עריכת הדף "רשב"ם/בבא בתרא/נז/ב" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''{{עוגן1|והכא}} בחצר השותפין עסקינן.''' שאחד מן השותפין עצמו העמיד בהמותיו ותנור ואשפה שלו בחצר ג' שנים ולא מיחו בו וסתם חצר לכניסה ויציאה הוא ולא להעמיד שם בהמותיו וחפציו זמן מרובה והלכך בהעמדת בהמותיו גרידא בלא בנין לא הויא חזקה דבהעמדה כדי לא קפדי שותפין זה על זה עד שעה שיצטרכו לאותו מקום וכשירצו יקפידו ויסלק זה חפציו דאין לו חזקה בשתיקתן:

'''{{עוגן1|אמחיצה}} קפדי.''' ומדשתקו ולא מיחו ודאי ברשותן עשה והויא חזקה:

'''{{עוגן1|אסורין}} ליכנס לחצר.''' שכל זמן שלא חלקו את החצר נכנס כל אחד בחלק חבירו וקם ליה בלא יחל דברו שהרי נהנה מחבירו שעומד בחצרו דבהעמדה קפדי דאם איתא דלא קפדי מותר לעמוד בחצר חבירו אע"פ שמודר ממנו הנאה דכיון דלא קפיד בעמידה הרי הפקיר את החצר לכל בני החצר לעמוד בו ולגבי עמידה אין לו חלק בו:

'''{{עוגן1|הכא}} ברחבה כו'.''' מתני' ברחבה שאחורי הבתים דאינו מקפיד כל כך אבל בחצר שלפני הבתים צריך שיהא מקום פנוי לביאה ויציאה והלכך קפדי בהעמדה כדי:

'''{{עוגן1|אידי}} ואידי.''' מתני' דהכא ודנדרים:

'''{{עוגן1|איכא}} דקפיד.''' בהעמדה כדי:

'''{{עוגן1|גבי}} ממונא.''' לענין חזקה:

'''{{עוגן1|לקולא}}.''' יש לנו לילך להקל ולומר שאין השותפין מקפידין זה על זה ומותר להעמיד זה בהמותיו בחצר כל זמן שאין חבירו מעכב עליו והיינו קולא שאנו מתירין לזה מסתמא להעמיד שם בהמותיו אף על פי שלא נטל רשות מחבירו ובדוכתא אחרינא {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/מא/א|ב"מ דף מא.]]}} אמרינן דשואל שלא מדעת גזלן הוי והכא בלא דעת יכול להכניס בהמותיו והלכך לא הוי חזקה דהא לא קפדי ומאיזה טעם נאמר כך משום דא"ל שותף לחבריה המחזיק אנא מהנך דלא קפדי אנא והלכך שתקתי ואין חזקתך חזקה ואם רצונך להחזיק אייתי ראיה דמהנך דקפדי אנא ותיהוי חזקתך חזקה והלכך לא הויא חזקה שכל מקום שיש טענה למערער למה לא מיחה לא הויא חזקתו של מחזיק חזקה:

'''{{עוגן1|גבי}} איסורא.''' השותפין שנדרו:

'''{{עוגן1|לחומרא}}.''' ואסורין ליכנס לחצר דדלמא מהנך דקפדי נינהו וכל ספק איסורא דאורייתא לחומרא:

'''{{עוגן1|לעולם}} לא קפדי.''' בהעמדה כדי כדתנן דלא הויא חזקה וגבי נדרים נמי מותרין ליכנס לחצר:

'''{{עוגן1|והא}} דקתני אסורין רבי אליעזר היא.''' דמחמיר בנדרים טפי דאפילו דבר שאינו הנאה כל כך אסר:

'''{{עוגן1|אפילו}} ויתור אסור.''' כגון בעה"ב שמודר הנאה מחנוני ושלח לו בעל הבית פרוטה לחנוני לקנות ממנו מאה אגוזים בפרוטה והוסיף לו חנוני אחת יתירה או שתים אסור בעל הבית באותו ויתור שהותיר לו חנוני דמתנה הוא ואף על פי שלשאר לוקחים נמי הוסיף כמו כן ומיהו רבנן שרו דמ"מ בשביל המקח הוא מוסיף לזה על החשבון הקצוב לפרוטה שאילו לא היה לוקח ממנו בדמים לא היה נותן לו חנוני לבעל הבית כלום:

