עריכת הדף "שאגת אריה/פה" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''סימן פה'''}}

<b>{{עוגן1|ועוד}}</b> יש ללמוד דחמץ שקיבל עליו הנפקד אחריות אין זה מגין ומציל על המפקיד מלעבור על בל יראה ובל ימצא אף ע"פ שהוא באחריות הנפקד ובביתו אפ"ה המפקיד נמי עובר עליו כיון דעיקר הממון של המפקיד וכן דעת הרא"ש ובהא כ"ע מודים וכמש"כ והרי השווינו את המחלוקת בין החכמים דאפי' הגאונים מודים בזה אלא שפוטרים את המפקיד מבל יראה הואיל והוציאו מרשותו ול"ק ביה ביתו וגבולו וכדעת הרמב"ן והר"ן ז"ל וא"ת כיון דבמוציאו מרשותו לחוד סגי א"כ כ"ש דאם קיבל עליו הנפקד אחריות והוא ברשותו דאין המפקיד עובר עליו דאטו משום קבלת אחריות של הנפקד מיגרע גרע. וי"ל דנפקא מיניה דלמאי דהוי ס"ל להרא"ש והטור והאחרונים דקבלת אחריות של הנפקד ומה שהוא ברשותו בענין שהנפקד ראוי לעבור על בל יראה הוא הגורם להציל את המפקיד מלעבור עליו דכיון דכל כה"ג אוקמה רחמנא ברשות הנפקד לענין לעבור עליו בב"י לחומרא ה"נ לקולא נמי בתר נפקד אזלינן ואינו ברשותיה של מפקיד כלל ואיכא למימר בכה"ג דאפי' מדרבנן נמי א"צ ביעור ובהכי סגי ליה ואם הפקידו בכה"ג אצל הנכרי ועבר עליו הפסח מותר בהנאה כמו חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח וכדמשמע להדיא מדברי הפוסקים שהבינו הכי את דעת הגאונים ז"ל.

אבל למה שהוכחתי שאין כוונת הגאונים לפטור את המפקיד אלא משום הוצאה מרשותו לחוד אבל קבלת אחריות של הנפקד אינו מעלה ומוריד כלל להוציאו מרשות המפקיד וכיון דהכי הוא אם הפקידו אצל הנכרי אע"פ שקיבל עליו אחריות מדרבנן המפקיד עובר עליו ואע"פ שהוציאו מרשותו כיון דמ"מ עובר עליו מדרבנן ה"ל חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח ואסור בהנאה ולפ"ז מש"כ רמ"א סי' ת"מ בקיבל עליו אחריות על חמצו של נכרי דחייב לבערו אפי' הפקידו ביד נכרי אחר וכתב עליו בספר מ"א ואם הישראל הפקידו אצל נכרי אחר וקיבל עליו אחריות הנכרי השני נ"ל דשרי דהא י"א דאפי' חמצו של ישראל שהפקידו ביד נכרי וקיבל הנכרי אחריות שרי ואף דלא קי"ל הכי מ"מ בחמצו של נכרי שרי ע"כ. וזהו לפי הבנתו בדברי הגאונים דקבלת אחריות של הנפקד מציל את המפקיד מלעבור עליו אבל לפי מש"כ דלא תליא מילתא בהכי אלא בהוציאו מרשותו לחוד סגי מה"ת אלא דבחמץ שלו אכתי עובר עליו מדרבנן ובחמץ של נכרי וקיבל עליו אחריות במוציאו מרשותו סגי ליה ואין עובר עליו אפי' מדרבנן לדעת הגאונים ור"ת והרמב"ן וסייעתו א"כ ממ"נ אי סמכינן על הגאונים וסייעתם במפקידו אצל נכרי א' אפי' לא קיבל עליו אחריות הנכרי השני נמי סגי ודלא כרמ"א ואי לא סמכינן עלייהו משום דמדברי רש"י והרמב"ם משמע דלא ס"ל הכי אפי' קיבל עליו אחריות הנכרי השני נמי לא מהני ולענין הלכה נ"ל דעכ"פ ראוי לסמוך ע"ד הגאונים בקיבל עליו אחריות הישראל על חמצו של נכרי והפקידו אצל נכרי אחר אע"פ שלא קיבל עליו אחריות הנכרי השני דמ"מ אחר הפסח שרי בהנאה הואיל דאפי' חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אינו אסור אלא מדרבנן משום קנסא בכה"ג דאין החמץ של ישראל אלא קיבל עליו אחריות לחוד והואיל ואינו ברשותו אפי' מדרבנן ש"ד ואפי' בתוך הפסח א"כ לאחר הפסח ראוי לסמוך עלייהו עכ"פ להתירו בהנא' והדבר ברור בעיני אילו הבינו האחרונים את דעת הגאונים שהביאו הרשב"א והרא"ש ואת דעת הרמב"ן והר"ן לאשורן דאפי' בתוך הפסח היו סומכין עליהם ואחר שנברר לנו פי' דבריהם ז"ל על אמיתתן בס"ד עכ"פ לאחר הפסח ראוי לסמוך עליהן להתירו בהנאה בכה"ג:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>