עריכת הדף "שאילתות דרב אחאי/צו" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''שאילתא ''' דאסור להון לדבית ישראל לאיזדקוקי גברא לאינשי ביתיה כשהיא נדה שנאמר ואל אשה בנדת טומאתה וגו' ולא משתריא לגברה עד דפסקה ומנייא שבעה נקיים דאמר רבי זירא בנות ישראל הן החמירו על עצמן וכו' ולאורתא דשבעה נגהי תמניא טבלה ומשתריא ואי טבלה ביממא דשבעה לא עלתה לה טבילה דתניא כל חייבי טבילות טבילתן ביום נדה ויולדת טבילתן בלילה נדה מנלן דתניא מניין לנדה שאינה טובלת מבעוד יום ת"ל שבעת ימים תהיה בנדתה תהא בנדתה כל שבעה {{העמקש|א}} ויולדת איתקש לנדה דכתיב כימי נדת דוותה תטמא ואמר טבלה בשמיני לא תטבול אלא בליליא משום סרך בתה ואי איכא אונסא טבלה ביממא דשמיני דאתקין רב אידי בר אבין בנרש למיטבל ביממא דשמיני משום אונסא דגנבי ואתקון רב אחא בפפוניא משום אריוותא {{העמקש|ב}} ורבא במחוזא משום אמבולאי ורב יהודה בפומבדיתא משום צינה {{העמקש|ג}} וכי טבלה צריכה לעיוני נפשה דילמא מאיסא קירא או לישה והוי חציצה בין גופה למיא דגלי רחמנא בטבילה {{העמקש|ד}} ורחץ במים את כל בשרו שלא יהא דבר חוצץ בין מים לבשרו וצריכה למיסרק רישה והדר טבלה דילמא מיקטר מזייה ולא עיילין בהו מיא דתניא את (כל) בשרו את הטפל לבשרו וזהו שער עשר תקנות תיקן עזרא ואלו הן שיהו קורין במנחה בשבת בשני ובחמישי ודנין בשני ובחמישי ושיהו מכבסין בחמישי בשבת ושיהו אוכלין שום בערבי שבתות ושתהא אשה משכמת ואופה ושתהא אשה חוגרת בסינר וחופפת וטובלת ושיהו רוכלין מחזרין על העירות ותיקן טבילה לבעלי קריין לדברי תורה דמדאורייתא טובל לתרומה והאידנ' נהוג עלמא כתלתא סבי כר' יהודה בן בתירא בדברי תורה דמעשה בתלמיד אחד שאירע בו קרי והיה מגמגם וקורא למעלה מר' יהודה בן בתירא אמר לו פתח פיך ויאירו דבריך שאין דברי תורה מקבלי' טומאה דכתיב הלא כה דברי באש נאם ה' מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה ומאלו התקנות שתהא אשה חופפת וטובלת דמדאורייתא בעיוני סגי לה ואתא עזרא ותיקן חפיפה ולמיבדק שפיר {{שאילש|קה}}{{העמקש|ה}} ולא תחוף אלא בחמין ואפי' בחמי חמה משום דקרירי ומיסרק מזייא ולא עיילין בהו מיא {{העמקש|ו}} וצריכא למיסרק רישה סמוך לטבילתה דשלח רבין באיגרתיה אשה לא תחוף אלא בחמין בערב שבת ותטבול במוצאי שבת ותמה על עצמך היאך אשה חופפת ביום וטובלת בלילה הא בעינן סמוך לחפיפה טבילה דאי איתרמי לה טבילתה בשמשי דשבתא דלא אפשר למיסרק משו' דאתיא לאתורי שערה חופפת ביממא וטבלה בליליא ואפי' אתרמי ערב שבת וחמישי בשבת שני ימים טובים דלא אפשר למיחף בהון וזמן טבילה בלילי שבת {{העמקש|ז}} משום דטבילה בזמנה מצוה {{העמקש|ח}} וכי גדלה לה למזייה לא תקטרינון לריש צוציתא דזמנין דמקטרא על חדא בינתא והוי חציצה כדרבא בר רב הונא דאמר רבא בר רב הונא נימא אחת קשורה חוצצת במים {{העמקש|ט}} ובעידנא דטבלה לא תסרוך עילוי מזייה לא חוטי דעמרא ולא חוטי דכיתנא ולא תיבי ולא ברזי דמיקטרין עילוי מזייה והוי חציצה דתנן לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועה שבראשה ולא תטבול בהן עד שתרפם ז 

