עריכת הדף "שאילתות דרב אחאי/נה" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''שאילתא ''' (א) דאסר להון לדבית ישראל לאסהודי סהדותא דשיקרא חד לחבריה שנאמר לא תענה ברעך עד שקר וכל מאן דמסהיד סהדותא דשקרא בחבריה לא חזייה נבילתיה למיחת בקבורה אלא מיפל קמי כלבי דאמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה כל המספר לשון הרע וכל המקבלו וכל המעיד עדות שקר בחבירו ראוי להשליכו לכלבים שנאמ' לכלב תשליכון אותו וסמיך ליה לא תשא שמע שוא וקרי ביה לא תשיא וכד אתו לאסהודי מאיימין עלייהו ומפרשי' להו מהדדי ושמעינן סהדותא דהאי לחודיה והאי לחודיה כדתנן כיצד בודקין את העדים מכניסין אותן ומאיימין עליהון ומאי מילתא אמרי' לאייומי עליהון אמר רב יהודה נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר {{העמקש|ב}} *אמר רבא אמרי אינשי שבע שני הוה כפנא אבב אומנא לא חליף אלא אמר רבא מפיץ וחרב וחץ שנון איש עונה ברעהו עד שקר אמר רב אשי אמרי אינשי שבע שנין הוה מותנא ואיניש בלא שניה לא שכיב אלא אמר רב אשי אמר לי רב נתן בר מר זוטרא סהדי שקרי אאגורייהו זילו דכתיב והושיבו שני אנשים בני בליעל נגדו ויעידוהו לאמד ומשיירין את הגדול שבהם ואומרים לו אמור היאך אתה יודע שזה חייב לזה אם אמר הוא אמר לי שאני חייב לו מאתים זוז או איש פלוני אמר לי שחייב לו לא אמד כלום {{העמקש|ג}} עד שיאמר בפנינו הודה שחייב לו מאתים זוז שאדם עשוי שלא להשביע את עצמו {{שאילש|סב}}{{העמקש|ד}} אם אמר איש פלוני אמר לי הוה ליה עד מפי עד דבר אחר על פי שנים עדים שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן ואע"ג דקאי קמיה בית דין ושמע תורגמן מפומיה {{שאילש|סג}}ואמרי לא אמר כלום {{העמקש|ה}} עד שיאמר בפנינו הודה מאי היא אי לאפוקי היכא דאודי בלא אפיה דמלוה הא מרישא שמעת מינה אם אמר הוא אמר לי שאני חייב לו מאתים זוז לא אמר כלום מסייע ליה לרב דאמר רב יהודה אמר רב צריך שיאמר אתם עדיי או כי אודי ליה ואמר להו הוו עלי סהדי מילתיה מילתא ואי לא מצי אמר ליה משטה אני בך מילתא בעלמא הוא דאמר: 

'''ברם ''' צריך {{העמקש|ו}} אילו היכא דאודי ליה ואמר להו מלוה הוו עלי סהדי ולווה לא אמר ולא כלום כי אמר ליה משטה אי לא מי אמרינן כיון דלוה לא אמר להו הוו עלי סהדי אמירה דמלוה ולא כלום הוא או דילמא כיון דאמר ליה מלוה ואישתיק לוה כמאן דקאמר להו לוה דמי ת"ש דההוא דאטמין סהדי בכילתא אמר ליה (לוה) מנה לי בידך אמר ליה אין אמר ליה עירי ושכבי להוו עלך סהדי אמר ליה לא אמר רב כהנא הא קאמר ליה לא ההוא דאטמין סהדי בקברי אמר ליה (לוה) מנה לי בידך אמר לי אין אמר ליה חיי ושכבי להוו עלך סהדי אמר ליה לא אמר רבי שמעון בן לקיש הא קאמר ליה לא אמר רבינא ואיתימא רב פפא ש"מ דאמר רב יהודה אמר רב צריך שיאמר אתם עדיי לא שנא אמר להו לוה ולא שנא כי אמר להו מלוה ואישתיק לוה מדקאמר הא קאמר ליה לא הא אישתיק הכי נמי דלא מצי אמר ליה משטה אני בך: 

'''אי נמי ''' ברם צריך {{העמקש|ז}} היכא דאמר ליה לחבריה אוזיפתך מאתן זוזי ואתו תרי סהדי חד אמר מאתן וחד אמר מאה הוא דאוזפי וקא מכחשין סהדי הדדי מי מחייב לשלומי ליה מאה אי לא מי אמרינן כיון דקא מסהיד האי לא קא מסהיד האי הא נחלקה עדותן אמאתן חד סהדא ואמאה חד סהדא ולא כלום או דילמא יש בכלל מאתים מנה ואמנה מיהת הא איכא תרי סהדי מיפלג פליגי בה רבי שמעון בן אלעזר ורבנן דתניא אמר רבי שמעון בן אלעזר לא נחלקו בית שמאי ובית הילל על שתי כתי עדים שאחת אומרת מאתים ואחת אומרת מנה שיש בכלל מאתים מנה ועל מה נחלקו על כת אחת שבית שמאי אומרים נחלקה עדותן ובית הילל אומרים יש בכלל מאתים מנה תנא קמא סבר בכת אחת לא פליגי דכיון דלא שוה עידותן לא מצטרפינן להו כי פליגי בשתי כיתי עדים דבית שמאי סברי כיון דלא מכחשין הדדי ליתא לעדות לא דהני ולא דהני ובית הילל אומרים כיון דלא איצטרופי קא מצטרפין יש בכלל מאתים מנה הילכתא כרבי שמעון בן אלעזר או בתנא קמא ת"ש {{העמקש|ח}} דאמר רב יהודה עדות המכחשת זו את זו בבדיקות כשירה בדיני ממונות (פסול) אפילו אחר אומר מנה שחור ואחד אומר מנה לבן מצטרפין כרבי שמעון בן אלעזר: 

