עריכת הדף "שאילתות דרב אחאי/לו" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''שאילתא'''  דמחייבין דבית ישראל למישקל ולמיטרא בהימנותא {{העמקש|א}} ואילו מאן דאמר ליה לחבריה מזבננא ליך האי מידי לא בעי ליה למיהדר ביה ואע"ג דאי בעי למיהדר מצי הדר דיבורא בעלמא הוא דא"ל אפילו הכי לא מיתבעי ליה למיהדר בדיבוריה אלא מיבעי ליה למיקם בהימנותא ועליה איתמר הדין קרייא עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי {{העמקש|ב}} מלמד שזוכה ויושב במחיצתו של הקב"ה ולא מיבעיא דאמר ליה מיזבננא האי מידי {{העמקש|ג}} אלא אפילו גמר בליביה לזבוני ליה אע"ג דלא אפיק מן פומיה לא מיתבעי ליה למיהדר ביה דכתיב הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו כי הא דרב ספרא הוה ליה ההוא חמרא לזבוני אתא ההוא גברא ובעייה הוה קא קרי ק"ש א"ל מי זבנת לי ניהלי בזוזי פלן לא אהדר ליה סבר לא ניחא ליה בהכי אטפי ליה וא"ל יהבת לי ניהלי בזוזי פלן לא אהדר ליה בתר דאסיק אמר ליה מן כד אמרת בזמן קדמאה גמרי בלבי לזבוני לן הא טופנא לא שקילנא מינך {{העמקש|ד}} ואי א"ל והדר ביה מיתקרי מחוסר אמנה ואי יהיב ליה זוזי ולא משך והדר ביה קאי באיסורא אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמרה ומן המצריים שנטבעו בים הוא יפרע ממי שאינו עומד בדבורו רבי שמעון אמר כל שהכסף בידו ידו על העליונה ותניא א"ר שמעון אימתי בזמן שכסף ופירות ביד מוכר אבל כסף ביד מוכר ופירות ביד לוקח אינו יכול לחזור בו מפני שכספו בידו כספו בידו ביד מוכר הוא אלא דמי כספו בידו פשיט' אמר רבא הכא במאי עסקינן כגון שהיתה עלייה של לוקח מושכרת למוכר דטעם מאי תקינו רבנן משיכה גזירה שיאמר לו נשרפו חטיך בעלייה הכא ברשותא דלוקח מנחי פירות אי נפלה דליקה באונס איהו טרח ומציל להו ההוא גברא דיהב זוזא אחמרא שמע דקא בעין למינסביה דבי פרזק רופילא אמר להו הבו לי זוזיי דלא בעינא חמרא אתא לקמיה דרב חסדא אמר ליה כדרך שתקינו משיכה במוכרים כך תקינו משיכה בלקוחות ומנלן דדבורא לא קני {{שאילש|מו}}{{העמקש|ה}} דתנן נכסים שיש להם אחריות אין ניקנין אלא במשיכה בכסף מנלן אמר חזקיה אמר קרא שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים ואימא אע"ג דיהב כספא לא קני עד דכתיב ליה שיטרא מי כתב שדות בכסף ובשטר ובספר יקנו שדות בכסף יקנו כת' אלא בכסף הוא דקני ליה ושטרא ראייה בעלמא הוא [בשטר מנלן אילימא משום דכתיב וכתוב בספר וחתום והעד עדים והאמרת שטר ראיה בעלמא הוא] אלא מהכא ואקח את ספר המקנה ואת החתום והמצוה והחוקים ואת הגלוי בחזקה מנלן דכתיב ושבתם בעריכם אשר תפשתם במה תפשתם בישיבה {{העמקש|ו}} דבי רבי ישמעאל תנא וירשתם את הארץ וישבתם בה במה ירשתם בישיבה ושאין להם אחריות אין ניקנין אלא במשיכה מנלן {{העמקש|ז}} דכתיב וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנו מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד והני מילי בבריא אבל בשכיב מרע דברי שכיב מרע ככתובי' וכמסורי' דמו וקנו וכי קני הוא דמית אבל עמד חוזר וכי הדר הוא דכתבתן לכולהו נכסי אבל שייר כל שהוא (לא) מצי הדר דתנן שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרי' ושייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת ודאי כתבינון לחד והדר כתבינון לאחרינא בתרא קני קמא לא קני כי הא דאימיה דרמי בר חמא {{העמקש|ח}} בצפרא כתב תנהו לנכסיה לרמי בר חמא לאורתא כתבתנהו לרב עוקבא בר חמא אזיל רמי בר חמא קמיה דרב ששת אוקמינהו לנכסיה בהדיה אזל רב עוקבא בר חמא קמיה דרב נחמן אוקמיה בנכסיה אזל רב ששת לקמיה דרב נחמן אמר ליה מאי טעמא עבד מר הכי אמר ליה דהא הדרא בה א"ל והא מייתא א'ל הכי אמר שמואל כל שאילו עומד וחוזר חוזר במתנתו: 

'''ברם'''  צריך אילו שכיב מרע דכתבינהו לכולהו נכסיה לחד והדר כתב מנהון לאחרינא מאי מי אמרינן מדהדר וכתב מנהון לאחרינא ש"מ מן כולהו נכסים הדר ביה או דילמא מאי דהדר הדר ומאי דלא הדר לא הדר ובתרא קאני מאי דאקנייה והנך קני להו קמא ת"ש דתניא כולן לראשון ומקצתן לשני שני קנה ראשון לא קנה מאי לאו בשמת וש"מ חזרה במקצת הויא חזרה בכולה לא בשעמד הכי נמי מסתברא מדקתני סיפא מקצתן לראשון וכולן לשני ראשון קנה שני לא קנה אי אמרת בשלמא בשעמד משום הכי ראשון קנה דשייר שני לא קנה דלא שייר אלא אי אמרת כשמת תרוייהו ליקנו א"ל רב יימר לרב אשי וליהוי נמי בשעמד ואי אמרת בשלמא חזרה במקצת הויא חזרה בכולה משום הכי רישא מיהת שני קנה ראשון לא קנה דהא הדר ביה אלא אי אמרת חזרה במקצת לא הויא חזרה בכולה שני נמי לא ליקני והילכתא חזרה במקצת הויא חזרה בכולה רישא משכחת לה בין בשמת ובין בשעמד סיפא לא משכחת לה אלא בשעמד: 

נשלם ספר בראשית ברא. תהלה לאל בדברו שחק שפרא

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>