עריכת הדף "שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ח/מז" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
מז) '''אחד''' שהיה לו קמח חמץ והיה לו שטר עיסקא לאחד שלוה ממנו מעות ובעל הקמח לא מכר הקמח לעכומ"ז אך בעל העיסקא מכר חמצו כדת נשאל על זה הגאון אבד"ק קאוונא יצ"ו בשו"ת עין יצחק סי' כ"א והשיב באות ג' דלא מיבעיא פלגא פקדון של נותן העיסקא ודאי דחל הקנין של הנותן כדין כל פקדון שתחת יד אחרים שיכול המפקיד למוכרו על ידי קנין אגב קרקע כנהוג במכירת חמץ וקנין אגב קרקע מהני או משום דקנין אגב קרקע הוא מן התורה או משום דקנין דרבנן גם כן מהני בזה ומלבד זה הרי עושה קניינים אחרים כמו סטומתא ולכן חלו קניינים הנ"ל אף בפלגא של העיסקא כדכתב הקצות החשן בסי' ס"ו ס"ק ל"ה דגם פלגא מלוה נקנה באגב קרקע כיון דאסור למישתי ביה שיכרא לכן דינו כפקדון דנקנה אגב קרקע וכן כתב בנתיבות שם ס"ק ל"ח ואף שמדברי רבינו עובדיה ברטנורא בעשירי דכתובות משנה ג' מוכח דסובר דאין דינה כפקדון שהרי כתב דעיסקא שביד אחרים הוי ראוי וכן היא שיטת מרן בש"ע ח"מ סי' ס"ז ס"ג דשביעית משמטת פלגא מלוה דעיסקא ואף דבתומים שם סק"ו הביא בשם הרדב"ז ח"א דשביעית אינו משמט אף פלגא מלוה דדינה כפקדון אך הרדב"ז סותר את שיטתו דבח"ג סי' תקס"ד העלה דפלגא מלוה דעיסקא מיקרי ראוי ויש להאריך בזה מכל מקום מידי פלוגתת הפוסקים לא נפיק ואי נימא דדינה כפקדון מהני מכירת נותן העיסקא דהא הוי כמו כל חמץ שלו דחל בו מכירתו ואם כן אם היה זה בפסח עצמו יש להתיישב הרבה בדבר זה אך לאחר הפסק כיון דסגי ספק אחד להקל יש להקל בודאי ונוכל לדון דזה נכלל בהלשון מכירת חמצו של הנותן שמכר כל חמץ שלו כיון דהוי פקדון מיקרי שלו לכן דעתי מסכמת להקל אלו תורף דב"ק ונדונו היה בקמח קורפיצני אשר לדברי רבני האחרונים קמח שלותתין החטים הוא חמץ גמור ועל זה הוצרך לדון היתר מצד העיסקא וסיים בסוף התשובה ששוב שמע באומרים לו כי יש הרבה קמח קורפיצני שאין לותתים החטים כלל ולכן יש להתיר בפשיטות כשעבר עליו הפסח עי"ש:

'''ולי''' הדל צריך להתיישב בכל מה שרשמתי בסי' זה אות ל"ד במי שמכר חמצו ופרט כל הדברים שמוכר ונשכח ממנו מין אחד והוא כתב בהשטר מכירה שאם נשכח ממנו איזה דבר שיהא גם הוא נכלל בהמכירה אם מהני עי"ש ואם כן אף אם נותן העיסקא כשמכר חמצו לעכומ"ז אמר כן בפירוש שגם מה ששכח לפרט יהיה נכלל בהמכירה באנו לכל השקלא וטריא ההיא וכל שכן אם לא אמר כן בפירוש רק שאמר לו שמוכר לו כל חמצו ופרט לו כל המינים מהחמץ שיש לו ולא היה בכללם קמח חמץ קשה לומר שגם הקמח היה בכלל דכיון שפרט לו המינים יש לומר אין בכלל אלא מה שבפרט ואם מכר כל החמץ ולא פרט לו שום מין באנו להמשא ומתן דשם אי מהני כי האי גוונא או הוי כדבר שאינו מסוים וכל זה בחמצו ממש של בעל העיסקא וכל שכן כשאין החמץ שלו אלא שיש לו עליו עיסקא ויש לומר דאף אם בעל העיסקא נזכר שיש לו עיסקא על חמץ של פלוני לא אסיק אדעתיה לכוללו בכלל מכירתו להעכומ"ז דלאו כולי עלמא ידעי דדינה כפקדון דהא קמן כמה מרבוותא דסברי דהפלגא מלוה אין דינה כפקדון וכיון שכן מהיכא תיתי דתיסק אדעתיה דנותן העיסקא למכור לעכומ"ז הפלגא מלוה שאינה שלו ואף על הפלגא דידיה שהיא פקדון בודאי יש לומר שלא היתה דעתו עליה שאף שמצד הדין היא פקדון אין דעתן של בני אדם להחזיקה כשלהם ויש לומר דלא עלה על דעתו כלל שתהיה נכללת בכלל מכירת כל חמץ שלו דבר שאינו בידו ומעולם לא היה ברשותו אלא בבית המקבל לכן לדעתי הקצרה צריך להתיישב הרבה בטעם זה למעשה והמעיין יכריע:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>