'''אי נמי ''' ברם צריך אילו תרי סהדי דהוו בסהדותא ואינשי חד מינייהו לסהדותא וחד מינייהו דכיר ליה מהו לאדכורי חבריה ומיזל ומסהיד מי אמרינן כיון דמידכר ליה וחבריה לא מידכר לא תיבעי לך דהא לא מידכר כי תיבעי לך היכא דמידכר מאי ת"ש דתניא כותב אדם עדותיו על השטר ומניחה ומעיד עליה אפילו לאחר כמה שנים ואמר רב הונא והוא שזוכרה מעצמו {{העמקש|ט}} ורבי יוחנן אמר אע"פ שאין זוכרה כיון דדכיר דכתבה כמאן דדכיר ליה דמי אמר רבא הני תרי סהדי דהיו ידעי בסהדותא ואינשי חד מינייהו לסהדותיה מדכר ליה חבריה ואזיל מסהיד {{העמקש|י}} ולא אמרינן דילמא קא משני חבריה והוא נינהו דקא מדמיא ליה מילתא דהכי הוות משום דקא מבלע ליה אבל בעל דבר כי מדכר להו לסהדי ומדכרין לא מסהדין רב חביבא אמר אפילו בעל דבר מידכר מר בר רב אשי אמר בעל דבר לא והלכה בעל דבר לא ואי צורבא מרבנן הוא כי מדכר ליה בעל דבר שפיר דמי רב אשי הוה ידע ליה לסהדותא דרב כהנא אמר ליה מדכיר מר הא סהדותא אמר ליה לא אמר ליה ולאו הכי והכי הוה מעשה אמר ליה לא לסוף אידכר רב אשי ואזל (הוה קא) ומסהיד ליה חזייה לרב כהנא דהוה קא מהסס אמר ליה מי סברת עלך דידך קא סמיכנא אנא הוא דדמיי אנפשיי ואידכר שפיר {{העמקש|יא}} אי צורבא מרבנן הוא סהדא קא אמרינן: 

'''אי נמי ''' ברם צריך היכא דלא חזו לסהדותייהו בהדי הדדי {{העמקש|יב}} ואודי ליה קמיה חד באנפיה נפשיה {{העמקש|יג}} אי נמי אוזפיה קמיה חד דאודו ליה קמיה חד מי מצטרפין לעדות אי לא אי נמי בבית דין לא איתרמי לאסהודי סהדותייהו בהדי הדדי מי מצטרפין אי לא מיפלג פליגי בה רבי יהושע בן קרחה ורבנן דתניא לעולם אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחת ורבי יהושע בן קרחה אומר אפילו בזה אחר זה אבל אין עדותן מתקיימת בבית דין עד שיעירו שניהם באחת רבי נתן אומר שומעין דבריו של זה היום ולכשיבא חברו שומעין דבריו למחר הילכתא מאי מי מצטרפין אי לא ת"ש דאמרי נהרדעאי בין הוראה אחר הוראה בין הלואה אחר הלואה מצטרפין כמאן כר' יהושע בן קרחה וכל שכן ב"ד דמצטרפים כר' נתן כיון דבעיקר עדות מצטרפין כר' יהושע בן קרחה כל שכן בסופה דמצטרפת עדותן כרבי נתן: 

'''אי נמי ''' ברם צריך חד חתים עילוי שטרא {{העמקש|יד}} וחד קא מסהיד בפומיה מצטרפין בפומיה אי לא מי אמר כי אמר רבי נתן מצטרפין היכא דשוה עדוחן להדדי אבל חד בכתב וחד על פה לא או דילמא לא שנא אי נמי שנים שהעידו אחד בבית דין זה ואחר בבית דין זה מהו לצורפן כי אמר רבי נתן מצטרפי בחד בי דינא אבל בתרי בי דינא לאו או דילמא לא שנא ת"ש דתנן גט פשוט עדיו שנים מקושר עדיו שלשה פשוט שכתוב בעד אחד ומקושר שחתמו בו שנים שניהם פזולין בשלמא מקושר שכתוב בו שני עדים איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ובעלמא כשר הכא נמי כשר קמשמע לן דפסול אלא פשוט שכתוב בו עד אחד פשיטא אמר אביי לא נצרכא אלא לעד אחד בכתב ועד אחד על פה אמר לי' אמימר מכשר בעד אחד בכתב ועד אחד בעל פה אמר ליה רב אשי לאמימר הא דאביי מאי היא א"ל לא שמיעא לי כלומר לא סבירא לי והא מתניתין היא א"ל הא קמשמע לן {{שאילש|סד}}דשנים במקושר כעד אחד בפשוט דמי {{העמקש|טו}} מה עד אחד דפשוט פסול אף שנים במקושר פסולין לגמרי דאף על גב דתפש מפקינן מיניה דאי לא תימא הכי הא דשלחו ליה חבריה לרבי ירמיה עד אחד בכתב ועד אחר על פה מהו שיצטרפו אמר להו אני איני כדי שאתם שלחתם לי אלא כך דעת תלמידכם נוטה שיצטרפו [א"ל אנן] הכי מתנינן ליה ושנים שהעידו אחר בבית דין זה ואחד בבית דין זה מהו שיצטרפו אמר להו מצטרפין והילכתא בתרוייהו מצטרפין: דרשה כל זמן שמביא ראייה סותר את הדין

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}[[קטגוריה:עדות]]</noinclude>