עריכת הדף "רשב"א/חולין/קלח/ב" (פסקה)

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''ואינו נוהג אלא בשאינו מזומן. ''' וא"ת ליתני נמי חומר בכסוי הדם שנוהג בזכרים ונקבות ושלוח הקן אינו נוהג אלא בנקבות, י"ל משום דהא איכא ר' אליעזר דמחייב בקורא זכר.

גמרא: '''לבר מראשית הגז לאפוקי מדרב אלעאי. ''' פרש"י ז"ל וה"ה דהוי מצי לומר ולבר ממתנות, אלא משום דבראשית הגז אמר ר' {{ממ|אלעזר}} [אלעאי] בהדיא וכבר כתבתי למעלה {{ממ|[[רשב"א/חולין/קלו/ב|קלו:]]}} בפרק ראשית הגז דאינו מחוור, דאדרבה רישא דברייתא דרבי אלעאי במתנות פתח ברישא, אלא יש לפרש משום דנהוג עלמא כותיה דרבי אלעאי בראשית הגז נקיט ליה תנא לאפוקי מינה.

'''ומאי טעמא אוקימנא לה לאו משום דקשיא לן. ''' ואם תאמר והא איצטריך לאשמועינן דולדות קדושים ממעי אמן קדשים, יש לומר אי משום הא לישמעינן בעלמא בלא גיד הנשה.

'''מוקדשין מאי טעמא לא. ''' איכא למידק והיכי סלקא דעתך למימר דמשלח האם דהא של הקדש היא, יש לומר דהוה אפשר לומר דלא יקח הבנים כיון שאינו יכול לשלח את האם קמשמע לן קרא שלא תשלח פרט לזו שאתה מצווה להביא לידי גזבר.

''' ''' ואיכא דקשיא ליה ותיפוק ליה מתקח לך פרט לזה שאי אתה יכול ליקח לעצמך כדמפקינן מינה לקמן {{ממ|[[בבלי/חולין/קמ/ב|קמ, ב]]}} טהור רובץ על ביצי עוף טמא. ויש מתרצים דכי איצטריך קרא לקדשי מזבח שאין מועלין בהן ומדרבנן בלחוד הוא דאסרי ביציהן, אבל בשל בדק הבית שמועלין בהן לא צריך קרא, וברייתא לכולי עלמא בקדשי מזבח מיתוקמא, עוד נראה לי דנפקא מינה ביונה של הקדש הרובצת על ביצי חסיל דעלמא חייב לשלח כדאסיקנא לקמן.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}

[[קטגוריה:רשב"א: חולין]]