'''ברם ''' צריך חוטין של שיער מאי כי דצמר דמו {{העמקש|י}} או דילמא כי שיער דגופה דמי כמו דגופה עיילין בהו מייא אף הני נמי עיילין בהו מייא ת"ש דתנן אלו חוצצין באשה חוטי צמר וחוטי פשתן והרצועות שבראשי הבנות ר' יהודה אומר של צמר ושל שיער אין חוצצין מפני שהמים עולין בהם אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל הילכתא כר' יהודה בחוטי שיער אמר רב פפא הילכתא מכלל דפליגי עליה רבנן בשל שיער וכי תימא הכי נמי מדקא שרי רבי יהודה מכלל דאסרין רבנן דילמא כשם ששיער אין חוצצין כך חוטי צמר אין חוצצין קאמר להו כי היכי דשיער לא חייצי דצמר נמי לא חייצי {{העמקש|יא}}אלא מודין {{שאילש|קו}}איתמר נמי אמר רב נחמן אמר שמואל מודים חכמים לר' יהודה בחוטי שיער תניא נמי הכי חוטי צמר חוצצין חוטי שיער אין חוצצין ר' יהודה אומר של צמר כשל שיער אמר רב נחמן בר יצחק מתני' נמי דיקא דקתני יוצאה אשה בחוטי שיער בין משלה בין משל חברתה וכן הלכתא אי נמי כי {{העמקש|יב}} טבלה במייא חיי אבל דלייא בדוולא או מלייא בחצבי לא הוי מקוה דתניא אילו נאמר מקוה מים ולא נאמר מעיין שומע אני ימלא בכתף ויעשה מקוה ת"ל מעיין מה מעיין בידי שמים אף מקוה בידי שמים {{העמקש|יג}} ונהרא דסכיר דאית ביה עקולא דאית ביה ארבעין סאה הוה ליה במקוה דאית ביה ארבעין סאה ושפיר דמי לטבילה {{שאילש|קז}}ומקוה דנפלה לה שלשת לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה {{העמקש|יד}} ואי אמשיכינון מבראי אגב מרזיבא ירדו ואזלו אגב מקוה לא פסלי ליה {{העמקש|טו}} דכי אתא רב דימי אמר שאובה שהיא משוכה טהורה ואצטרופי נמי מצטרפין לארבעין סאה דתניא ר' אליעזר בן יעקב אמר גג שיש בו עשרין ואחד סאה מי גשמים ממלא בכתף תשע עשרה סאין ופותקן למקוה והן טהורין שהשאובה מטהרת ברבייה ובהמשכה ואי אמשכינון איידי מרזיבא פוסלי' דתניא צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקוה ולא פסלי מים שאובין אלא לפי חשבון כלים כדתנן אין מים שאובי' פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון אמר רב פפא לפי חשבון כלים ויוסף בן חוני היא דתניא יוסף בן חוני אומר {{העמקש|טז}} בשנים ובשלשה כלים מצטרפין ואין פוסלים בארבעה וחמשה כלים אין מצטרפין ופוסלים: {{שאילש|קח}}

'''ברם ''' צריך {{העמקש|יז}} שפחה מי מיחייבא למינקט יומי דבעלה נדה אי לא {{העמקש|יח}} כיון דכל מצוות שהאשה חייבת בה עבד חייב בה ומיחייבא למינקט או דילמא כיון דלא אית מצוה השווה בכל הוא לא מיחייבא ת"ש דתניא בנות ישראל אין לי אלא בנות ישראל בגיורת ושפחה ושאינה משוחררת מניין תלמוד לומר אשה מכל מקום וכן הילכתא {{העמקש|יט}} אי נמי נדה אסיר לה למיכל על פתורא דגברה כדתנן כיוצא בו לא יאבל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה אמר רב יצחק בר חנינא אמר רב הונא כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ ממזיגת כום והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו ואמר רבא הצעת המטה בפניו אסור שלא בפניו מותר {{העמקש|כ}} שמואל כי משקייא ליה דביתהו ביומי נדתה משנייא ויהבא ליה בשמאלה אביי מנחא ליה כסא אפומא דכובא רבא מנחא ליה על בי סדייא רב פפא מנחא ליה אשרשיפא ואילו אתתא מהימנא היא לנפשה {{העמקש|כא}} דקביעלה זימנא דחזייא ואמרה לא חזאי אי נמי כזה ראיתי ואיבדתיו מהימנא דתניא נאמנת אשה לומר כזה ראיתי ואיבדתיו ואמר רב חיננא בר כהנא אמר שמואל מניין לנדה שסופרת לעצמה שנאמר וספרה לה שבעת ימים לה לעצמה {{שאילש|ק8|*}}והיכא דהוחזקה נדה בשכנותיה היכי דמי כגון דהוה לבישה הנך מאני דלבישה בנדתה ואמרה טהורה אני לא מהימנא דאמר רב יהודה הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה משום נדה ותנן נמי משמשתו נדה ואוקימנא כדרב יהודה למימרא דלא מהימנא: 

'''ברם ''' צריך {{העמקש|כב}} היכא דנותנת טעם לדבריה מי מהימנא אי לא כיון דאחזיק נפשה לטומאה האי יצרה הוא דתקפה ולא מהימנא או דילמא כיון דקא יהבה טעמא למילתא מהימנא תא שמע דבעא מיניה שמואל מרב אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני מהו אמר ליה {{העמקש|כג}} דלויה לרטיבא דפשא ליה בדוכתיה {{העמקש|כד}} אמרי דרב איקלע לבי שמואל שדר ליה שמואל כסא דברכתא לדביתהו ולא קיבלה איכא דאמרי דבי הוות יתבא נדה מהודעא ליה בכסא דברכתא ואיכא דאמרי נדה לא שתיא כסא דברכתא ואמר מר משגרו לאינשי ביתיה במתנה כי היכי דליהוו שלמא ואי שתייא אתו לידי הרגל עבירה ולבסוף אמרה לרב טהורה אני אלא אחותך היא דאיקלעא לגבאי ואמינא אי שתייא ליה אנא היא אמרה לא קא עבדא לי יקרא אמרנא אשדרתיה לך דתשתייה אנת אמר ליה רב אף בזו אם נותנת אמתלא לדבריה נאמנת תנא מיניה ארבעין זימנין למימרא דקבלה ואפילו הכי שמואל לא עבד עובדא בנפשיה וכן הילכתא חמשה דמים טמאים באשה האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזג {{העמקש|כה}} ושלשה טהורים הירוק וכמימי בשר צלי וכמימי תלתן:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}[[קטגוריה:נדה]]</noinclude>