עריכת הדף "שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ג/י" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
יו"ד) '''חמץ''' שנתבטל קודם פסח למאן דלית ליה חוזר ונעור דקיימא לן בסי' תמ"ז ס"ג דאם חיממו התבשיל בפסח בעוד החטה בו דאסור דחוזרת ונותנת טעם בפסח כתב הרב שערי תשובה אות י"ב בשם שו"ת תפארת צבי בחטה שנתבשלה בתבשיל ערב פסח ונצטנן קודם הלילה ונשאר כבוש מעת לעת בימי הפסח החטה פולטת גם אחר כך ואוסרת ע"כ ואני מצאתי שנחלקו בזה שני רבנים בשו"ת פרי צדיק סי י"ט דהרב מימון יאפיל כתב וז"ל מה ששהה בפסח בתערובתו יותר מכ"ד שעות לא חשיב כחיממוה בפסח וראיה מדנקטו הפוסקים וחזרו וחיממוה ואם איתא דכבוש אוסר הרי התרנגולת כבושה בהמרק ונאסר ממילא ולמה לי למינקט האיסור על ידי מעשה החימום אלא ודאי דלא אמרינן הכא דין כבוש כיון שלא נתחדש הכיבוש בפסח אלא נשאר כמו שהיה קודם הפסח והרב המחבר חולק עליו ודחה ראיתו בכמה אנפי דיש לומר דכיון דידוע דכבוש כמבושל אם כן כשכתבו הפוסקים אם חיממו התרנגולת הרי נכלל בזה נכבש ואי נמי דנקטי במידי דשכיח דמחממין אותה אי נמי לאסור אף קודם מעת לעת וכו' והכריח כדבריו ממה שכתב הרב פרי חדש סי' תמ"ז סוף ס"ג בפירוש דברי הרמ"א ביין שיש לחוש שיש בו פירורין ומתשו' מהר"ם מלובלין סי' ע"ח בחטה שנמצא על הכרוב וכו' הובא בפר"ח סי' תס"ז סוף סי"א והרב עיקרי הד"ט א"ח סי' ח"י אות י"ט הביא תשובת פרי צדיק הנ"ל וכתב דלאו דוקא שכל הכ"ד שעות תהיה תוך הפסח רק שרגע האחרון שהוא פועל הכבישה תהיה בפסח וכו' עי"ש ומשמע דאם כל הכבישה היתה קודם הפסח אף שנשתהה בכבישתו בפסח לא הוי דינו כחזרו וחממו בפסח ואין נראה שתהיה כן דעת הרב פרי צדיק דלפי מה שהוכיח מתשו' מוהרמ"ל הרי שם משמע דהיה כמה ימים קודם הפסח מכבישת הכרוב וגם מצד הסברא נראה כן דמדמינן הכיבוש לחימום ואטו בחזרו וחממוה שהוזכר בפוסקים מי נימא דאם היתה חמה קודם הפסח ונמשך החימום עד תוך הפסח לא הוי הדין כאילו נתקררה בנתיים וחזרו וחממוה הא ודאי לא מסתברא כלל וכן מצאתי להרב מאמר מרדכי בסי' תס"ז ס"ק כ"א [בד"ה ועיין] עי"ש ומדברי הרב באר היטב שם ס"ק ל"ד נראה דצריך שתהיה כל המעת לעת בתוך הפסח ותמה במאמר מרדכי עליו דכל שעבר ממעת לעת אוסר בכל רגע והיה צריך לפרש דמיירי בערב פסח ולא הושלם עדיין המעת לעת עי"ש וכדבריו כתב הרב פרי מגדים במשבצות ס"ק ח"י [ד"ה מעשה] וגם בזה לא נתקררה דעתו עי"ש וכן כתב הרב בית מאיר לא"ח בסי' תס"ז סי"ג על דברי הבאה"ט ס"ק ל"ד הנ"ל דמה שנראה מדבריו שכל שלא היה שיעור הכבישה מזמן האיסור לא הוי כבוש כמבושל זה אינו שהדבר ידוע שמאז שנכבש החיטה והגיע למדתו כל רגע ורגע הוא פולט ובולע וכשהגיע פסח וכבר שהה מעל"ע פשיטא שאוסר במשהו וגרע מחזרו וחממוה בפסח בעוד שהחטה בתוכה וכו' ע"כ וכן כתב הרב בית יאודה בסוף סי' י"ד בשם רבו דבכבוש לא שייך לומר בו שנתבטל קודם הפסח אם גוף החמץ עדין בתערובת בפסח כיון דחשיב כרתיחת בישול כל שעה נותן טעם מחדש כתרנגולת שחממוה בפסח וכו' עי"ש וקצת נראה דהמעשה היה איזה ימים לפני הפסח שכבר נגמר הכבישה קודם הפסח ועל כל פנים מדסתם ולא חילק דדוקא אם נגמר הכבישה בפסח והיה לו לחקור בנדונו היכי הוה עובדא מוכח דלא שאני ליה ומרן חיד"א בברכי יוסף סי' תמ"ז אות יו"ד הביא תורף דברי הרב בית יהודה הנ"ל ויש שם טעות סופר שכתב כבוש שנמשך עד אחר הפסח וכו' וצ"ל עד הפסח והרב פרי מגדים באשל אברהם סי' תמ"ז ס"ק י"ג כתב אבל אם שהה מעת לעת קודם הלילה אז פולט בכל עת ודוק בלשון הרב זכור לאברהם ד' קי"ו ע"א וכי היכי דבתבשיל אם חזרו וחממוהו בפסח נותן טעם מחדש הכי נמי כיון דהיה כבוש גם בפסח נותן טעם מחדש ע"כ דמוכח דכל ההקפדה היא שיהיה כבוש גם בפסח דאם לא כן הוה ליה למימר כיון דנגמר כבישתו בפסח ובספר זכרון לידידי הרה"ג אבד"ק ראזיטש יצ"ו על א"ח בהלכות פסח ד' י"ג ע"א ראיתי שכתב בשם שו"ת הר הכרמל סי' י"ד שנסתפק במרקחת או שומן שעומד בכלי חמץ בפסח אם יש לחוש שפולט בפסח להמאכל וצריך ביעור בפסח אף דהוי נותן טעם לפגם ואין אצלי ספר הנ"ל והמובן ממה שכתב בשמו הוא דספקו טהור הוא אם כדבר שנותן טעם לפגם צריך ביעור ואם היה טעם לשבח היתה הכבישה אוסרת בפסח:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>