עריכת הדף "ש"ך/יורה דעה/שטו" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} '''ויאכלנו.''' מיהו חייב במתנות כהונה ממ"נ ודוקא בספק בכור אבל כשנסתפק בשנים איזהו מהן בכור והוצרך ליתן א' מהן לכהן השני פטור מן המתנות כיון דחליפיו ביד כהן עשו שאינו זוכה כזוכה כמו שנתבאר כל זה לעיל סי' ס"א ס"ק (י') [י"א]:

{{עוגןמ|ב}} '''אין מוציאין.''' דהשתא ה"ל הישראל המוציא ועליו להביא ראיה:

{{עוגןמ|ג}} וי"א דמוציאין כו'. שכיון שהישראל יש לו עכ"פ חזקה דטובת הנאה ליתנן למי שירצה בכל מקום שהוא הוא בחזקתו והכהן לעולם מוציא ועליו להביא ראיה:

{{עוגןמ|ד}} '''וכן הלכתא.''' ולעיל סי' ס"א סעיף כ"ג לא כתב הרב דהכי הלכתא וע"ש ס"ק (י"ב) [י"ג] מה שכתבתי בזה:

{{עוגןמ|ה}} '''ואפי' אם נתנו כו'.''' כלומר לא מבעיא תקפו בע"כ דמוציאין מידו אלא אפילו נתנן מעצמו צריך להחזיר לו דהוה נתינה בטעות:

{{עוגןמ|ו}} '''שניהם אינם בכור.''' זה מפני שלא קדש ברחם וזה אינו בכור לכל בניה:

{{עוגןמ|ז}} '''הרי זה ספק.''' שהרי הוא ספק זכר ספק נקבה:

{{עוגןמ|ח}} '''ויאכל במומו כו'.''' וזה שהוא טומטום לא הוי מום מפני שדרכו לקרוע:

{{עוגןמ|ט}} '''אנדרוגינוס.''' אע"ג דבעלמא קי"ל דבריה בפ"ע הוא ואינו לא בכלל זכר ולא בכלל נקבה ולפ"ז לא הוי בכור כלל מכל מקום כיון דפליגי ביה הפוסקים יש פוסקים שהוא בכלל נקבה () הכא גבי בכור אזלינן לחומרא ואמרינן שהוא בספק בכור ואינו נגזז ונעבד ואינו נאכל אלא כשיולד בו מום אחר שהוא קבוע וזה שהוא אנדרוגינוס לא הוי מום ועיין לעיל סי' קצ"ד סעיף ח':

{{עוגןמ|י}} '''פטורה.''' אח"כ מהבכורה דהולד שהיה במיחוי זה פטור:

{{עוגןמ|יא}} '''ובהמה גסה כו'.''' פטורה אח"כ מהבכורה שאין שליא בלא ולד וכן חררת דם:

{{עוגןמ|יב}} '''והחררה תקבר.''' אבל בשליא א"צ לקברה שהכל יודעים שאין שליא בלא ולד:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:ש"ך: יורה דעה]]