'''{{עוגן1|בכל}} שותפים מעכבין כו'.''' בכל תשמישין הקבועין בחצר דומיא דהעמדת בהמות תנור וכיריים שממעטין אויר החצר יכולין לעכב אם האחד רוצה לעשות לבדו וחביריו אין רוצים לעשות כן:

'''{{עוגן1|חוץ}} מן הכביסה.''' שתקנו לו חכמים שיעשה בחצר בעל כרחן של שותפין חביריו:

'''{{עוגן1|לפי}} שאין דרכן כו' להתבזות.''' שצריכות לעמוד שם יחיפות לגלות שוק לעמוד בנהר:

'''{{עוגן1|שאין}} מסתכל.''' כשהוא הולך על שפת הנהר:

'''{{עוגן1|היכי}} דמי.''' דמשתבח ביה קרא אם עוצם עיניו דמשמע שאם לא יעצים עיניו אינו לא צדיק ולא רשע:

'''{{עוגן1|אי}} דאיכא דרכא אחרינא.''' ואזיל בהך:

'''{{עוגן1|רשע}} הוא.''' ואף על פי שעוצם עיניו שלא היה לו לקרב אלא להרחיק מן העבירה דקיימא לן חולין {{ממ|[[בבלי/חולין/מד/ב|דף מד:]]}} הרחק מן הכיעור:

'''{{עוגן1|אנוס}} הוא.''' אם מסתכל דרך הליכתו ואונס רחמנא פטריה ולמה מזקיקו הכתוב להעצים עיניו דמדמשתבח ביה קרא שמעינן דצריך לעצום עיניו:

'''{{עוגן1|למינס}} נפשיה.''' להטות עיניו לצד אחר והיינו דמשתבח ביה קרא דאי אניס נפשיה חסיד הוא:

'''{{עוגן1|בעא}} מיניה ר' יוחנן מרבי בנאה.''' שמעתין דרבי בנאה קחשיב ואזיל אגב גררא דהך דלעיל:

'''{{עוגן1|כל}} שאין בשרו נראה מתחתיו.''' שיהא ארוך עד פיסת רגלו שלא יראה כשילך יחף:

'''{{עוגן1|טלית}}.''' מקטורן שמתכסה בו על כל בגדים שהוא לובש:

'''{{עוגן1|שאין}} נראה כו'.''' וכל שכן דאי קאי עד להדי חלוק דאיכא צניעות טפי:

'''{{עוגן1|שני}} שלישי גדיל ושליש גלאי.''' שני שלישי רוחב השלחן מכוסה במפה מצד האוכלין לקנח את פיהן ולתת עליה את הפת ושליש החיצון מגולה להניח עליו קערות וכוסות שלא ילכלכו המפה ויתבזו האוכלין ואית דמפרשי שליש גלאי באמצע שני שלישי גדיל דהיינו מפה מבחוץ ומבפנים כל סביב השלחן ואמצעיתו מגולה גדיל קרי המפה על שם שארוגה ולשון צח הוא:

'''{{עוגן1|וטבעתו}}.''' של שלחן שהיו רגילין לעשות בשפתו לתלות בו יהיה מבחוץ ולא מבפנים מצד האוכלין וכדמפרש ואזיל:

'''{{עוגן1|מבפנים}}.''' בצד הסמוך לו:

'''{{עוגן1|היכא}} דאיכא ינוקא.''' שיושב אצל אביו לאכול צריך להושיב השלחן שיהא צד שבו קבוע הטבעת מבחוץ פן יצחוק התינוק בטבעת וינענע השלחן:

'''{{עוגן1|ואי}} ליכא ינוקא.''' יעשה מבפנים ולא יהפכנה מבחוץ פן יכשל בה השמש שהולך ובא סביב השלחן:

'''{{עוגן1|הא}} דאיכא שמעא.''' שמש יעשה מבפנים פן יכשל בה השמש:

'''{{עוגן1|והא}} דליכא שמעא.''' יעשה מבחוץ ולא מבפנים פן יוזקו בה האוכלין ומיהו היכא דאיכא שמעא יעשה מבפנים מצד היושבין ולא מבחוץ שיכולין להזהר מן הטבעת יותר מן השמש שהוא הולך והן יושבין:

'''{{עוגן1|הא}} ביממא.''' יהיה מבחוץ שיוכל השמש להזהר ולא מבפנים דמזיק לאוכלין שצר להם המקום:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>