמי גווני טובא דמותר לגרשה בלא ערות דבר כגון המדיר אשתו מתשמיש כופין אותו לגרשה ועוד כמה אופנים כמ"ש מר בריה דרב נו"ב במקומות הנז"ל ואם בן האלמנה ידע מחלוקת ב"ש וב"ה ידע נמי החילוקים שנאמרו בענין זה ושפיר הוה מצי שאיל לר"א נתגרשה מהו ובפרט שלשון נתגרשה משמע קצת דמדעתה נתגרשה ויותר נכון בעיני לומר דהבן אלמנה לפי שלא סמך דעתו על תשובת ר"א (מדהוצרך לשאול גם מר"י) לא הוצרך לשאול נתגרשה מהו דלדעתו גם בלא נתגרשה אינו ברור שכבוד אביו קודם, וכשבא אצל ר"י והשיבו כדברי ר"א ונתברר לו שכן שורת הדין מחייבת נתעורר לשאול שאלתו השנית נתגרשה מהו וזה פשוט בעיני, וצריכים אנו לומר כן ליישב קושית המקשים הנ"ל לדעת הרמב"ם דס"ל דאף אם אביו רשע ובעל עבירות חייב בכבודו ומוראו, וכן פסק מרן ביו"ד סי' ר"מ סי"ח דלדידהו נראה דאי אפ"ל כמ"ש הרב ז"ב כמובן ודוחק לומר דאף לדעת הרמב"ם לא היה מקום לשאול נתגרשה מהו דודאי אם אביו הוא צדיק (שהוציא רשעה מביתו) ואמו רשעה אף שחייב בכבודה מ"מ כבודו קודם דהא ניחא לדעת הסוברים דמ"ש הרמב"ם דאפי' אביו רשע חייב בכבודו הוא משום ספק שמא הרהר תשובה מסתברא לומר דאין ספק מוציא מידי ודאי וכבוד אביו קודם לכבודה אבל לפמ"ש מרן חיד"א בברכ"י שם ובשיורי ברכה דמשמעות ל' הרמב"ם הוא דחייב בכבודו מדאורייתא ולא משום ספק שמא הרהר תשובה נראה דלא יתכן לומר דמשום שהיא רשעה והוא בחזקת צדיק פשיטא ליה דכבודו קודם. ולכל הדברות תמיה לי על הרב שער החצר שבאותו פרק (בסי' רי"ג הנ"ל) הביא מחלוקת הרמב"ם והטור אם חייב בכבוד אביו רשע. ושוב אגב ארחיה מביא וקורא דברי הרב ז"ב בשתיקה ולא יעיר שתירוצו לא יגהה מזור לסברת הרמב"ם ופסק מרן כנז"ל. ועיין לקמן ב[[שדי חמד/כללים/כ/קנא|מערכת הכ"ף אות קנ"א]] מה שהבאתי בזה:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>

[[קטגוריה:שדי חמד: כללים: ג]]